הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

גיליון 14

יולי-דצמ' 2021 יו י- מ'

תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב

ת

י

מ

ש

ל

ו

ל

ע

י

ה

ה

ד

ה י

ת ו

צ

ר ד פ ה

ו ר מ

ו ק

יהדות מרוקו מורשת הגות ואמנות

כתב העת הדיגיטלי

דו שנתי-יו"ל בינואר וביולי

ד"ר ורדה רוטשטיין מאייר

סם בן-שטרית

שאול טנג'י

רון אביטן

דני הירשטיין

אברהם אביזמר

הרצל קדוש

אחמד שריקי

יעקב (אבויה) אלפסי

מלכה בן שטרית אבוקרט

ליזת ביטון גולדמן

לי שנהב

הכותבים: סופרים אנשי רוח ואישים

גליון 14

1

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

דבר העורכת כתב העת הדיגיטלי יהדות מרוקו: מורשת, הגות ואמנות

"אם אתה רואה אדם בלי חיוך תן לו אחד משלך...

(דולי פרטון)

אמרו חז"ל "גדול המלבין שיניים לחברו יותר מן המשקהו חלב", ובכך, לימדו אותנו מעלתה הגבוהה של הארת הפנים וקבלת פני האחר בלבביות.

להעניק משלי לאחר.. אפילו כשכל מה שיש לי זה "רק" חיוך - זו נדיבות, והיא עושה את עולמנו יפה יותר.

14 גליון מס' 2021 תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב, יולי-דצמ' עריכה גרפיקה ועיצוב אליזבט בראל

כל שכן כאשר אדם מעניק מהידע אותו טרח ללמוד, עליו טרח בדי עמל להעלות על הכתב... ובכל זאת בוחר להעניק מפרי עמלו ללא תמורה ועם חיוך מאיר פנים - זו נדיבות ראויה לציון. וכך עם תורמי המאמרים לכתב העת, בכל פעם מחדש אנו מתפעלים מנדיבותם ומהירתמותם, ללא יוצא מן הכלל, לסייע בידינו להפיץ חינם לכל דורש - ידע אודות מורשתנו המפוארה ולהעלות שוב קרנה של יהדות מרוקו-כקדם. אז בשם הפדרציה העולמית, בשם כל מנויי וקוראי כתב העת ובשמי, תודה ויישר כח גדול לתורמי המאמרים הוותיקים והחדשים-שהצטרפו אלינו. ברוכים תהיו.

יהי רצון שתמיד נוכל להעניק ולשמח. אמן.

כל הזכויות שמורות למפרסמי המאמרים ולפדרציה העולמית © הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו 94222 ירושלים 42 רח' יפו 02:6251221 : פקס 6257377- 02 טל': maroco 26@ netvision . net . il www.fede-maroc.com פייסבוק וביוטיוב חפשו אותנו גם ב:

אליזבט בראל עורכת

באם הנכם עוסקים בנושאים הקשורים ליהדות מרוקו, אנו מזמינים אתכם לתרום כתבות בליווי תמונות, לעורכת fedemaroc 26@ gmail . com אליזבט בראל, לכתובת : בצירוף פרטיכם.

הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו אינה אחראית על וודאות התכנים, נכונותם מוטלת על המחברים.

2

2021 : תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב, יולי-דצמ' 14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

נופים ואתרים 40-47

הגות

4-5

הוקמו וועדים לידידות עם מרוקו בישראל וברחבי העולם מאת סם בן-שטרית הכיפה חזות הכל? מאת סם בן-שטרית פואמה לזכרם של נספי אגוז מאת מלכה בן שטרית-אבוקרט וה זצוק"ל (פואמה) ָ ו ָ ק ְ ל אַנ ֵ א ָ פ ְ י ר ִ בּ ַ ר מאת מלכה בן שטרית-אבוקרט

מרוקו שלאחר הקורונה יומן מסע-חלק א' מאת אברהם אביזמר מוזיאון הנציגות האמריקנית בטנג'ר מאת אחמד שריקי ) Sale( סלה מאת אברהם אביזמר

6-7 47

48-49

50-51

51

חקר 52-55

דיוקן 8-14

אמנויות, מלאכת יד ופולקלור במרוקו מאת ד"ר ורדה רוטשטיין מאייר מולאי איסמעיל-סודות מההיסטוריה מלך השמש - אלף לילה ולילה חלק ב' מאת הרצל קדוש

הצוף דב''ש וכמיהת המג'רבים לציון ויישוב הארץ מאת שאול טנג'י ג'ו עמר – הריני שר מאת דני הירשטיין

56-59

16-19

מעגל החיים 20-24 26-30 32-33

שונות 7

המסע... מאת רון אביטן בחזרה למרוקו - חלק ד' מאת יעקב (אבויה) אלפסי קונדיטוריה מרוקאית "אותה גברת בשינוי אדרת" מאת ליזת ביטון גולדמן נדלה ברשת הגיל השלישי במרוקו מאת דני הירשטיין מספרי המעשיות: כף העץ מעשיות שעברו מאב לבן

ים-לא מה שחשבנו ִ ר ֵ בּ ְ ר ֶ פניני : בּ מאת לי שנהב פניני : פמיניזם בהרי האטלס! מאת לי שנהב חדשות המדיה של הפדרציה מפעלי הפדרציה העולמית סרטים אודות יהדות מרוקו

15 15 25 31

34-37

38-39

3

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

בירושלים 8.6.21 חברי הועדה ואורחים במפגשם ההיסטורי הראשון בארץ אשר התקיים ב-

14.03.21 המאמר פורסם ב"מעריב" ב- כל הזכויות שמורות למחבר © מאת: סם בן שטרית-נשיא הפדרציה העולמית הוקמו וועדים לידידות עם מרוקו בישראל וברחבי העולם

אחרונה, פורסמו בכלי התקשורת במרוקו, ל בחו"ל ובישראל: "קבוצות רדיקאליות- איסלמסטיות, מביעות התנגדות עזה לקשרים הדיפלומטים בין מרוקו לישראל". זאת, חרף שמחתםוהתלהבותםשלמיליוניםרביםבמרוקו על הקשרים בין מרוקו לישראל.

עם מרוקו וייתר המדינות: אמירויות, בחריין וסודן, וסביר להניח שיתנגדו לארצות ערביות שיצטרפו לאלה שיחליפו שגרירים עמנו. מאז ההכרזה, ומינוי דיפלומטים בין מדינות אלה לבין ישראל, אנו מוצפים במכתבי אהבה רבים מצד רבבות ערביי

קשרים, שהוכרזו חגיגית על ידי הוד מלכותו וכן , VI מוחמד ה ראש ממשלת מרוקו מהתנועה האיסלמית, שחתם על כתבי האמנה.

מרוקו וארצות ערב וגם מישראל, בנושאים שונים ומגוונים החל מסטודנטים המבקשים סיוע להגיע לישראל או מישראל למרוקו, כדי לעשות עבודות סימינריוניות על ארצות אלה.

התנגדותן של תנועות שוליות אלו במרוקו, מעידה על הדמוקרטיה בארץ המגרב והטולרנטיות . גם אצלנו, קמו VI של המלך מוחמד ה מתנגדים חריפים, בדמותם של חברי כנסת הערבים, ואף הצביעו בכנסת נגד קשרים אלה

הגיעונו פניות רבות מצד בעלי עסקים ישראליים ויזמיים המבקשים למכור את מרכולתם במרוקו בתחומי : החקלאות,הרפואה והטכנולוגיה ועוד... במקביל, רבים רבים המרוקנים, המחכים בכיליון עיניים לבוא ולבקר

4

2021 : תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב, יולי-דצמ' 14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

הפרלמנט- חיאת בופרחין. כך בוושינגטון- בראשות סר צ'ארלס דהן, במרסי- בראשות ויקטור אבו. בהולנד- בראשות הרב סימון בורנשטיין, ובארצות דרום אמריקה. במכתבנו להוד מעלתו- חביב אלמליקי יו"ר הפרלמנט במרוקו ,הודענו על מספר יוזמותינו: עידוד התיירות מישראל למרוקו וממרוקו אלינו. ציון יום העצמאות של מרוקו החל כל בנובמבר, ולאירוע נזמין ראשי 18 שנה ב מדינה ואורחים מחו"ל. כ"כ ביקשנו שנגיע ונקיים רב-שיח,הן 2021 בחודש אוקטובר בפרלמנט והן בסנט המרוקני,על שני נושאים: "הערכים האוניברסאליים ביהדות ובאיסלם" ועל "האוטונומיה שלה זכו יהודי מרוקו בארץ המגרב", בתחומי הדת, התרבות, וההגנה על היהודים תחת שושלת העלוואית. ובנימה אישית: זכיתי להמשיך במשימתי לחיזוק הקשרים עם מרוקו בעשרות שליחותי מטעם ראשי הממשלה:שמעון פרס ורבין ז"ל . II אצל מלך מרוקו חסן ה

בישראל, לפגוש את מכריהם יוצאי מרוקו מהעבר ולסייר בארצנו. מילוני ערבים במרוקו כמהים לבקר בישראל, והם אף מחכים לטיסות הישירות. גם הראיון של " עם הח"מ במשרדנו, 24 הבינלאומית "ניוז ושודר פעמיים לעשרות מיליונים במרוקו ובעולם הערבי, גרם לשטף הפניות ולרצון לקיים עמנו שיתוף פעולה. עם פרסום הקמת "הוועד לידידות ישראל-מרוקו" המורכב ממעוטרי, "פרס ישראל": פרופסור אהרון ממן ומרים פרץ,ניצבים(בדימוס) ז'ק דדון וברטי אוחיון, אנשי טלוויזיה: אילה חסון, שרה ב"ק, דנה בן שמעון ויעקב ברדוגו, המשפטנים: עמי סביר ורפי פרץ- מזכ"ל הוועד לידידות, הרבנית ברוריה זבולוני הרב יוסף מויאל והרב אלי בן דהן, אנשי רוח, היסטוריונים וסופרים, יצרו הד חזק במרוקו ובכלי התקשרת. במקביל, הוקמו ביוזמתנו "וועדים לידידות עם מרוקו", כמו במרוקו בראשותם של איש העסקים הישאם בן-מכלוף-קונסול כבוד של הפדרציה וחברת דקות, שערכה הרשת 54

בירושלים, 8.6.21 הרכב הוועד לידידות ישראל-מרוקו, הזמנה למפגש הראשון של הוועד שהתקיים ב מאמרים אודות הקמת הוועד בארץ ובתפוצות

5

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

כל הזכויות שמורות למחבר © מאת: סם בן שטרית-נשיא הפדרציה העולמית הכיפה חזות הכל?

אחרונה, ואף בעצם ימים אלה, במלחמת ל "שומר החומות", יהודים בארה"ב ובאחדות מארצות אירופה, הסירו מעל ראשיהם את הכיפה. כיפה, המזהה יהודים חובשיה. גם בערים המעורבות בישראל, מחשש לפוגרומים מצד פורעים ערביים, יהודים נפטרו מכיפתם, אם כי זה לא תמיד הדבר עזר. וכל אלה מתרחשים בערי מדינת היהודים! בשרי נעשה, חידודין חידודין, עת סיפר לי מכר: י.א , שאמו הופיעה בחלומו, איננו זוכר במאומה 80 בן מהחלום, אך הוא סבר שאמו רומזת לו שמזה שנים רבות לא פקד את קברה בהר-הזיתים בירושלים, השוכן בין כפרים ערביים. מכרנו החליט לשים נפשו בכפו ולפקוד את קבר אמו. הוא חבש לראשו כפייה פלסטינאית, הצטייד במטאטא ויעה בידו,

כך התחפש לפועל נקיון ערבי. תוך כדי טאטוא קבר אמו, הוא מלמל אשכבה. בשובו הביתה הוא עלה לתורה ובירך ברכת הגומל. הבה נדון בעניין הכיפה שעל ראשי רבים. כיפה סרוגה, שחורה, צבעונית,נח-נחית. לפעמים בגודל צלחת, צלוחית או בגודל מטבע חצי שקל. כיפה שהיא בבחינת המבדיל בין קודש לחול, בין יראי שמים לבין חילוניים. ואחרי כל אלה, הבה נשאל מהיכן החובה לחבוש כיפה, ברט או כובע? כמורה לתלמוד המתמצא בנושאי הלכה, אני קובע באופן חד וברור: אין כל חובה בכיסוי הראש לא מדאורייתא ולא מדרבן. ורק הכהנים במקדש, מצווים עת היכנסם לדביר קודש הקודשים, לעטוף מצנפת לראשיהם בשהייתם בדביר.

6

2021 : תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב, יולי-דצמ' 14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

מאלה שחיללו שבת, חזרו בתשובה, וזה שכרו של הרב שגרס דרכיה דרכי נועם.

בארצות צפון אפריקה ובמרוקו, אנו כילדים וכמבוגרים לא חבשנו מאומה לראשינו, זולת בכניסתנו לבית הכנסת או ללמוד תורה בחדר אצל הרבי. המחייבים כיסוי ראש מסתמכים על הכלל "מנהג ישראל תורה". כלל שניתן להחילו על כל חובה שהשתרשה במשך דורות, ין, על כגון דא, אמר הסופר ִ מּוּכ ִ מבלי שיש לה תּ הצרפתי הנודע אלפרד דה מוסי "הגבלתי את שכלי כדי ליצור מקום לאמונה" ואמירתו זו, חלה גם על המונותאייזם, בסוברו שמבחינה רציונאלית לא ניתן להוכיח את האלוקות. חובת כיסוי ראש, היא קביעתם של חכמי אשכנז ובעיקר החרדים שביניהם. הם לא הסתפקו בכיפה, אלא בשטרמייל רחב שוליים, בשוליו האחרונים משתפכת לה כיפה לבנה גדולה המכסה את עורף הראש. מן המפורסמות: חכמי צפון אפריקה היו טולרנטיים. הם דגלו בפסיקת בית הלל המקילה. הרב יהודה שטרית ז"ל כיהן רבה של העיר אגאדיר, ובין היתר החזן בבית הכנסת. בשבתות, רבים היו מגיעים במכוניותיהם ומחנים אותן בצידי הדרך ונכנסים לבית הכנסת עטופי ציצית. בזמן קריאת התורה, אחדים מביניהם היו יוצאים לעשן סיגריות, רבי יהודה מעולם לא נזף בהם על התנהגותם, אלא המשך להתייחס אליהם בנועם. ברבות הימים, רבים

בניגוד לרבנים החרדים, המרבים להכריז חרם ונידוי על יחיד ורבים, חכמי צפון-אפריקה, מעולם לא הכריזו חרם או נידוי לא על יחיד ולא עלקבוצה. ורקפעםאחת, כשנערכו הפרוגרומים בקשיינב, יהדות זו הכריזה על מגבית 1903 ב חירום למען אחינו שבסרביה. עיר אחת באלג'יריה הודיעה שאיננה מצטרפת למגבית, וטעמה עמה "עניי עירך ועניי עיר אחרת, עניי עירך קודמים". כאשר הגיעה לאוזניהם פסיקת הרבנים, הם נרתעו והצטרפו גם הם למגבית. הרב שלום משאש מנוחתו עדן בעל הסדרה "תבואות שמש" שהרב עובדיה יוסף הגדיר אותה באוזני "היצירה המופלאה של המאה האחרונה", אמר: חכמי אשכנז תמיד גורסים לכל שאלת כשרות, טמא ופסול. כדי לפסוק כשר, טהור צריך להיות מלומד, פסק הרב שלום משאש. מתפיסת עולמו התורנית של הרב שלום משאש זצוק"ל, אנו מחויבים בציווי "וחקרת ודרשת היטב" לפני שאתה פוסל או מתיר דבר הלכתי. וזה בנוסף על צוואתו של הרב יהודה שטרית זצ"ל, שתמיד גרס להתייחס לציבור בדרכי נועם, לא להטיף מוסר, לא להציק, אלא בבחינת "אל תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתפץ"

Morocco By Lee Shenhav פנינים מדף הפייסבוק:

ים-לא מה שחשבנו ִ ר ֵּ ב ְ ר ֶּ ב

מאת: לי שנהב

כל הזכויות שמורות למחברת ©

ים׳ בעברית הקונוטציה שלילית. ִ ר ֵּ ב ְ ר ֶּ כשאנו אומרים ׳ב לא כך כשמדובר בברברים המרוקאים.

הברברים, תושביה המקוריים של צפון אפריקה, מכונים ע׳י הדור הצעיר ׳אמזיג׳ שפירושו ׳בני חורין׳ על מנת להדגיש את ייחודם האתני. הם גאים במוצאם, בשורשיהם ושומרים על מסורתם ועל המנהגים השבטיים באדיקות. דבר נוסף המייחד אותם הוא השפה, יש להם שפה משלהם והם מדברים שלושה ניבים עיקריים של ברברית: ״תמאזיגית״ באיזור האטלס התיכון. ״תריפיית״ באיזור הרי הריף. ו״תשלחיית״ באיזור עמק הסוס ובאנטי אטלס. (דוברי התשליחית מכונים בפי המרוקאים שלוח ככינוי ליושבי ההרים.)

קרדיט תמונה: atlasmountains

7

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

1035 יהודים מתפללים בכותל

"כִּ֤י מִצִּיּוֹן תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה ָֹ֔וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָֽים..." ֵֵֹּ֣ו ְִִִִִַָָּּּּּֽׁ֤ו ישעיהו ב ג י י ו ג

כל הזכויות שמורות למחבר © מאת שאול טנג'י מדריך טיולים, בלשן ומחבר "אינציקלופדיה זוטא לצדיקי מרוקו וחכמיה" בשבעה כרכים רבי דוד בר משה בן שמעון - הצוף דב''ש וכמיהת המג'רבים לציון ויישוב הארץ , ובשמה ירושלים בספר (בראשית יד/יח) ם" ֵ ל ָ ירושלים נזכרת לראשונה במקרא בשם "שׁ . ירושלים לא הייתה בירת הארץ, ולא מילאה תפקיד כזה אצל שום עם, (יהושע י', א', י"ג) פרט לישראל. דוד המלך הוא שקבע את מעמדה והפך אותה מעיר נוכרית לעיר הבירה, ובימי הממלכה המאוחדת הייתה ירושלים ל"מטרופולין של האומה" ולמרכז דתי ורוחני בחזיונות אחרית הימים של הנביאים עתידה ירושלים לשמש כמרכז . (ישעיהו ב'/ג') ים" ָ ל ָ ירוּשׁ ִ ר ה' מ ַ ב ְ ה וּד ָ א תוֹר ֵ צ ֵ יּוֹן תּ ִ צּ ִ י מ ִ העולם - ומרכז כלל עולמי: "כּ שבעים שמות לירושלים - רבים מהם נזכרים במקרא, וירושלים בספרות חז"ל היא יסוד העולם ותשתיתו "ירושלים של מטה" כנגד "ירושלים של מעלה". מאז חורבן ירושלים ובית המקדש השני, ובמשך כל תקופת הגלות הארוכה, הייתה ירושלים למחוז הכיסופים של יהודי התפוצות, אליה הפנו את תפילותיהם, לה נשבעו אמונים ואותה העלו על ראש שמחתם ולא חדלו מן התקווה "לשנה הבאה בירושלים".

8

2021 : תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב, יולי-דצמ' 14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

של אחרית-הימים. הרי עם ישראל היה מפוזר בין האומות ותקופת קיבוץ גלויות מלאה טרם נתקיימה, וללאן יתקבצו בני ישראל? לירושלים עיר הקודש שה' יוסיף לה הדר והוד. הרי החל מימי אנשי כנסת הגדולה התפללו בני ישראל בתפילת העמידה על כך שה' יבנה את ירושלים ואת בית המקדש יחד בניין מושלם יותר. לעדות תפילת העמידה מצטרפת, בין השאר העדות של אותה התפילה שנשתמרה בנוסח העברי של ספר בן סירא, אותה התפילה שהדים של תפילת העמידה ניכרים בה. מובן, איפוא, שחזונה של ירושלים של אחרית הימים בגילגולים השונים והמשונים עורר את אנשי ימי בית שני ועל כן קיוו, כנראה, הקנאים שירושלים אינה יכולה ליפול בידי אויב, דווקא בטחון זה של הקנאים היה אחד הגורמים לנפילת ירושלים וחורבנה, אולם התקווה לשוב לירושלים לא עזבה את ישראל. ------------------------------- ראו: ד"ר דוד פלוסר ht tp: //www.daat.ac.i l /daat /kitveyet /mahanaim/ htm. 2- yerushalaim

מרות כל התכונות היפות האלה של ירושלים, ל החשיבות העיקרית של העיר הייתה בבית-המקדש מקום שכינתו של ה'. קשר זה ברור כבר מתוך העובדה שבני ישראל חולמים עד היום לא רק על בית המקדש של מעלה, אלא אף על ירושלים של מעלה. אולם המתח הרוחני המתבטא בתפיסה זו שאכן ה בין החשוב והיקר שבעולם של ָ ל ָ בּ ְ ק ַ קיימת ה מטה לבין העולם של מעלה הוא רק אחד הביטויים האופייניים של אותה הערגה לשלמות שהייתה אופיינית לאבותינו בימי בית שני, אותה הערגה שהם העניקו לעולמה הרוחני של היהדות בכלל. אותה הערגה גרמה גם לכך שיהודי תקופת בית שני לא ראו בעירם ובהיכלם את הקיום המלא של מה שביקש לבם, וערגה זו ניזונה הייתה לא שבעולם רק מחזון הנבואה המקראית ומן התמונה הזוהרת של תקופת בית ראשון שנצטיירה לעיני ישראל של תקופת בית שני; ערגה זו לא הייתה רק ביטוי לגעגועים לעבר, אלא גם ביטאה את התקווה לעתיד האידיאלי של אחרית הימים המזהיר יותר; בערגה זו הייתה תמיד קשורה תמונת בית המקדש של אחרית הימים עם ירושלים

.. ויקיפדיה 1857 בתי שכונת המערביים והכותל המערבי ב-

9

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

ראשית התיישבות יהודי המערב (מרוקו) בארץ-ישראל

לכך נקראה ארץ-ישראל מערבה, כי שכינה במערב, ו ולכן תראה שאנשי קודש המערביים (היהודים המרוקנים) באים ממרחק כדי לדור בארץ-הקדושה, כי הם משתוקקים ותאבים לחזות בנועם ה'... מאז ומתמיד, קיננה-במשך כל הדורות - להבת-אהבת ארץ ציון וירושלים בלבם של יהודי מרוקו. על אף שהישוב היהודי בארץ - באותם ימים- היה דל, וגם מצבם הכלכלי של היהודים היה קשה. ליהודי-מרוקו נכספה וגם כלתה נפשם לעלות לציון ובעיקר לארבע "ערי-הקודש": ירושלים, חברון, צפת וטבריה והם לא נרתעו מהיסורים. עליית יהודי-מרוקו לארץ-ישראל לא פסקה למן המאות הראשונות אחרי החורבן, כי הגעגועים והכיסופים שבערו בליבותיהם הניעום להגיע לציון, ועוד יותר רבנים וצדיקים שראו כי בלעדי ארץ-ישראל אינם מגיעים לשלמות. חלקם עלה בתקופות קשות שסכנותיהן מרובות. אנו יודעים, כי ירושלים הייתה

מאוכלסת יהודים ממרוקו שנקראו "עדת המערבים",

כבר בימי הביניים המשורר רבי יהודה אלחריזי בביקורו בארץ-ישראל כותב: "כי שם מן המערביים (המרוקאים) קהילה חשובה וטובה", בירושלים מצא את הקהילה החשובה מן "המערבים" (המרוקאים) שבראשה עמד רבי אליהו המערבי. ממקור אחר ידוע, כי לפני גירוש ספרד, ישבו בירושלים משפחות יהודיות ובתוכן משפחות 600 ובצפת כ רבות ממרוקו. אפשר לומר, בביטחה, שהישוב היהודי בארץ ישראל, במובנו הרחב, נוסד על ידי עולי-מרוקו. ממרוקו הייתה תמיד עליה מתמדת לארץ ישראל, והישוב המרוקני בה לא פסק אפילו לפני גלות ספרד. עדויות אחרות אפשר למצוא בספרים שונים. בשנת ), היו מתפללים בירושלים, 1528 חמשת אלפים רפ"ח ( "לפי מנהג המערביים (המרוקאיים), שנוהגים כדברי הרמב"ם ופוסקים באיסור והיתר לדעתו". גאוני המערב (מרוקו) בציון ,) 1703 כשהתחילו הרדיפות במרוקו בשנת רס"ג ( התחילה עליה מוגברת של "יהודי מרוקו" לארץ ישראל. באותה תקופה באו ממרוקו לארץ ישראל, גאוני תורה הידועים הרבה בספרות התלמודית, כגון רבי יעקב בירב שניסה לחדש את הסמיכה בישראל, וכן הרדב"ז (הרב דוד בן זמרה) - שהתיישב בירושלים, עבר למצרים, שם שימש רבה הראשי של מצרים, ובסוף ימיו היה בצפת. החיבה והגעגועים לציון, עוברים כחוט השני בכל שיריהם ופיוטיהם של משוררים ילידי מרוקו כולם כמהים לראות את ארץ ישראל בבניינה, וכולם משתוקקים לעלות אליה, "להתפלש בעפרה ולחונן את אבניה". ראשי המשפחות המערביות (המרוקאיות) ביפו, היו גואלי קרקעות של ראשון לציון, רחובות, פתח תקוה ועוד. בני משפחת עבו, גאלו את אדמת ראש פינה, ומשפחת שלוש הייתה מראשוני המייסדים את השכונות "נווה שלום" ו"נווה צדק", וממייסדי החברה "אחוזת בית", היא תל-אביב של היום. ------------------------------- ראו: דיין ש. חכמי המערב בירושלים (תשנ"ב) וידע שלי

שער המוגרבים בירושלים

10

2021 : תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב, יולי-דצמ' 14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

רבי דוד בר משה בן-שמעון - המכונה צוף דב"ש

רב צוף דב"ש (דוד בן-שמעון) זצ"ל נולד בשנת ה אט שבמרוקו, אהבתו של הרב ָ בּ ָ ) בעיר ר 1826 תקפ"ו ( צוף-דב"ש, לארץ-ישראל ולירושלים עיר-הקודש. כאשר מלאו לו כ"ח שנים, החליט לשים פעמיו לעיר הקודש ירושלים משאת נפשו, תלמידיו ששמעו על כוונת רבם, השתדלו בכל כוחם להניאו ממסעו, קבוצות קבוצות של תלמידים, רבנים וטובי-העיר נהרו אל בית הרב, וכולם ביקשו ממנו כי ישאר אתם ולהמשיך להדריכם בנתיבות התורה. אך הרב צוף דב"ש לא יכל לעמוד מפני הכיסופין העצומים לארץ ישראל. הדמעות והתחנונים מצד תלמידיו והמון רעיו לא הועילו. רצונו להגיע לעיר הקודש, לחונן עפרה ולרצות אבניה. ) כאשר הרב צוף דב"ש עזב 1854 היה זה בשנת תרי"ד ( את עיר מולדתו יחד עם בני משפחתו והחל את מסעו שארך חודשים רבים, דרכו רגליו על אדמת-הקודש. אחרי ימים אחדים של מנוחה מטלטולי-הדרך, הוא בחר לחיות בצינעה, כאשר כל עיסוקו יהיה מעתה אך ורק בתורת ארץ-ישראל. הוא החזיק בזרועות עוזו את שלושת עמודי התווך שעליהם העולם עומד. עמוד התורה, העבודה וגמילות חסדים. ביתו היה פתוח לרווחה בכל עת לכל דורש ומבקש, בביתו מצאו שבורי-לב הענות למצוקותיהם, וכל הבאים יצאו שמחי לב. מעיין החסד היה נובע בנשמתו של הרב צוף דב"ש, ולא חסך כל מאמץ מזמנו ומכספו כדי לעשות חסד עם הבריות, דעתו הייתה מעורבת עימהם בשמחתם וביגונם, וכפי שדאג לרפואתם הרוחנית, כך דאג למחסורם החומרי. עסק בענייני הקהילה, והיה רבם הבלתי "מוכתר" לבני עירו. דאג את דאגותיהם ופטר הרבה מיגונם, עסק בהשכנת שלום בין איש לחברו ובין איש לאשתו. כולם מצאו אוזן קשובה ולב שומע אהבה כי כל מעשיו נעשו בכוונה הרצויה, שכל כולו לשם שמים. לאחר נישואיו של הרב צוף דב"ש, המשיך ביתר שאת בשקידתו בלימוד התורה, והוסיף קדושה על קדושתו.

ימים רבים עמל הרב צוף דב"ש לאסוף פרי יצירתו, הוא הספר הגדול בכמותו ובאיכותו "שער החצר". לשם הדפסת ספרו, השקיע הרב צוף דב"ש את כל כספו, "ולרוב ענוונותו גם את שמו לא הזכיר על חיבוריו". למרות רצונו להיות מן הצנועים, הכרת פניו ענתה בו כי מלאך ה' צבאות הוא, שמו של הרב צוף דב"ש נתוודע לרבים ומכל עבר ופינה החלו תלמידי-חכמים לנהור אל ביתו לשמוע דבר ה' ולקבל ממנו עצה. המערבים (המרוקאים) שהיו אז מעוטי אוכלוסין ותפסו מקום מבוטל בתוך כלל העדה הספרדית ואחרי התיישבותו בירושלים החל מפנה חשוב בחיי העדה המערבית, רבים מיהודי מרוקו עלו לארץ ישראל, והתיישבו במיוחד בירושלים, ומספרם גדל, וגם מחסוריהם גדלו. מצבם של בני העדה נגע לבבו הרגיש לסבלם לא נתן לו מנוח לנפשו והחל לחפש אמצעים כיצד להטיב עימהם, הרב צוף דב"ש ראה בעינו שהפעולה שיש לעשות כדי להביא לידי רווחת העדה המערבית הוא, להקים ועד עצמאי שינהל את ענייני הקהילה ויטפל באופן יסודי בענייניה ומרודיה הרבים. הוא נרתם במלוא כוחו לפעילות כדי להקים קהילה מערבית נפרדת. הקהיל אליו את ראשי העדה, והנחה אותם לבנות בתי-כנסיות ותלמודי-תורה. לשם כך הוא שלח שליחים (שדרי"ם, לקהילות מרוקו כדי לאסוף נדבות).

כמו-כן הקים בית-דין שיטפל בעיזבונות ובנחלות של בני העדה, בביתו ייסד ישיבה, והוא דאג לכל מחסורם החומרי והרוחני של לומדיה.

11

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

הטביע חותמו בכל נושא של תורה ויהדות ומוסדות צדקה וחסד, וכן פעל בלהט ובמסירות לישוב ארץ ישראל, עורר והפיח רוח חיים לבנות את חורבות ירושלים. טירדותיו הרבות של הרב צוף דב"ש בכל עייני הקהילה גזלו ממנו זמן, עם כל זאת לא זנח הרב את תלמודו ואת שקידתו הגדולה במעמקי ים התלמוד והפוסקים. בית-דינו שהוא עמד בראשו, טיפל בכל הנושאים והבעיות ההלכתיות והיום יומיות שהתעוררו בקרב בני הקהילה. לכל בעיה מצא הרב פתרון הולם. כמו-כן כתב וערך פסקי-דין תוך כדי ציון מקורות רבים. גם מארצות רחוקות ואפילו מאחת הערים ברוסיה בשם ז. ש"ט) פנו אליו בשאלות וביקשו את ֶ ל ֶ טעלז (לקרוא ט חוות דעתו בהלכה. גולת הכותרת של מידותיו התרומיות, היא הענווה שבו, שלמרות גאונותו בתורה, עסקנותו ופעילותו הציבורית במימדים ענקיים "לא גבה לבו ולא רמו עיניו", בשלום ובמישור הנהיג את העם והשכיל לסול מסילות בלבבם. כל הנהגתו הייתה בדרכי נועם, בדברי חיבה וריצוי. "צדיק בכל דרכיו וחסיד בכל מעשיו" (הנכון צדיק ה'... תהלים קמ"ה/י"ז). אופייני לענוותנותו נהג לחתום את שמו "מעט דב"ש. גם כאשר חוות דעתו ההילכתית הייתה מופנית לאחד מגדולי הדור, היה נמנע מלהכריע ולהחליט. אף בשירתו אשר נבעה ממעייני נשמתו, היה הרב מבטל את ה"אני" שלו, ומה גם כאשר הדברים היו מופנים כלפי שמיא (שמים).

- 1860 במשך שנים תמימות משנת תר"כ עד תרכ"ד ( ) נשא הרב צוף דב"ש את עול הציבור לבדו. הוא 1866 היה הרוח החיה, לביסוסה של וקיומה של העדה. דאג לעניים וליתומים ולאלמנות, הוא הפך להיות מנהיגה של העדה, וכל העם כיבדוהו. מצודתו של הרב צוף דב"ש הייתה פרושה לא רק על ירושלים, אלא גם מחוצה לה נדד מעיר לעיר כדי לסייע, לעודד ולחזק את בני העדה. ) בראות הרב כי הקהילה גדלה, 1866 בשנת תרכ"ו ( ועד מעט ירבץ תחת משא עבודתו, ואף עתותיו לתורה מתמעטים, ביקש הרב צוף דב"ש מראשי העדה למנות ועדה של שבעה אנשים שיסייעו לו בעניינים השונים של העדה, ועדה זו אושרה ע"י הקונסול הצרפתי בירושלים אשר המערביים היו תחת חסותו. כשראה שצר המקום בירושלים העתיקה כי רבו המערבים הבאים ממרוקו, אחד המפעלים הכבירים שעשה הרב צוף דב"ש למען עניי עדתו היה הקמתה של התיישבות יהודית חדשה מחוץ לחומות. הוא רכש את המגרש הראשון מחוץ לחומה והקים עליו בשנת ) את השכונה הראשונה מחוץ לחומות 1868 תרכ"ח ( ירושלים "מחנה ישראל" הקיים עד היום, שבמרכזה עמד בית-כנסת שנשא את שם מייסד השכונה: "צוף דב"ש". שכונה אחרת הייתה שכונת "ממילא" וכל בתיה נועדו לעניי העדה. השפעתו של הרב צוף דב"ש לא הצטמצמה בחוגי הקהילה המערבית, אלא חרגה ממסגרתה והקיפה את הקהילות השונות בירושלים ובערים אחרות. הוא

כישרונו הגדול עמד לו שתוך פרק זמן קצר, למד אתכלהתקנות והמנהגים של ארץ-ישראל ושל עיר הקודש ירושלים. הוא אסף וקיבץ את כל מאמרי חז"ל מהמקרא, מהמשנה, מהתלמוד, מדברי הפוסקים הרבים, ואחרונים ראשונים המדברים בשבחה של ארץ-ישראל. ביאר ואף חידש חידושים רבים ודרושים,

רחוב המערבים בלב שכונת מחנה ישראל אותה ייסד הצוף דב"ש (ויקיפדיה-תמר הירדני)

שנות עמל היו ימי שני

12

2021 : תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב, יולי-דצמ' 14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

חייו האחרונים של הרב צוף דב"ש. המעמסה הגדולה והנטל הכבד שלקח על עצמו היו בעוכריו בשנות החמישים לחייו, צרות רבות ותכופות תכפוהו, דאגתו ומרצו למען הפרט והכלל, התישו את לבו וכוחותיו לא עמדו לו עוד. החובות הגדולים אשר לקח על עצמו באופן פרטי, למען פרנסתם של העניים הרבים, היתומים והאלמנות, רבצו על שכמו ודכדכו את רוחו. הוא נפל למשכב בחולי גדול, ולמרות סבלו הרבו מכאובי לבבו, הבליג על צערו ומאן להירפא. גם בתוך יסוריו

מיקומה של מחנה ישראל על פי מפת שיק. (ויקיפדיה)

חונן דלים ומחסה לאביונים, איש החסד, חסדי דוד הנאמנים. אריה שבחבורה, ריבה וקיבץ פעלים לתורה, תנא דאורייתא הרב המופלא, וכבוד ה' מלא, חסידא קדישא (חסיד וקדוש), זכה וזיכה את הרבים, נר המערבי מרביץ תורה בישראל, איש אלקים קדוש המפורסם בשמו ומעשיו, מורינו הרב כמוהר"ר דוד בן-שמעון זצוק"ל. המחבר ספר. "שער-החצר" ושאר ספרים. לקוח ארון האלקים ח"י כסלו שנת ו'י'ה'י' ד'ו'ד' ע'ו'ש'ה' משפט' ו'צ'ד'ק'ה' לפ"ק. תנצב"ה. ------------------------------- ראו: רבי יעקב משה טולידנו, נר-המערב (התשמ"ט); הרב יוסף בן-נאיים מלכי-רבנן (התשנ"ח); הרב שלמה דיין, חכמי-המערב בי"ם. (תשנ"ב); חופש הבחירה" (תשנ"ב) . מר ישראל מימראן. הוצ' מכון בני-יששכר י"ם.

הגדולים, לא הסיח את דעתו מעבודתו המאומצת למען בני-עדתו, ובשארית כוחותיו המשיך להפיח חיים לבני הקהילה מרוחו הנאצלת מאור שבעת הימים. ) נפל למשכב שממנו לא 1880 בראשית שנת תר"מ ( קם וכולם התפללו לשלומו. אך שערי התפילה ננעלו בפניהם, ובליל יום רביעי ח"י לחודש כסלו שנת תר"מ ) הרב צוף דב"ש השיב נשמתו הזכה והטהורה 1880 ( לבוראו. בהלווייתו שנערכה למחרת, השתתפו אלפים רבים וביכו ת מותו של רבם הנערץ. בעתון "חבצלת" הופיעה כתבה ארוכה לזכרו (מופיעה בעמוד הבא) הסופר הודע רבי אברהם אלמליח ז"ל נשיא ועד הקהילה המערבית, כותב באחד ממאמריו: "אין כל פלא איפוא אם מעת מותו של הרב צוף דב"ש ועד היום, שמו ברוך בפי כל בני עדתו, וזיכרו לא יסוף לנצח מפיהם, ורק בשם "רבי" יכנוהו, וכשעושים אזכרה לנשמתו אז כל אנשי בית-הכנסת כקטן כגדול יעמדו ביראת כבוד"

קול נהי נשמע מציון במר צורח, וירושלים תיתן קולה תבכה ותתייפח, כי אבדה כלי חמדתה, פנה הוד' פנה זיו' ותפארתה ארץ צבי גדלה שעשועיה הורד עדיה מעליה, אבד חסיד מן הארץ, גיבור לעמוד בפרץ, מתוק דב"ש טעמו, בישראל גדול שמו דן ידין עמו, רועה נאמן לעדתו צדיק באמונתו,

) CC BY-SA 4.0 קבר הרב דוד בן שמעון בהר הזיתים (ויקיפדיה -

13

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

בירושלים אשר יוכל להתלונן על הרב הגדול המנוח זצ"ל ברוב או במעט, וכל העם מקצה אך תהילתו יתנו מאד בא הנה עד היום הזה. זה ירחיםאחדיםאשרהיהשוכבעלערשדווי, ובהישמע היום השמועה בעיר כי שבה נשמתו למקור ממנו חוצבה, קול והי נשמע מכל העברים, אלמנות, יתומים, עניים ואביונים הרימו כתנים מספד על מעוזם ומגינם כי נאבד בדמי ימיו. כל אהלי המסחר אשר ליהודים סוגרו, וגם השולחים במלאכה, ידם שבתו ממלאכתם, וינהרו המונים אל בית המנוח אשר מחוץ לעיר ללוותו לבית-עולמו. כבוד גדול למאד עשו לו במותו. בביתו הספידו הרב בר אדון, ילדי התלמוד-תורה ובתי הספר, ונרות דולקות בידם הלכו לפני המיטה ויקוננו בקול מר קינות ומזמורי אבל. המון אדם רב למאד אשר לא נראה כמוהו על הלוויית מת מעת גווע וימות הרב הגאון ראשון לציון רבי דוד חזן ז"ל, נהרו אחרי מיטתו באבל ומספד על שר וגדול בישראל. ספדנים רבים ספדוהו עוד במקהלות עם עדי הורדה גווייתו לקבר אשר כרו לו על שדה הקברות המיוחד למערבים בעמק הר הזיתים. תנצב"ה. המנוח ז"ל השאיר אחריו שני בנים ושתי בנות, ה' ישלם ניחומים להם ולכל בית-ישראל המתאבלים עליו בתוך אבלי ציון וירושלים אמן"

כתב עת חבצלת (כרך להמחשה בלבד) ויקיפדיה

הכתבה שהתפרסמה בעיתון "חבצלת" ככתבה וכלשונה

"כסלו, אבל כבד ליהודים ביום הזה, כי אבידה גדולה נאבדה לאחינו תושבי ירושלים במות הרב הגדול ראש עדת רבני עדת המערביים כמוהר"ר דוד בן-שמעון זצ"ל. אט שבמרוקו. בשנת תקפ"ב ָ בּ ָ המנוח נולד בעיר ר ) ועד השלושים ושלש שנה לימי חייו הרביץ 1822 ( תורה בעיר ההיא והעמיד תלמידים הרבה, אשר מהם ישאו עתה על שכמם משרת הרבנות ברבים מערי מרוקו. ) עלה לירושלים ויבוחר לראש עדת 1855 בשנת תרט"ו ( המערבים, וחמישה ועשרים שנה שפט את העדה הזאת, והיה לה לרב ואב בית-דין, מורה ומנהל. הוא היה גדול בתורה ומצוין בבקיאותו בכל ספרות התלמוד, עד כי בצדק נוכל לתארו בתואר התלמודי "צנא מלא ספרא" (סל מלא ספרים). תכונות יקרות ומאד נעלות נטבעו בו. שפלות רוחו, ענוונותו הרבה, וטוב לבו הפליאו עיני כל רואיו ומכיריו. רועה נאמן היה לעדתו, וידאג מאוד למלאות מחסוריה באשר תשיג ידו. רבות עמל למטרה הזאת. ועמלו נעטר בעטרת מפעל, חפצו הצליח בידו לעורר לב נדיבי העם לחמלה על קהל עדתו, ויאסוף כסף ובנה בית-תפילה ובית תורה ולתעודה לחכמי העדה, כן בית תלמוד-תורה ובתי מעון לאלמנות ויתומים, עניים, זקנים וזקנות. בשנים האחרונות עזרו ה' לבנות גם בתי מעון לענייה, ובית-תפילה מהודר מחוץ לשערי ירושלים. מעודו לא התערב בדברי ריבות, בתוך עמו ישב, ודבר לא היה לו את איש זולתם. בתורת ה' הגה יומם ולילה, ולפעמים רחוקות למאד עזב את חצר לימודו אשר בו נמצאו כאלפיים ספרים עתיקים וחדשים, כמעט אין איש

) CC BY-SA 4.0 הכיתוב על המצבה (ויקיפדיה -

14

2021 : תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב, יולי-דצמ' 14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

פנינים מדף הפייסבוק: Morocco By Lee Shenhav

אתר אינטרנט של הפדרציה העולמית www.fede-maroc.com חדשות המדיה על פי תגובות שקיבלנו, החומר הרב והמקצועי המתפרסם באמצעי המדיה העומדים לרשותנו, משמש לתיעוד תרבות יהדות מרוקו בספרים, סרטים ובמחקרים רבים.

מהפיכה פמיניסטית בהרי האטלס! כל הזכויות שמורות למחברת © מאת: לי שנהב

לאחר שנים של דיכוי דתי בהן נשים היו משוללות זכויות, החלה בעשורים האחרונים מהפיכה פמיניסטית בהרי האטלס! נשים שעד כה היו מטפלות במשק בית, מנקות, מבשלות, אופות, מביאות מים מהבאר, אוספות זרדים ועוזרות לבעלים בעבודות השדה, החלו בעשור האחרון בשינוי: הן החלו ללמוד קרוא וכתוב, לפתוח קואופרטיבים נשיים והחלו לעסוק במלאכות שהיו נחלתם של גברים כמו: גידול כבשים, מכירת כבשים, הפקת צמר, אריגת שטיחים ומכירתם בשווקים נחשבים, ‘דבוראות’- כוורות דבורים וייצור דבש וגם רכישת אדמות, עצי זית והפקת שמן זית ומוצריו. הענף המפורסם והגדול בענפים הוא הפקת שמן הארגן- עבודה קשה מאוד. נדרשים הרבה עצים להפקת שמן הארגן- שנקרא "הזהב של מרוקו". תעשיית שמן הארגן היא יוזמה של נשים שביקשו לעצמן עצמאות כלכלית, ועתיד מבטיח יותר להן ולילדיהן.

מחים לבשר על שינוי ש פני ותוכן אתר האינטרנט של הפדרציה העולמית.

האתר נבנה מחדש בממשק עדכני ובהתאמה לחידושי הטכנולוגיה. מעתה, ניתן יהא לגלוש באתרנו גם באמצעות הנייד והטאבלט, לדפדף ולהוריד שנתונים, כתבי עת ועוד.. אתר האינטרנט של הפדרציה העולמית, הינו חלון הראווה לפעילות סניפי הפדרציה בישראל ובתפוצות ובמה לדיאלוג מתמיד עם כלל הציבור. באתרנו, כחלק ממחויבותנו העמוקה לנושא, אנו משתדלים להנגיש עבור אלפי הגולשים הנכנסים לאתרנו בכל חודש, ידע רב ככל הניתן אודות חקר המורשת וההווי, המחזקת את תחושת השייכות לשורשנו ותרבותנו העשירה. האתר מחולק לקטגוריות העוסקות בפעילות שוטפת ובקטגוריות העוסקות בחקר קטגוריות "יהדות מרוקו" המורשת. באתר המורכבות מתרומת מאמרים ו"מרוקו" של חברי הפדרציה ואוהדיה. קטגוריות אלו עשירות בתכנים המשמשים לעבודות שורשים ולעבודות מחקר. הן כוללות ידע היסטורי רב אודות יהדות מרוקו מפי היסטוריונים אשר חקרו את תרבות המג'רב, כולל טעימה אודות מקור שם המשפחה, כפרים וערים במרוקו והצעות למסלולי טיול מפי מדריכי טיולים מנוסים ועוד...

הן עובדות יחד בשמחה, אוהבות את העשייה, מברכות על כך שהן עצמאיות כלכלית.

נשים אלו וסוללות דרך לכל הנשים באיזור שרוצות לשלוט בגורלן. ומהוות השראה לכל אישה בכל מקום בעולם!

אנו מצדיעים לפעילינו חברינו ואוהדינו המסייעים בידינו. כולם יעמדו על הברכה!

קרדיט תמונות: atlasmountains

15

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

2010 הורכב מתמונות מתוך ערב הצדעה לג'ו עמר "ישמח משה", בחסות הפדרציה העולמית שהתקיים בפתח תקווה ב-

ג'ו עמר – הריני שר דני הירשטיין מאת: hirschstein.dan@gmail.com 052-2202050 מדריך מומחה למרוקו כל הזכויות שמורות למחבר ©

ג'ו עמר, אחד המוזיקאים הראשונים שהצליח לחדור ולשבור את חומת ההגמוניה האשכנזית שהיתה בשנות החמישים בישראל. הוא הקליט שירי קודש ופיוטים לצד מוזיקה פופולרית ותרם רבות לכך שהציבור הישראלי התוודע למוזיקה של צפון אפריקה. פעילות זו לא סללה את הדרך למוזיקאים אחרים בתקופתו ואחריו.

בעיירה סטאת שבמרוקו 1930 'ו עמר נולד בשנת ג נפשות, באותם הימים כאשר הבן 13 בן למשפחה בת היה מגיע לגיל בר מצוה והמצב הכלכלי בבית היה קשה הילד היה נשלח למשפחה אומנת. ג'ו עזב את ביתו ואומץ על ידי משפחה ללא ילדים במקנס. כשהתבגר התפרנס כמורה וכחזן בבית הכנסת. עם הזמן הפך להיות זמר וחזן מוכר במרוקו. עד לעלייתו תקליטים על ידי חברה צרפתית 10 לארץ הוא הקליט בשם פיליפס.

החליט לעלות לארץ והתגורר במושב יד 1956 בשנת רמב"ם ליד ההורים של אשתו רמונד.

על מנת להתפרנס הוא מצא עובדה כמורה, מהרגע הראשון הוא ידע להסתדר, לא התלונן הרגיש בטוח למרות שידע שלא ניתנה הזדמנות שווה לכל עולי מרוקו בארץ.

, כשלוש שנים לאחר עלייתו ארצה הוא 1959 בתחילת זכה להקליט את "ישמח משה", שירו הראשון בארץ

16

2021 : תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב, יולי-דצמ' 14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

בין השיר והאירוע היות וג'ו לא נהג לכתוב ולשיר שירי מחאה. מס' ימים לאחר מכן הוא כתב את השיר "לשכת עבודה" בשירו זה הוא הפך לזמר המזרחי הראשון המעז להשמיע בשיריו את מחאתו כנגד אפליית המזרחים בכלל ויוצאי מרוקו בפרט בישראל "הלבנה" . השיר מתחיל במרוקאית ורק 50 של סוף שנות ה אחרי כארבע דקות הוא עובר לעברית וכך הוא שר: "משית לשכת עבודה / אמר לי מאיפה אתה / אמרתי לו ממרוקו / אמר לי צא החוצה" הוא ממשיך ושר "משית לשכת עבודה/ אמר לי מאיפה אתה / אמרתי תיכנס בבקשה". (אמר לי) לו מפולניה /

הקודש. ישמח משה - פיוט קצר המהווה את הברכה הרביעית בתפילת 'העמידה' בשחרית של שבת.

https://www.youtube.com/watch?v=sv4c-qhccqM או-

בעיני רבים היה ג'ו סמל ומופת לאדם שלמרות קשיי ההגירה פיתח לעצמו קרירה בעלת משמעות בקרב שומעי המוזיקה המזרחית והמרכזית יחד. זה היה דבר נדיר לאותה תקופה. יחודו של ג'ו עמר שהוא ידע לעבור מעולם הפיוטים והתפילה לעולם הפופולרי. את השיר השני הוא באולפנים בארץ זאת בעקבות 1961 הקליט בשנת הנסיעה שלו לברצלונה, שם הוא ראה באחד הרחובות איש שיכור שוכב על הרצפה ומיד כתב על המפגש את השיר שהופך להיות אחד הלהיטים הגדולים של אותה התקופה. שיר השיכור.

https://www.youtube.com/watch?v=NVzEmGq_wC8 או-

בשיר לשכת העבודה היה זה ג'ו עמר המרוקאי - עולה חדש המתאר מה עובר על בני עמו. וזאת, להבדיל מאפרים קישון שכתב את סלאח שבתי, יהודי גלותי, חדש בארץ, שנאבק בממסד האשכנזי האטום. קישון היה מחויט, מנומס, משכיל, בהיר עור ואירופאי, סאלח לבש פיג'מה, חסר השכלה, כהה ומזרחי. הכניס הרב ידידיה פרנקל את מנהג 40 בשנות ה ההקפות השניות, זאת מתוך הזדהות למצוקה של קהילות יהודי אירופה שעקב הנתק התקשורתי עם אירופה לא היה ידוע אם הן חוגגות את שמחת התורה, בשל מלחמת העולם השנייה. הרב פרנקל אמר אז שאם קהילות אלו אינן חוגגות כעת-בליל יום טוב שני -את שמחת התורה, הרי שאנו נעשה זאת במקומן. עם הזמן התפשט מנהג זה גם מעבר לשכונת הזמר שליווה אותו היה 60 וה- 50 פלורנטין. בשנות ה ג'ו עמר, הרב רצה שהיה זה זמר אחד שיתאים גם לציבור הספרדי וגם לאשכנזי, כך נבחר ג'ו עמר שהיה לו קול יחיד ומיוחד שאיחד את שני הזרמים בשירתו.

https://www.youtube.com/watch?v=dJnZRCqJXkA או-

יש גם גרסה האומרת שג'ו כתב את השיר כמחאה על מאורעות ואדי סאליב שם נורה למות עקיבא אלקריף.

אירועי ואדי סאליב היו סדרת הפגנות רחוב ומהומות בשכונת ואדי סאליב בחיפה. 1959 שאירעו בשנת האירועים היו מרד חברתי נגד קיפוח ואפליה על רקע עדתי של המזרחים, ונגד הממסד של מפא"י ששלט באותם הימים במדינה. מעולם לא נאמר שהיה קשר

17

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

אחד השירים מהשאנסונים הצרפתים שהוא שר בעברית היה "הו גיטרה"

השמיעו ברדיו להקת 60 באותם הימים של שנות ה הנחל, זמרים כמו אריק אינשטיין, יהורם גאון עם שירים כמו דינה ברזילי, לאחר מכן מופעים התרנגולים עם שיר השכונה, דבר אלי בפרחים, זו היתה המוזיקה השלטת. מוזיקה יהודית לא היתה נוכחת ברפרטואר. המוזיקה היהודית היחידה שניתן לשמוע היה פרקי חזנות שהושמעו בכל יום שבת אחר הצהריים. השעות לא היו 'פריים טיים' לא שעת שיא ולא קרוב אליה... המקום והזמן שהוקצה עבור המוזיקה היהודית מצפון אפריקה היה בשבת ובשעה שכולם נחים וישנים. אנו המתבוננים על מסלול חייו של ג'ו עמר יכולים להגיד שהוא היה בר מזל והצליח במקום שאחרים נכשלו. כשאנו חוקרים את דמותו אפשר לומר שלא ניתן לשים אותו במקום אחד עם האחרים הוא היה יוצא דופן - פייטן וזמר בעת ובעונה אחת. סגנון הפיוט שלו קליל ונעים. הוא נחשב כפורץ דרך לבאים אחריו. ניהל את מחלקת התרבות של קול ישראל 1953 בשנת יוסף בן ישראל שבעברו היה מלחין, מעבד מוזיקלי, מפיק מוזיקלי ומנצח ישראלי. באותה תקופה הוא היה המייסד של "המדור לפולקלור ומוזיקה מזרחית", ברדיו. הוא גילה את ג'ו עמר ונתן לו במה ברשות השידור והשמיע שוב ושוב את שיריו. בזכות השמעת השירים ברדיו הוא חדר לתודעה הישראלית ושיריו הושמעים גם בתחנות אחרות. באותם ימים נשאלה השאלה האם באמת בזכות קולו וסגנון השירה המיוחד הוא כובש את תחנות הרדיו או שזה היה עלה התאנה של הממסד התקשורתי. כך או כך כולם היו תמימי דעה שג'ו היה אדם מאוד מיוחד שמייצג מצד אחד את עולם הפיוט והתפילה לצד מוזיקה של בתי קפה של מרוקו, מוזיקה מקומית פופולרית. הוא שר שאנסונים צרפתיים, שירים ספרדים ואפילו פסדובלה. הצלחתו באה ללא ספק בזכות קולו המיוחד והיפה. הוא ידע להתאים את עצמו לקהל המאזינים שלו, פרפורמר מעולה שידע לכבוש את לב הקהל. באותה תקופה שג'ו הגיע לארץ, המוזיקה והפיוט המרוקאי נוגן רק בתוך הקהילה עצמה ולא פרצה החוצה, אולי מבושה או מחוסר סובלנות של קהל המאזינים. ג'ו עמר ידע להמחיש לחברה הישראלית לציבור הרחב מוזיקה פופולרית כמו הפיוט שלום לבן דודי שיר, שמצא מקום במרחב הכללי של המוזיקה הישראלית.

https://www.youtube.com/watch?v=Cl3fWqxUV0U או-

רפרטואר השירים שלו היה מגוון ושונה, מה שחיבר בין כל השירים היה קולו המיוחד והערב, מצד אחד הוא זימר את "ישמח משה" ומצד השני "אני שיכור". בעקבות ההצלחות שהיו לו הוא הוזמן להופיע בתוכניות רדיו זאת מעבר להקלטות הרבות שביצע באולפנים, הוא הוזמן לתוכניות פופולריות של אותה התקופה כמו שלושה בסירה אחת. היה גם וירטואוז הוא שר בירושלים 1959 גדול ובאחת ההופעות בשנת את "ישמח משה" בסגנון הודי ושיר השיכור ביידיש.

https://www.youtube.com/watch?v=P8unKucho0s או-

שמו של ג'ו הלך לפניו וקהילות רבות באירופה החלו הוא קיבל הזמנה 1969 להזמין אותו להופיע. בשנת להופיע בארצות הברית מקום שלא היה מוכר לו, לאחר היסוס קל כשהוא בשיא הצלחתו עזב את הארץ ועבר לארה"ב, שם הפך לחזן בכיר וחילק את זמנו בין אירופה ללוס אנג'לס. הוא נחשב בזמנו לאחד מבכירי החזנים בעולם, והעביר סדנאות חזנות בארצות הברית .

18

2021 : תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב, יולי-דצמ' 14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

הוא חזר לישראל, ראה בחזרתו 1987 בשנת שליחות והסכים להופיע בארץ הקודש ללא תמורה. הוא ניסה להקים מרכז ללימודי חזנות. הוא הקליט פרסומת לקפה טורקי של עלית "קפה כליף" על פי המנגינה של להיטו "שיר השיכור" והפרסומת שודרה רבות ברדיו. , לאחר מות רעייתו ריימונד, חזר 2000 בשנת לישראל. הופיע במספר הופעות עם התזמורת האנדלוסית הישראלית, אך בסופו של דבר לא הצליח להיקלט בישראל וחזר לארצות הברית. אחד השירים היפים הזכורים מתקופה זו הוא השיר "שובי שובי שולמית" בביצוע התזמורת הפילהרמונית האנדלוסית שג'ו מבצע בעברית ומרוקאית ביחד.

נתן כתב : עמוס אטינגר מנגינה וביצוע : ג'ו עמר

ושוב לא פרצו מן הגבול כדורים רק נעו עצי הרימון בבוסתן ראיתי אותם מדי שחר חוזרים כיתת חיילים עם נתן נתן, נתן והרוח בשדות התלתן נתן, נתן היא קראה לו בשמו והשיב לה התן טוראי שקוראים לו נתן

היו בכיתה בני עמים רחוקים מרוסיה, צרפת שהגיעו לכאן ובני הגליל ופניהם צוחקים וגם בן מרוקו נתן

ית ִּ מ ַ שּׁוּל ַ י ה ִ י שׁוּב ִ שׁוּב ךְ ָּ ה-ב ֶ ז ֱ ח ֶ נ ְ י ו ִ י שׁוּב ִ שׁוּב ית ִּ מ ַ שּׁוּל ַּ זוּ ב ֱ ח ֶּ ה-ת ַ מ ם? ִ י ָ נ ֲ ח ַּ מ ַ ת ה ַ ל ֹ ח ְ מ ִּ כ ךְ ִ י ַ מ ָ ע ְ פוּ פ ָּ ה-י ַ מ יב! ִ ד ָ ת-נ ַּ ים ב ִ ל ָ ע ְּ נ ַּ ב י... ִ י שׁוּב ִ שׁוּב

נתן, נתן והרוח בשדות התלתן נתן, נתן היא קראה לו בשמו והשיב לה התן טוראי שקוראים לו נתן קטפה הכיתה בידה מן העץ רימון אדמוני מפירות הבוסתן אז למה באוהל פתאום התפוצץ רימון על לבו של נתן? נתן, נתן והרוח בשדות התלתן נתן, נתן היא הותירה רק שיר שילל לו התן על טוראי בן מרוקו נתן

נתן אלבז, עלה ממרוקו בעליית , 1952 הנוער, התגייס לצה"ל ב- 11 ושירת כחייל בחטיבת גבעתי. ב- קיבל אלבז משימה 1954 בפברואר שגרתית של פירוק רימוני יד. אלבז החל במשימה, כשהוא יושב באוהל. לפתע שמע אלבז קול נקישה, והבין

https://www.youtube.com/watch?v=l0RgIYHGsd0 או-

.79 בניו יורק בגיל 2009 ביוני 26 ג'ו עמר נפטר גופתו הועלתה לישראל והוא נקבר במושב יד רמב"ם בצמוד לאשתו ריימונד. השאיר מאחוריו שני בנים ושלוש בנות. המוזיקה "המזרחית" שהוא יצר (עוד לפני שקראו לה ככה) הייתה היפה ביותר שנכתבה פה, והיא ממשיכה לעורר השראה ביוצרים . ישראליים, בלי הבדלי דת, גזע ומין

כי נצרתו של אחד הרימונים השתחררה. הוא יצא מהאוהל כשהרימון בידו, וצעק לחבריו שיסתתרו. משהבין שאינו יכול להשליך את הרימון מבלי לפגוע בחבריו, אימץ את הרימון אל חזהו והתרחק מהם בריצה. משהתפוצץ הרימון, הוא נהרג והציל בכך את חיי חבריו. (ויקיפדיה)

19

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

המסגד במרקש (הכותוביה) נמצא בפארק מדהים ביופיו. מציוריו של רון אביטן

קטעים נבחרים מהפרק הראשון המסע... כל הזכויות שמורות למחבר © רון אביטן מאת:

פרסמנו מאמר אודות מסע חיים של ידידנו רון אביטן - גיבור, לוחם בנפשו, 4 בגליון בעל תעצומות נפש - על אף הסכנות וכנגד כל הסיכויים, אשר ריתק אותנו בסיפור עלייתו, שירותו ופציעתו. בינתיים, הפיק רון ספר מרתק על סיפור חייו. בשפה בהירה וציורית הוא מתאר את שרואות עינייו וחש ליבו - כילד... בין המילים ניתן להפליג איתו בדמיונות, לשאוף את האווירה התמימה והחמימה, להיספג בריח המקום, לחוש את החום העוטף והשומר אשר השרו על הילד הדמויות בחייו. לפני שנחתו עליו האסונות. לצערנו הספר הופק עבור המשפחה בלבד ואינו ניתן לרכישה. לא יכולתי להתאפק וביקשתי את רשותו לפרסם קטעים נבחרים מהפרק הראשון, מקווה שגם אתם תיסחפו כמונו. קריאה מהנה. העורכת

20

2021 : תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב, יולי-דצמ' 14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

חלון הבית ניתן היה לראות בבירור את ...מ ארמון המלך שניצב בטבורו של מישור רחב ידיים, מוקף בחומת אבנים חוּמה וגבוהה, ומשמאלו בלט צריח המסגד שבו התפלל המלך ומסביבו יער עצי דקל. באופק נראו הרי אטלס המושלגים בכל ימות השנה, כשהם מקיפים במלוא הדרם את כל המישור, שובלי השלג שגלשו מפסגות ההרים אל מורדותיהם הקנו להם מראה ציורי הדומה למפה טופוגרפית. השכמתי מדי בוקר עם אורן של קרני השמש הראשונות, ולקול צליליה של תזמורת המלך המבשרת על בוקרו של יום חדש בנגינת ההמנון המרוקאי, כשברקע אורות זרקורים רבי עוצמה נוצצים ומהבהבים מתוך השחור אל קו האופק. אהבתי להאזין לצלילי התזמורת, להביט מבעד לחלון כיצד קרני השמש עולות אט אט, מניסות את האפלה מן הנוף הנשקף מחלון חדרי ומאירות את ארמון המלך. עננים צחורים שייטו בשמיים המתבהרים על רקע המסגד, ובאופק המרוחק נגלו הרי האטלס, וכן שמש אדומה ענקית הפציעה מאחורי פסגותיהם המושלגות והאירה את כל הנוף המישורי בשלל צבעים. עם תום נגינת התזמורת, הגיע תורו של המואזין שנהגתי לכנותו "ולנטינו", שמדי בוקר טיפס לאיטו במעלה המדרגות אל צריח המסגד, הניף את דגל המסגד הלבן כמנהגו ונפנה לקרוא למאמינים בקולו המהדהד למרחקים, שישכימו ויתפללו עימו את תפילת הבוקר. היה לו קול גבוה. כל יום במשך דקות ארוכות היה מסלסל בקולו הרם את פסוקי הקוראן למגינת ליבם של תושבי השכונה היהודים שהתגוררו סמוך למסגד ונאלצו גם הם להתעורר לצלילי קריאת המואזין מחרישת האוזניים. הקריאה לא פסחה גם על אוזני ילדיהם שנהגו להתהפך על צידם ולמשוך את שמיכתם אל מעבר לראשם כשהם מוסיפים עליה גם את הכרית, על מנת לאטום את אוזניהם מלשמוע את קולו המרעים, עד שהיה חותם את תפילתו בקריאת "אללה הוא אכבר". א ל " ז ם י ר מ

אבי, עליו השלום, נהג להתעורר עם שחר,ליטול את ידיו ולעמוד ליד החלון מול המסגד הנשקף מולו ולאחל למואזין: "שהשד ייקח אותו!". גדלתי במשפחה ששמרה על המסורת והדת היהודית, ובד בבד הייתה בעלת השקפות ליברליות. לדעת משפחתי, המסורת והדת היו כחלק מזהותה היהודית, מהווייתה האנושית הייחודית, ועם זאת, נטולות כפייה. למשל, אחיי ואני לא היינו חייבים לשים כיפה על ראשינו במהלך היום, אלא רק במהלך קיום הטקסים המסורתיים. אימי הייתה אישה ערכית, חמה, רכה ואוהבת, הבית התנהל תחת שרביט אהבתה ביד רמה, והיא חינכה אותנו על פי ערכי המוסר שלה והתעקשה שכולנו נשכיל ונלמד וראתה בכך ערך עליון שחשוב לשמור עליו. אף שאימי לא זכתה ללמוד בבית ספר, היא הייתה בעלת להט ונחישות להעשיר ולהרחיב את השכלתה ואת ידיעותיה בכל תחום, וכך אכן עשתה. אך היא לא הסתפקה רק בהעשרת ידיעותיה, וחשבה כי ידע והשכלה צריכים להיות נחלתו של כל אדם. השקפתה זו הובילה אותה למעשה יוצא דופן ומעורר הערכה, כאשר באחד הימים אספה קבוצה מדיירי השכונה ושכנעה אותם בדבר חשיבותה של ההשכלה, וכן ציידה אותם במחברות וכלי כתיבה ורשמה אותם לבית ספר לשיעורי ערב בצרפתית, ואף מצאה זמן לסייע להם בהכנת שיעוריהם. אימי הייתה אישה מיוחדת כי נתינתה לזולתה לא ידעה גבולות. אבי היה נצר למשפחת אבטאן, משפחת רבנים רמי מעלה, בנו של רבי שלום אבטאן ונכדו של רבי יעקב אבטאן, אדם חדור אמונהשטרח להחדיר בנו את אמונתו שזכותו של כל אדם, גבר או אישה, לשמור על אמונתו ועל מנהגיו ולחיות את חייו כהבנתו ולפי השקפות עולמו. הוא היה מודע לרוח הליברלית שנשבה בקרב היהודים החילונים, ניחן ביכולת לשלב בין ערכי הדת והמסורת לבין השקפת עולמו הליברלית וטען כי אין ביניהם סתירה, לשיטתו, שניהם מייצגים את השקפת עולמו: "ואהבת לרעך כמוך''. א " ל ד ב י ן ו ר

ו

מ

ש

ל

21

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

אני זוכר היטב את האווירה הקדושה שאפפה את התפילה בבית הכנסת, שהיה מלא וגדוש, והשרתה הרגשה של התרוממות רוח. כל המתפללים היו מכוסים בטליתות בוהקות, מתפללים במשנה מרץ, בשקט רב, גם אם זה היה בלחש, התפילה התגלגלה במעלה הרחוב שהיה הומה אנשים. י

בדרך כלל אני מהרהר בדמותו הנערצת – איש נאה, נשוא פנים שניחן ביכולת לשוחח עם כל אדם בגובה העיניים, מעולם לא התנשא על איש או שמר על מרחק מהבריות, אלא הייתה בו קרבה טבעית לבני אדם, אנושיות וחום. אני מאושר שזכיתי להיות בנו אף שלא פעלתי תמיד לפי הנורמות שלו, אבל הוא מעולם י ב א לא גער בי או כפה עליי את רצונו. בילדותי ידעתי להעריך את התכונות האנושיות שבורך בהן, ומצאתי את עצמי נמשך בחבלי קסם לדמותו רבת הפנים של אבי, ואני בטוח בכך שהוא הוריש לי את הניצוץ שמלווה אותי עד היום. סבא בבוקרו של יום כיפור הלכתי עם אבי וסבי לבית הכנסת ע"ש סבא רבא, משכן ששוכן עד היום ברחוב הנקרא על שמו של סבא רבא רבי יעקב אבטן, בבית בעל שתי קומות בו התגורר הסבא. רוב המתפללים היו קמים מתוך יראת כבוד שרחשו לסבא רבי, שלום אבטן, כשנכנסו לאולם. הוא היה רב מוערך, וגם דמות וסמל בעיני הקהילה היהודית במראקש, וכיהן כיד ימינו של הפשה גלאווי – המושל של אזור הדרום, ומינה את הסבא כמושל על הקהילה היהודית. פנו אליו בתואר "שייח שלום", והוא השתתף בדיונים בבית המשפט בעניינים הקשורים לקהילה היהודית. בזיכרונותיי הספורים, הייתי מתלווה אליו מדי יום שישי, וסבי היה מסתובב עם עוזרו ברחובות המלח תוקע בשופר כדי להתריע על סגירת העסקים לקראת כניסת השבת. בכל פעם שהתלוויתי אל הסבא, חזרתי עם כיסים מלאים עם ממתקים שהסוחרים העניקו לי. הסבא היה מתרה בי לבל אקבל מהם כסף! כמדי שנה, בערב המימונה, ביום האחרון של חג הפסח, שיירה של שומרי ראש של הפשה הגיעה מטעמו אל ביתו של הסבא, בעודם נושאים בידיהם נאדים של לבן, דבש, שקים של תמרים, אגוזים, שקדים, קמח ועוד. בתקופה יחסית קצרה שהתחברתי לסבא, זכיתי לפינוק, חום ואהבה, למעשה גדלתי על ברכיו. לא עבר זמן רב עד שהלך לעולמו בשיבה טובה. הוא זכה ללוויה ממלכתית בה השתתפו נציגי המלך והפשה גלאווי. את מקומו ירש אחיו, שייח יצחק, אשר על שמו נקרא הרחוב "שיי"ח יצחק". ן ו ר

ט

ן

ב

ג

ל

3

1

בתפילת כל נדרי, הייתי מצטנף בשולי הציצית של אבא, ואילו הסבא היה עוטף את ראשי בטלית ומניח את ידו כמברך אותי ובקול קורע לב ודמעות בעיני המתפללים בלב "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאותיכם, לפני ה' תיטהרו".

חשבון נפש, סליחה ותשובה, כמעט בלי קול, כאשר רק ב"שמע ישראל" פורץ לרגע קול התפילה במלוא עוזו, חודר אל מתחת לעור ולתוך הנשמה. לצערי, לא זכיתי להכיר את סבא רבא שלי, הרבי יעקב אביטן. בית הספר אליאנס יום הלימודים הראשון בבית הספר הוא יום חגיגי לכל תלמיד, יום של ציפייה דרוכה, יום של התחלה חדשה ומאתגרת. עבורי היה זה יום של ציון דרך והגשמת חלום. אני זוכר שבאותו יום חשתי רוממות רוח, הינה אני, ילד בוגר, היוצא לדרך חדשה במסגרת שתאפשר לי להגשים את שאיפותיי לעתיד. חלק מהילדים הגיעו בליווי הוריהם אל שערי בית הספר כשבליבם מקנן חשש רב מהצפוי להם במסגרת החדשה והזרה להם, ואחרים הגיעו כשפניהם מבטאות שמחה המהולה בהתרגשות. אימי, שביקשה לרשום אותי לשנת הלימודים הראשונה שלי, תרה בעיניה אחר מנהל בית הספר, מר ביבאס, וכאשר הבחינה בו עושה את דרכו אל השירותים, הורתה לי לרוץ אליו ולבקש ממנו יפה שירשום אותי לבית הספר. רצתי בכל כוחי כדי להדביקו בטרם יכנס לשירותים, אך לא הספקתי, מר ביבאס נכנס פנימה. פתחתי את הדלת וראיתי מולי את הוד מעלתו, מנהל בית הספר, המטיל את מימיו.

22

2021 : תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב, יולי-דצמ' 14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

נכנסנו לכיתה והמנהל הושיט לי את ספר "סילאבר", וביקש שאקרא פרק מסוים ממנו. בכיתה שררה דממה, כל מבטי הילדים היו מופנים לעברי, ואני עמדתי מולם והתחלתי לקרוא מהספר בביטחון רב ובשטף את כל הפרק מתחילתו ועד סופו. כשסיימתי את קריאתי, נטל מר ביבאס את הספר מידי וטפח בידו על שכמי טפיחת חיבה, והכריז בקול רם לפני כל הכיתה: "טוב מאוד." אמירה זו וארשת פניו, אשר הביעה כי היה שבע רצון מקריאתי, הבהירו לי כי התקבלתי לבית הספר. בכיתה מצאתי את עצמי יושב ליד בחור גדול ממדים. מרבית הילדים נראו לי בוגרים, וגיליתי בדיעבד כי באותה תקופה לא היה חוק חינוך חובה, וכל הורה רשם את ילדיו לפי התפתחותו הפיזית. בנוסף, מרבית הילדים היו חסרי תעודת לידה ולא ידעו את תאריך לידתם המדויק, לכן באותה כיתה למדו ילדים בגילאים למדו בכיתה אחת 13 - 14 שונים. כך אירע שילדים בגילאי רק משום שהקדימו האחרונים את 6 - 7 עם ילדים בגילאי התפתחותם הגופנית.

"אדוני המנהל, תרשום אותי בבקשה לבית הספר," אמרתי כמצוותה של אימי.

מר ביבאס הופתע מהמעמד המוזר, מעולם לא קיבל בקשה להרשמת תלמיד מפיו של ילד קטן כשהוא עושה את צרכיו בשירותים.

"בבקשה סגור את הדלת והמתן לי בחוץ. מייד אתפנה," השיב ועדיין נראה צוחק.

בצאתו מהשירותים הביט בי בעודו מחייך, התרגשותי ניכרה בי, המנהל הרים אותי בזרועותיו ושאל לגילי. "אני בן שש," השבתי לו... ומייד המשכתי: "אבל יודע לקרוא ולכתוב."

גופי הקטן והצנום לא העיד על גילי, בעיניו נראיתי כבן ארבע.

"אתה עדיין קטן מדי. תשוב בשנה הבאה ואשמח לקבלך," השיב המנהל לבקשתי.

דמעות הציפו את עיניי והתחלתי לבכות. מר ביבאס ביקש להרגיעני, אך משלא הצליח בכך, נמלך בדעתו והציע לערוך לי בחינה, ואם ייווכח כי אני אכן יודע קרוא וכתוב, ירשום אותי לבית הספר. אמר ונטל את ידי בכפו , הכיתה המקבילה לכיתה א'. 14 הגדולה והובילני לכיתה

בסיום יום הלימודים הראשון נתן לנו המורה פתק שהכיל רשימה של כל הציוד הדרוש ללימודים, כמו ספר

הצד השמאלי בנמל עכו. מציוריו של רון אביטן

23

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

הלימוד סילאבר, מחברות, קלמר וכלי כתיבה.

מדי בוקר, בדרכי לבית הספר, עברתי ליד מאפייה שהייתה ממוקמת בפינת הרחוב המוביל לבית הספר, ובעל המקום, מר יעקב דדיה ז"ל, שמח לראות אותי עושה את דרכי לבית הספר.

בשובי הביתה מבית הספר, קיבלו אותי דודותיה של אימי ושאר בני המשפחה בחום ובהתרגשות, והרעיפו עליי שפע של ממתקים ומתנות. בן דודה של אימי, חיים בן חמו ז"ל, היה בעל חנות למכשירי כתיבה ליד השער של בית הספר, והעניק לי תיק מעור, שני ספרים וקלמר מלא כלי כתיבה. מרוב שמחה והתרגשות, התקשיתי להירדם במהלך כל הלילה, וספרתי את השעות בציפייה לאור הבוקר. למחרת התעוררתי מוקדם מהרגיל כדי להיות בין הראשונים בבית הספר. להפתעתי, אימי כבר הייתה ערה ושקדה על הכנת ארוחת בוקר.

"בוקר טוב, הנכד של שייח שלום," בירך אותי לשלום ואיחל לי הצלחה בלימודים כשהוא מעניק לי סוכרייה.

לפעמים הייתי פוקד את המאפייה כדי לבקש ממנו ,) tiro חתיכת גזע עץ שבאמצעותה הייתי יוצר "תירו" ( שעמו היינו משחקים בשכונה, יעקב, שלא הרשה לאיש להתקרב למחסן גזעי העץ שנועדו לתנור לאפיית הלחם, הרשה לי לבוא עמו אל פנים המחסן, ושם היה בוחר עבורי את גזע העץ המתאים ונותן לי אותו. שמו של יעקב דדיה התפרסם, ותושבי השכונה ראו בו אדם מכובד, מלח הארץ, איש נדיב שמיהר להושיט את ידו לעזרת הזולת. אף שהוא התפרנס מהמאפייה, לא היה יכול להותיר אדם רעב רק משום שידו אינה משגת לשלם לו בעבור פת לחם. בשל תכונתו זו התחבב על תושבי המקום שהוקירו את נדיבות ליבו.

"למה קמת כל כך מוקדם?" שאלה אותי אימי.

לאחר כמה דקות גם אחותי אנט {חנה} קמה והצטרפה אליי לארוחת הבוקר.

אימי הקפידה להלביש אותי יפה כיאה לתלמיד בית הספר, ובטרם יצאנו לבית הספר, שמה לנו כריכים בתיקים ובירכה אותנו עם חיבוק ונשיקה.

חשתי אושר רב וגאווה כאשר הלכתי יד ביד עם אחותי לבית הספר, ובידי האחרת החזקתי את תיקי המהודר.

הייתי נרגש מאוד, למעשה זה היה היום הראשון שבו נכנסתי לבדי בשערי ביתהספר, כתלמידמן המניין, פוסע בצעדים ראשונים בנתיבי הידע וההשכלה, עולם חדש, קסום ומסקרן נפתח בפניי, הרגשתי פרפרים בבטן. אין ספק שזה היה אחד הימים המיוחדים והמרגשים ביותר בחיי כילד, יום שייחרט בזיכרוני. לאט לאט החלו להגיע תלמידים, ביניהם חברים לכיתה. עם צלצול הפעמון, נעמדנו בשתי שורות ליד הכניסה לכיתה, והמורה החל לעבור בין השורות ובדק את מצב הניקיון של כל אחד מאיתנו (בדיקת ציפורניים ואוזניים), ועם כניסתנו לכיתה, נשארנו לעמוד עד לכניסת המורה, ואז כאיש אחד בירכנו אותו ב"בוקר טוב." ביום השני ללימודים השתתפתי באופן פעיל בשיעור, ששיננתי יחד עם אחותי בערב לפני כן, והמורה התפעל מבקיאותי בחומר הנלמד.

כפר בצרפת. מציורו של רון אביטן

24

2021 : תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב, יולי-דצמ' 14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

Made with FlippingBook Online newsletter creator