הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

לצבא: "רצת חיש, בלי עמוד, כאילו אחזך הטרוף כי עז. רצת חיש ופנים האפילו, כפני איש הפורץ לבוז בז. כה מהרת לרוץ שאפילו, הצטדק לא הספקת, אלבז". בעת פירוק רימוני 1954 נתן אלבז היה חייל שנהרג ב יד. כשהבחין שנצרה אחת השתחררה, העדיף לרוץ עם הרימון לשטח ריק מאנשים מאשר לזרוק אותו ולסכנם. אנטואן דה סנט-אכזופרי מחבר הנסיך הקטן כתב על מרוקו וקשור אליה בעיקר למדבר סהרה מאחר ונפל עם מטוסו במדבר וניצל. מרוקו של לחשים, אמנות בקמעות ובמעשי מאגיה, מרוקו של קברי צדיקים ועליות לרגל לקברם. כל עיר במרוקו והצדיק שלה, כל משפחה והצדיק שלה. סופרים ומשוררים יהודים שעלו לארץ ממרוקו כתבו ותארו את נשות מרוקו. עוזיאל חזן בספר:" "בוא אלי לאימילשיל"-סיפורה המיוסר והקסום של זאיידה בת הארבע עשרה, בנתיבי ההתבגרות המינית והחיפוש אחר שידוך בגיל כה צעיר. סיפורה שזור בסיפורה של אחותה דיגי הגדולה ממנה בשנה. הסיפור עוקב אחר השוני בין הדמויות והשתנותן על רקע השינויים העוברים על בני התרבותהקדומה בכפר, לנוכחפיתויי העיר הגדולה. בפתח ספרו כתב: "לפנים היה גן עדן. בא האדם והשחיתו". גבריאל בן שמחון בספרו: "הולכת עם כמון חוזרת עם זעתר" מתאר את הנשים היהודיות המבשלות את הקוסקוס ומגישות בטאזי'ן, את יום ההליכה לחמם כדי להתרחץ, את יום ההכנות לחתונה או לא עלינו ללווית אחד הקרובים להם, וכל זאת בשפה ציורית מדהימה. "באיזה כפר נידח אי שם בקצה העולם, הוא לא התעניין בחתונה, לא בחתן ולא בכלה, אלא אך ורק בנערה הזאת השקועה בעצמה, עיניה מושפלות, והיא רוקדת בשמחה פנימית, מוקפת קהל ובכל זאת לבדה, כמו רוקדת לעצמה ולא לאחרים, והוא החליט לטוס לכפר ולבקש את ידה". שלמה בר המתגעגע לכפר הולדתו טודרהשבמרוקו ושר: "אצלנו בכפר טודרא, שבלב הרי האטלס, היו לוקחים את הילד, שהגיע לגיל חמש, כתר פרחים עושים לו, אצלנו בכפר טודרא, כתר בראש מלבישים לו, שהגיע לגיל חמש, כל הילדים ברחוב, חגיגה גדולה עורכים לו שהגיע לגיל חמש, אצלנו בכפר טודרא". בן ג'לון, בספרו בן החולות מתאר לאורך כל הסיפור את המאבק על זהות, הן של הדמויות והן של העיר. אביו של אחמד שרצה בן ונולדו לו רק בנות החליט שהלידה

האחרונה תהיי בן ולא משנה מה באמת ייוולד, ואחמד נולד ונאבק על הגדת זהותו ומימוש הזהות: "אולי לבסוף אדע מי אני"...."מעפר באת ואל עפר תשוב". אדם נולד בזהות ובשם הנתונים לו ומת באותה הזהות וכך משלים את מעגל חייו. אחמד נולד כאישה וגם אם עבר תמורות בחייו הרי שזכה לסגור מעגל ולמות כאישה. אחמד עבר דרך כל השערים ועשה תהליך של חזרה אל עצמו, אל שורשיו הנשיים. מפורסם ספור מותה הטראגי של הקדושה סוליקה מפאס אשר מתה על קידוש השם - כדי לו להמיר דתה ולהתאסלם. בחור מוסלמי בן מלך התאהב בה, אך היא נשארה נאמנה לדתה ורק רצתה להישאר יהודייה: "על עלמה יפה, זוהרת – לספר אני רוצה, בא בחור בן דת אחרת - ונשבע לה אהבה, "לא , תודה!" היא כך אומרת – "כי אני יהודייה", אחותו זו הנוכלת – כבר העלילה עלילה: "לאחי" כך משקרת – "להתאסלם היא נשבעה". "לא נכון" היא כך אומרת – "רק אחיה כיהודייה". אז קשורה בשלשלת – למושל משם הובאה. לא נכון, היא כך אומרת –" לא שיניתי אמונה". "שימי לב אלי, גברת, - התאסלמי ותהיי את חופשייה". "לא רוצה" היא כך אומרת – "לא אוכל, כי זו בגידה"...".

הציור "הוצאתה להורג של יהודייה מרוקאית (סול חגואל)" פרי מכחולו של הצייר אלפרד דאודנק (ויקיפדיה)

ולא נשכח את הנשים המוסלמיות המשוררות שבעזרת שירתן הן בוכות על מר גורלן ומהשירה עולים מילים כואבות וקורעות לב, אחת מהן היא המשוררת עזיזה

53

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו