הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

רבי דוד בר משה בן-שמעון - המכונה צוף דב"ש

רב צוף דב"ש (דוד בן-שמעון) זצ"ל נולד בשנת ה אט שבמרוקו, אהבתו של הרב ָ בּ ָ ) בעיר ר 1826 תקפ"ו ( צוף-דב"ש, לארץ-ישראל ולירושלים עיר-הקודש. כאשר מלאו לו כ"ח שנים, החליט לשים פעמיו לעיר הקודש ירושלים משאת נפשו, תלמידיו ששמעו על כוונת רבם, השתדלו בכל כוחם להניאו ממסעו, קבוצות קבוצות של תלמידים, רבנים וטובי-העיר נהרו אל בית הרב, וכולם ביקשו ממנו כי ישאר אתם ולהמשיך להדריכם בנתיבות התורה. אך הרב צוף דב"ש לא יכל לעמוד מפני הכיסופין העצומים לארץ ישראל. הדמעות והתחנונים מצד תלמידיו והמון רעיו לא הועילו. רצונו להגיע לעיר הקודש, לחונן עפרה ולרצות אבניה. ) כאשר הרב צוף דב"ש עזב 1854 היה זה בשנת תרי"ד ( את עיר מולדתו יחד עם בני משפחתו והחל את מסעו שארך חודשים רבים, דרכו רגליו על אדמת-הקודש. אחרי ימים אחדים של מנוחה מטלטולי-הדרך, הוא בחר לחיות בצינעה, כאשר כל עיסוקו יהיה מעתה אך ורק בתורת ארץ-ישראל. הוא החזיק בזרועות עוזו את שלושת עמודי התווך שעליהם העולם עומד. עמוד התורה, העבודה וגמילות חסדים. ביתו היה פתוח לרווחה בכל עת לכל דורש ומבקש, בביתו מצאו שבורי-לב הענות למצוקותיהם, וכל הבאים יצאו שמחי לב. מעיין החסד היה נובע בנשמתו של הרב צוף דב"ש, ולא חסך כל מאמץ מזמנו ומכספו כדי לעשות חסד עם הבריות, דעתו הייתה מעורבת עימהם בשמחתם וביגונם, וכפי שדאג לרפואתם הרוחנית, כך דאג למחסורם החומרי. עסק בענייני הקהילה, והיה רבם הבלתי "מוכתר" לבני עירו. דאג את דאגותיהם ופטר הרבה מיגונם, עסק בהשכנת שלום בין איש לחברו ובין איש לאשתו. כולם מצאו אוזן קשובה ולב שומע אהבה כי כל מעשיו נעשו בכוונה הרצויה, שכל כולו לשם שמים. לאחר נישואיו של הרב צוף דב"ש, המשיך ביתר שאת בשקידתו בלימוד התורה, והוסיף קדושה על קדושתו.

ימים רבים עמל הרב צוף דב"ש לאסוף פרי יצירתו, הוא הספר הגדול בכמותו ובאיכותו "שער החצר". לשם הדפסת ספרו, השקיע הרב צוף דב"ש את כל כספו, "ולרוב ענוונותו גם את שמו לא הזכיר על חיבוריו". למרות רצונו להיות מן הצנועים, הכרת פניו ענתה בו כי מלאך ה' צבאות הוא, שמו של הרב צוף דב"ש נתוודע לרבים ומכל עבר ופינה החלו תלמידי-חכמים לנהור אל ביתו לשמוע דבר ה' ולקבל ממנו עצה. המערבים (המרוקאים) שהיו אז מעוטי אוכלוסין ותפסו מקום מבוטל בתוך כלל העדה הספרדית ואחרי התיישבותו בירושלים החל מפנה חשוב בחיי העדה המערבית, רבים מיהודי מרוקו עלו לארץ ישראל, והתיישבו במיוחד בירושלים, ומספרם גדל, וגם מחסוריהם גדלו. מצבם של בני העדה נגע לבבו הרגיש לסבלם לא נתן לו מנוח לנפשו והחל לחפש אמצעים כיצד להטיב עימהם, הרב צוף דב"ש ראה בעינו שהפעולה שיש לעשות כדי להביא לידי רווחת העדה המערבית הוא, להקים ועד עצמאי שינהל את ענייני הקהילה ויטפל באופן יסודי בענייניה ומרודיה הרבים. הוא נרתם במלוא כוחו לפעילות כדי להקים קהילה מערבית נפרדת. הקהיל אליו את ראשי העדה, והנחה אותם לבנות בתי-כנסיות ותלמודי-תורה. לשם כך הוא שלח שליחים (שדרי"ם, לקהילות מרוקו כדי לאסוף נדבות).

כמו-כן הקים בית-דין שיטפל בעיזבונות ובנחלות של בני העדה, בביתו ייסד ישיבה, והוא דאג לכל מחסורם החומרי והרוחני של לומדיה.

11

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו