מְסִיבַּת הַפִּיגָ'מוֹת מִהָאַגָּדוֹת | יהודה אלעזר

מְסִיבַּת הַפִּיגָ'מוֹת מִהָאַגָּדוֹת מאת: יהודה אלעזר איורים: יולן מצגר

רוֹנִי, כְּמוֹ רוֹב הַיְלָדוֹת, אוֹהֶבֶת מְסִיבּוֹת פִּיגָ’מוֹת. כֵּיוָון שֶׁהִיא עֲדַיִין קְטַנָּה וְאֵין לָהּ מְסִיבּוֹת פִּיגָ’מוֹת מִשֶּׁל עַצְמָהּ,

הִיא מִצְטָרֶפֶת תָּמִיד, גַּם כְּשֶׁלֹּא מַזְמִינִים אוֹתָה, לִמְסִיבּוֹת הַפִּיגָ’מוֹת שֶׁל אֲחוֹתָהּ דָּנָה וְחַבְרוֹתֶיהָ, וְנֶהֱנֵית מֵאֲרוּחַת הָעֶרֶב הַמְשׁוּתֶּפֶת, הַצִּיחְקוּקִים וְהַלִּיחְשׁוּשִׁים אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה וְהַשֵּׁינָה שֶׁל כּוּלָן יַחַד בַּחֶדֶר שֶׁל דָּנָה. בִּמְסִיבַּת הַפִּיגָ’מוֹת הָאַחֲרוֹנָה, כַּאֲשֶׁר נִרְדְּמָה סוֹף סוֹף עַל הַמִּזְרָן שֶׁהוּנַח עַל הָרִיצְפָּה, רָאֲתָה בַּחֲלוֹמָהּ

אֶת מְסִיבַּת הַפִּיגָ’מוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהִיא תְּאַרְגֵּן כְּשֶׁתִּהְיֶה גְּדוֹלָה. “הִיא חַיֶּיבֶת לִהְיוֹת מְיוּחֶדֶת בְּמִינָהּ” ֹב ‍ אָמְרָה לְעַצְמָהּ וְהֵחֵלָה לַחְשׁו עַל רְשִׁימַת הַמּוּזְמָנוֹת.

רוֹנִי, כְּמוֹ רוֹב הַיְלָדוֹת, אוֹהֶבֶת שֶׁמַּקְרִיאִים לָהּ סִיפּוּר אַגָּדָה לִפְנֵי שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת לִישׁוֹן. אֶת כָּל הָאַגָּדוֹת הִיא שָׁמְעָה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה פְּעָמִים עַד שֶׁהִיא זוֹכֶרֶת אוֹתָן כִּמְעַט בְּעַל פֶּה.

לָכֵן, הִיא הֶחְלִיטָה בַּחֲלוֹמָהּ, לְהַזְמִין לִמְסִיבַּת הַפִּיגָ’מוֹת הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלָּהּ אֶת חַבְרוֹתֶיהָ הַוָּותִיקוֹת מִן הָאַגָּדוֹת : כִּיפָּה אֲדוּמָה, שִׁלְגִיָה, סִינְדְרֶלָה וְדוֹרוֹתִי מֵאֶרֶץ עוּץ.

הִיא חָשְׁבָה לְהַזְמִין גַּם אֶת עַמִּי וְתָמִי כְּדֵי שֶׁיָּבִיאוּ אִיתָּם שׁוֹקוֹלָד וּמַמְתַּקִּים אֲבָל לְאַחַר מַחֲשָׁבָה שְׁנִיָּיה, הֶחְלִיטָה שֶׁהִיא לֹא מוּכָנָה שֶׁבֵּן יִרְאֶה אוֹתָה בְּפִיגָ’מָה...

ם, כְּאִילּוּ יָצְאָה רַק עַכְשָׁיו מִדַּפֵּי הַסֵּפֶר, ‍ רִאשׁוֹנָה הִגִּיעָה כִּיפָּה אֲדוּמָה, לְבוּשָׁה כּוּלָּהּ בְּאָדוֹ וְאוֹחֶזֶת בְּיָדָהּ אֶת אוֹתָה הַסַּלְסִלָּה, עִם הָעוּגָה וּבַקְבּוּק הַיַּיִן. שׁ אֶת אוֹתוֹ הַבֶּגֶד שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה ?” ‍ “הַגִּידִי” שָׁאֲלָה רוֹנִי, “לֹא נִמְאָס לָךְ לִלְבּוֹ “בְּבֶגֶד אַחֵר, לֹא הָיִית מְזַהָה אוֹתִי” עָנְתָה כִּיפָּה אֲדוּמָה. “דַּוְוקָא כֵּן”, אָמְרָה רוֹנִי, “מִי חוּץ מִמֵּךְ עוֹד יָכוֹל לְהִסְתּוֹבֵב יוֹתֵר מִשְּׁלוֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, עִם אוֹתָה סַלְסִלָּה שֶׁבְּתוֹכָהּ עוּגָה עֲבֵשָׁה וְיַיִן ?”

“יִהְיֶה בְּסֵדֶר”, עָנְתָה כִּיפָּה אֲדוּמָה וְשָׁלְפָה מִתּוֹךְ הַסַּלְסִלָּה, פִּיגָ’מָה, אֲדוּמָה כַּמּוּבָן, שֶׁהוּסְתְּרָה מִתַּחַת לָעוּגָה וְהַיַּיִן. “הִכָּנְסִי”, הִזְמִינָה רוֹנִי “רַק תַּעֲשִׂי לִי טוֹבָה וְאַל תָּשִׂימִי עַל הָרֹאשׁ אֶת הַמִּיצְנֶפֶת הַמְגוּחֶכֶת שֶׁלָּךְ...”

קוֹל פַּרְסוֹת סוּסִים וְגַלְגַּלֵּי מֶרְכָּבָה עָלָה מִן הָרְחוֹב. “זוֹ בֶּטַח סִינְדְרֶלָה” אָמְרָה כִּיפָּה אֲדוּמָה. “אֲנִי לֹא מְבִינָה, לֹא הִגִּיעַ הַזְּמַן שֶׁהַנָּסִיךְ הַקַּמְצָן שֶׁלָּהּ יִקְנֶה לְעַצְמוֹ אֵיזוֹ מְכוֹנִית הֲגוּנָה וְיִשְׁלַח אֶת הַכִּרְכָּרָה לְמוֹזֵיאוֹן ?” סִינְדְרֶלָה, נִכְנְסָה לַבַּיִת, לְבוּשָׁה בְּשִׂמְלַת קְטִיפָה וְתַחֲרָה מְלֵאַת קְפָלִים וְ”קוֹמוֹת”, וּמְטוֹפֶפֶת עַל נַעֲלֵי זְכוּכִית עִם עֲקֵבִים גְּבוֹהִים וּדְקִיקִים. “סִינְדְרֶלָה”, צִיחְקְקָה רוֹנִי. “הִזְמַנְתִּי אוֹתָךְ לִמְסִיבַּת פִּיגָ’מוֹת וְלֹא לִמְסִיבַּת ‘וִילוֹנוֹת’ וְאַתְּ גַּם יְכוֹלָה לְהוֹרִיד סוֹף סוֹף אֶת הַנַּעֲלַיִים הַמְטוּפָּשׁוֹת הָאֵלֶּה מֵרַגְלַיִךְ. אֶצְלֵנוּ, הוֹלְכִים לִישׁוֹן יְחֵפִים וּבְפִיגָ’מָה וּבִכְלָל, נַעֲלֵי זְכוּכִית כְּבָר לֹא בָּאוֹפְנָה...” ק בַּדֶּלֶת, יַפְרִיעַ לַמְּסִיבָּה ‍ “לְפָחוֹת אֲנִי נוֹעֶלֶת אֶת שְׁתֵּיהֶן וְאַף אֶחָד לֹא יִדְפּוֹ וִיבַקֵּשׁ מֵאִיתָּנוּ לִמְדּוֹד נַעַל זְכוּכִית שֶׁמִּישֶׁהִי אִיבְּדָה...” עָנְתָה סִינְדְרֶלָה.

קוֹל שִׁירָה “הַי הֵי הִי הוֹ” הִקְפִּיץ אֶת רוֹנִי, כִּיפָּה אֲדוּמָה וְסִינְדְרֶלָה לַחַלּוֹן.

הֵן לֹא הֶאֱמִינוּ לְמַרְאֶה עֵינֵיהֶן, שִׁלְגִיָה, יָפָה וְזוֹהֶרֶת מִתָּמִיד, לְבוּשָׁה כּוּלָּהּ לָבָן, הִתְקָרְבָה אֶל הַבַּיִת כשאחרי כְּשֶׁאַחֲרֶיהָ צוֹעֲדִים וְשָׁרִים בְּקוֹל שִׁבְעַת הַגַּמָּדִים. “שִׁלְגִיָה, אִם אַתְּ חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי אֵלֵךְ הַלַּיְלָה לִישׁוֹן עִם ‘שִׁבְעַת הַגַּמָּדִים’ שֶׁלָּךְ, אַתְּ טוֹעָה”. רָטְנָה רוֹנִי כְּלַפֵּי שִׁלְגִיָה כְּשֶׁקִּבְּלָה אֶת פָּנֶיהָ בְּפֶתַח הַבַּיִת. “אַל תִּדְאֲגִי” עָנְתָה שִׁלְגִיָה “הֵם רַק מְלַוִּוים אוֹתִי לְכָל מָקוֹם וִיחַכּוּ לִי בַּחוּץ עַד הַבּוֹקֶר”. “בְּסֵדֶר, בּוֹאִי הִכָּנְסִי” עָנְתָה רוֹנִי “רַק שֶׁיַּפְסִיקוּ לָשִׁיר. אֲנִי לֹא רוֹצָה צָרוֹת עִם הַשְּׁכֵנִים וְאַגַּב, הַלַּיְלָה תִּשְׁנִי עַל הָרִיצְפָּה וְלֹא בְּאָרוֹן זְכוּכִית...”

כְּשֶׁנִּשְׁמְעוּ חֲרִיקוֹת פַּח מִן הָרְחוֹב. לֹא טָרְחָה רוֹנִי לָגֶשֶׁת לַחַלּוֹן. “הִנֵּה בָּאָה הָאוֹרַחַת הָאַחֲרוֹנָה, דּוֹרוֹתִי גֵּייל, מֵאֶרֶץ עוּץ”, אָמְרָה רוֹנִי. “כְּמוֹ שֶׁאַתְּ שִׁלְגִיָה, הוֹלֶכֶת לְכָל מָקוֹם עִם שִׁבְעַת הַגַּמָּדִים, וְאַתְּ סִינְדְרֶלָה תָּמִיד מַגִּיעָה בְּכִרְכָּרָה וְנוֹעֶלֶת נַעֲלֵי זְכוּכִית, וְשִׁלְגִיָה תָּמִיד בְּאָדוֹם וְעִם סַלְסִלָּה, אֶת דּוֹרוֹתִי גֵּייל מְלַוִּוים תָּמִיד כַּלְבָּהּ טֹוטוֹ, הַדַּחְלִיל, אִישׁ הַפַּח וְהָאַרְיֵה הַפַּחְדָּן. קֶר וִיבַלּוּ עִם שִׁבְעַת הַגַּמָּדִים שֶׁלָּךְ”. ‍ שֶׁיִּשָּׁאֲרוּ גַּם הֵם בַּחוּץ עַד הַבּוֹ “אֲנִי דַּוְוקָא חוֹשֶׁבֶת שֶׁבַּחוּץ, תִּהְיֶה מְסִיבָּה עַלִּיזָה לֹא פָּחוֹת מִמְּסִיבַּת הַפִּיגָ’מוֹת שֶׁלָּנוּ”. אָמְרָה כִּיפָּה אֲדוּמָה.

“זֶהוּ, כּוּלָן כָּאן, תַּכִּירוּ. אֶתֵּן מוּזְמָנוֹת לִלְבּוֹשׁ פִּיגָ’מוֹת וְלָשֶׁבֶת סְבִיב שׁוּלְחָן הָאוֹכֶל, לַאֲרוּחַת הָעֶרֶב” הִכְרִיזָה רוֹנִי. “אֲנִי לֹא נוֹגַעַת בְּתַפּוּחַ” הִכְרִיזָה שִׁלְגִיָה. “אֲנִי יְכוֹלָה לְהַצִּיעַ לָךְ דְּלַעַת” צִיחְקְקָה סִינְדְרֶלָה ךְ לְמֶרְכָּבָה...” ‍ “רַק הִזָּהֲרִי שֶׁלֹּא תַּהֲפוֹ “וַאֲנִי יְכוֹלָה לָתֵת לָךְ חֲתִיכַת עוּגָה עַתִּיקָה” הוֹסִיפָה כִּיפָּה אֲדוּמָה. “דַּי” בִּיקְשָׁה רוֹנִי. ץ אַחַת אֶת הַשְּׁנִיָּה” ‍ “בָּאנוּ לֶהֱנוֹת וְלֹא לַעֲקוֹ “אִמִּי, כָּרָגִיל, הֵכִינָה הַרְבֵּה אוֹכֶל. אֲבָל מַה שֶּׁאֲנִי מַצִּיעָה הוּא לֶאֱכוֹל מְעַט וּלְהַשְׁאִיר הַרְבֵּה מָקוֹם לַחֲטִיפִים וּלְמַמְתָּקִים”. לְמַעַן הָאֱמֶת, הֵן יוֹתֵר קִירְקְשׁוּ בַּמַּזְלֵגוֹת עַל הַצַּלָּחוֹת מֵאֲשֶׁר אָכְלוּ.. כְּשֶׁסִּיְּמוּ לְקַרְקֵשׁ, עָבְרוּ שִׁלְגִיָה, כִּיפָּה אֲדוּמָה, סִינְדְרֶלָה וְגֵייל מֵאֶרֶץ עוּץ לְחַדְרָהּ של רוֹנִי, כְּדֵי לְהַתְחִיל בִּמְסִיבַּת הַפִּיגָ’מוֹת.

“שַׂמְתֶּן לֵב שֶׁכָּל האגדות הָאַגָּדוֹת שֶׁלָּכֶן מַפְחִידוֹת” שָׁאֲלָה רוֹנִי “לָךְ כִּיפָּה אֲדוּמָה, יֵשׁ זְאֵב טוֹרֵף, לְסִינְדְרֶלָה יֵשׁ אִימָּא וַאֲחָיוֹת חוֹרְגוֹת רָעוֹת לְשִׁלְגִיָה מַלְכָּה קַנָּאִית שֶׁמְּצַוָּה עַל הַצַּיָּיד לְהוֹרְגָהּ וְאוֹתָךְ דּוֹרוֹתִי הָרוּחַ מְעִיפָה יַחַד עִם הַבַּיִת” “אֲבָל, הַסּוֹף טוֹב וְהַצַּיָּיד הִגִּיעַ בַּזְּמַן כְּדֵי לְהַצִּיל אוֹתִי” אָמְרָה כִּיפָּה אֲדוּמָה. “וַאֲנִי זָכִיתִי לְבַסּוֹף בַּנָּסִיךְ” הוֹסִיפָה סִינְדְרֶלָה “לָךְ יֵשׁ נָסִיךְ אֶחָד וְלִי יֵשׁ גַּם נָסִיךְ וְגַם שִׁבְעָה גַּמָּדִים שֶׁיַּעֲשׂוּ כָּל שֶׁאֲבַקֵּשׁ” צִיחְקְקָה שִׁלְגִיָה. “לִי דַּוְוקָא עָשְׂתָה הָרוּחַ טוֹב” הוֹסִיפָה דּוֹרוֹתִי. תַּאֲרוּ לָכֶם שֶׁהָיִיתִי נִשְׁאֶרֶת תְּקוּעָה בְּבֵית הָעֵץ וְלֹא מַגִּיעָה לְעִיר הָאִיזְמַרְגַָּד”... וְכָךְ, אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה הֵן הִמְשִׁיכוּ לְסַפֵּר עַל הַחֲוָויוֹת שֶׁעָבְרוּ בָּאַגָּדוֹת וְלִזְלוֹל מַמְתַּקִּים וַחֲטִיפִים, עַד אֲשֶׁר נִרְדְּמוּ כּוּלָן אַחַת אַחֲרֵי הַשְּׁנִיָּה.

כְּשֶׁהֵאִיר הַבּוֹקֶר וְרוֹנִי הִתְעוֹרְרָה מִשְּׁנָתָהּ, הִבִּיטָה סָבִיב חִיפְּשָׂה אֶת אוֹרְחוֹתֶיהָ. אוֹ אָז גִּילְתָה שֶׁהִסְפִּיקוּ לַחֲזוֹר אֶל עֲטִיפוֹת הַסְּפָרִים שֶׁעַל הַמַּדָּף בְּחַדְרָהּ...

מוקדש לדור הסמארטפון

הפקה: ריינבאו - שיווק פרסום ומיתוג בע״מ בשיתוף עם חברים נפלאים עריכה גראפית: גבע עיצוב