עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

גיליון 114

2018 אפריל | ניסן תשע"ח | 113 גיליון 2018 יוני | תמוז תשע"ח | 1 4 גיליון

מכוונים גבוה בוגרי בית-הספר ללימודי מחקר מתקדמים הצטרפו 160- רופאים חדשים (בצילום) ו 78 5-3 עמודים | הכי טובים שיש | למשפחת הדוקטורים של אוניברסיטת בן-גוריון

הבטחנו יונת

מה בגיליון

8-6 11-10 15-12 19-18 21

פורש בשיא צבי הכהן מסר לטהרן זכי שלום משואה לתקומה חנה יבלונקה תמורה לתרומה בלדה בן-אבו קול קורא אלי פרץ

האחרונות שזכתה בפרס נובל לכימיה. הישגיה המדעיים של יונת מוצגים כלות 11 בתערוכה לצד תרומתן של עוד פרס נובל, המהוות מקור להשראה ומודל לחיקוי. ביניהן: כלת פרס נובל לכימיה ולפיזיקה מארי קירי, שהייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס נובל והאדם הראשון שקיבל שני פרסי נובל; וכלת פרס נובל לשלום אלן ג’ונסון-סירליף, נשיאת ליבריה והאישה הראשונה שנבחרה למנהיגת מדינה ביבשת אפריקה. “פרופ’ יונת היא ידידה של אוניברסיטת בן-גוריון ומהווה מודל לחיקוי עבורי באופן אישי”, אמרה נשיאת האוניברסיטה פרופ’ רבקה כרמי בפתיחת התערוכה. “עדה יונת ושאר הנובליסטיות סללו את הדרך לדורות הבאים, ניפצו תקרות זכוכית ובפועלן יצקו את היסודות לשוויון מגדרי באקדמיה ובכלל”. פרופ’ יונת מתהדרת בהרבה פרסים ותארים, אבל דומה שתואר אחד חביב עליה במיוחד – התואר סבתא. בסיום הרצאתה היא הפנתה את הנוכחים באולם לצילומי ברכת יומולדת שקיבלה מנכדתה - “הסבתא של השנה”. לשאלתה לאיזו שנה היא מתכוונת ענתה לה נכדתה: “’בכוונה אין תאריך. עלייך להוכיח את עצמך מחדש בכל שנה ושנה’”. התערוכה, פרי רעיון של פרופ’ כרמי, תוצג באופן קבוע באוניברסיטה. עיצב אותה הגרפיקאי שי צאודרר.

בדרכה ממעבדתה בגרמניה להרצאות בסין עשתה פרופ’ עדה יונת חניית-ביניים באוניברסיטת בן-גוריון כדי לכבד בנוכחותה את פתיחת התערוכה המוקדשת לנשים שזכו בפרס נובל. הזוכה הישראלית בפרס נובל לכימיה התקבלה בחמימות על-ידי הנוכחים באולם הסנאט על שם מינקוף, והרגישה פה כמו בבית. “הייתה לי אינטראקציה מעניינת עם אוניברסיטת בן-גוריון”, גילתה הנובליסטית הישראלית. “לפני הרבה שנים רציתי לעבוד כאן, ומשלא הסתייע הדבר המשכתי בדרכי. במקום לעבוד באוניברסיטת בן-גוריון כמדענית צעירה הגעתי הנה כמישהי על קיר בתערוכה”, הוסיפה בנימה הומוריסטית. תגליותיה של הביוכימאית ממכון וייצמן, שהביאו לפענוח מבנה הריבוזום (חלקיקיו מצויים בכל סוגי התאים ואחראים ליצירת החלבונים בתא), זיכו אותה בפרס נובל לכימיה . מאז היא לא קופאת על השמרים, 2009 לשנת ובסיוע צוותי המחקר המלווים אותה בארץ ובעולם היא מנסה לפרוץ דרכים חדשות בתחומי מחקרה. פרופ’ עדה יונת היא האישה הישראלית הראשונה והיחידה שזכתה עד היום בפרס השנים 45- החשוב מכולם, והאישה הראשונה ב כלת פרס נובל לכימיה, פרופ’ עדה יונת, כיבדה בנוכחותה את פתיחת התערוכה | המוקדשת לזוכות פרס נובל לדורותיהן התערוכה נחנכה במסגרת אירועי המושב של חבר הנאמנים 48- ה

מופק על–ידי המחלקה לפרסומים ודוברות מנהלת המחלקה: אסנת איתן 2206 ' רשיון מס עורך וכתב ראשי חיים זלקאי צילום דני מכליס הגהה ד"ר אביב מלצר עיצוב צוות אי. אר. דיזיין בע"מ 08-6461281 ' טל 08-6477674 : פקס zalkai@bgu.ac.il : דוא"ל http://in.bgu.ac.il/Pages/abg.aspx

דוקטורים חדשים הצטרפו בימים אלה למשפחה המורחבת 238 השכלה גבוהה מאוד | של אוניברסיטת בן-גוריון מסיימי 160- ) ו MD רופאים חדשים ( 78 ) הצטרפו השנה Ph.D תואר שלישי (. נושאי המגבעת

דור העתיד

במאי העניק בית-הספר 24- ב לרפואה בינלאומית תוארי דוקטור בוגרים חדשים. אורח-הכבוד 29- ל בטקס היה פרופ’ פאלי הונגין, נשיא אוניברסיטת דורהם לשעבר. ביוני 19- סיום השנה האקדמית צוין ב בטקס הענקת תארי דוקטור לפילוסופיה בוגרי בית-הספר ללימודי מחקר 160- ל מתקדמים על שם קרייטמן, שבראשו עומד פרופ’ דודי בר-צבי. מלבד הדוקטורים החדשים התווספו 4,886 השנה למשפחה המורחבת שלנו סיימו תואר ראשון, 3,094 - בוגרים השיגו 242- סיימו תואר שני ו 1,550 זכאות לתעודת הוראה.

למשפחת הבוגרים של אוניברסיטת בן-גוריון. של בית-הספר 35- בוגרי המחזור ה 78 לרפואה על שם ג’ויס וארווינג גולדמן, שבראשו עומדת ד"ר קלריס ריזנברג, קיבלו 10- את תואריהם בטקס חגיגי שהתקיים ב במאי. נשאו דברים: נשיאת האוניברסיטה פרופ’ רבקה כרמי, הרקטור פרופ’ צבי הכהן, ודיקן הפקולטה למדעי הבריאות פרופ’ עמוס כץ. באותו מעמד התקיים טקס השבעתם של . הטקס 44 תלמידי רפואה שנה א’, מחזור התנהל בהנחיית פרופ’ דורון זגר, סגן הדיקן לקידום אקדמי.

עדן שוסטרמן ולי שלו התחתנו והקימו משפחה במהלך לימודיהם בבית-הספר ללימודי מחקר מתקדמים על שם קרייטמן. עדן סיים תואר שלישי במדעי הרפואה, רעייתו סיימה תואר שלישי במדעי המוח והקוגניציה. לטקס קבלת תואר הדוקטור הם הגיע יחד עם בתם, מאי. (צילם: שי שמואלי).

הבוגר הכי מבוגר 75 בן

הבוגר הצעיר ביותר 19 בן יהונתן קביץ סיים תואר ראשון במתמטיקה.

הכי טובים שיש עובדות שכדאי לדעת על מקבלי התארים בשנת הלימודים תשע"ח

צבי אייזר סיים תואר ראשון בהיסטוריה של עם ישראל ובמחשבת ישראל.

יותר סטודנטיות

הכי הרבה בוגרים 368

טובים השניים ד”ר עדן שוסטרמן קיבל תואר דוקטור לרפואה ובמקביל סיים את לימודי התואר השלישי במדעי הרפואה.

2345 2779

סטודנטים סיימו תואר שני במחלקה למינהל עסקים.

ראתה את הנולד

אביטל ובתה מסתגלות לתואר החדש

רצתה שיהיה לה קשר יומיומי עם המטופלים. “עוד לפני שידעתי מה זאת רפואה צפיתי בסדרה ‘ד”ר האוס’; היכולת לאבחן ולרפא הקסימה אותי”, היא מספרת. אביטל נולדה בירושלים וגדלה בה עד גיל חמש, והרעיון ללמוד בעיר הולדתה קסם לה מאוד. היא התקבלה ללימודי רפואה בירושלים, תל-אביב ובאר שבע, וכבר התחילה לחפש דירה בירושלים לשנת הלימודים, ואז שינתה את דעתה. “בשיחה עם סטודנט לרפואה באוניברסיטה העברית הוא אמר לי שאם התקבלתי ללימודים בבאר שבע שלא אוותר על ההזדמנות”, היא נזכרת. “הוא נשמע משכנע. שמו של בית- הספר לרפואה ב’בן-גוריון’ הולך לפניו - לימודי רפואה ברמה הגבוהה ביותר באווירה נעימה ודגש על הכרת בית-החולים כבר בשנות הלימודים הראשונות, מה

הרצון לטפל בחולים שכנע את אביטל ביליצקי ללמוד רפואה ולהתמחות לתואר הדוקטור ברפואה היא צירפה גם תואר שני בבריאות | ברפואת משפחה סיפורה מרתק ומעורר השראה | הציבור

לזכות הוריה, והם המודל לחיקוי עבורה. “ההורים שלי לימדו אותי להאמין בעצמי וביכולתי להצליח, נתנו לי הרגשת ביטחון, חום ואהבה. אמי, שהצטיינה בכל מה שעשתה לאורך דרכה המקצועית, לימדה אותי בראש ובראשונה איך להיות אמא טובה. את הריאיון הזה אני מקדישה לזכרה”. בהשראתה של אמה התעניינה אביטל כבר מגיל צעיר בעולם המדע. הפן הביולוגי ריתק אותה במיוחד. תמיד עניינו אותה סרטים המראים כיצד עובד גוף האדם ואיך פועלות תרופות שונות. ואולם היא לא ראתה את עצמה עובדת במעבדה, מפתחת תרופות או חוקרת מנגנונים. היא

נסיבות לא קלות שכנעו את אביטל ביליצקי ללמוד רפואה. במהלך שירותה הצבאי אמה חלתה במחלה קשה, ובאותם ימים התגבשה בה ההחלטה להיות רופאה. “הרצון להבין ולדעת לצד היכולת לטפל ולרפא שבו את לבי”, היא מספרת. “היום, בראייה לאחור, אני מבינה כמה המקצוע מתאים לי”. במעלה המסלול החליטה להעשיר את עולמה האקדמי וצירפה לדוקטורט ברפואה גם תואר שני בבריאות הציבור. ,30 אביטל ביליצקי-קופיט, בת נשואה ואם לאריאל (בת שנה), גרה ברחובות. את הצלחתה לדלג מעל כל המכשולים שעמדו בדרכה היא זוקפת

מדעי הבריאות | 4

מהו סדר-היום של רופא בהתהוות שעושה עוד תואר? “כמו סדר-היום של כל סטודנט לרפואה, אלא שמדי פעם היינו נעלמים להרצאות או מטלות של התואר השני. לפעמים שיעורים של התואר השני ולימודי רפואה היו ממש באותן שעות, ולא תמיד מנהלי המחלקות קיבלו זאת בהבנה. אבל הפקולטה עזרה לנו למצוא פתרונות יצירתיים”. מהו סוד הצלחתך בלימודים? “אין פה סוד גדול. ברפואה מי שיושב ולומד מצליח. ועוד דבר – חשוב שיהיה לך לפחות חבר אחד טוב לאורך הדרך. זה תנאי הכרחי להצלחה. לחברה הטובה שלי קוראים ענבל. לא היינו זזות אחת בלי רעותה”. איך הגיבה סביבתך הקרובה ל”תחביב” שלך – לימודים לתואר כפול? "בני משפחתי תמכו בי ועודדו אותי. לאורך כל הדרך הם נתנו לי לימודי רפואה ברמה הגבוהה ביותר באווירה נעימה ודגש על הכרת בית-החולים כבר בשנות הלימודים הראשונות, מה שמכונה ‘רוח באר שבע‘ שמו של בית-הספר לרפואה ב’בן-גוריון’ הולך לפניו -

תחושה שהם גאים בי". יש לך טיפ לרופאות ורופאים ששוקלים ללכת בדרכך?

שמכונה ‘רוח באר שבע’”. מה מייחד את בית-הספר לרפואה על שם ארווינג וג’ויס גולדמן? “אחד הדברים המיוחדים בבית- הספר לרפואה שלנו הוא ההזדמנויות הרבות להרחיב ידע. כבר בשנה השנייה של הלימודים תרגלתי מספר קורסים בביו-סטטיסטיקה ותוכנת וראיתי שאני נמשכת לתחום SPSS האפידמיולוגיה. ואז החלטתי להמשיך לתואר מתקדם בבריאות הציבור. האוניברסיטה קרובה לאזור המגורים הסטודנטיאלי ולבית-החולים כך שיכולתי לשלב לימודים, עבודה בתרגולים, עבודה בבית-החולים, תואר שני, ונשאר לי אפילו זמן לבילויים וטיולים. באחד כזה הכרתי את בעלי”. איך משלבים שני מסלולי לימוד כל- כך תובעניים? “החלק התובעני של התואר השני היה עבודת התיזה. המנחה שלי הייתה פרופ’ איריס שי, והמחקר שלי עסק בשינוי ברקמות השומן בגוף בזמן התערבות באורח-חיים. המחקר דרש עבודה רבה. לימודי רפואה הם תובעניים, בעיקר בשנים הקליניות, אז אנחנו עושים סבבים במחלקות השונות. בשנים אלה רובנו גם משמשים כעוזרי רופא כדי לרכוש עוד ידע ומיומנות קלינית. אני עבדתי במשך כמעט שנתיים כעוזרת רופא במיון הפנימי. שנת הלימודים השישית היא פחות עמוסה. את התקופות הרגועות בלימודים ואת החופשות ניצלתי לקידום התיזה. שילוב שני המסלולים הוא אפשרי בהחלט. המחיר “אני אדם של בוקר, ולשמחתי מצאתי בן-זוג שדומה לי. אני ובעלי, שהיה באותה תקופה סטודנט להנדסת חשמל, היינו מתחילים את הבוקר מוקדם. כשעושים כמה דברים בו- זמנית לומדים לנצל את הזמן טוב יותר, מספיקים יותר. אילו היו לי אז ילדים ייתכן שהכול היה נראה אחרת”. לעיתים הוא שעות הפנאי”. אז קמים שעה אחת קודם?

“לדעתי זהו מסלול מצוין, והעובדה שהפקולטה מאפשרת לבצע תואר כפול ללא הפסקה של הלימודים באחת המחלקות היא הזדמנות פז. למדתי המון על מחקר, על פרסום וכתיבת מאמרים, על שיטות מחקר וסטטיסטיקה. אני מרגישה שיש לי ידע שחסר להרבה רופאים. פעמים רבות מצאתי את עצמי מביאה מחשב למחלקה ומבצעת עיבודים סטטיסטיים למחקרים של רופאים במחלקה. הוסף לכך את היכולת לקרוא מאמר חדש ולהתייחס אליו בביקורתיות, להבין לעומק את שיטות המחקר – אלה הם כלים נהדרים בידי הרופא”. אלמלא בחרת ברפואה, מה היית רוצה ללמוד? “זוהי שאלה קשה. אולי מתמטיקה. ואולי כימיה". יהיה מוזר לשאול אותך אם את שוקלת לחדש את לימודייך בקרוב? “ממש לא. תוך כדי ההתמחות ברפואת משפחה יש לנו ארבע שעות שבועיות של לימודי המשך באוניברסיטה, כך שאני מרגישה שעדיין לא עזבתי את הלימודים. אני מרגישה שכל יום אני לומדת משהו חדש. מטופלים לא מפסיקים להפתיע אותי שוב ושוב”.

5 | אבג

רקטור האוניברסיטה פרופ' צבי הכהן מביט אחורה בסיפוק על שמונה שנים מוצלחות, גדושות הישגים ומלוּות בצמיחה | בראיון מיוחד לסיכום כהונתו מספר פרופ' הכהן על התוכניות החדשות שאושרו ועל המגמות לעתיד | אקדמית מואצת פורש בשיא | "אני שמח שזכיתי לתרום להשגת היעדים החשובים שהצבנו לעצמנו", הוא אומר בגאווה בעשר אצבעותיו

20- סטודנטים ל 5000- עלינו מ אלף, ועם זאת שמרנו על אווירה משפחתית", אומר פרופ' הכהן בסיפוק. "לי הסטודנטים קראו צבי, לנשיאה הם קוראים רבקה. האווירה הלא- פורמאלית הזאת לא באה על חשבון חתירה למצוינות. חמישים אחוז מן הסטודנטים שלנו מתנדבים לפעילות למען הקהילה, והדבר נעשתה בתמיכתה של הנהלת האוניברסיטה ובעידודה". אחד המדדים לאיכות אוניברסיטאות , המתייחס QS הוא דירוגה על-פי מדד לאוניברסיטאות צעירות שגילן פחות שנה. "בדירוג הזה הגענו למקום 50- מ , וצריך לזכור שבסך הכול יש 20- ה אלף מוסדות אקדמיים, אבל 20 בעולם רק האוניברסיטאות הטובות בעולם מדורגות", מסביר הרקטור. של אוניברסיטאות בעולם QS דירוג האוניברסיטאות 500 הוא דירוג של

המובילות בעולם הנעשה על-ידי החברה ,Quacquarelli Symonds הבינלאומית המתמחה בחינוך ואקדמיה. הדירוג מתפרסם וכולל חלוקה לפקולטות 2004 משנת ולאזורים גיאוגרפיים. מה מצבנו ביחס לאוניברסיטאות האחרות? "ברמה הארצית האוניברסיטה שלנו היא במקום הרביעי מבחינת מספר הסטודנטים, ואם קצב הצמיחה יימשך טובים סיכויינו להתייצב במקום השלישי. ראוי לציין כי שיפרנו את מעמדנו מבחינת היקפם של מענקי-המחקר התחרותיים והפרסומים המדעיים, והפכנו להיות מקור משיכה לחוקרים צעירים". מאין אתה שואב את האופטימיות שנצליח לצמצם את הפערים מן האוניברסיטאות הוותיקות שמקדימות אותנו במדדים השונים? "בעשור האחרון עלה חלקנו במודל . לשם 12.5%- ל 9.5%- המחקר של ות"ת מ השוואה, חלקה של האוניברסיטה העברית

בימים אלה מסיים פרופ' צבי הכהן את כהונתו כרקטור האוניברסיטה, ויש לו סיבות טובות להביט אחורה בסיפוק. במשך שמונה השנים האחרונות התרחב היקף הפעילות המחקרית במוסדנו, שודרגה התשתית המדעית, והפער בינינו ובין האוניברסיטאות הוותיקות צומצם במידה משמעותית. "נכנסתי לתפקידי בתקופת מפנה לאוניברסיטה, ואני שמח שזכיתי לתרום להשגת היעדים החשובים שהצבנו לעצמנו", אומר פרופ' הכהן בראיון-פרידה מרגש. "מטרתי המרכזית הייתה להביא את המוסד למצב של צמיחה. חשבתי שבאוניברסיטה שלנו גלום חוזק אקדמי וכלכלי, ולא התבדיתי". בתקופת כהונתו, ועל-פי החלטה אסטרטגית של ההנהלה, נפתחו מגמות ומסלולים חדשניים שמשכו אלינו תלמידים איכותיים. בד בבד נרשמה עלייה מרשימה במספרי הסטודנטים. "בתוך שנים לא רבות

ראיון פרישה | 6

(שהיא גדולה וותיקה מאיתנו) בתקופה זו ירד בארבעה וחצי אחוזים. בקצב הזה ייסגר הפער בין שתי האוניברסיטאות בתוך כעשור. הישג זה נובע בחלקו מחיזוק מעמדנו המדעי ומהגדלת היקף המלגות שאנחנו מעניקים. בארבע השנים האחרונות עלה חלקנו במרכיב הדוקטורנטים (במודל המחקר של ות"ת) , כאשר רק בטכניון נרשמה עלייה 21%- ב גדולה יותר. זאת ועוד: בתחומי ידע שונים הגענו לתפוקות מחקר שוות, או קרובות מאוד, של חוקרי האוניברסיטה העברית ומכון וייצמן. כאשר מעבר צה"ל דרומה אלף 20 יהיה בעיצומו נחצה את הרף של סטודנטים. יגיעו אלינו עוד אלפי סטודנטים, בחלקם הגדול מאגף התיקשוב של צה"ל".

להשכלה גבוהה". האם בתקופתך ניתן "תיעדוף" למועמדים מצטיינים? בעידוד ההרשמה של מועמדים מצטיינים, והענקנו מלגות שכר- לימוד מלא למועמדים שנמצאים ברף הקבלה הגבוה ביותר. ההנחה שלנו היא שהשקעה במועמדים מצטיינים תניב סטודנטים שימשיכו ללמוד לתארים מתקדמים, ובכך יעודדו את צמיחת דור המחקר העתידי בישראל". מול הגידול במספרי הסטודנטים קיימת תופעה הפוכה של נטישת סטודנטים. כיצד ממזערים את התופעה? "הגידול הצפוי במספר תלמידי מדעי המחשב, הנדסת מערכות מידע "בהחלט. השקענו משאבים רבים

ותחומים קרובים אחרים, אם בגלל מעבר צה"ל דרומה ואם בגלל דרישות השוק, מחייב תשומת-לב רבה יותר לבעיות הנשירה והנטישה של סטודנטים. הפער בין דרישות הקבלה של האוניברסיטה ורמת הידע והמוכנות של בוגרי התיכונים גדל בהתמדה. כתוצאה מכך עלתה מאוד רמת . כדי 40%- הנשירה והגיעה בממוצע ארצי ל למזער את התופעה הקמנו יחידה מיוחדת בראשות סגן הרקטור, פרופ' גדי רבינוביץ', שמטרתה שיפור ההוראה והקטנת הנשירה והנטישה. הקמנו קורסי הכנה לסגירת פערי הידע והמוכנות, והתוצאות ניכרות בשטח. אחוזי הנשירה של בוגרי קורסים אלה נמוכים במידה ניכרת מאלו של סטודנטים באותן מחלקות בעלי רף קבלה דומה שלא לקחו את הקורסים האלה". המשך בעמוד הבא »

שיפרנו את מעמדנו מבחינת היקפם של מענקי-המחקר התחרותיים והפרסומים המדעיים, והפכנו להיות מקור משיכה לחוקרים צעירים

תוכל להרחיב בנושא איחוד הכוחות עם מערכת הביטחון? "התחומים שבהם אנחנו מובילים, בארץ ובעולם, הם הסייבר והרובוטיקה. ואכן, היחידות הטכנולוגיות של צה"ל החליטו לקבוע את משכנן בפארק ההיי-טק של האוניברסיטה או בסמוך אליו". דובר רבות על תרומתה של אוניברסיטת בן- גוריון לשמירה על גבולותיה הדיגיטליים של מדינת ישראל. תוכל לפרט? "זהו אחד האתגרים החשובים בקידום חקר הסייבר, ויש לנו מחלקות מעולות המתמחות בנושא. שיתוף הפעולה בין המחלקות למדעי המחשב והנדסת מערכות תוכנה ומידע תורם להכשרת דור העתיד של חוקרים בתחומי הסייבר". איזה מגמות ותוכניות לימוד חדשות נפתחו בתקופת כהונתך? "הנהגנו חידושים ברוב הפקולטות. הסתמן גידול מהותי במספר הנרשמים למחלקות להנדסת בניין, מדעי המחשב, הנדסת מערכות מידע ומדעי המעבדה הרפואית. ויש עוד תוכניות שממתינות לאישור המועצה

מפגש פסגה עם שני הרקטורים הקודמים: פרופ' נחום פינגר (מימין) ופרופ' ג'ימי וינבלט

7 | אבג

לזכרו

ד״ר לסלי לובל, איש המחלקה למיקרוביולוגיה, היה 62 אימונולוגיה וגנטיקה, הלך לעולמו בטרם עת. בן במאי בארה”ב. 6- במותו. הלווייתו התקיימה ב ד״ר לובל נחשב לאחד מפורצי הדרך במלחמה בנגיף האבולה. הוא התחיל להתעניין באבולה כשעבד באוניברסיטת קולומביה שבניו-יורק, והמשיך לקדם את המחקר לאחר עלייתו לישראל והצטרפותו לאוניברסיטת בן-גוריון. הוא ועמיתיו למחקר שיתפו פעולה עם צבא ארה”ב ועם מכון אוגנדי למחקר נגיפים, במאמץ למצוא חיסון ארוך-טווח נגד האבולה. לחימתו של לובל בנגיף האימתני הציבה אותו בחזית המחקר הבינלאומי. במסגרת ניסוי שערך הוזרק דם שנלקח מניצולי אבולה לחולים שנדבקו בנגיף, והם שרדו. לשם העמקת המחקר ייסד ד״ר לובל שותפות רשמית בין אוניברסיטת בן-גוריון ומכון המחקר הווירולוגי של אוגנדה. ד״ר לובל האמין שהוא מרוחק שנים אחדות בלבד מסיום הפיתוח של קוקטייל שיהיה מורכב מנוגדנים שנלקחו מחולים ששרדו את המחלה. “זה יקרה בקרוב, תנו לנו עוד קצת זמן”, הוא אמר באחד מראיונותיו האחרונים. “וזיכרו - אוניברסיטת בן-גוריון היא המוסד שהכשיר את הקרקע לקראת פריצת הדרך המיוחלת”. ההודעה על מותו של לסלי היכתה בהלם את עמיתיו ותלמידיו הרבים. פרופ' רוברט מרקס, מן המחלקה להנדסת ביו-טכנולוגיה, ספד לחברו במילים נרגשות: “לסלי לובל היה שותפי הקרוב במשך כמה שנים בלתי נשכחות. היה תענוג גדול לעבוד איתו באיבחון מחלות זיהומיות וכן בארגון משותף של כנסים בינלאומיים בישראל ובסנגל, שם נושא המלחמה נגד טרור ביולוגי היה בעל חשיבות עליונה. חלקנו יחד מענקי מחקר, פרסמנו יחד מאמרים חשובים שבהם נחשפו הביו-חיישנים שלנו לדגימות אמיתיות, שמקורותיהן האפריקאיים היו בכפרים אוגנדיים של נפרדים מלסלי לובל מחלה קשה הכריעה את החוקר האמיץ שהקדיש את חייו "כולנו אהבנו את לסלי ונזכור | למלחמה בנגיף האבולה אותו לעד", ספדו לו עמיתיו

ניצולי אבולה. ללסלי הייתה קבוצה מרשימה של תלמידי דוקטורט, ושמחתי להנחות כמה מהם יחד איתו. היינו צוות מנצח, וצר לי שלא אוכל לעשות עוד שיתופי פעולה פוריים איתו. פטירתו היא הפסד גדול - לי, למעבדה שלי, ולאוניברסיטה שלנו. מורשתו מצויה במאמריו, בפטנטים ובספרים. כששמעתי שנפטר, קיבלתי הלם. זה היה כשהייתי לצד אמי בימיה האחרונים. צירוף כזה של אובדנים! אני מבכה את לכתו בטרם עת. ידידי היקר, אשמור אותך בלבי כל ימי חיי. כולנו אהבנו אותך ונזכור אותך לעד”. פרופ’ מרק לסט, מן המחלקה להנדסת מערכות תוכנה ומידע, ספד אף הוא לעמיתו: “לפני כמה שנים הייתה לי זכות גדולה לעבוד עם ד”ר לסלי לובל, וירולוג בעל שם עולמי, על הנושא של סיווג מחלות זיהומיות באמצעות שיטות של כריית מידע. התרשמתי מנחישותו הנדירה לחקור מחלות זיהומיות במדינות העולם השלישי, בגלל אמונתו בחשיבות הנושא. לסלי יחסר לכולנו ולי אישית כחוקר אבל גם כ'מענטש': הוא עזב את כל עיסוקיו באוניברסיטה כדי לבקר אותי אחרי ניתוח אורתופדי שעברתי בבית-החולים סורוקה. ״ידיד יקר, תודה על השנים היפות שהקדשת לעבודתך באוניברסיטת בן-גוריון! יהי זכרך ברוך”.

9 | אבג

במה חופשית

לחץ אטומי פרופ' זכי שלום, עמית מחקר במכון לביטחון לאומי, בוחן את שרידותה של "דוקטרינת בגין" מול סכנת הפיכתה של איראן למדינה גרעינית

השואה. העם היהודי לא התייחס ברצינות לאיומיו של היטלר על כוונתו להשמידו, אמר בגין, אך לא עוד. מעתה, מדינת ישראל תתייחס ברצינות לאיומי השמדה נגדה, במיוחד אם הם מושמעים על-ידי שליט של מדינה עוינת המבקשת להצטייד בנשק להשמדה המונית. מדינת ישראל תמנע התפתחות כזאת בכל מחיר. לימים כונתה הקביעה הזאת "דוקטרינת בגין". שנים רבות לאחר מכן איתר המודיעין הישראלי ממצאים חשודים בסוריה בסביבת דיר א-זור. על אף ספקנות רבה התגבשה הערכה כי סוריה חותרת להשגת יכולת גרעינית. הסתבר כי בניית הפרויקט החלה שנים אחדות קודם לכן, מבלי שגורמי מודיעין בארץ ידעו על כך. בעקבות התפתחויות אלה ניהלה ממשלת אולמרט דיאלוג נמרץ עם הממשל האמריקני בראשותו של הנשיא ג'ורג' בוש (הבן). ישראל רצתה להביא לכך שארצות הברית תתקוף את האתר, ואולם הממשל סירב לעשות זאת. בסופו של דבר תקפה ישראל את האתר והשמידה 2007 בספטמבר אותו במתווה פעולה דומה לזה של השמדת הכור בעיראק. באחרונה בישר ראש הממשלה נתניהו לעולם על הישג מודיעיני מדהים של מדינת ישראל: הבאת הארכיון המתעד את פעילותה הגרעינית של איראן. מסמכי הארכיון כפי שנחשפו על-ידי ראש הממשלה מטילים צל כבד על התנהלותה של

נוכח פעילותה הגרעינית של עיראק. עוד עולה מן המסמכים כי הממשל העריך, ברמה גבוהה של ודאות, שאם הפעילות הגרעינית בעיראק לא תופסק באמצעים מדיניים, ממשלת ישראל תחליט על פעולה צבאית לשם השמדת הכור. עם זאת נוצר הרושם שהממשל נמנע מלעשות שימוש אינטנסיבי באמצעים שעמדו לרשותו כדי להפסיק את תמיכת צרפת בפרויקט הגרעין העיראקי, ובכך למעשה לא הותיר לממשלת ישראל ברירה אלא לפעול באמצעים צבאיים. עוד הזהירו המתנגדים כי הפצצה אווירית בעיראק היא משימה קשה ואולי אף הרפתקנית. מטוסי חיל- האוויר יצטרכו לעבור מרחק רב מעל שטחיהן של מדינות ערב, ירדן או סעודיה. אם המטוסים יאותרו תישלח התראה לממשל העיראקי והוא יוכל להתארגן לסיכול הפעולה. אם חלילה יופלו מטוסים, טייסים ישראלים עלולים ליפול בשבי העיראקי שנודע באכזריותו הרבה. אחרים הציעו פעילות חשאית שתנטרל את קידום תוכניתה הגרעינית של עיראק. בסופו של דבר אימצה הממשלה את תוכנית ההפצצה, שכאמור הסתיימה בהצלחה מלאה. כשהוא נישא על כנפי התהילה הצהיר ראש הממשלה בגין כי מדינת ישראל, המקבצת בתוכה את פזורי העם היהודי למוד הסבל, הרדיפות והפוגרומים, לא תאפשר למדינה ערבית באזור להגיע למצב שיהיה ברשותה נשק להשמדה המונית. המוטיב המרכזי בדבריו היה לקח

, ערב חג השבועות, 1981 ביוני 7- ב הפציצו מטוסי חיל-האוויר את הכור הגרעיני 'אוסיראק' שבנה שליט עיראק באותה תקופה, סדאם חוסיין, בסיוע צרפתי. הכור הושמד. כל מטוסינו חזרו בשלום לבסיסם. לפני ההפצצה התנהל בארץ ויכוח נוקב בסוגיית ההתמודדות מול נשק גרעיני בידי מדינה ערבית. היה ברור שישראל לא תוכל להשלים עם הימצאות נשק גרעיני בידי מדינת אויב באזור. השנאה היוקדת לישראל והצהרותיהם הגלויות של שליטי ערב על שאיפתם להשמידה חייבו את מנהיגי המדינה להתייחס לאיומים אלה במלוא החומרה. עם זאת רבים התנגדו לדרך הפעולה שאימץ ראש הממשלה באותה תקופה, מנחם בגין, בתמיכת הרמטכ"ל רפאל איתן, ועיקרה: השמדת הכור בהפצצה אווירית. היו שטענו שניתן להגיע לתוצאה דומה באמצעות פעילות מדינית מסועפת, שבראשה תעמוד ארצות הברית. כל שנדרש, כך נטען, הוא להפעיל לחץ מאסיבי על הממשל האמריקאי כדי שהוא ילחץ על צרפת ויחייב אותה להפסיק את שיתוף הפעולה הגרעיני עם עיראק. מעיון במסמכים שנחשפו לאחרונה בארכיון הלאומי של ארצות הברית עולה שהממשל האמריקני היה מודע היטב לדאגותיה של ישראל

ביטחון לאומי | 10

איראן במהלך הדיונים על חתימת הסכם הגרעין עמה. הצלחות אלה במישור המודיעיני והמבצעי יוצרות בציבור תחושה כי ישראל תוכל לאורך שנים לממש את "דוקטרינת בגין" בנוגע להשמדת נשק גרעיני המצוי בידי מדינה ערבית. ואולם המציאות מחייבת אותנו להציב סימני שאלה בדבר תקפותה של קביעה זו. בעקבות הפצצת הכור בעיראק הפיקו הערבים לקח. סוריה בנתה את הכור שלה במתווה קיצוני של הסתרה ומידור, באופן שרק מתי מעט בהנהגתה ידעו על קיומו. אין פלא שבמשך שנים הלך ונבנה בסוריה כור גרעיני ורשויות המודיעין שלנו לא ידעו על כך דבר וחצי דבר. הסימנים הראשונים שהעידו על כך התגלו באקראי. חלף זמן ניכר עד שבסופו של דבר נמצאו הראיות החותכות לכך שסוריה אכן מפתחת יכולת גרעינית. בהמשך הסתבר שבמהלך שנים רבות עסקה גם לוב בפיתוח יכולת גרעינית. בשל שיקולים שלא כאן המקום לפרטם היא נענתה לתביעת המעצמות והחליטה להתפרק מיכולותיה הבלתי-קונבנציונאליות. בנסיבות אלה עלינו לצאת מתוך הנחה שאם מדינה ערבית תחליט לפתח נשק גרעיני, אין זה מובן מאליו שישראל תדע עליו לפני שייעשה מבצעי. נצטרך להביא בחשבון את האפשרות שבוקר אחד נתעורר ונשמע בתדהמה כי מדינה ערבית כלשהי ביצעה ניסוי גרעיני, ולנו לא היה מידע כלשהו על כך. בסיכומו של דבר, על קברניטי המדינה לחזור ולשנן את דבריו של דוד בן-גוריון לאחר מלחמת העצמאות. באווירה של אופוריה תבע "הזקן" מן הציבור, ובפרט מאנשי הביטחון, להישמר מפני שאננות וזחיחות- דעת לנוכח הניצחון הגדול במערכה. המציאות שהייתה בזמן המלחמה ואיפשרה את הניצחון לא תחזור על עצמה, הדגיש ראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל. הערבים ילמדו את

יכולת הרתעה אסטרטגית. גם מנהיגיה הקנאים של איראן מודעים היטב ליכולות האסטרטגיות של מדינת ישראל ומכלכלים את צעדיהם בהתאם לכך. הקמתה וביסוסה של "יכולת ההרתעה האסטרטגית" של ישראל הם תעודת-כבוד לא רק ליכולתה המדעית אלא גם לחכמה המדינית של מנהיגיה. החברה הישראלית, המתאפיינת ברמה גבוהה של ביקורת עצמית והבלטת כשלונותיה כל ימות השנה, יכולה להביט בגאווה על הישגיה בתחום הרגיש הזה. זכי שלום הוא פרופסור אמריטוס ב'מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות' ומחבר הספר 'בין דימונה לוושינגטון – המאבק סביב פיתוח האופציה הגרעינית של ישראל, .'1968-1960

לקחי התבוסה וישפרו את יכולותיהם. עלינו להיות ערוכים לכל סכנה שתאיים עלינו. בימינו אלה מקבלת "יכולת ההרתעה האסטרטגית" של ישראל משנה חשיבות. על רקע הסכנה המוחשית שאיראן תיעשה מדינה גרעינית, למרות המאמצים האדירים שמשקיעות כיום ישראל וארצות הברית כדי למנוע התפתחות כזאת, אי אפשר שלא להתפעל מן החזון, תעצומות הנפש ואומץ-הלב האישי שהובילו את מנהיגי ישראל, ובראשם דוד בן-גוריון, לפעול בנחישות - למרות התנגדות עזה בארץ ובעולם – כדי להבטיח שבידי ישראל תהיה

הבה נתחכמה לו

פרופ' זכי שלום הוא לא איש של בשורות. הוא מציע לכולנו להסתגל לרעיון שלא לעולם חוסן. "יש להניח שמדינות ערב למדו את הלקח מהשמדת הכורים הגרעיניים בעיראק ובסוריה והשתפרו בתחום המיגון וההסתרה", הוא אומר. תוכל לפרט? "הן הכור בעיראק והן הכור בסוריה היו מרוכזים במקום אחד וניתן היה לפגוע בהם בקלות. מצב כזה לא יחזור על עצמו בעתיד. במקרה האיראני אנחנו עדים לכך שאתרי הפעילות הגרעינית מפוזרים במקומות שונים ברחבי המדינה וחפורים עמוק בקרקע. האם מדינת ישראל מסוגלת להשמיד לבדה את תוכנית הגרעין האיראנית? ספק רב". את תחזיתו הפסימית מסכם פרופ' שלום במילים הבאות: "קיימת אפשרות אחרת, סבירה בהחלט, שגם היא תקשה על ישראל לממש את 'דוקטרינת בגין': מדינה ערבית שתחליט להצטייד בנשק גרעיני עלולה לממש זאת על-ידי רכישת נשק גרעיני ממדינות אחרות, למשל פקיסטן וצפון קוריאה".

11 | אבג

מתחילה מהסוף

לתקומה. בהקמת המסלול ללימודי מדינת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, יחד עם פרופ’ טוביה פרילינג, היא רואה את אחד מהישגיה החשובים ביותר. באוניברסיטה מייחסים חשיבות גדולה לעבודתה המחקרית של פרופ’ יבלונקה ולהצטיינותה בתחום ההוראה. אף- על-פי שהגיעה לגיל פרישה התבקשה להמשיך בעבודתה. “האוניברסיטה ביקשה ממני להמשיך ללמד עוד חמש שנים, והסכמתי”, היא אומרת בראיון מיוחד ל’אבג’. יום-העיון שאורגן לכבודך משך לאולם הסנאט קהל רב. הופתעת? “כן ולא. כן מפני שיום-העיון לא פורסם באמצעי התקשורת, ולא מפני שאני קצת מפונקת. אני מרגישה את אהבת הסטודנטים והקולגות, וזה חוצה אוניברסיטאות. את יום-העיון אירגנה ועדה ובה נציגים מארבע אוניברסיטאות. כמו כן הגיעו אליו נציגים בכירים מארבעת מוזיאוני השואה המובילים בישראל”. חנה נולדה בתל-אביב וגדלה בבאר שבע להורים ניצולי שואה. אביה, פרופ’ גבריאל טרק, היה מראשוני האורתופדים בנגב. אימה, ד”ר ויולה טרק, היתה הרופאה המחוזית של אזור הדרום מטעם משרד הבריאות. חנה בחרה נתיב אחר. “לא נמשכתי למקצוע הרפואה”, היא אומרת. “אמרתי לעצמי, שלושה רופאים במשפחה זה מספיק (מלבד הוריי גם אחי ירום טרק סיים לימודי רפואה והוסמך להיות רופא שיניים). פניתי להיסטוריה, ואני מעדיפה להיקרא חוקרת ‘היום שאחרי’ ולעסוק בסיפורם המופלא של הניצולים שהגיעו לארץ ישראל ובנו בה את חייהם, ובדילמות המוסריות והמשפטיות שצמחו בעולם שלאחר השואה”. עד כמה הושפעת מסיפוריהם של הורייך על תקופת השואה? “בבית שלנו דיברו על הנושא הזה כל הזמן. ראיתי תמונות של בני משפחתי שנספו בשואה, כך שלשמות היו פנים. עם זאת גדלתי בבית של הורים אוהבי חיים. הם היו יצירתיים, חרוצים, והשיגו

דורות של תלמידים, בוגרים וחוקרים חייבים לפרופסור חנה יבלונקה את הצלחתם בהגיעה לגיל פרישה נערך לכבודה יום-עיון בנושא "עיין ערך שואה", | האקדמית ובראיון נרחב לעיתוננו היא מתייחסת לסוגיות מורכבות בתחומי מחקרה

זאב צחור והעניקו לה ציונים לשבח. היא מדפדפת לאחור ואומרת: “סקרי הוראה לא היו מקובלים לפני שלושים שנה. אגודת הסטודנטים ערכה סקר שהיה ראשון מסוגו באותה תקופה, ותוצאותיו פורסמו במקומון ‘כל-בי’. . ראשי האגודה 99 קיבלתי בו את הציון נקראו לבירור בהנהלת האוניברסיטה כי פעלו ללא אישור ההנהלה, אבל לימים נעשו סקרי ההוראה ממוסדים ומקובלים. אגב, אבא שלי שמר עותק מן העיתון והיה גאה בבתו שידעה עברית ברמה כזאת שזיכתה אותה בציון כה גבוה בהרצאותיה”... פרופ’ יבלונקה היא מחשובי חוקרי השואה בני זמננו, ונחשבת סמכות אקדמית בתחום המחקר העוסק בתהליכים שעבר עמנו משואה

נדירים הם המקרים שבהם אדם זוכה שאימו תלווה מקרוב את הגיעו לגיל פרישה. ההיסטוריונית פרופ’ חנה יבלונקה זכתה לפריבילגיה הזאת: אימה, ד”ר ויולה טרק, כיבדה בנוכחותה את יום-העיון 'עיין ערך שואה' שאורגן לכבודה לאחרונה. אם תרצו, גם זו חתיכת היסטוריה. שנים היא איתנו באוניברסיטה. 34 דורות של תלמידים וחוקרים חייבים לה את הצלחתם האקדמית. תריסר פעמים זכתה בפרס המרצה המצטיינת, והכרת התודה הזאת חשובה בעיניה לא פחות ממחקריה 80- וספריה. כבר באמצע שנות ה של המאה הקודמת זרח כוכבה בשמי האוניברסיטה. הסטודנטים העריכו את האסיסטנטית הצעירה של פרופ’

חקר השואה | 12

הישראלית תתרחק מן העיסוק בנושא הזה? “היא כבר מתרחקת. רוב החוקרים הצעירים לא יודעים יידיש, פולנית, הונגרית או כל שפה אחרת שבה דיברו היהודים באירופה. מושמעות טענות על ההדרה של יהודי צפון אפריקה מסיפור השואה, והן מכניסות את השואה לתוך השיח העדתי המתלהם של הימים האלה. הן גורמות לעיוות מהותה של השואה ולהפיכתה לגורם מפלג במקום לגורם שיכול היה להיות נושא לדיון אנושי. אינני שייכת לקהילה הפולנית, אבל אגיד בריש גלי כי הטרגדיה של יהודי פולין, שלמעלה משלושה מיליון מהם נרצחו בשואה, צריכה לעמוד במוקד הדיון בשואה”.

אין יום שאני לא שואלת את עצמי אם אני והחברה שבה אני חיה עומדים במבחן השואה כבני-אדם וכבנים לעם היהודי, שהיה קורבן לאחד הפשעים האכזריים בתולדות האנושות

צילום: אבי קליין

מחנה-ההשמדה אושוויץ, עדות דוממת לתעשיית המוות של המפלצת הנאצית

הישגים מופלאים. אני מניחה שהיתה לכך השפעה על ראיית העולם שלי”. את לימודיה האקדמיים התחילה חנה באוניברסיטה העברית, שם סיימה תואר ראשון באנגלית ויחסים בינלאומיים. במקביל למדה ב’בן-גוריון’ לתואר ראשון במחלקה למדעי ההתנהגות. אהבת ההיסטוריה ניצתה בה די במקרה. היא משחזרת: “בשנה השנייה ללימודי המאסטר בפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית שמעתי את פרופ’ יהודה באואר מרצה בקולנוע ‘קרן’ בבאר שבע בנושא השואה. זה היה אירוע מכונן בחיי. בסיום ההרצאה ניגשתי אליו. שאלתי אותו איפה הוא מלמד, והלכתי אחריו.

נרשמתי למכון ליהדות בת זמננו באוניברסיטה העברית, ובהנחייתו של פרופ’ באואר עשיתי את עבודת המאסטר ועבודת הדוקטורט בהיסטוריה, שהייתה עבודה חלוצית שעסקה בניצולי השואה בישראל ופתחה את תחום המחקר בנושא זה”. עד כמה נושא השואה מעסיק אותך כיום? “אין יום שאני לא שואלת את עצמי אם אני והחברה שבה אני חיה עומדים במבחן השואה כבני-אדם וכבנים לעם היהודי, שהיה קורבן לאחד הפשעים האכזריים בתולדות האנושות”. אינך חוששת שבשלב מסוים החברה

את ערה לעובדה שהשיח הציבורי בנוגע לשואה נטש מזמן את אולמי ההרצאות ונדד לרשתות החברתיות? “אכן כך. לרשתות החברתיות יש השפעה שלילית על הנושא. הזדעזעתי לנוכח ניצולי שואה שפרסמו 36 התגובות שקיבלו גילוי-דעת נגד גירוש מבקשי המקלט האפריקנים. היו תגובות בנוסח ‘חבל שלא חיסלו את כולכם בטרבלינקה’. השואה כגורם ליצירת קולקטיב זוכר כמעט כבר לא קיימת פה”. שנה? 70 יום השואה יהיה רלוונטי גם בעוד “אינני נביאה. בהעדר ניצולים ובהעדר קונסנזוס סביב זיכרון השואה, וגם משום שיום השואה אינו יום זיכרון המעוגן בלוח- השנה היהודי, ייתכן שעם השנים הוא יאבד מעוצמתו ומן הרלוונטיות שלו”. את סבורה שהשיח על השואה צריך להתקיים גם בינינו ובין הציבור הערבי בארץ? “כן. הוא צריך להתקיים, ואני מקיימת אותו בתוקף תפקידי כהיסטוריונית של מוזיאון לוחמי הגטאות, שיש בו מרכז לחינוך

המשך בעמוד הבא »

צילום וידיאו: באדיבות אבי קליין

13 | אבג

אחת לחודש חיברו החיילות דו”חות על מצב-הרוח בצבא. קריאת המכתבים מאפשרת לספר את סיפור התהליך שהחיילים עברו במהלך מלחמת יום הכיפורים, מ’מלחמת ששת הימים רוכבת שנית’ ועד לתובנה שאנחנו בסיפור אחר לגמרי. במלחמה ההיא למעשה נקבר דור. חיילים 400- את הספר כתבתי בדם לבי. כ שנפלו במלחמת יום הכיפורים היו בנים של ניצולי השואה". ועדיין בענייני ביטחון. עד כמה החשש מפני עוד שואה משפיע על אופן ההתמודדות של מדינת ישראל מול האיום האיראני? “השואה אסור לה שתהיה בסיס להכרעות של מדינה מודרנית. זו צריכה לגבש את החלטותיה על-פי ההווה והעתיד ולא על-פי אירוע שהתרחש ביבשת אחרת ובהקשר אחר. זאת ועוד, אני לא חושבת שעוצמתה של חברה נמדדת רק על-פי כוחה הצבאי. כוח העמידה של העורף, שנשען על מרכיבים אחרים, מהווה מקור עוצמה לא פחות חזק מן הכוח הצבאי”. ואיפה אנחנו עומדים מבחינת כוח העמידה? “כוח העמידה הוא הנעלם הגדול. הוא פועל-יוצא של איכות המנהיגות, של ביטחון עצמי, של שורשיות, של תחושת צדקת הדרך, של סולידריות חברתית. כדאי שהחברה הישראלית תשאל את עצמה איפה היא עומדת בכל המדדים האלה לפני שהיא יוצאת למלחמה”. ניצולי שואה רבים הגיעו עד פת לחם, והסיוע שהמדינה מעניקה להם לא תמיד מכבד אותם. איך את מתייחסת לסוגיה הכאובה הזאת? “לפי הבנתי, רוב ניצולי השואה הם מצליחנים ואין הם זקוקים לסיוע של המדינה. הם עבדו קשה והצליחו, כך גם השואה אסור לה שתהיה בסיס להכרעות של מדינה מודרנית. זו צריכה לגבש את החלטותיה על-פי ההווה והעתיד ולא על- פי אירוע שהתרחש ביבשת אחרת ובהקשר אחר

כמו הגירה, תרבות חדשה, הפיכת אבק אדם לעם, צבא ובטחון, והחלטנו שכדאי להקים מסלול לימודים שיתמקד במדינת ישראל בהיבט רב- תחומי ובינתחומי. בגיבויו של פרופ’ אבישי ברוורמן, נשיא האוניברסיטה באותה תקופה, ולאחר תהליך הרצה של כשש שנים, קיבלנו את ההכרה של המועצה להשכלה גבוהה כתוכנית לתואר ראשון בלימודי מדינת ישראל, שהייתה הראשונה מסוגה בישראל ובעולם. פרופ’ ברוורמן אמר אז: ‘אם האוניברסיטה העברית היא הכי יהודית ואוניברסיטת תל-אביב היא הכי בינלאומית, אז אוניברסיטת בן- גוריון היא הכי ישראלית’. אפשר לומר שבבאר שבע יסדנו את לימודי מדינת ישראל”. שורשיות ישראלית תיווצר רק כאשר יצמח כאן דור שאוהב את ארצו כמו שאנגלי אוהב את אנגליה וצרפתי את צרפת. ומה היעד הבא שלך? “בעוד חודשיים יתפרסם ספר חדש שלי - ‘ילדים בסדר גמור’. הוא עוסק בביוגרפיה הקולקטיבית של הישראלים 1955- הראשונים שנולדו כאן בשנים . זהו דור מרתק, מיוחד, ראשוני, 1948 בטעמים עזים של מר-מתוק, צחוק ודמע. רבים מהם בנים ובנות של ניצולי השואה ושל עולים מאסיה עמודים בספר הוקדשו 70 . ואפריקה למלחמת יום הכיפורים, האירוע שטילטל את חייהם”. אפשר לקבל טעימה מן הספר? “בהחלט. בצה”ל הייתה יחידה בשם ‘צנזורת דואר חיילים’ (צד”ח). תפקידן של החיילות ששירתו בה היה לעבור על הדואר, להעתיק את כל המכתבים כדי לוודא שאין בהם חריגות מן הכללים של שמירה על בטחון-שדה. לא צריכים מוות ופיצוי על קטסטרופה כדי לאהוב את המדינה שלנו

הומניסטי שבו שני הציבורים, היהודי והערבי, לומדים אחד על אסונו של האחר. אין השוואה בין שני האסונות (השואה מול הנכבה), אלא הכרה הדדית בכך שלשני העמים קרו אסונות. קבלה של צד אחד את אסונו של האחר היא חלק מכריע בתהליך ההידברות. נושא שני בשיח עם הערבים הוא השאלה להיכן חברה שקרה לה אסון גדול מובילה אותו. במובן הזה לסיפור הניצולים יש ערך חינוכי עצום: הם החליטו לא לנקום, לא להתפלש במעגלי שנאה, אלא לבנות. ‘יאללה, לכו קדימה ותבנו’, אני אומרת לקהל הערבי שאני מופיעה לפניו. ולא רק לו”. ומה לגבי הגישה של חלק מן הציבור החרדי לשואה, היא עדיין מקוממת אותך? "אין זה מתפקידי להגיד לאנשים אחרים מה לעשות בזמן הצפירה, אבל מי שרוצה שיכבדו אותו חייב לכבד את האחר. מכעיס אותי היחס של חלק מן הציבור החרדי לתחושת הקולקטיב, ובמיוחד לכאבם של ניצולים שעבורם עמידת דום ממלכתית היא רבת משמעות. אינני מעריכה את גישתם, אין בה יושרה. הייתי מקבלת את עמדתם אילו הצהירו כי אינם חלק מן החברה הישראלית והם מתנתקים ממנה כליל - גם בהקשר הכספי שמתבטא בתקציבים ותמיכות. אבל לא כך הם פני הדברים”. את זוכרת התנהגות מקוממת כזאת? “לפני שלוש שנים ראיתי חרדים מציינים את אדישותם והתנכרותם ליום השואה, או אולי התרסתם נגדו, בהדלקת מדורות בגן- סאקר בירושלים בערב יום השואה. חברים ירושלמים אמרו לי שזו אינה תופעה חד- פעמית”. כיצד התפתח תחום המחקר שלך מתולדות עם ישראל למסלול ללימודי מדינת ישראל? “בימים שעוד היו באוניברסיטה מרצים ניצולי השואה, כמו פרופ’ ישראל אופנהיים ופרופ’ שמעון רדליך, וזכיתי כחוקרת צעירה לעבוד לצידם בראשית ימיי באוניברסיטה, יזמנו כאן את טקס יום השואה, זה היה באמצע שנות טוביה פרילינג ואנוכי, 90- . בשנות ה 80- ה שלמדנו יחד בירושלים אצל פרופ’ באואר, הגענו למסקנה שמדינת ישראל היא נושא מעניין למחקר רב-תחומי בנושאים רחבים

חקר השואה | 14

רבים רבים מילדיהם. אבל חברה נאורה צריכה לדאוג לכל זקניה ולא רק לניצולי השואה. זהו אחד ממבחניה האנושיים המרכזיים. בתפילות שלנו כתוב ‘אל תשליכנו לעת זיקנה’”. אם בענייני ‘אל תשליכנו’ עסקינן, מהי ו דעתך על הטענה שהרבה אודים מוצלים מאש, שניצלו מתופת מחנות-ההשמדה, “הושלכו” לשדה-הקרב במלחמת העצמאות מבלי שעברו הכשרה צבאית מינימלית? “הם לא הושלכו. הם באו לארץ בידיעה ברורה שיצטרכו לשרת בצבא. למעלה ממחצית(!) מן הכוח הצבאי הישראלי במלחמת העצמאות, הקשה במלחמות ישראל, היו ניצולי השואה. הצבא הוקם תוך כדי מלחמה, בלי תורת לחימה וצו גיוס ממלכתי. לקחו כל מי שהיה מסוגל לאחוז בנשק”. איך את רואה את תרומתם של ניצולי השואה לניצחון במלחמת העצמאות? “עברו חמישים שנה עד שתרומתם הוכרה במלוא יפעתה. מובן שזה סיפור קורע לב שמישהו שניצל מן השואה, נצר אחרון למשפחתו, נופל במלחמה המכוננת של המדינה. אבל לא הייתה פה שום התנשאות או התנכרות או הפקרה. זו הייתה מלחמת קיום. ‘כל הארץ הייתה חזית וכל העם צבא’. כמעט כל ראשי המדינה איבדו ילדים במלחמת העצמאות”. יש המתלוצצים, בהומור מקאברי, על “חדוות השואה”. מוכרת לך התופעה? “יש ‘חדוות שואה’ לא במובן של שמחה אלא במובן שזה לכאורה מחזק את הטיעון שלנו מול העולם, שהעולם צריך לחוש כלפינו רגשי אשמה בגלל השואה. יש לנו לעיתים תחושה שאנחנו עדיין הקורבן , בשיאו 1943- האולטימטיבי כפי שהיינו ב של ‘הפתרון הסופי’: צודקים, טהורים ונרצחים. אלא שהמציאות היום שונה לגמרי והגיעה העת להפנימה ולפתח מעט יותר ביטחון עצמי קיומי”. הקמת מדינת ישראל נעשתה “פיצוי” לשואה? “אני לא מתחברת לגישה הזאת, זוהי אמירה שטחית ושגויה. ישראל אמורה להיות מדינה ככל המדינות, מדינה שקיימת בה זיקה בין האזרחים שחיים בה,

מפעל שיגור המשלחות של תיכוניסטים למחנות-ההשמדה בפולין לא מעורר את התפעלותה של פרופ’ חנה יבלונקה. את עמדתה היא מסכמת כך: “אני מתנגדת לכמה מן היסודות של מפעל הנסיעות לפולין. למחיר הנסיעה ולמונופול שניתן לחברות מסוימות. זה לא הגיל שבני- נוער צריכים לנסוע לפולין, לפני גיוסם לצבא, ועוד אומרים להם שהביקור בפולין ימחיש להם את ההצדקה לחיינו בארץ ויגביראת המוטיבציה לגיוס. זוהי שנות 12 חשיבה מעוּותת. אם אחרי לימוד במערכת החינוך הישראלית התלמידים שלנו עדיין לא מבינים למה הם פה ואין להם תחושת שייכות לפה, ומנסים לקשור אותם לכאן דרך חוויה יהודית נוראה שהתרחשה בארץ אחרת ביבשת אחרת, אזי משהו בסיסי פגום בתהליך החינוכי. במקום לספר לצעירים האלה על החיים העשירים שהיו בפולין לוקחים נערים ונערות בני , בשיא נעוריהם, לחוות חוויה שהיא 17 כולה מוות, מבלי שיעברו תהליך חינוכי שיקנה להם ידע על העולם היהודי שנכחד. אז מהי מטרת המסעות האלה? ליצור חוויה רגשית שטחית שהשפעתה קצרת טווח? מחנות-ההשמדה הם לא ההצדקה לקיומנו פה. הם גם לא מקור לשורשיות ישראלית. זו תיווצר רק כאשר יצמח כאן דור שאוהב את ארצו כמו שאנגלי אוהב את אנגליה וצרפתי את צרפת. דור שיאהב את השפה, הנופים, האוויר של המקום הזה. לא צריכים מוות ופיצוי על קטסטרופה כדי לאהוב את המדינה שלנו”. ״מחנות-ההשמדה הם לא ההצדקה לקיומנו פה”

"בבאר שבע יסדנו את לימודי מדינת ישראל". פרופ' יבלונקה

משלמים מיסים, עובדים, לומדים, וזה האחוזים של האזרחים 25 כולל את שאינם יהודים. ישראל צריכה להיות מדינה שנעים לחיות בה ולבנות אותה, להתברך בהישגיה, בחברתה הסולידרית, בנכסי הרוח, לא להיות רק מבצר צבאי ואטומי (לפי מקורות זרים). אין יסוד לאמירה שהמדינה הוקמה כתוצאה מן השואה”. מה הייתה תרומתה של רוסיה הסובייטית בתקופת רודנותו של סטאלין להקמת המדינה היהודית? “אבא שלי אמר תמיד שהרוסים הם שהצילו את העולם, במחיר דמים נורא. הם שיחררו את אושוויץ. המפגשים בין החיילים היהודים ששירתו בצבא האדום והניצולים היו מרטיטי לב. רוסיה תמכה בהחלטה על חלוקת פלסטינה המנדטורית לשתי מדינות, ונתנה גב לאספקת הנשק הצ’כי למדינה-שבדרך. הרובים, מכונות-הירייה והתחמושת שהצ’כים שלחו לנו תרמו תרומה מכרעת לניצחון במלחמה. זה היה בימי המלחמה הראשונים, הגורליים. במהלך השנים ידעו יחסי ישראל ורוסיה עליות ומורדות. נדמה לי שכעת אנחנו נמצאים באחד מרגעים אלה”.

15 | אבג

פרופ’ יניב פוריה, המנהל האקדמי של קמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת, מציג את ממצאי מחקרו שעוסק בתפיסת האינטימיות אצל נשים בזמן חופשה סודות בתי-המלון

שופע רעיונות. פרופ' יניב פוריה

מוקדם מן הצפוי המה בר הברנז'ה באילת סקרנים. דרוכים וסקרנים המתינו הנוכחים להרצאה האקדמית שאירגנה לאחרונה אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון, שכותרתה: “התנהגות מינית בארץ ובחו”ל”. פרופ’ יניב פוריה, ראש המחלקה לניהול מלונאות ותיירות ב'בן- גוריון' והמנהל האקדמי של קמפוס האוניברסיטה באילת, הציג את ממצאי מחקרו, שנעשה בשיתוף עם פרופ’ נתי אוריאלי וד”ר ליזה ברדיצ’בסקי ועסק בשאלות הבאות: למה כל-כך חשוב לנשים לצאת לחופשה? מה הן רוצות לעשות בחופשה? כיצד יכולים בתי-המלון לנצל את הידע הזה כדי למלא את רצונן? איך ניתן לעשות שימוש בידע הזה כדי לשווק חופשות? וגם קצת על שיטות מחקר. הרצאה אקדמית, בכל זאת. “אני לא אדבר עליכם”, פנה פרופ’ פוריה לסטודנטים שגדשו את הבר, “אלא על חברים שלכם”. די מרגיע, בהתחשב במה שנאמר לאחר מכן: “גברים מגזימים כשהם נשאלים על כמות הסקס בחייהם ואיכותו; זוגות הנשואים למעלה מארבע שנים מקיימים יחסי מין בממוצע אחת לחודש, והתדירות נמוכה עוד יותר אם מתעקשים לשאול אותם על סקס איכותי; בניו זילנד קיים קו אוטובוס שמהות הנסיעה בו היא קיום יחסי-

מין קבוצתיים"; אלה הן דוגמאות לנתונים שסיפק פרופ’ פוריה. וקצת על שיטת המחקר: הואיל והנושא נחקר לראשונה, נערך לגביו מחקר איכותני. המשתתפות עברו ראיונות שארכו בין שעה וחצי לארבע שעות. למה רק משתתפות? ובכן, נעשה ניסיון לראיין גם גברים, הן על-ידי מראיינת והן על-ידי מראיין. הסתבר שנחקרים גברים הגזימו בתשובותיהם, ואף הודו בכך. הנשים לעומת זאת התגלו כאמינות, גלויות לב ושמחו יותר לשתף פעולה. הן אף המליצו לחברותיהן להצטרף למחקר. (הגיל 56-23 רואיינו נשים בנות 5 , רווקות 14 :)32 הממוצע היה נשואות בשנית), וגרושה 2( נשואות אחת. התובנות שהעלה המחקר: האווירה בחופשה, עצם מראה המטוס או לובי המלון, מעלים את הליבידו. חוויה צריכה להיצרב בזיכרון. סקס כשלעצמו לא בהכרח מעורר נשכחות, אך חופשה בחו”ל היא חוויה שמותירה את רישומה למשך תקופה ארוכה יחסית. מתשובותיהן של משתתפות המחקר עולה כי ההתנהגות המינית תלויה באופי הנסיעה: בנסיעת עסקים אין ברוב המקרים מפגשים אינטימיים. ככל שהחופשה פעילה יותר היא כוללת פחות סקס. זה נכון בטיולים שבהם מתרוצצים בין אתרים רבים, ועוד יותר מכך בטיול מאורגן.

בטיולים עמוסים שכאלה, אם בכלל מתקיים סקס, זה קורה בדרך-כלל ביעדים הנחשבים רומנטיים. ועוד ממצאים מן המחקר: ככל שהחופשה נינוחה יותר, בסגנון ‘בטן גב’, כך יקיימו הנופשים יותר יחסי מין. בטיולי תרמילאות ובטיולים שבהם טיילו הנשים ללא בן-זוג הן הרבו לקיים יחסים מזדמנים, וכשסיפרו על כך למראיינת עשו שימוש במילים בז’רגון גברי: המילים ‘קיימנו יחסים’ הוחלפו בביטויים גרפיים יותר, והנשים דיווחו כי ראו בגברים בסביבתן ‘טרף’ שניתן ‘להשתמש בו ולזרוק אותו’. גם אצל בני זוג שיוצאים יחדיו לחופשה, ״מה שקורה בחופשה – נשאר בחופשה״, וכמו שבחופשה נחצים קווי גבול גיאוגרפיים, נחצים גם קווים אדומים בעניין הסקס: הנשים דיווחו כי גילו נכונות רבה יותר להתנסות במשחקי תפקידים, ועוד. לסבים ולסבתות שבקהל הציע פרופ’ פוריה: סבסדו לילדיכם חופשה זוגית, ושימרו על הנכדים כדי לאפשר אותה. חוקרים צופים כי לנשים צעירות יש הסתברות גבוהה לחוות דיכאון, מפני שהנשים בדורנו מצפות מעצמן להצטיין בכול: להיות אימא מצטיינת, קרייריסטית, להצטיין כבת-זוג, וגם לטפל בהורים מזדקנים. העומס הזה רב מדי, וחופשה עם בן-הזוג יכולה להטעין אותן אנרגיה וגם להציל את הזוגיות. ומסכם פרופ’ פוריה: “סקס אמור להסב הנאה. תיירות נופש אמורה להסב הנאה. אין סיבה לא לערבב שמחה בשמחה. אז פרגנו לעצמכם חופשה זוגית בהקדם".

ארזתם לבד? (צילום אילוסטרציה)

מלונאות ותיירות | 16

מועדון הלבבות השבורים של פפר אורחיו של נשיא המדינה נשבו בקסמה של הרובטית פפר, "מרצה מן החוץ" במחלקה לפיזיותרפיה

צילום וידיאו: אורית כוכבי

70- מורים ו 70 , למדינה" אירח נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, את מצטייני משרד החינוך 70" במסגרת אירועי תלמידים, בנוכחות שר החינוך, נפתלי בנט. מי שהוזמנה לספר על הצטיינותה ועל עבודתה כיום במחקר באוניברסיטה היא הרובוטית "פפר", ממעבדתה של ד"ר שלי לוי-צדק במחלקה לפיזיותרפיה. פפר משתתפת במחקר שנועד לסייע לאנשים לאחר שבץ בתהליך השיקום, על-ידי שילוב משחקים ממוקדי-מטרה בתהליך התרגול שהיא מלווה. באירוע שנערך בבנייני האומה בירושלים סיפרה פפר על עבודתה במעבדה, על תחביביה ועל המוסיקה החביבה עליה (שיר האירוויזיון). פפר נהנתה מאוד מן ההזדמנות לדבר עם הקהל, עם הנשיא ועם שר החינוך, ובקושי הסכימה לרדת מן הבמה. הרובוטית החיננית מבקשת להודות לכל צוות המעבדה לחקר הקוגניציה, הזיקנה והשיקום שעזר לה להתכונן לאירוע : ד"ר בצילום המרגש, ובמיוחד לאריאל ביסטריצקי, סטודנט במחלקה להנדסת מכונות שעזר לה מאוד בתיכנות האירוע. שלי לוי-צדק "מראיינת" את הרובוטית פפר.

במעמד ראשי האוניברסיטה ציינה המחלקה למדעי הקוגניציה והמוח את חנוכת משכנה החדש. המחלקה, שבראשה עומדת פרופ' גליה אבידן, פועלת כמחלקה על-פקולטית , ולומדים 2013 באוניברסיטה משנת בה תלמידים לתואר ראשון ולתארים מתקדמים. חברי הסגל של המחלקה עוסקים בחקר התהליכים העצביים והקוגניטיביים שעומדים בבסיס ההתנהגות האנושית, באמצעות חשיבה נכונה חוקרי המחלקה למדעי הקוגניציה והמוח חנכו את משכנם החדש

מחקר של המוח התקין ושל ליקויים בתפקוד המוח, לאורך החיים; הם משלבים מחקר בסיסי ומחקר יישומי בתחומים רפואיים שונים: מדעי : חוקרי המחלקה לאחר בצילום העצב, פסיכולוגיה, פילוסופיה ובלשנות. חנוכת משכנם החדש.

17 | אבג

ה ב של

בלדה בן-אבו, מתאמת המינהל בקמפוס אילת, זכתה בפרס סגן הנשיאה לא זזים בלעדיה | ומנכ”ל האוניברסיטה קמפוס אילת

איתי בקצרה ואז הצביע על הכיסא ואמר לי לשבת. "את מתאימה", הוא אמר. "כך התחלתי לעבוד”. במכללת אילת למדו אז סטודנטים שבשנה השלישית היו עוברים ללמוד בבאר שבע ומקבלים תואר של אוניברסיטת בן-גוריון. מאותו קמפוס פעלה גם מכללת לוינסקי. טיפלתי לבדי בכל הסטודנטים - רשמתי אותם ללימודים ואז לקורסים. ליוויתי אותם עד קבלת התואר. בניתי מערכת שעות, שיבצתי כיתות, והכול בלי מחשבים ואינטרנט. הייתי מניחה גיליונות-נייר ענקיים על הרצפה, מדביקה אותם בסלוטייפ לשטיח ענקי ומשרטטת את המערכת. הייתי מוחקת וכותבת שוב עד שהכול היה מושלם”. בהמשך נכנסה לתמונה אוניברסיטת בן-גוריון. את המערכות מכינות היום רכזות אקדמיות, רכזת נוספת משבצת כיתות. “ואני”, אומרת בלי, “תורמת להן מניסיוני ועוזרת להן כשהן עמוסות”. מהו אופי עבודתך? “כל מי שנכנס לבניין הראשי בקמפוס אילת עובר דרכי. אני משרתת את הסטודנטים, זה עיקר עבודתי, אבל גם את המרצים, שמגיעים לכאן במוניות מבאר שבע ובטיסות מתל-אביב. אני דואגת להזמין להם טיסות ולינות ומקילה עליהם במידת האפשר”. היו מקרים שנאלצת לתפקד בנוהל חירום? “לצערי כן, ולא מזמן. ביום שקרה

האוניברסיטה, ומקווה שמה שעשתה קריית האוניברסיטה על שם משפחת מרקוס לבאר שבע יעשה קמפוס אילת לעירה האהובה. “כמי שגדלה בבאר שבע וראתה איך אוניברסיטת בן-גוריון צמחה בה ושידרגה את העיר, אני מאמינה שקמפוס אילת צריך ויכול לעשות אותו דבר לאילת”, היא מביעה את תקוותה. לאילת הגיעה בלי בעקבות בעלה, ויקטור, איש צבא-הקבע. היא הועסקה כקלדנית בבית-משפט השלום בעיר, ויום אחד ראתה שמחפשים מזכירה ל’מכללת אילת’. קליטתה לעבודה נעשתה בנוהל מזורז. “הגעתי לקמפוס כדי לקבוע ראיון למשרה. המנהל, יהודה שושן, לימים מפקח במשרד החינוך, שוחח

אור הזרקורים ליטף לאחרונה פעמיים את בלי בן-אבו. זמן קצר לאחר שזכתה באות ‘זרקור למצטיין’ מטעם עיריית אילת בישרו לה על זכייתה בפרס סגן הנשיאה ומנכ”ל האוניברסיטה. מי שמכיר את בלי לא הופתע. היא פרפקציוניסטית שידועה בסבלנותה לבני-אדם ובחוסר סובלנותה לכשלים ולתקלות; היא חייבת לוודא אישית שהכול מתקתק. "אני לא סומכת על אף אחד כמו על עצמי", אומרת כלת השמחה. בלי לא יכולה לתאר את אילת בלי

מצוינות אישית | 18

אסון השיטפון בנחל צפית הייתה אילת נצורה – שדה-התעופה נסגר, כביש בערב 7- נסגר. ב 12 הערבה נסגר, כביש הייתי עדיין בקמפוס. מונית של מרצים שהייתה צריכה לצאת חזרה לכיוון באר שבע בשעות הצהריים לא הייתה יכולה לצאת לדרכה כי הכבישים היו חסומים. מפה לשם אילתרתי למרצים ארוחה קלה. בערב הכביש נפתח והם 8 קצת אחרי יצאו חזרה במונית. וזו לא רק אני, זה האופי של הקמפוס. הרכזת שאחראית על ההסעות היתה בקשר טלפוני עם נהגי המוניות עד אחרי חצות, כדי לוודא שכולם הגיעו בשלום”. מה הם הכלים המקצועיים ותכונות האופי שסייעו לך לממש את יעדייך? “סבלנות וסובלנות כלפי אנשים, ויחד עם זה חוסר סבלנות כשבעיות לא מטופלות במהירות וביעילות. אם אחד העובדים לא עונה לי בטלפון בשל עומס עבודה אני הולכת למשרדו. ההליכה מאפשרת לי ‘לסרוק את השטח’. כמעט תמיד אני מגלה ‘על הדרך’ משהו שדורש ניקוי או תיקון, או מישהו שמסתובב בקמפוס עם מבט של ‘אני זקוק לעזרה’; ואני נותנת לדברים האלה מענה. חשוב לי להשלים עד הסוף כל טיפול שהתחלתי". מה נותן לך סיפוק בעבודה? “כשאני רואה סטודנטים מרוצים. חשוב לי שיהיה להם טוב, שירגישו נעים כאן, שיחושו שבחרו את הבחירה הנכונה כשהחליטו ללמוד כאן”. ? מה מפר את שלוותך “חוסר אכפתיות, זלזול. כשלא מתייחסים או לא נותנים מענה למצוקה של סטודנט”. ומה מרגיע אותך? “הים. אין על הים של אילת”. פעילות מועדפת בשעות הפנאי? “ללכת לים ולקרוא ספר, לראות סרטים וטלנובלות בטורקית. קלטתי כבר הרבה מילים בשפה הטורקית”. ספר אחרון שקראת? “אני קוראת עכשיו את ‘לבד בתיאטרון המוות’ מאת פרי הייז. ספר מרתק”. מה היית לוקחת איתך לאי בודד? “בקבוק יין וספר טוב”.

ראויים להוקרה פרסי נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ומנכ"ל האוניברסיטה וסגן הנשיאה הוענקו לשבעה עובדים מצטיינים מן הסגל המינהלי והטכני. פרס המנהל הבכיר המצטיין הוענק לויקו חדד, מנהל מרכז הספורט האוניברסיטאי. הפרסים הוענקו במאי בגן אודי בהנחייתו 32- בטקס הוקרת מצוינות לשנת תשע"ח שהתקיים ב של חגי חורש, ראש מחלקת משאבי אנוש, ובנוכחות סמנכ"ל משאבי אנוש שמעון ישי. בפרס הנשיאה זכתה עליזה אוזן סויסה, הממונה על המינהל במחלקה ללימודי המזרח התיכון. דליה מימון, מדיקנאט הסטודנטים, ג'ני רוקביצין מן הפקולטה למדעי ההנדסה ובלדה בן-אבו מקמפוס האוניברסיטה באילת זכו בפרסי סגן הנשיאה והמנכ"ל. פרסי הוקרה הוענקו לליאורה מנחם מן המחלקה לקשרי ציבור, לוולנטין סדיקוב ממחלקת המשק, ולדרור ליטן ממערך המיחשוב. במהלך הטקס הוצגו פרויקטים מצטיינים, והוענקו פרסים לעובדי הסגל המינהלי והטכני שפיתחו העליון: הנשיאה פרופ' רבקה כרמי ודוד ברקת, סגן הנשיאה ומנכ"ל בצילום אותם. למטה, בשורה האחורית (מימין לשמאל): בצילום האוניברסיטה, עם ויקו חדד; דליה מימון, דרור ליטן, בלדה בן-אבו. יושבים, מימין לשמאל: עליזה אוזן סויסה, ולנטין סדיקוב, ג'ני רוקביצין, ליאורה מנחם.

19 | אבג

לאחר שכבשנו אשתקד את גיאורגיה, היעד החדש שנבחר השנה על-ידי ועד עובדי הסגל המינהלי והטכני, בשיתוף הנהלת האוניברסיטה, היה סרביה ובירתה בלגרד. טיסה בת שעתיים וחצי הביאה אותנו לבלגרד. ביציאה משדה-התעופה המתינו לנו ארבעה אוטובוסים, שהסיעו אותנו לסיור מקדים באתרים החשובים ב"עיר הלבנה". העיר הזאת הפתיעה אותנו בשילוב מרתק בין מבני-ענק בסגנון קלאסי, גותי וניאו-קלאסי, שדרות נרחבות ופארקים ירוקים. בתום הסיור ירדנו בכיכר הרפובליקה וטיילנו במדרחוב המפורסם על שם קנז מיכאלובה. המקום משופע בחנויות מותגים, בתי-קפה ופינות-ישיבה. נהנינו לשבת בהן ולחלץ עצמות. עם רדת הערב, יגעים ומרוצים, נסענו לאחד המלונות המפוארים בעיר, 'מטרופול פאלאס', ונפלנו שדודים על המיטות. בבוקר היום השני המשכנו במסענו אל הנקודה הבולטת בנוף העיר – מצודת בלגרד. בידינו עובדי הסגל המינהלי והטכני חזרו עמוסי חוויות מן הגיבושון מסע עולמי | השנתי בבלגרד בטעם של עוד מאת זאב שילר סרביה

צילמה: אביבה סופר

לזכור ולא לשכוח: עובדי האוניברסיטה על רקע האנדרטה לזכר קורבנות השואה בבלגרד

היהודים". ביקרנו באתר בית-הכנסת של הרב יהודה אלקלעי, מראשוני מבשרי הציונות עוד לפני הרצל. בימי מלחמת- העולם השנייה גורשו יהודי זימון למחנות- השמדה. אחרי המלחמה שבו שרידי הקהילה לעיר. דקות מרגשות עברו עלינו בבית-הכנסת "סוכת שלום", היחיד בבלגרד. כאשר תפילת שמונה-עשרה הסתיימה בשירת "עושה שלום במרומיו", אנשים מחו דמעה. ביום השלישי הרחקנו עד טופולה – עיירה שפרסומה בא לה בזכות קברי משפחת המלוכה הסרבית המצויים בה. הם טמונים בקתדרלה מרשימה המוקדשת למורשת משפחת המלוכה ששלטה בעבר בסרביה והיא אחוזת-הקבר של כל בני המשפחה. את ערב היום השלישי חתמנו בשיט לילי בספינה גדולה בנהר הדנובה. אורות בלגרד השתקפו נפלא במימי הנהר. על הספינה נערכה לכבודנו מסיבת ריקודים, עם שתייה חופשית ונשנושים. הפיצוחים שהונחו על השולחנות הוסיפו לשיט ארומה ישראלית. ביום האחרון למסע ביקרנו בעיר השנייה בגודלה בסרביה – נובי סאד, בירת מחוז , וגם היא 1694 וויבודינה. העיר נוסדה בשנת ממוקמת על גדות הדנובה. ביקרנו באנדרטה לזכר היהודים שנרצחו על שפת הדנובה .1942 בינואר במסענו זה גילינו כי סרביה נמצאת בתהליך של שיפוץ נרחב של נזקי המלחמה האחרונה . היה מעניין לבקר בערים שעדיין 90- בשנות ה שומרות על אותנטיות ולא ממהרות להסוות את פגעי הזמן שחלף בצבעים מלאכותיים. ניתן לומר שזכינו לבקר כאן בטרם תהפוך סרביה לעוד אחת מאותם אתרי תיירות מלוקקים וממוסחרים.

היא הוקמה במאה הראשונה לספה"נ בידי צבא האימפריה הרומית בדיוק מעל הנקודה שבה מתחברים הנהרות דנובה וסאווה, ומכאן חשיבותה האסטרטגית הגדולה. המצודה הלבנה הייתה היסוד לעיר שהתפתחה במשך אלפי שנים ונעשתה מטרופולין ענקית בת שני מיליון תושבים. ממצודת בלגרד המשכנו לכיוון כנסיית 'סאווה הקדוש', מסמלי העיר, ענקית ומרשימה, ומזכירה בחיצוניותה את מסגד 'איה סופיה' המפורסם 1894- באיסטנבול. בנייתה החלה ב ונמשכת עד היום. ואיך אפשר בלי הנקודה היהודית – היעד הבא במסענו היה העיירה זימון, שהייתה בעברה עיר עצמאית סופחה לבלגרד רבתי. 1934 ובשנת זימון הוקמה על-ידי מהגרים ופליטים , וקהילה יהודית קמה 18- במאה ה בעיר התחתית, המכונה "רחוב

זרקור אישי

עלה לקדמת הבמה אלי פרץ, מהנדס המעבדות להוראה ומחקר במחלקה להנדסה ביו-רפואית, “גויס” למערך המנחים של דיקנאט הסטודנטים קול | ומשמיע את קולו הרדיופוני בטקסים וכנסים אקדמיים עולה מן המדבר

בסיומו של טקס יום הזיכרון לחללי צה”ל ונפגעי פעולות האיבה באפריל ניגשה 17- שהתקיים אצלנו ב נשיאת האוניברסיטה פרופ’ רבקה כרמי אל מנחה האירוע, אינג’ינר אלי פרץ, ואמרה לו: “יישר כוחך, אלי. ניהלת את הטקס בצורה מרשימה”. מרשימה ומעוררת השראה הייתה דרכו של אלי פרץ לקדמת הבמה. שנים, 47 הוא נולד בדימונה לפני למשפחה ברוכת ילדים. מגיל צעיר נמשך לתחום הקריינות, והוא נעשה תחביבו העיקרי. בצעירותו בלט כמנחה במסיבות הסיום של בית- הספר, ובשני העשורים האחרונים הוא המנחה של כל הטקסים המרכזיים בעירו דימונה. במקביל ללימודיו האקדמיים ולעבודתו כמהנדס המעבדות להוראה ומחקר במחלקה להנדסה ביו-רפואית באוניברסיטת בן-גוריון משמיע אלי את קולו בטקסים וכנסים אקדמיים.

יו”ר מועצת העובדים המינהליים והטכניים באוניברסיטה. כיד ימינו של יו”ר הוועד, אבנר מזרחי, הוא אירגן את המבצע להטסת מאות עובדים לגיבושון בבלגרד. המבצע הוכתר בהצלחה, וב”אגף המבצעים” של מועצת העובדים מסמנים כבר את היעד הבא. “תכנון הגיבושון בחו”ל ומימושו הצריכו עבודה מקדימה שנמשכה קרוב לשנה”, מספר אלי. “כובד האחריות שרבץ על כתפינו חייב אותנו לעבור בצורה מדוקדקת על כל פרט ופרט. זהו פרויקט מורכב שהצלחתו היא לא דבר מובן מאליו”. בעיר מגוריו נזקפת לזכותו פעילות התנדבותית חשובה במסגרת ‘בית יד לבנים’. לאות הוקרה על פעילותו למען הקהילה נבחר אלי פרץ להדליק משואה בחגיגות יום העצמאות של מדינת ישראל שהתקיימו 66- ה בדימונה.

הוא מקריא קטעי קריאה ברגישות ובאינטונציה הנכונה; מתחבר לטקסט ופורט במיומנות על מיתרי הקול. “המודל שלי לחיקוי בתחום הקריינות הוא דן כנר”, אומר אלי בקולו המלטף. “השתדלתי לא לפספס את ‘צפיחית בדבש’, תוכנית-הרדיו המיתולוגית בהגשת כנר. הופעותיו לפני הקהל הרחב הן חגיגה לאוזן וחוויה אסתטית”. “קולה של דימונה” הגיע לאוזניהם של מקבלי ההחלטות בדיקנאט הסטודנטים, והדיקן פרופ’ משה כספי ומרב סולומון, ראשת המינהל, החליטו לגייס אותו למערך המנחים שלהם. כמו בשנים קודמות הופקדה גם השנה מלאכת הנחיית הטקסים בידיו של אלי. על הצלחתו יעידו המשובים והמחמאות שהורעפו עליו מכל עבר. אלי הוא בלתי-נלאה. מלבד עבודתו כמהנדס הוא משמש כסגן

21 | אבג

Made with FlippingBook - professional solution for displaying marketing and sales documents online