עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

עיתון אוניברסיטת בן גוריון בנגב -

| בשעותיה הקשות ביותר התגייסה האוניברסיטה למאמץ המלחמתי סטודנטים וסטודנטיות, חברות וחברי סגל משרתים במילואים ומתנדבים מהדורה מיוחדת | זוהי שעתם היפה ביותר | בקהילה 2024 ינואר | טבת-שבט תשפ"ד | 140 גיליון ביחד נתגבר

נשיא האוניברסיטה, פרופ' דניאל חיימוביץ, מתרשם מהמיצג למען השבת החטופים

דבר המערכת

בגיליון זה תוכלו להתרשם מפעילותם של חברי וחברות קהילת האוניברסיטה, הסטודנטים והבוגרים, במהלך המלחמה. גילויי ההתנדבות והמעורבות העמוקה בקהילה מחממים את הלב. מתוך התחשבות בקהילת הסטודנטים, הכוללת את משרתי המילואים ובני/בנות זוגם, נדחתה פתיחת שנת הלימודים תשפ"ד. במקביל, קיבלו אלפי המגויסים מקרב הסטודנטים וחברי הסגל הטבות שונות, בקצה המנהרה החשוכה של האבל והשכול, הופיעו ניצוצות של תקווה. רוחה האיתנה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב לא נשברה

והוענקו להם תמיכה וסיוע בשלל יוזמות. ההתמודדות עם המציאות הנוראה הזאת מלווה בעשייה רבה הכוללת סיוע למשפחות, ביקורי תנחומים, והתנדבות במסגרות מגוונות. אבל המבטים נשואים כבר קדימה, ליום שאחרי המלחמה, שבו הסטודנטים והסטודנטיות יחזרו לקמפוס. כולנו מייחלים לרגע שבו נוכל שוב לקדם את המחקר וההוראה בסביבה בטוחה ותומכת עבור כלל הקהילה. כוחנו באחדותנו. ישראל ואוניברסיטת בן-גוריון לא ניצבות לבדן בתקופה סוערת זו.

האוניברסיטה שלנו, השזורה עמוקות במרקם של החברה הישראלית, הושפעה קשות ממלחמת חרבות הברזל. 7 האירועים המזוויעים של באוקטובר הביאו עלינו אובדן קטסטרופלי, אך גם הביאו לידי ביטוי חוסן הרואי. בקצה המנהרה החשוכה של האבל והשכול, הופיעו ניצוצות של תקווה. רוחה האיתנה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בהנהגת הנשיא פרופ' דניאל חיימוביץ, לא נשברה. קהילת האוניברסיטה ספגה אבדות כבדות והזעזועים ילוו אותה עוד שנים רבות. ואף-על-פי-כן, הרגעים הקשים האלה מציעים גם הזדמנות לעשייה חיובית.

עמוד הבית | 2

מכתב ששלח ראש הממשלה הראשון לנער יהודי מארה"ב שנה לאחר הגעתו ליעד, ובצמוד ליום 60 , נחשף לאחרונה האזכרה השנתי לבן-גוריון. ג'ף קיי, סגן נשיא אוניברסיטת בן-גוריון, אחראי בין השאר על קשרי החוץ של האוניברסיטה, ובתוקף תפקידו התכונן לבואה של משלחת מהפדרציה היהודית של מיאמי. לקראת ביקורה, בחודש אפריל האחרון, נבר קיי בארכיון בן-גוריון בחיפוש אחר התייחסות לעיר החוף שבדרום מזרח מדינת פלורידה. מתחת לאורות הניאון בארכיון הוא נתקל במכתב ששלח נער יהודי בשם פיליפ פנחס סמית לדוד בן-גוריון. שנים ולומד עברית. חפץ אני לדעת אם יהיה 11 "אני ילד בן שלום בארץ ישראל, בין היהודים והערבים?", כתב סמית .1963 במכתבו משנת שישים שנה חלפו ומאמצי החיפוש אחר מחבר המכתב בצדו השני של האוקיאנוס הצריכו כישורים בלשיים. כשנוצר הקשר המיוחל, התברר שקיי וסמית חיברו אוטוביוגרפיות, והדרך לקראת תחילתה של ידידות מופלאה נסללה מיד. בדיון על המכתב נזכר פיליפ שהיה חלק מתחרות שבה התבקש יחד עם חברי כיתתו לכתוב לאישים מאוד חשובים. מכתב שקיבל ילד אחר מהנשיא ג'ון קנדי זיכה אותו במקום הראשון. , כמה חודשים לאחר התחרות, התקבלה 1964 בתחילת בבית משפחת סמית מעטפה שעליה הודבק בול מישראל. באצבעות רוטטות מהתרגשות פתחה אימו של פיליפ את המעטפה, ולמקרא המכתב לסתה נשמטה בתדהמה. מכתב מראש ממשלת ישראל, בכתב ידו ובחתימתו, נשלח לבנה. מכתב מושקע. כתב צפוף, כל מילה מנוקדת, שורות ישרות, על דף חלק. המעטפה והמכתב הנדיר נשמרו במקום סודי בבית המשפחה, ורק לאחרונה הצליחו לאתר את המטמון. "החזרתי חבילת הדפסים למדף אחסון בביתי, כשלפתע מצאתי את עצמי מסתכל על תגובתו של דוד בן-גוריון בקופסה אחרת!", גילה פיליפ. מדהימה לא פחות מכך העובדה שתשובתו של ראש בנובמבר 19- הממשלה לשאלתו של הנער ממיאמי נכתבה ב 19- , שישים שנה לפני יום בן-גוריון שצוין השנה ב 1963 .2023 בנובמבר פיליפ צילם את התשובה ושלח אותה לג'ף קיי. לאחר שהחמיא לפיליפ על כתיבתו בעברית, כתב דוד בן-גוריון: "אנחנו, בני ישראל, רוצים בשלום; ברגע שהערבים אף הם ירצו בשלום, יקום השלום". משנתו המדינית של ראש הממשלה הראשון שורטטה לנער יהודי מארה"ב 1963 במכתב ששלח בשנת כה אמר הזקן

5-4 מדווח מהשטח ג'פרי גטלמן 7-6 דיקנית בחזית פרופ' רלי הרשקוביץ 10-8 חותר למגע ד"ר אורן וכט 15-13 מקלט באילת פרופ' עופר עובדיה 21-19 תומכת לחימה שרון טולדנו 25-24 קלף מנצח פרופ' יובל שחר מה בגיליון המחלקה לפרסומים ודוברות מופק על–ידי: אסנת איתן מנהלת המחלקה: 2206 ׳ רשיון מס חיים זלקאי עורך וכתב ראשי: דני מכליס צ ילום: צוות אי. אר. דיזיין בע״מ ע יצוב: 08-6461281 ט לפון: 08-6477674 פקס: :דוא״ל zalkai@bgu.ac.il אתר אינטרנט: http://in.bgu.ac.il/Pages/abg.aspx תמונת השער מביטים קדימה בתקווה: נשיא האוניברסיטה עם חברות וחברי סגל קמפוס אילת (צילום: אייל סגל)

@bgu.uni

אבג

@bengurionu

3 |

| אבג

כתב הניו-יורק טיימס, ג'פרי גטלמן, זוכה פרס פוליצר לסיקור בינלאומי, דיווח מהאוניברסיטה בראשית בחרנו לפרסם קטעים | המלחמה נרחבים מכתבתו המרתקת

שעת מבחן

כמעט בן לילה, מוסד זה להשכלה גבוהה, הידוע בבית הספר לרפואה שלו, במחלקה למדעי המוח והקוגניציה ובמרכז החדשני ללימודי קיימות ושינויי אקלים, הפך את עצמו לחדר מבצעים עורפי לשעת חירום. אוניברסיטת בן-גוריון שילמה מחיר כבד על קרבתה למוקד הזוועות. עשרות סטודנטים, חוקרים וחברי הקהילה האוניברסיטאית הרחבה נרצחו באותה שבת ארורה. רבים התגוררו בקיבוצים וביישובים שפלשו אליהם. אחרים היו במסיבת טבע ליד רעים שהפכה לשדה קטל. בני האדם 230 חלקם נמנים עם שחמאס הצעיד לשבי בעזה, והותיר את הקהילה במצב של הלם מתמשך. הסטודנטים רק החלו לחזור 20,000 לבאר שבע, עיר גדולה ומתחדשת

אוניברסיטת בן-גוריון, אחד ממוסדות המחקר המובילים 40 בישראל, נמצאת קרוב לעזה. רק קילומטרים מפרידים בינה לבין העיר שבשליטת ארגון הטרור חמאס. כששפיכות הדמים חסרת התקדים פרצה מעזה וחמושי חמאס ישראלים, 1,300- טבחו ביותר מ המדינה כולה הזדעזעה עד עמקי נשמתה, והאוניברסיטה נשאבה מיד לתוך הסכסוך. המעונות הפכו לקסרקטינים צבאיים דה פקטו. סטודנטים לרפואה, כמעט ללא ניסיון קליני, גויסו לחדר המיון כדי לטפל בפצועים הרבים שהגיעו מהחזית. בוגרי האוניברסיטה הצטרפו במהירות למבצע סיוע לאגירת מזון, קפה, בגדים ו(כמובן) סיגריות ושליחתם לחיילים ולאזרחים באזורי הקרבות.

בדרום הארץ. אבל האזעקות לא פסקו. במקום לצעוד בשבילי הקמפוס, הלכו סטודנטים רבים לצבא. אלה שנשארו מאחור התנדבו למען הקהילה. כעת, כשעשרות אלפי חיילים ישראלים נמצאים בעיצומו של תמרון קרקעי בעזה, לאחר שחיל האוויר הישראלי שיטח אזורים שלמים בעיר ושלח מאות אלפי אנשים להימלט לדרום הרצועה, הקמפוס הזה, עם הבניינים המודרניים, הקופסתיים, והעצים שזה עתה נגזמו, מתכונן לנהל שגרת חירום. באוקטובר נקראו 7- בצהרי ה הסטודנטים לרפואה של בן-גוריון למרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, בית חולים גדול המסונף לאוניברסיטה. כמות עצומה של

4

בן-גוריון עד הניצחון |

עיתונות לוחמת. ג'פרי גטלמן

הסטודנטים רק החלו 20,000 לחזור לבאר שבע, עיר גדולה ומתחדשת בדרום הארץ. אבל האזעקות לא פסקו. במקום לצעוד בשבילי הקמפוס, הלכו סטודנטים רבים לצבא. אלה שנשארו מאחור התנדבו למען הקהילה הנהלת האוניברסיטה נאלצה לקבל כמה החלטות מהירות בזמן מלחמה. פתיחת שנת הלימודים נדחתה, תמיכה כספית הוענקה על ידי האוניברסיטה לסטודנטים שגויסו למילואים. כמו רבים אחרים, גם נשיא האוניברסיטה, פרופ' דניאל חיימוביץ, עוקב בדאגה אחר הסכנות המתבשלות בעזה. חמאס משגר כל הזמן נפגעים הציפה את בית החולים, פצועים פונו לחדר 700- יותר מ שעות מתחילת 24 המיון בתוך המלחמה. רובם סבלו מפצעי ירי בכל חלקי גופם. גל סער, סטודנט שנה ג' לרפואה, הגיע לחדר המיון ועבר מיד לנוהל חירום. כמויות אדירות של פצועים, צעירים מהמסיבה ברעים שהפכה לשדה קטל, חיילים ואזרחים שנפגעו מרסיסי רקטות ומקליעי המחבלים הציפו את סורוקה. "אף אחד לא היה מוכן לזה", אומר סער. "לא סטודנט שנה שלישית כמוני ולא איש הצוות הרפואי הכי מנוסה".

רקטות קטלניות לעבר באר שבע. רסיס מאחד הגראדים, גוש מתכת ארוך ומעוות, שמור במשרדו של פרופ' חיימוביץ. "אין לי תשובה לגבי עזה", אומר חיימוביץ. "עזה היא בעיה בלתי פתירה". "אבל", הוא הוסיף, "מעולם לא חשבתי שיכולים להיות טרוריסטים שרצים ברחובות הערים והיישובים שלנו". מניין ההרוגים באוניברסיטה המשיך לעלות;. בימים הראשונים קורבנות, 31 הוא עמד על (הערת 46 - ובהמשך כבר טיפס ל המערכת: נכון לרגע כתיבת שורות אלה, אבלה האוניברסיטה על מבניה ובנותיה 86 רציחתם של - סטודנטים, חברי וחברות סגל, ובני משפחותיהם). בעוד צוותי החילוץ סורקים את הריסות היישובים המותקפים ומומחים ממשיכים לנתח דנ"א של שרידים כה מושחתים או חרוכים שכמעט בלתי אפשרי לזהותם, האוניברסיטה מגלה על מקרי מוות נוספים בשורותיה. "אזרחים לא לובשים שריון גוף. הם לא חיילים. הצוותים שלנו טיפלו באנשים עם כמה פצעי ירי בפלג הגוף העליון", אומר ד"ר שלומי קודיש, מנהל בית החולים סורוקה. "אנחנו בדרך כלל לא רואים את זה". ד"ר קודיש ערוך ומוכן לכל התפתחות. הוא הזמין יותר מכונות רנטגן ניידות, יותר מכונות הנשמה, יותר מיטות ומזרקים, ונערך לקליטת עוד ציוד חדש. 7- לדבריו, "השבת של ה באוקטובר לימדה אותנו שאנחנו צריכים להיות מוכנים להרבה יותר מכל מה שחשבנו שאנחנו מוכנים אליו".

כתב הניו-יורק טיימס, ג'פרי גטלמן, מדלג בשנים האחרונות בין מוקדי סכסוך ואזורי קרבות על פני הגלובוס. בימיה הראשונים של מלחמת חרבות הברזל הגיע לאוניברסיטה כדי לדווח על התנהלותה תחת אש. זכה 52- העיתונאי האמריקאי בן ה להכרה עולמית. סיפוריו המרתקים וחשיפותיו הרבות זיכו אותו בפרס פוליצר על דיווח בינלאומי. קוראי הטיימס הניו יורקי התעדכנו באמצעותו בנוגע למלחמת אוקראינה-רוסיה, שאותה סיקר במשך מספר חודשים, ובימים אלה קוראים את דיווחיו מהמזרח התיכון. עד כמה שידוע, ג'פרי גטלמן הוא זוכה פרס פוליצר הראשון שמדווח מאוניברסיטת בן-גוריון. משדה הקרב באוקראינה למלחמה בישראל

5

| אבג

7- אירועי השבת השחורה של ה באוקטובר מלווים את פרופ' רלי הרשקוביץ, דיקנית הפקולטה למדעי הבריאות, מהרגע שבו נחשפה למראות קשים בבית החולים, ועד לשלב שבו הגיעו אליה דיווחים על הסיוע המשמעותי שהושיטו הסטודנטים והסטודנטיות, תלמידי הפקולטה, "כולם פעלו | לאלפי הפצועים במסירות ראויה לשבח, והביאו לידי ביטוי גילויים של אומץ ודבקות במטרה", היא אומרת

הסטודנטים וחברי הסגל עלו מדרגה. פרופ' רלי הרשקוביץ

דיקנית בחזית

ופרופ' הרשקוביץ ניסתה להרגיע אותן, ובמקביל לסייע להן לרדת למרחב המוגן. הידיעות שאין מדובר רק ברקטות, אלא באירוע יותר מורכב, העלו את מפלס הלחץ. "ניסינו לדבר איתן, להעביר אותן לאזורים המוגנים הלוך-ושוב, הלוך-ושוב, ולהתחיל להבין מה קורה". בהמשך הריאיון לעיתונאי איתן גפן חשפה הרשקוביץ סיפור באוקטובר הגיעה 7- מזעזע: "ב אישה בסוף החודש התשיעי שנפצעה מירי בבטנה. היא נותחה

פרופ' רלי הרשקוביץ הייתה בדרכה לבית החולים כשברקע 7- מנסרות האזעקות של ה באוקטובר את חלל האוויר. "בדרך לבית החולים התקשר אלי ד"ר אורן וכט, מנהל המחלקה לרפואת חירום בפקולטה, כדי לבקש ממני אישור שתלמידיו יהיו איתו בתוך האמבולנס, שיעזרו", היא סיפרה .Ynet- בראיון ל בבית החולים היא מצאה את עצמה עוברת בין הנשים המאושפזות במחלקת נשים ויולדות א'. הן היו מבוהלות

ולצערנו העובר עצמו היה עם פצעי ירי ואחרי יממה או שניים של טיפול נמרץ מאוד משמעותי הוא לא שרד. זה היה אירוע מאוד קשה בשבילה, אך גם לכל הצוות". באותן שעות קשות נדרשו תושיה, קור רוח וכושר ארגון כדי לרכז בסורוקה את כל הרופאים המתגוררים באזור, ולהצמיד אליהם כוח עזר מתוך הפקולטה. פרופ' הרשקוביץ הביאה את יכולותיה לידי ביטוי, והיא משחזרת: "התקשרתי למנהלי בתי חולים מאזור הדרום שמשויכים

בן-גוריון עד הניצחון | 6

נשקף נוף פסטורלי, ניגוד גמור למראות הזוועה שניבטו לעיני כוחות הצבא ויחידות החילוץ וההצלה שהגיעו לקיבוץ בארי באוקטובר. לפני האסון 7- לאחר ה הייתה לתומר נובל קליניקה בבארי, ואלה מבין מטופליו שפונו למלון דוד יחד עם עוד ניצולים זומנו אליו להשלמת הטיפול. "הסטודנטים וחברי הסגל שלנו עלו מדרגה", מסכמת פרופ' הרשקוביץ את הפרק הנוכחי בעלילה. "הם פעלו במסירות ראויה לשבח, והביאו לידי ביטוי גילויים של אומץ ודבקות במטרה. משלב הלמידה הם עברו לעשייה על בסיס ההכשרה שקיבלו מאיתנו. יכולותיהם המרשימות מעידות על ההכשרה והכלים שניתנו להם במהלך הלימודים. נכונותם לעשות מעל ומעבר, מדגישה את תשוקתם למקצוע שבחרו, ואת מחויבותם למתן טיפול מירבי, אמפתי ומקצועי".

גרינבאום, פרופ' ליאוניד קליימן, ואלעד דמרי, בוגר תואר שני בפיזיותרפיה, טיפלו גם בניצולי הטבח והקרבות וגם בלוחמים הנמצאים בשטחי כינוס. יחד איתם דילגו לשטח פיזיותרפיסטים בכירים מהמחלקה, שבראשה עומד ד"ר אילן קורץ, וצוותים מיומנים שכללו את תומר נובל ואורי אלבר. מהחדרים במלון דוד בים המלח

לפקולטה ושאלתי אם צריכים שהסטודנטים שלנו יבואו להתנדב. יושב ראש אגודת הסטודנטים לרפואה ומדעי הבריאות, אייל פסטרנק, הגיע לשם עם עוד סטודנטים וסטודנטיות, והם בהחלט עזרו ועשו כל מה שהם רק יכולים. כל עזרה הייתה חשובה". ההתגייסות של הסטודנטים ושל עובדי המחלקות בפקולטה הייתה מדהימה. היו סטודנטים שהגיעו למיון ושימשו כסניטרים - עלו לחדר הניתוח ועזרו בכל מה שצריך. סטודנטים שהם פרמדיקים התנדבו ללא הפסקה, תוך כדי גילויים של דבקות במטרה והקרבה אישית. לעזרת הפצועים ביישובי ובבסיסי העוטף התגייסו עשרות סטודנטים מהמחלקה לפיזיותרפיה, שהגיעו לשטחי כינוס ובתיאום עם מערך הרפואה הצה"לי סייעו למאות מלוחמי הסדיר והמילואים לשמור על כשירות קרבית לפני היציאה לפעילות מבצעית ובסיומה. חברי סגל המחלקה, ד"ר צביקה

יכולותיהם המרשימות של הסטודנטים בשעת חירום, מעידות על ההכשרה והכלים שניתנו להם במהלך הלימודים. נכונותם לעשות מעל ומעבר מדגישה את תשוקתם למקצוע שבחרו, ואת מחויבותם למתן טיפול מירבי, אמפתי ומקצועי

| אבג 7

קשה. בלימודים הם עברו תהליך של שלוש שנים שבנה אותם, והנה מכורח הנסיבות נאלצו בבת אחת לקצר את התהליך בדרך להפיכתם לאנשי מקצוע". ד"ר אורן וכט איבד במהלך המלחמה כמה מחבריו הטובים, ביניהם ד"ר איתן נאמן, רופא בכיר בסורוקה, ואוריאל ביבי, סטודנט שלמד לתואר ראשון. שניהם נרצחו בידי המחבלים והוא עדיין מתקשה לעכל את אובדנם. "זאת לא קלישאה שלוקחים את הטובים ביותר", הוא אומר בכאב. בהתייחסו להבדלים בין אירועי לאירועים 2023 באוקטובר 7- ה טראומטיים אחרים שבהם הושיט סיוע רפואי, מוסיף ד"ר וכט: "במבצע צוק איתן, למשל, טיפלתי באופן פרטני בפצועים בודדים לסירוגין, וההתנהגות הייתה רגילה יחסית. הפעם ליוותה אותי תחושה שזה לא נגמר. נאלצתי להתמודד עם סיטואציות של ארבעה פצועי ירי שהוכנסו בבת אחת לאמבולנס". בימיה הראשונים של המלחמה עדיין הסתובבו מחבלים על צירי התנועה שעברו בהם רכבי הפינוי וההצלה, מה שסיבך עוד יותר את המשימה. "סכנת החיים הייתה מוחשית, רמה כזאת של סיכון לא הייתה מוכרת לי", סיפר בגילוי לב. שנים, 49 אורן נולד לפני ובצעירותו עסק במוסיקה.

השבת הארורה ההיא תיזכר לדיראון עולם. כשראשוני הנפגעים הועברו לאמבולנסים בדרכם למרכז הרפואי סורוקה, הגיע לסיומו השלב התיאורטי בלימודיהם של הסטודנטים לרפואת חירום באוניברסיטת בן-גוריון. המציאות האיומה כפתה עליהם טבילת אש בתנאים קשים. תחת ידיהם עברו נפגעים בדרגות פציעה שונות והם ביצעו, יחד עם צוותים רפואיים מנוסים, פעולות מצילות חיים. באחד האמבולנסים היה ד"ר אורן וכט יחד עם צוות חובשים. אורן הוא ראש המחלקה לרפואת חירום, ופרמדיק במגן דוד אדום. ביום הלחימה הראשון טיפל בפצועים במספר זירות - באופקים, בנתיבות ובכמה מושבים סמוכים. אחרי שפינה פצועים לחדר המיון, לא היסס לסוב על עקבותיו, רכוב על גבי האמבולנס. רכבים צבאיים וניידות משטרה עצרו אותו כמה פעמים על אם הדרך והעבירו לטיפולו חיילים ושוטרים פצועים. בזיכרונו נצרבו המראות הקשים, והוא משתף אותנו בכמה פיסות מידע מההתרחשויות: "עצרנו דימומים. הרדמנו אנשים כדי לעזור להם להתמודד עם עוצמת הכאב, כמות הפצועים הייתה משמעותית מאוד". באותה נשימה משבח אורן את הלוחמים שהצילו את אחיהם לנשק שנפצעו בשדה הקרב. "טיפלתי גם בפצועים שקיבלו עזרה ראשונה בשטח. החובשים והחיילים שאינם אנשי רפואה

מוסמכים טיפלו בהם בצורה מעוררת כבוד, בלעדיהם לא בטוח שהם היו שורדים". הכול התחיל באותן אזעקות מבהילות שניסרו את חלל האוויר בחלקים גדולים משטחה של ישראל. "התעוררתי מהאזעקות. התארגנתי, לבשתי מדים והגעתי לתחנת מגן דוד אדום. משעה בלילה 22:00 בבוקר עד 8:00 טיפלנו בפצועים רבים. ביום ומאז 8 ראשון בבוקר גויסתי בצו אני בשירות מילואים". די מהר הבין אורן לקראת מה זה הולך. "ראיתי את הפצועים והיה ברור לי שאנחנו באירוע מורכב, קשה ומסוכן. נכנסתי ל'מוד' של עשייה. באותן שעות קריטיות היו לצידי באמבולנסים סטודנטים שלנו ובוגרים שסיימו את התואר ברפואת חירום, ולראשונה בחייהם נתקלו באירוע כה של שלוש שנים שבנה אותם, והנה מכורח הנסיבות נאלצו בבת אחת לקצר את התהליך בדרך להפיכתם לאנשי מקצוע באותן שעות קריטיות היו לצידי באמבולנסים סטודנטים שלנו ובוגרים שסיימו את התואר ברפואת חירום, ולראשונה בחייהם נתקלו באירוע כה קשה. בלימודים הם עברו תהליך

המשך בעמוד הבא

8 בן-גוריון עד הניצחון |

חותר למגע

ד"ר אורן וכט, ראש המחלקה לרפואת חירום, ופרמדיק במגן דוד אדום, גויס לשירות מילואים ביום הראשון למלחמה בעודו במשמרת במד"א תחת ידיו טופלו פצועים רבים – | חיילים, שוטרים ואזרחים

9 | אבג

שיכול להיות". ברפואת חירום הפעילות נעשית בתנאים של חוסר ודאות. כל מקרה שונה, האינטראקציות שונות. בבית החולים העבודה נעשית בצוות ובתנאים סטריליים, ואילו הפרמדיק נאלץ לאלתר לבדו פתרונות לבעיות מורכבות. "אנחנו מגיעים לפצועים שנמצאים בבית, ברחוב ובכל מקום אחר", מסביר ד"ר וכט. "באמבולנס אתה עצמאי בשטח ועליך לדעת להתמודד לבדך עם כל מצב חירום רפואי".

כמרצה וראש מחלקה מוערך העמיד ד"ר וכט לרשות תלמידיו ארגז כלים שילווה אותם בהמשך הדרך. הם גם קיבלו ממנו עצה חשובה, ועיקרה: "שימו את עצמכם בנעליהם של בני המשפחה והמטופל. הם אחוזים 100- מצפים מכם ל של קשב, וכדאי שתטפלו בכל אחד מהמטופלים כאילו היה בן משפחה שלכם". השלב הבא במערכה כבר נמצא מעבר לדלת הממ"ד, וד"ר אורן וכט צופה לעבר העתיד במבט מפוכח. לקהילת האוניברסיטה, סטודנטים וחברי סגל, הוא מציע לאמץ גישה מועילה לקראת האתגרים שעוד נכונו לנו, בצירוף כמה המלצות: "קחו נשימה ארוכה. עברנו ימים קשים, סוג של מצב קיצון, ורבים מאיתנו חיים בתחושה שעברנו טראומה לאומית. למען החוסן האישי, חשוב להיות בעשייה - מקטיף מלפפונים ביישובי העוטף ועד התנדבות בבית החולים. אסור לשקוע בדיכאון ולא מומלץ לשבת ימים שלמים מול הטלוויזיה ולצפות בחדשות סביב השעון. אנחנו חזקים ונעבור גם את זה".

המשך מהעמוד הקודם

הטיול של "אחרי הצבא" מצא אותו בהודו, שם התנדב בהוספיס. אז הבין שהייעוד שלו בחיים הוא לטפל בבני אדם. באוניברסיטת בן-גוריון עשה דוקטורט ברפואת חירום ובמקביל החל לעבוד כפרמדיק במגן דוד אדום. כמרצה ולאחר מכן כראש המחלקה שבה היה סטודנט לימד את תלמידיו כיצד לתפקד במצבים משתנים. במשמרת שלו הוקם המרכז לסימולציה רפואית, המאפשר הדמיה של תרחישי אמת בתחומי הרפואה הדחופה. "עד כה הוכשרו אצלנו צוותים רפואיים רבים מהצבא, ואנו ערוכים לקליטת צוותים נוספים. זוהי התרומה הקטנה שלנו כאוניברסיטה", אמר בעודו מתארגן לקראת עוד יום במדי הזית של צבא ההגנה לישראל. (כתבה על המרכז לסימולציה רפואית מופיעה בהמשך הגיליון). להבדיל מסדרות הטלוויזיה שגיבוריהן משחקים את הרופא רב התושייה בחדרי המיון הפיקטיביים, הרי שבמציאות הפרמדיקים והצוותים הרפואיים הם הגיבורים האמיתיים. העיסוק ברפואת חירום מצריך מאפייני אישיות מיוחדים ודרושה גם מידה רבה של נכונות לשמור על רמת דריכות גבוהה, . "המוכנות היא מאוד 24\7 חשובה, גם בהיבט המנטלי. לכל משמרת אני מגיע מוכן, הכי חד

המוכנות היא מאוד חשובה, גם בהיבט המנטלי. לכל משמרת אני מגיע מוכן, הכי חד שיכול להיות

להיות פרמדיק, על-פי אורן וכט, פירושו לבחור בדרך חיים המתבססת על הענקת עזרה לזולת. "מדובר בסוג של מקצוע שעוטף אותך בכל תחומי החיים; עולם בפני עצמו שהוא מאוד מאתגר", כהגדרתו. "בהיותך פרמדיק ניתנת לך הזכות לעמוד לצידם של אנשים ברגעים הכי מאתגרים שלהם בחיים, ולפעמים זה לא פחות חשוב מפעולות החייאה".

חלקים נרחבים מהכתבה מתבססים על פודקאסט ששודר ברדיו של אוניברסיטת בן- BGU Radio גוריון -

10 בן-גוריון עד הניצחון |

עשרות צוותים רפואיים קיבלו ממנה הדרכה. סהר גביש

במסגרת המרכז 8 סהר גביש, בוגרת המחלקה לרפואת חירום, מדריכה צוותים רפואיים שגויסו בצו "זה המעט שאני יכולה לעשות", היא אומרת | לסימולציה רפואית מעבירה את זה הלאה

רפואיים קיבלו ממנה הדרכה עד כה, והביקוש להדרכותיה הוא גבוה מאוד. "העבודה עם אנשי המילואים והצוותים הרפואיים האזרחיים דורשת המון השקעה, אבל אני לא מתלוננת. אני עושה את עבודתי מכל הלב, מתוך ידיעה שהיא חיונית לפעולות ההצלה בשטח. הציוד המשוכלל והטכנולוגיה המתקדמת יוצרים הדמיה של תרחישי אמת, מה שמשפר את ההתמודדות עם סיטואציות רפואיות מורכבות בשעת חירום". המשך בעמוד הבא

פרצה המלחמה. מנחם בלומנטל, מנהל המרכז לסימולציה רפואית על שם משפחת פילד, יצר איתה קשר וביקש ממנה להדריך אנשי מילואים מתחום הרפואה הדחופה, הנמצאים בדרכם לחזית הלחימה ברצועת עזה. סהר התייצבה במתקן האימונים החדשני ומאז היא שם. "מהדרכה אחת זה הפך לשתי הדרכות, וככל שעברו הימים כך גברה כמות הפניות. הביקוש להדרכות הפך להיות מטורף", היא מספרת. להערכתה, עשרות צוותים

סהר גביש גדלה במושב כפר יחזקאל שלמרגלות הגלבוע ותמיד כיוונה גבוה. לקראת סיום שירותה הצבאי הוצע לה להמשיך לשירות משמעותי בצבא הקבע, ובזמן ששקלה את צעדיה הבאים שינתה מסלול בהשפעת "יד מכוונת", כהגדרתה. היא סיימה תואר ראשון ברפואת חירום ("בתור סטודנטית במחלקה קיבלתי מהצוות האקדמי את הכלים הטובים ביותר לטובת הייעוד המקצועי שלי"), ובעודה מתמקצעת כמתרגלת, בד בבד עם פעילותה כפרמדקית במד"א,

11 | אבג

צוותים סיעודיים. כל אלה מדמים תרחישי אמת ומאפשרים להתאמן על כל מצבי החירום הרפואיים. במסגרת ההדרכה מתורגלת החייאה בבובות הסימולציה, שחלקן הותאמו לטיפול בנפגעי טראומה. מבוצעות בהן פעולות להצלת חיים כגון עצירת דימום, פינוי נתיב אוויר, וכדומה. "היכולות של מרכז הסימולציה מבחינת המכשור הרפואי הן מדהימות, ובעזרתן ניתן להציג תרחישים ברמה שהיא נאמנה למציאות", אומרת גביש. באוקטובר פנו אלינו 7- "מאז ה צוותי רפואה רבים, מהצבא ומארגונים אזרחיים, בבקשה לקבל הדרכה במרכז הסימולציות שלנו, והשתדלנו לשלב את כולם בהדרכות", אומר מנחם בלומנטל, מנהל המרכז לסימולציה רפואית. "יש פה הכול, בימי שגרה התאמנו אצלנו סטודנטים, אנשי צבא ומשטרה בתקווה שלא יזדקקו לשירותיהם. הפעם זה 'על אמת'".

המשך מהעמוד הקודם

המרכז לסימולציה רפואית מתנשא לגובה של ארבע קומות, והוא מדמה את מגוון התרחישים בעולם הרפואה. הושקעו בהקמתו מיליון שקלים ויש בתוכו 70- כ כיתות לימוד, חדרי הרצאות, ומעבדות מחקר. בליבו של המרכז פועמים חדרי סימולציה רפואית להכשרת רופאים, פרמדיקים וחובשים, כמו גם

המרכז לסימולציה רפואית ע"ש פילד פועל מראשית המלחמה במתכונת מיוחדת, והוא משרת צוותים רפואיים ובעלי תפקידים בתחומי רפואת החירום. פעילותו נעשית בשיתוף פעולה עם המחלקה לרפואת חירום, בניהולו של ד"ר אורן וכט, והאימונים המתקיימים בו משפרים את המוכנות לקראת האתגרים הניצבים לפני צוותי הרפואה בימי המלחמה. המרכז מאובזר בציוד רפואי מהמתקדמים בעולם, ורופאים שהגיעו בהתנדבות מחו"ל היו מלאי התפעלות מהמתקן המשוכלל שהועמד לרשותם. יחד איתם עברו ימי תרגול מזורזים חובשים ופרמדיקים בדרכם למשימותיהם. חלק מאנשי הרפואה הם חברי סגל 8 של האוניברסיטה שגויסו בצו וההכשרה הייחודית הייתה נחוצה להם לצורך ריענון רפואי.

"העבודה עם אנשי המילואים והצוותים הרפואיים האזרחיים דורשת המון השקעה, אבל אני לא מתלוננת. אני עושה את עבודתי מכל הלב, מתוך ידיעה שהיא חיונית לפעולות ההצלה בשטח

הדמיה של תרחישי אמת. סהר גביש

12 בן-גוריון עד הניצחון |

נס ודגל: עובדי ועובדות קמפוס אילת יחד עם נשיא האוניברסיטה פרופ' דניאל חיימוביץ (במרכז התמונה), דיקן קמפוס אילת פרופ' עופר עובדיה (שני מימין) וראש מינהל הקמפוס עמי לוי (צילום: אייל סגל)

מחזקים את העורף קמפוס האוניברסיטה באילת פעל מתחילת המלחמה בנוהל משפחות שהתפנו מעוטף ישראל, כמו גם צוותים | חירום מאות | רפואיים וחיילים, אוכלסו במעונות הסטודנטים תלמידים שפונו מבתיהם חידשו את לימודיהם תחת המטריה של הקמפוס הכי דרומי בארץ

המשך בעמוד הבא

13 | אבג

המשך מהעמוד הקודם

פתרונות דיור ניתנו במקביל לצוותים רפואיים ולמתנדבים שהגיעו לעיר הדרומית. חברי סגל האוניברסיטה, שפונו מיישובי העוטף וסטודנטים מבן גוריון שהגיעו לאילת כדי לסייע לאוכלוסיית המפונים, הופנו אף הם לדירות הנמצאות באחריות קמפוס אילת. בעקבות הדיווחים על סטודנטים מדרום הארץ שנקלעו למצוקה, ננקטו הסידורים המתאימים כדי להקל עליהם בכל תחום אפשרי. בהמשך להפיכת הקמפוס לבית ספר זמני, ובתיאום עם רקטור האוניברסיטה פרופ' חיים היימס, החלו ללמוד בין תלמידים 600- כתליו יותר מ – תלמידי תיכון משער הנגב, כמו גם תלמידי יסודי מעוטף עזה והמועצה האזורית אשכול.

קרובים רחוקים: קמפוס האוניברסיטה באילת קלט בתקופת המלחמה מפונים מעוטף ישראל ותלמידי תיכון מאזור הדרום, והעניק לכל סקטור פתרונות מיידיים. "הקמפוס כולו גויס כדי לענות על הצרכים של האזרחים והתלמידים שפונו מבתיהם בעקבות המלחמה", אומר דיקן קמפוס אילת פרופ' עופר עובדיה. "עשינו זאת במסירות ובאהבה כדי להיות חלק מהמאמץ המלחמתי של כל עם ישראל". בשבועות הראשונים של מלחמת חרבות הברזל הועמדו מתקני הקמפוס לרשות תושבים מדרום הארץ ומצפונה שפונו מבתיהם.

צוות הקמפוס נרתם למשימה מתוך תחושת שליחות ואחדות ופעל על מנת לאפשר לסגל המורים והתלמידים לחזור למסגרת לימודית. זהו צו השעה וכולנו מבינים את גודל האחריות מרחבי הקמפוס היוו נקודת מפגש למשפחות מאשקלון, שדרות, אופקים, וקריית שמונה. בתמיכת עובדי הקמפוס אוכלסו עשרות משפחות במעונות הסטודנטים, כאשר

14 בן-גוריון עד הניצחון |

בלונים של תקווה ותפילה להשבת החטופים (צילום: אייל סגל)

בשלב הראשון כונסו התלמידים מבתי המלון, והלימודים התקיימו במסגרת תומכת ומחבקת. תלמידים שהשתלבו בשנת הלימודים הקודמת בתוכניות לימוד משותפות התבשרו כי יוכלו להמשיך את לימודיהם תחת המטריה האקדמית של אוניברסיטת בן גוריון באילת. "היה מאוד מרגש לראות את תלמידי היסודי והתיכון נפגשים עם חבריהם, לראשונה מאז השבת השחורה", אומר עמי לוי, ראש מינהל הקמפוס. "צוות הקמפוס נרתם למשימה מתוך תחושת שליחות ואחדות ופעל על מנת לאפשר לסגל המורים והתלמידים לחזור,

למשפחות שהתארחו במעונות הסטודנטים, ובסיוע עמותות שונות הועברו מנות חמות לחיילי מילואים ולצוותים רפואיים. אחד מתוך שלושת השפים המועסקים בקמפוס גויס למילואים, והשניים האחרים עבדו במלוא הקיטור. "כל אחד תרם על פי יכולתו למאמץ המלחמתי", ציין עמי לוי, "תלמידים מההכשרה המקצועית ועובדים שלנו קילפו תפוחי אדמה וחתכו ירקות לסלט. עבדנו סביב השעון למען האנשים היקרים שהתארחו אצלנו בשעות הקשות שעברו עלינו. זה המעט שיכולנו לעשות".

עד כמה שאפשר, למסגרת לימודית. זה צו השעה וכולנו מבינים את גודל האחריות". נשיא האוניברסיטה, פרופ' דניאל חיימוביץ, סייר בקמפוס במהלך המלחמה ונפגש עם בעלי תפקידים במקום. הנשיא התרשם מפעילותם של חברי וחברות סגל הקמפוס והודה להם על תרומתם. לצד מגוון תוכניות לימוד ורמה אקדמית גבוהה, מפעיל קמפוס אילת בית ספר בינלאומי ללימודים קולינאריים, ובידע שצברו בוגריו נעשה שימוש בתקופת המלחמה. מטבחי הקמפוס פעלו על אש גבוהה וסיפקו מדי יום שירותי הסעדה

| אבג 15

פרופ' חנה יבלונקה, ממייסדי המסלול ללימודי מדינת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון, וחוקרת שואה בעלת שם עולמי, מצאה הקבלות בין השמדת יהודים בתקופת מלחמת העולם השנייה 2023 ורצח ישראלים בשבת השחורה של אוקטובר מהטבח בבאבי יאר לזוועות בקיבוץ בארי

קיבוץ רעים. הנאצים לא ערפו ראשים של יהודים. במובן הזה הם היו יותר סטריליים מרוצחי החמאס!". מאז חשיפת ממדי הטבח היא בסערת רגשות. הקריאות הנואשות לעזרה של נשים וילדים שהסתתרו בממ"דים, חלקן בלחישות שהוקלטו במכשירי טלפון סלולאריים, ותיאורי הזוועה תוך כדי לחימה ולאחר טיהור היישובים, שברו אותה. על סמך דברים ששמעה מתלמידיה ועמיתיה באוניברסיטה, תושבי העוטף

בשנותיה הראשונות של מלחמת העולם השנייה והוציאו להורג יהודים שנקרו בדרכם. "יישובי העוטף עברו פוגרום על ידי רוצחים נתעבים", היא אומרת. "העדויות על תינוקות וילדים כפותים שנורו בעורפם, ההתעללות בגופות החיילים, אונס הנשים – כל אלה החזירו אותי לעדויות מתקופת השואה; בבאבי יאר הגרמנים אספו עשרות אלפי יהודים על שפת מכתש בקייב וקצרו אותם לתוך בורות ירי, וכאן טבחו במאות ממשתתפי מסיבת הטבע ליד

עשרות שנים היא חקרה את זוועות הנאצים ואת עדויות הניצולים ממחנות ההשמדה, וחיה בתחושה ש"לנו זה לא 7- יקרה". אבל מה שקרה ב אילץ את 2023 באוקטובר פרופ' חנה יבלונקה, חוקרת שואה מהמחלקה להיסטוריה של עם ישראל, להחליף דיסקט. עכשיו היא קובעת שקמו חקיינים לנאצים. הפשעים נגד האנושות שביצעו מחבלי החמאס מזכירים לה את פשעי האיינזצגרופן, יחידות החיסול שהתקדמו אחרי הצבא הנאצי

16

בן-גוריון עד הניצחון |

שרידים מפוייחים של בית בקיבוץ בארי

"התחושה שאתה לבד בעולם ואין מי שיציל אותך הייתה מנת חלקם של תושבי הקיבוצים והיישובים המותקפים, כפי שקרה ליהודים בגטו ובמחנות ההשמדה לפני שהוצאו להורג. אין דבר שיכול לערער יותר את הבית הזה שבנינו כאן". בעולמה הרגשי מופיעות עוד אסוציאציות לאפלת הגטו. .DNA- "השואה צרובה לנו ב כאשר שמעתי על אימהות בקיבוצי העוטף שהשתיקו את התינוקות לבל יבכו ויסגירו את מקום המסתור של המשפחה, נזכרתי במילות השיר 'אמא, מותר כבר לבכות?', פרי עטו של נתן אלתרמן בהשראת סיפורו של אבא קובנר". התיאורים מכמירי הלב על תושבים שנפלו לזרועותיהם של לוחמי צה"ל, משמר הגבול והיחידה ללוחמה בטרור (ימ"מ)

ששרדו את התופת, ברור לה שפרק כה מזוויע טרם נכתב בתולדות העם היהודי. "אני בת לשורדי שואה. הוריי הם מבוני הארץ, אוהבי אדם, לכל אורך ילדותי ידעתי שנפער בליבם פצע גדול מימי מלחמת העולם השנייה, ורק עכשיו התחלתי להבין מה ליווה אותם כל חייהם. היהודים נקלעו לשואה במצב של חוסר אונים מוחלט. שורדי השואה שעלו ארצה בנו את ביתם מחדש. הם היו בטוחים שזהו סלע קיומם. והסלע הזה נשבר. קראתי מכתבים שבהם אימי כתבה איך היא רוצה להתאבד כשאיבדה תקווה באושוויץ, ותכנים דומים הופיעו בפוסטים שחיברו צעירים וצעירות, מבוגרים ומבוגרות, ששמעו את הפורעים מהחמאס פורצים לבתיהם ונפרדו מיקיריהם בתיאורים קורעי לב. אז ועכשיו משפחות שלמות נמחקו".

באוקטובר 7- בבוקר ה הופיעו הפלאשבקים. הזוועות בבארי, נתיב העשרה, נחל עוז וכפר עזה, כמו גם בעוד יישובים וערים בנגב, עוררו את הטראומה שהייתה חבויה בקרב ניצולי השואה. יבלונקה: מהחמאס פורצים לבתיהם ונפרדו מיקיריהם בתיאורים קורעי לב. אז ועכשיו משפחות שלמות נמחקו קראתי מכתבים שבהם אימי כתבה איך היא רוצה להתאבד כשאיבדה תקווה באושוויץ, ותכנים דומים הופיעו בפוסטים שחיברו צעירים וצעירות, מבוגרים ומבוגרות, ששמעו את הפורעים

המשך בעמוד הבא

| אבג 17

הייתה תחושת הפקרה במלחמת יום הכיפורים, רק שאז היה מדובר בחיילים מצוידים בכלי נשק ולא בתינוקות, בילדים ובקשישים חסרי ישע. ופתאום אוכלוסייה אזרחית, הורים, ילדים וקשישים, מופקרים לגורלם במדינה שהלוגו שלה ."Never again הוא ואף-על-פי-כן, לשיטתה, השואה אסור שתהיה בסיס להכרעות של מדינה מודרנית, ולדבריה "כוח העמידה של העורף מהווה מקור עוצמה לא פחות חזק מהכוח הצבאי". ואיפה אנחנו עומדים כרגע מבחינת כושר העמידה? "זהו הנעלם הגדול. כוח העמידה נשען גם על איכות המנהיגות והאמון הציבורי בה. הייתי מוותרת על סיסמאות וקלישאות בנוסח 'אנחנו ננצח'. קצת צניעות. אפילו וינסטון צ'רצ'יל בחר להתנסח אחרת, ואני מציעה לאמץ את רוח הדברים של המנהיג הבריטי שדיבר בזמן מלחמת העולם השנייה על 'דם, יזע ודמעות'".

בספר הוקדשו למלחמת יום הכיפורים, האירוע שטלטל את חייהם. "הוזמנתי לדבר על שנה 50 הספר באירוע לציון למלחמת יום הכיפורים, והנה נפל עלינו עוד אסון, חמור עוד יותר". ב'ילדים בסדר גמור' מסופר על יחידה צבאית בשם 'צנזורת דואר חיילים' (צד"ח). תפקידן של החיילות ששירתו בה היה לעבור על הדואר, להעתיק את כל המכתבים כדי לוודא שאין בהם חריגות מן הכללים של שמירה על בטחון-שדה. אחת לחודש חיברו החיילות דו"חות על מצב-הרוח בצבא. קריאת המכתבים מאפשרת לספר את סיפור התהליך שהחיילים עברו במהלך מלחמת יום הכיפורים, מ'מלחמת ששת הימים רוכבת שנית' ועד לתובנה שאנחנו בסיפור אחר לגמרי. במלחמה ההיא למעשה נקבר דור. "את 400- הספר כתבתי בדם לבי. כ חיילים שנפלו במלחמת יום הכיפורים היו בנים של ניצולי שואה", היא מציינת בכאב. "וכן,

המשך מהעמוד הקודם

שהצילו אותם, החזירו אותה שנים לאחור, לימים שבהם 78 ניצולי מחנות ההשמדה, אודים מוצלים מאש, נפגשו לראשונה עם לוחמי הבריגדה היהודית, חטיבה לוחמת שסופחה לצבא הבריטי. "אסירי המחנות זיהו את סמלי המגן דוד על המדים של חיילי הבריגדה היהודית שבאו לשחרר אותם – ונפלו לרגליהם". גם אחרי פרישתה מתחום ההוראה האקדמית המשיכה פרופ' יבלונקה לחקור נושאים הקרובים לליבה. חמישה ספרים פרי עטה קצרו הצלחה רבה, האחרון שבהם 'ילדים בסדר גמור' הפך לרב מכר. הוא עוסק בביוגרפיה הקולקטיבית של הישראלים הראשונים שנולדו . זהו דור 1955-1948 כאן בשנים מרתק, מיוחד, ראשוני, בטעמים עזים של מר-מתוק, צחוק ודמע. רבים מהם בנים ובנות של ניצולי שואה ושל עולים עמודים 70 . מאסיה ואפריקה

פרק כזה עוד לא נכתב בתולדות העם היהודי. פרופ' חנה יבלונקה

18 בן-גוריון עד הניצחון |

הצבא צועד על כביסתו. שרון טולדנו ליד המכבסה הניידת

חברות וחברי הסגל האקדמי, העובדים | אוניברסיטת בן-גוריון התגייסה למאמץ הלאומי המינהליים והטכניים, כמו גם ציבור הסטודנטים, תמכו בכוחות הביטחון וסייעו למשפחות על גילויי ההתנדבות ועל היוזמות המרגשות בכתבה זו | שפונו מבתיהם בעוטף עזה במהלך המלחמה", אומר שעתם היפה ביותר

כשאומרים "חופשת התרעננות" מתכוונים בין השאר לתנאים המפנקים שהעניק מרכז הספורט האוניברסיטאי על שם סילבן אדמס ללוחמי צה"ל לאורך ימי הלחימה. הכול התחיל בבקשתו של מפקד בחטיבת גולני למנהל מרכז הספורט, ויקו חדד, לאפשר לחייליו להשתמש במתקני המרכז במהלך שהייתם באזור באר שבע. ויקו הרים את הכפפה, ואז ניתן האות להסתערות. "ניתנה לנו זכות גדולה להעמיד לרשות החיילים שלנו את מתקני מרכז הספורט

בגדים של חיילים מהשטח, יחד עם חברי המושב שלי", כך מתארת שרון טולדנו, חברת סגל במחלקה לתקשורת, את ראשיתו של הרעיון שהוליד את מיזם "המכבסה הניידת". אלפי פריטי לבוש של חיילי וחיילות צה"ל כבר זכו לשירותי המכבסה מאז תחילת המלחמה. מחשבותיה של שרון השתלבו עם אלה של אילן קטני, המתגורר בשכנות אליה במועצה האזורית מרחבים, ובכוחות משותפים התחילו

ויקו. "זו הדרך שלנו לתרום ולהפגין סולידריות עם אלה שמשרתים את המדינה שלנו". ערכים דומים השתלבו ביוזמה משותפת של שרון טולדנו וד"ר משה שוורץ שהובילה להפעלת מכבסה ניידת, לרווחתם של חיילי צה"ל ותושבי העוטף שפונו מבתיהם. "הבת שלי לוחמת בכיפת ברזל ועם תחילת הלחימה לא הגיעה הביתה במשך חודש. הטרידה אותי המחשבה היכן היא מכבסת את הבגדים שלה, ובמקביל התנדבתי לכבס

המשך בעמוד הבא

19 | אבג

לכל אורך תקופת החירום העניקה הנהלת האוניברסיטה מעטפת תומכת לעובדים שנזקקו לסיוע, ובמקביל עודדה עובדים אחרים להתנדב למען הצבא והקהילה. "בהתחלה פתחנו נקודות לאיסוף ציוד ומזון, ואז נוכחנו לדעת שקיימת דרישה לעזרים ספציפיים עבור חיילים, כמו פנסי ראש, אמצעי מיגון ופריטי לבוש - ובזה התמקדנו. החיילים בשטח כבר קיבלו את רוב הציוד", ציינה בסיפוק לילך דוידוביץ', עובדת באגף אגף משאבי אנוש שריכזה את צוותי המתנדבים. בד בבד, השתתפו יחידות האוניברסיטה בפעילות התנדבותית מגוונת. בצל המחסור בידיים קוטפות, הפשילו צוותים ממכון בן גוריון לחקר ישראל והציונות שרוולים ויצאו לקטוף עגבניות שרי במושב כמהין שבפתחת מתנדבים. מאות תלמידים 200 בכל רחבי הארץ זכו לשיעורים פרטיים, דבר שהקל על חזרתם ההדרגתית ללימודים במוסדות החינוך. מערכות תוכנה ומידע. מדובר ביוזמה התנדבותית שבמסגרתה סטודנטים מכל הארץ מעבירים שיעורים במקצועות הליבה (מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה). "מפרוץ המלחמה חיפשתי דרך שבה אוכל לתרום למאמץ המלחמתי", סיפר יובל, "ואז נתקלתי בפוסט שפרסמה שחר על שיעורים חינמיים שהיא מעבירה. חברנו יחד ובהמשך גם רואי הצטרף וסייע בהקמת תשתית טכנולוגית". בתוך ימים אחדים גויסו למשימה

המשך מהעמוד הקודם

נזקקות מכל גווני החברה הישראלית. בימי המלחמה התגייסה העמותה למען חיילים, פצועים, ותושבים שפונו מבתיהם. המכבסה הניידת עברה בין הבסיסים ושטחי הכינוס, והחיילים והחיילות הוזמנו למסור את פריטי הלבוש שברשותם. מסרונים הזמינו אותם כעבור זמן קצר לאסוף את הכביסה, בתוך שקית אישית, כשהיא מקופלת ויבשה. גלי ההתנדבות שטפו את הקמפוס, ואחד הביטויים לכך ניתן במיזם "למען התלמידים", פרי פיתוחם של יובל ליבשיץ, רואי הרשקו ושחר רביבו, סטודנטים במחלקה להנדסת

לקדם את הרעיון של בניית מכבסה ניידת. "בדיוק יצא 'קול קורא' מטעם האוניברסיטה להגיש מיזמים לטובת החיילים והמשפחות המפונות והגשתי בקשה", מספרת שרון. "קיבלתי תשובה חיובית, והמענק הכספי שניתן לנו מהאוניברסיטה באמצעות הקרן נתן את הדחיפה הראשונית". בסיוע עמותת "אלון ואלה – אנשים למען הקהילה", מייסודו של ד"ר משה שוורץ, אף הוא חבר סגל המחלקה לתקשורת, עבר הפרויקט להילוך גבוה. העמותה נוסדה לזכרה של אלה, בתו של ד"ר שוורץ, ואלפי מתנדביה מטפלים בימי שגרה באוכלוסיות

קטיף העגבניות הוכתר בהצלחה: סמנכ"ל תפעול, רפי סרוסי, ומריה יעקובוב מציגים את "השלל"

20 בן-גוריון עד הניצחון |

ניצנה, בחלקה שהוקצתה לבן-גוריוניסטים. הם לא היו לבד. מגע הקסם של עובדי ועובדות האוניברסיטה הורגש במטעי עגבניות נוספים ובעוד משקים חקלאיים, המשתרעים על פני שטחים גדולים בדרום הארץ. במקביל, "השתלט" כוח מיוחד

פעילות משמעותית נעשתה בעיר אופקים שהוכתה קשות בעקבות הטבח הנורא שמחבלי החמאס ביצעו בתושביה. בתיאום עם מרכז החוסן העירוני ביקרו צוותים מהאוניברסיטה בבתי תושבים ומיפו את צרכיהם בכל הקשור לקידום זכויותיהם האזרחיות.

ממחלקת המשק, בניהולו של יעקב קיקו עייאש, על מקלטים מוזנחים ברחוב בני אור בבאר שבע, ובסיוע מטענים של אנרגיה ורצון טוב ביצעו מהפך: המקלטים צוחצחו, שופצו והוחזרו לכשירות, לשביעות רצונם של הדיירים.

| אבג | אבג 21

יצירות העוסקות בעיבוד טראומות

לאומיות עומדות במרכז עבודותיו של חיים מאור, פרופסור אמריטוס | במחלקה לאמנויות ציוריו החדשים הושפעו מהטבח בקיבוץ בארי

"ניסו להשמיד את הרוח והנפש שלנו", פרופ' חיים מאור

מתרגם טראומות לציורים

לאמנות של קיבוץ בארי. אלא שהאסון שפקד את הקיבוץ ואת מרבית יישובי העוטף בשבת השחורה, שיבש את התוכניות. רבים מבתי הקיבוץ נשרפו כליל והגלריה, הצמודה לחדר האוכל של הקיבוץ, נמחתה מעל פני האדמה. הציורים פרי מכחולו של מאור מתעדים את זיכרונותיה של

טובים נמצא לה משכן זמני בבניין עזריאלי בתל אביב. יצירות העוסקות בעיבוד טראומות אישיות ולאומיות עומדות במרכז עבודתו של פרופ' מאור. עדויות מהשואה וזיכרונותיו ממלחמת יום הכיפורים נשזרו יחדיו ותורגמו לציורים, מתוך כוונה להציגם בגלריה 2023 בנובמבר 24- ב

חיים מאור, פרופסור אמריטוס במחלקה לאמנויות, שילב ביצירותיו פוסטים שהעלתה סופי ברזון-מקאי, מנהלת הגלריה של קיבוץ בארי בזמן שהסתתרה עם ילדיה בממ"ד 7- בשבת השחורה של ה באוקטובר. הגלריה נשרפה כליל במהלך מתקפת הטרור של מחבלי החמאס, ובסיוע אנשים

22 בן-גוריון עד הניצחון |

הפייסבוק שלה, "ועכשיו כשסיימתי לבכות והלב שלי עדיין פועם בחוזקה אני נזכרת שהגלריה אף פעם לא הייתה מבנה. היא תפיסת עולם; וכל עוד יש אדם אחד בעולם שרואה ככה את החיים, אז שום דבר לא נגמר". בפוסט אחר היא כתבה: "המקום שבו נתתי את הלב והנשמה כדי להעניק אור ותקווה לתושבי הנגב והמדינה כולה נשרף עד עפר. נתחיל הכול מהתחלה. כשנחזור הביתה, לבארי, נקים את הגלריה מההריסות ונבנה אותה מחדש". בינתיים הצליחה סופי למצוא אכסניה זמנית לגלריית בארי, והתערוכה "עוטף ליבי" הוצגה במגדלי עזריאלי בתל אביב. "כל כך הרבה תמיכה וידיים

משפחתו מתקופת השואה ואת זיכרונותיו ממלחמת יום הכיפורים שבה הוצב בגזרת החרמון ורמת הגולן. חוויותיו הקשות ממלחמה זו, כמו גם האירועים שנצרבו בזיכרונותיהם של הוריו, צפו ועלו בראשו וחדרו לעבודות שהתכוון להציג בבארי. כעת מקבלת התערוכה משמעות והקשר נרחבים יותר: לעיבוד הטראומות "המוכרות" התווספו עבודות חדשות שמאור צייר יומיים לאחר הטבח, תוך התייחסות לפוסטים שפרסמה סופי ברזון-מקאי בזמן שהסתתרה עם ילדיה בממ"ד. בימים אלה ממשיך מאור להעלות על הבד ציורים חדשים שמהדהדים את המראות של הטבח. "מבחינת המחבלים הנתעבים לא היה די ברציחתם של יהודים", אומר פרופ' מאור. "הם ניסו גם לעקור את התרבות והאמנות

הישראלית, ובקיצור להשמיד את הגוף, הרוח והנפש שלנו. הכשלון שלהם הוא הניצחון שלנו". "מבנה הגלריה נמחק מעל פני האדמה", כתבה סופי בחשבון ובקיצור להשמיד את הגוף, הרוח והנפש שלנו. הכשלון שלהם הוא הניצחון שלנו מבחינת המחבלים הנתעבים לא היה די ברציחתם של יהודים. הם ניסו גם לעקור את התרבות והאמנות הישראלית,

מושטות קיבלנו כדי לקום מהמכה הכואבת הזאת", אומרת סופי. "את כולם אני זוכרת, ואני מודה לעולם שיש אנשים כאלה בינינו". מחזירים את הצבע ואת החטופים

"מחזירים את הצבע" הוא מיצג אינטראקטיבי בביצועו של האומן אלי רבזין, מרצה במחלקה לאמנויות, ומטרתו היא להציב על סדר היום את סוגיית השבתם של החטופים הביתה. ראשת המחלקה לאמנויות היא פרופ' שרה אופנברג ואוצרת התערוכה היא מרגנית (ניתי) קספו. כיסאות 215 בגלריית הסנאט שבאוניברסיטה ניצבים כיסאות ילדים בצבע אפור. על כל כיסא 30- מבוגרים ו מונחים בקבוק צבע ומברשת, בעזרתם צובעים את הכיסא עם קבלת ההודעה על שחרור של כל חטוף וחטופה. מאחורי הכיסאות מוצב שלט דיגיטלי שמציג את הזמן באוקטובר, כמות זמן בלתי נתפסת 7- שעבר מאז ה שהחטופים לא בביתם. "הרצון היה לייצר מיצג שישדר אופטימיות בתקופה הקשה הזו", אומר רבזין, "ומימשנו אותו בהמשך ליוזמתו של רקטור האוניברסיטה, פרופ' חיים היימס. החלק האופטימי של המיצג הוא צביעת הכיסאות של החטופים והחטופות ששוחררו והצבתם בים האפור שמחכה להצטרף אליהם".

23 | אבג

מיומנות מדהימה בתחום שמצית את הדמיון - תחום הקסמים. התמחותו בלהטוטי קלפים פילסה את דרכו לאיגוד הקוסמים הישראלי, והתעודה שהתקבלה משם חשובה בעיניו כמעט כמו הדיפלומה שהעניקה לו אוניברסיטת ייל. "ביקרתי בטירת הקוסמים בהוליווד, לוס אנג'לס, שם שהה באותה תקופה, כאמן הבית, דאי ורנון, המכונה 'הפרופסור'. קוסמים מכל העולם עלו אליו לרגל", הוא נזכר. הטריקים המיוחדים של ורנון נצרבו בתודעתו של הפרופסור מבן-גוריון, והם מלווים אותו בהופעותיו לאורך השנים. כשמטה הקסמים והמגבעת מושבתים מפעילות, מתועלת האנרגיה של יובל שחר לאפיקי המחקר. השילוב בין פנטזיה ומציאות מתמצה בתחומי התמחותו המדעיים. בשיתוף עם צוות החוקרים העובדים לצידו משתמש פרופ' שחר בטכנולוגיות של בינה מלאכותית כדי לפתח תוכנות מחשב מורכבות, שתכליתן לסייע לאנשים הסובלים ממחלות כרוניות. ואם תשאלו מה יותר מרגש אותו – פיתוח תוכנה או המצאת קסם חדש, תקבלו תשובה מפתיעה. ניחשתם נכון: את עיקר הסיפוק הוא שאב עד לאחרונה מיכולתו להפיג מעט את המתח שבו היו שרויים ילדים ובני נוער ששהו בשמרטפיית בן- קילומטרים מרצועת עזה. 40 , גוריון "תמיד אני שמח להמציא קסם חדש ולהציג אותו לאנשים, אבל יותר מהכול חשוב לי להמתיק לילדים את שעותיהם הקשות כשהם סגורים במקלטים", מסכם פרופ' שחר. למגינת ליבו, את הקלף הסודי שיחזיר את השקט והשלווה לשווייץ של המזרח התיכון - טרם המציאו.

מלכה-לב באמצע. לכאורה, ברור כשמש. אבל שחר שלף את הקלף האמצעי, וגם הוא היה ג'וקר. הוא המשיך ללהטט בקלפים בווירטואוזיות. העלים את המלכה-לב ופרש בזה אחר זה שלושה ג'וקרים, ואחרי שנייה העלים את שלושתם וחשף, בזו אחר זו, שלוש מלכות-לב טריות ורעננות. הדרדקים שהתנדבו לשמש, כל אחד בתורו, כשוליית-הקוסם חשבו על קלפים ונדהמו לגלות אותם נשלפים מתוך מטפחת משובצת בצבעי אדום ולבן או מופיעים במקומות לא-צפויים. יובל המשיך לבלבל. חיוך מלא מסתורין התפשט על פניו כששלף את הקלף המנצח. כשנשאל על ידי הילדים "כיצד עשית זאת?", לבש על פניו ארשת רצינית וענה: "כשתגדלו, אולי אסביר לכם". עולם הקלפים משך את יובל בילדותו המוקדמת, ומאז הקפיד להתאמן מספר שעות מדי יום עד ששילב רטוריקה וזריזות ידיים. בעת לימודיו בתיכון ובשנים שלמד רפואה ומדעי המחשב תמיד מצא זמן להדק את קשריו עם נסיך לב אדום ומלכה יהלום. בארמונו של מלך שבדיה, קרל גוסטב , הופיע כשהתארח 16- ה בשטוקהולם במסגרת חילופי סטודנטים לרפואה. מדי פעם עסק בתחביבו גם בשנים שחי בארה"ב, שם השלים תואר שני ותואר שלישי במדעי המחשב עם התמחות בבינה מלאכותית. כשנחה עליו הרוח הוא מניח בצד את העניינים "הפחות חשובים", כהגדרתו, ומציג

"שמי יובל, ואני קוסם. וחוץ מזה, וזה הרבה פחות מעניין וחשוב, אני גם רופא וגם פרופסור למחשבים". משפט הפתיחה של פרופ' יובל שחר ריתק אליו את תשומת ליבם של עשרות הילדים שקידמו את פניו בשמרטפייה שהפעילה האוניברסיטה בימי המלחמה. "רוצים לראות הופעה של קוסם?" הוא שאל רטורית. "כן!", ענו הילדים במקהלה ונתנו את האות לתחילתו של מסע סוריאליסטי במרחבי הטריקים ולהטוטי הקלפים. שחר עוטה את גלימת הקוסם בשעות קשות. במבצע צוק איתן הוא הופיע לראשונה בפני ילדיהם של עובדי האוניברסיטה, ולאור דרישת הקהל נקרא שוב אל שרביט הקסמים. בעיצומה של מלחמת חרבות הברזל התייצב שחר באחת מקומות המרתף בקמפוס מרקוס, שהוסבה לשמרטפייה, בחן את הנוכחים בעיניו החדות ומיד סידר את הקלפים, צלע לצד צלע, משל היו חיילים במסדר המפקד. רחש עבר בקהל כשיובל עבר מדיבורים למעשים. או אז הוציא עוד חפיסת קלפים ושלף ממנה שני ג'וקרים ומלכה-לב. הטריק הקלאסי הוא גרסת קוסמים של תעלול שנוכלי-רחוב בכל העולם Three card : מתפרנסים ממנו . כל מה שהצופה צריך הוא Monte לנחש איפה מסתתרת המלכה. יובל שם בכף ידו את שלושת הקלפים, שני הג'וקרים למעלה והמלכה למטה, ושאל: "איפה המלכה-לב?" למטה, כמובן, הרי זה ברור לגמרי. הוא פתח את הקלף התחתון ביותר, אבל הוא היה ג'וקר. ושוב החליק את שלושת הקלפים לכף ידו: ג'וקר למטה, ג'וקר למעלה,

בן-גוריון עד הניצחון | 24

תמיד משמח אותי להמציא קסם חדש ולהציג אותו בפני אנשים, אבל יותר מהכול חשוב לי להמתיק לילדים את שעותיהם הקשות כשהם סגורים במקלטים

קוסם לשעת חירום. פרופ' יובל שחר בפעולה

הקלף הסודי שלנו

פרופסור יובל שחר, חבר סגל במחלקה להנדסת מערכות תוכנה ומידע, עוטה בעתות חירום את גלימת הקוסם ומצרף ילדים ובני נוער השוהים במקלטים למסע סוריאליסטי במרחבי הטריקים ולהטוטי הקלפים

| אבג 25

צ יורים בקנה, מכתבים בצריח

במסגרת הפעילות המגוונת בשמרטפייה התבקשו ילדיהם של עובדי ועובדות האוניברסיטה להעביר מסרים מצוירים לחיילי צה"ל השומרים על המדינה. הילדים מילאו את המשימה בהתלהבות וביצירתיות

26 בן-גוריון עד הניצחון |

27 | אבג

בליבנו לעד

מחכים לכם בבית