הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, 2022

ה" – כוס מנורת זיכרון עם מים, ָ ימוּנ ִ ה" – "כוס המ ָ ימוּנ ִ למ ְ ד ה" ָ ימוּנ ִ שמן ופתיל דולק. היו בתי אב שהניחו בתוך "כוס המ צמידים ותכשיטים טבולים בשמן סמל לשנת עושר. כמו ע ַ נ ְ ע ַ כן הונח על השולחן ירק טרי: שיבולי חיטה, מיני עלי נ ה" – סוג של צמח גרניום ריחני ָ ס ְ ר ְ ט ְ ע ְ המפיצים ריח, "אל שהשתמשו בו לתיבול. בנוסף הונחו זה לצד זה, ארטישוק, ם ָ יג ֵ עלי חסה ופרחים. היו בתי אב שהניחו על השולחן פּ ה". אצל יהודי ספרד הוא מוכר ָ מצוי המוכר בשם "רוּת 'אן" – "שד ַ יהּ ג ִ ה", ואצל הערבים נקרא הצמח "פ ָ בשם "רוּד ם שימש לתיבול ולרפואה מסורתית. היו בתי אב ָ יג ֵ בו". הפּ שהניחו על השולחן קערת מים ובתוכה דג חי שנמשה מהנהר או דג טרי המקושט בפרחים וירק. הדג מסמל שפע ופוריות. היו משפחות שהניחו על השולחן סמלים ה: חמישה תמרים, חמישה צמידי זהב או ָ ס ְ מ ַ על טהרת הח כסף, שטרות כסף עם הספרה חמש, טביעת כף יד בבצק או חמישה תכשיטים בצורת כף יד. בסמוך לסמלים הונחו זה לצד זה חלב, חמאה, קמח, שמרים, דבש וגוש סוכר אר" – חרוט סוכר. כל אחד מהמרכיבים ָ כּ ְ ס ְ ד ְ בּ ְ ל ְ הנקרא "ק אמור לסמל שפע, פוריות, מזל, ברכה ואושר. שני צבעים ה, ירוק ולבן: הצבע הירוק בא לידי ָ ימוּנ ִ הודגשו על שולחן המ ע ועוד. ַ נ ְ ע ַ ביטוי בגווני הירק בשיבולי חיטה ושעורה, פול, נ הצבע הלבן בא לידי ביטוי בצבעים בהירים של קמח וחלב כסמל לשנה לבנה. ע"פ האמונה העממית, הצבע הלבן מסמל טוהר, אושר, שלמות ופריון, ובכוחו לסנוור את "עין הרע", לכן השולחן כוסה במפה לבנה. אכן מחשבה רבה הושקעה בהכנת השולחן, והמארחים הקפידו על כל פרט שבא לידי ביטוי בסדר הנחת הסמלים המיוחדים בערב זה. המארחים השקיעו מעבר ליכולתם ויישמו את הפתגם אן" ָ י ְ ר ְ יהּ ע ִ ל ְ א דוּז' ע ָ אן וּמ ַ יע ִ כּ ז ְ 'אר ָ א ז ָ ל ְ הלכה למעשה: "דוּז' ע – פירושו תעבור ליד שכנך רעב ואל תעבור לידו ערום. ה: ָ ימוּנ ִ לאחר הסמלים, הגיע תור המאכלים המיוחדים למ יבּ" ִ ל ְ ח ְ ל ְ וי ד ִ או ָ ק ְ ן חמצמץ, "ס ֶ בּ ֶ ן" – ל ְ בּ ְ חלב ומוצריו, למשל, "אל ויוֹן גבשושי. זכורני שאבי ְ ו ִ בּ" – ר ְ אי ָ ר ְ אדוֹת מלאים ב"א ֹ – נ ויוֹן לתוך כד גדול, שאליו היה ְ ו ִ אד הר ֹ היה שופך את תכולת נ מחובר כלי מזיגה, וכל אורח התכבד כאוות נפשו. לבסוף הגיע תור המתוקים: מיני ריבות מפירות העונה המכונים זוֹן". יהודי מרוקו נחשבים למומחים בהכנת ריבות. ְ ע ְ מ ְ ל ְ "א ה: ריבת חבושים ָ ימוּנ ִ להלן מיני ריבותשקישטו אתשולחן המ מוֹס", ריבת ְ ר ְ כּ ְ ל ְ ז'וּן דּ ְ ע ְ ל", ריבת תאנים – "מ ְ ז ְ פ ְ ס ְ ל ְ ז'וּן דּ ְ ע ְ – "מ ז'וּן ְ ע ְ 'יר", ריבת תפוזים – "מ ִ ע ְ 'יזוֹ ז ִ ח ְ ל ְ ז'וּן דּ ְ ע ְ גזר גמדי – "מ ר", ריבת צימוקים ְ ה ְ ז ְ ז'וּן ד ְ ע ְ ים", ריבת פרחי ורדים – "מ ִ לּ ְ דּ ז'וּן ְ ע ְ יבּ וּלּוּז", ריבת חצילים – "מ ִ בּ ְ ז ְ ל ְ ז'וּן דּ ְ ע ְ ושקדים – "מ ים בסירופ ִ כ ָ ע ְ א", כּ ָ ע ְ ר ְ ג ְ ל ְ ז'וּן ד ְ ע ְ 'אן", ריבת קישוא – "מ ַ ז ְ ל ְ ד ְ בּ ְ ל ְ דּ ה מצופה בסירופ דבש. לצד הריבות ָ י ִ כּ ָ בּ ְ ירוֹפּ", ושׁ ִ ס ְ ע בּ ַ כּ ְ ע ְ – "כּ הונחו מיני תמרים, אגוזים, שקדים, צימוקים ועוד. הממתק ה, ָ ט ֶ ל ְ ה חוץ מהמוֹפ ָ ימוּנ ִ שתפס מקום נכבד על שולחן המ ט שקדים, שהיו מכינים מחלבון ביצים ָ לוּז" – נוּג ְ ן בּ ּ ַ ב ַ היה "ז

ה, זהו ממתק המזכיר מרמלדה, ָ י ִ רוֹז ְ ט אחר המ ָ וסוכר. נוּג עשוי מצימוקים ללא חרצנים. המאכל בה״א הידיעה בערב ה מטובלת בחמאה ובדבש, בה קיבלו ָ ט ֶ ל ְ זה הוא כמובן המוֹפ את האורחים, שטעמו את החמץ הראשון. ה בבית הכנסת התפללו תפילת ערבית שהיתה ָ ימוּנ ִ ערב המ תפילת יום חול שנשאה אופי חגיגי. לפני "עלינו לשבח", נהגו לשיר את "אין כאלוהינו" עם תרגום ערבי יהודי, אך הפיוט המוביל בערב זה היה "יגדל אלוהים חי", ולכן חלק לאחר ה "ליל יגדל". ָ ימוּנ ִ מהקהילות קראו לליל המ ח ֶ בּ ְ ר ְ התפילה, בירכו איש את רעהו בברכה המסורתית: "ת ד" בליווי טפיחה של אלומת שיבולים איש על רעהו. ֶ ע ְ ס ְ וּת ד" באהלהחליףאתהברכההמסורתית ֶ ע ְ ס ְ ח וּת ֶ בּ ְ ר ְ הברכה "ת ה. ָ ימוּנ ִ "מועד טוב ומבורך", שהייתה שגורה לפני כניסת המ בצאת המתפללים מבית הכנסת נהגו ללוות את רב הקהילה, כשהוא מורם על הכתפיים עד לביתו בשירה ובריקודים. בבית הרב התקבלו המתפללים על ידי אשת הרב ובנותיה בטפיחה של אלומת שיבולים בתוספת עלה חסה טבולים בחלב על ראשיהם תוך כדי אמירת הברכה דוּ". על שולחן בית הרב הייתה ְ ע ֶ ס ְ חוּ וּת ְ בּ ֶ ר ְ המסורתית "ת פרושהעלהשולחן מפהלבנה ועליהמוצרי חלב, גיגיתגדושה בעלי חסה טריים, קערה מלאה דבש ומגש גדוש בתמרים. (יש לציין עד היום קיים במרוקו מנהג לקבלת אורחים רמי ה" – ָ י ִ נ ְ ד ָ נ ְ מעלה בחלב ותמרים). בבית הרב הנעימה ה"ד התזמורת בנגינות ופיוטיה. כאשר בית הרב התמלא בהמון חוגג, הרב התיישב על כיסאו ופותח בהסבר מעמיק על ה והקשר בינו לבין חג הפסח. בסיום ָ ימוּנ ִ משמעות חג המ דבריו ניגשו האורחים אל הרב, כל אחד בתורו, הרכינו ראש ד". הרב שם ֶ ע ְ ס ְ ח וּת ֶ בּ ְ ר ְ ונישקו את יד הרב בצירוף הברכה "ת אתכף ידו על ראשי המברכים ובירךאותםב"ברכתהכוהנים". לאחר הברכה נוטל הרב עלה חסה, כרך את העלה עם תמר טבול בדבש והושיט לאורחים, שמיהרו לביתם לקבלת אורחיהם. ערב זה התאפיין בדלתות הפתוחות לרווחה עד השעות אח ָ ל ְ הקטנות של הלילה. החוגגים סובבו בסמטאות המ ונכנסו לכל בית ללא הזמנה מראש, התכבדו בתמר לח טבול בחמאה טרייה וקבלת ברכה מהמארחים, התכבדו במעדנים השונים שהיו על השולחן. הביקורים היו קצרים ובאופן ספונטני ללא הבדל מעמד, העשיר ביקר אצל העני ולהיפך. ה נהג ָ ימוּנ ִ אפילו מי שהיה לו דין ודברים עם חברו, בליל המ לבקר בביתו, גם השכנים הערבים נכחו בחגיגה. בערב זה משפחות רבות סיכמו עסקות מוצלחות שתכליתן הקמת משפחה ובית יהודי. אם בחור רצה לבקש את ידה של ה, ואם כבר היה ָ ימוּנ ִ בחורה, לא היה ערב מתאים מליל המ מאורס, הוא הלך בלוויית הוריו ושאר בני המשפחה לבית ארוסתו כדי לברך אותה ואת משפחתה בברכה המסורתית דוּ". ְ ע ֶ ס ְ חוּ וּת ְ בּ ֶ ר ְ "ת

24

2022 : טבת-סיון תשפ"ב, ינואר-יוני 15 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו