הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

חלון הבית ניתן היה לראות בבירור את ...מ ארמון המלך שניצב בטבורו של מישור רחב ידיים, מוקף בחומת אבנים חוּמה וגבוהה, ומשמאלו בלט צריח המסגד שבו התפלל המלך ומסביבו יער עצי דקל. באופק נראו הרי אטלס המושלגים בכל ימות השנה, כשהם מקיפים במלוא הדרם את כל המישור, שובלי השלג שגלשו מפסגות ההרים אל מורדותיהם הקנו להם מראה ציורי הדומה למפה טופוגרפית. השכמתי מדי בוקר עם אורן של קרני השמש הראשונות, ולקול צליליה של תזמורת המלך המבשרת על בוקרו של יום חדש בנגינת ההמנון המרוקאי, כשברקע אורות זרקורים רבי עוצמה נוצצים ומהבהבים מתוך השחור אל קו האופק. אהבתי להאזין לצלילי התזמורת, להביט מבעד לחלון כיצד קרני השמש עולות אט אט, מניסות את האפלה מן הנוף הנשקף מחלון חדרי ומאירות את ארמון המלך. עננים צחורים שייטו בשמיים המתבהרים על רקע המסגד, ובאופק המרוחק נגלו הרי האטלס, וכן שמש אדומה ענקית הפציעה מאחורי פסגותיהם המושלגות והאירה את כל הנוף המישורי בשלל צבעים. עם תום נגינת התזמורת, הגיע תורו של המואזין שנהגתי לכנותו "ולנטינו", שמדי בוקר טיפס לאיטו במעלה המדרגות אל צריח המסגד, הניף את דגל המסגד הלבן כמנהגו ונפנה לקרוא למאמינים בקולו המהדהד למרחקים, שישכימו ויתפללו עימו את תפילת הבוקר. היה לו קול גבוה. כל יום במשך דקות ארוכות היה מסלסל בקולו הרם את פסוקי הקוראן למגינת ליבם של תושבי השכונה היהודים שהתגוררו סמוך למסגד ונאלצו גם הם להתעורר לצלילי קריאת המואזין מחרישת האוזניים. הקריאה לא פסחה גם על אוזני ילדיהם שנהגו להתהפך על צידם ולמשוך את שמיכתם אל מעבר לראשם כשהם מוסיפים עליה גם את הכרית, על מנת לאטום את אוזניהם מלשמוע את קולו המרעים, עד שהיה חותם את תפילתו בקריאת "אללה הוא אכבר". א ל " ז ם י ר מ

אבי, עליו השלום, נהג להתעורר עם שחר,ליטול את ידיו ולעמוד ליד החלון מול המסגד הנשקף מולו ולאחל למואזין: "שהשד ייקח אותו!". גדלתי במשפחה ששמרה על המסורת והדת היהודית, ובד בבד הייתה בעלת השקפות ליברליות. לדעת משפחתי, המסורת והדת היו כחלק מזהותה היהודית, מהווייתה האנושית הייחודית, ועם זאת, נטולות כפייה. למשל, אחיי ואני לא היינו חייבים לשים כיפה על ראשינו במהלך היום, אלא רק במהלך קיום הטקסים המסורתיים. אימי הייתה אישה ערכית, חמה, רכה ואוהבת, הבית התנהל תחת שרביט אהבתה ביד רמה, והיא חינכה אותנו על פי ערכי המוסר שלה והתעקשה שכולנו נשכיל ונלמד וראתה בכך ערך עליון שחשוב לשמור עליו. אף שאימי לא זכתה ללמוד בבית ספר, היא הייתה בעלת להט ונחישות להעשיר ולהרחיב את השכלתה ואת ידיעותיה בכל תחום, וכך אכן עשתה. אך היא לא הסתפקה רק בהעשרת ידיעותיה, וחשבה כי ידע והשכלה צריכים להיות נחלתו של כל אדם. השקפתה זו הובילה אותה למעשה יוצא דופן ומעורר הערכה, כאשר באחד הימים אספה קבוצה מדיירי השכונה ושכנעה אותם בדבר חשיבותה של ההשכלה, וכן ציידה אותם במחברות וכלי כתיבה ורשמה אותם לבית ספר לשיעורי ערב בצרפתית, ואף מצאה זמן לסייע להם בהכנת שיעוריהם. אימי הייתה אישה מיוחדת כי נתינתה לזולתה לא ידעה גבולות. אבי היה נצר למשפחת אבטאן, משפחת רבנים רמי מעלה, בנו של רבי שלום אבטאן ונכדו של רבי יעקב אבטאן, אדם חדור אמונהשטרח להחדיר בנו את אמונתו שזכותו של כל אדם, גבר או אישה, לשמור על אמונתו ועל מנהגיו ולחיות את חייו כהבנתו ולפי השקפות עולמו. הוא היה מודע לרוח הליברלית שנשבה בקרב היהודים החילונים, ניחן ביכולת לשלב בין ערכי הדת והמסורת לבין השקפת עולמו הליברלית וטען כי אין ביניהם סתירה, לשיטתו, שניהם מייצגים את השקפת עולמו: "ואהבת לרעך כמוך''. א " ל ד ב י ן ו ר

ו

מ

ש

ל

21

2021 יולי-דצמ' , תמוז-כסלו תשפ"א-תשפ"ב :14 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו