גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

134 גיליון

שלט על הבונקר, על זה שהצלתי את הלוחמים בבונקר ונפלתי לשבי הסורי

06/06/1974 חזרה מהשבי יצחק, אילנה, אבא משה ואחים

כולל המ״מ יואב יקיר, של שמו נקרא בני בכורי יואב. 3 כל מחלקה אבא של יואב הגיע ליבנה והיה הסנדק של הבן בברית

תמונת מחזור לאחר שבועיים במטכ״ל הסורי ולאחר חקירות מתמשכות במרתפי העינויים של הסורים

מכוונים לכיוונו. הם ירו צרורות, ונגרקר, באינסטינקט הישרדותי, ביצע תנועות התחמקות מהירות שהצילו את חייו. כשהסורים תפסו אותו לבסוף, הם שאלו שאלה אחת פשוטה: “כמה אתם?”. באותו רגע, נגרקר קיבל החלטה מבריקה. חיילים חיים בבונקר, 30 במקום לומר שיש .4 הוא סימן עם אצבעותיו את המספר הוא הסביר להם בפנטומימה שכולם נהרגו ושהוא היחיד שנותר. הסורים האמינו לו. יותר מכך – הם הבחינו בסרבל

אנסבכר, שהבין כי הקץ קרב, נתן את ההוראה הקשה מכל: “מי שיכול שייצא ולהגיד שאנחנו נכנעים”. הדממה בבונקר הייתה רועמת. הלוחמים היו פצועים מכדי לזוז או משותקים מפחד. יצחק נגרקר היה היחיד שנעמד. היציאה מהבונקר הייתה הליכה אל המוות. נגרקר יצא החוצה, צועק בעברית “איפה אתם?”, בידיעה ברורה שהוא הולך להירצח כדי להציל את חבריו. שני חיילים סורים התקרבו אליו, קני הקלצ’ניקוב

לוחמים שהצטופפה בבונקר הצר בתל סאקי. בחוץ שרצו כוחות קומנדו ושריון סוריים. בפנים, בתוך החשיכה והמחנק, לוחמים, רובם פצועים, 30 הצטופפו כ מבועתים והלומי קרב. רימון שנזרק פנימה על ידי הסורים כמעט וחיסל את כולם, אך אחד הלוחמים זינק עליו בגופו והציל את חבריו. נגרקר עצמו נפצע מרסיסים בראשו וברגליו, וחטף כדור בקרסול. “שמעתי צרחות מוות, כולם נשכבו על הרצפה”, הוא נזכר. מפקד המוצב, מנחם

>> 32 המשך בעמ׳

31