גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

134 גיליון

הגיבור מתל סאקי - רמת הגולן:

סיפורו המרתק של יצחק נגרקר הוא היה עובד מצטיין בתעשיות גולן של התעשייה האווירית, איש בקרת איכות קפדן ואהוב. אך מאחורי החיוך הצנוע של יצחק נגרקר, תושב קצרין, מסתתר

שי שגב

קצרה, האדמה רעדה מארטילריה סורית רצחנית. בתוך שניות, המציאות הפכה לגיהינום עלי אדמות. הכוח הקטן של נגרקר, שמנה שלושה טנקים בלבד, מצא את עצמו מול נחילי שריון סוריים. 1,000 הם נלחמו כמו אריות: “טווח של פגזים על כל טנק סורי, 7-8 מטרים, ירינו בזבוז תחמושת משווע שנבע מלחץ”, הוא מספר בכנות. כשהלילה ירד, והתחמושת אזלה, נאלצו הלוחמים להשתמש בפצצות כדי לחשוף 116 תאורה ממוצב החי”ר את האויב ולבלום את התקדמותו, מהלך 60 מבריק ראשון שהצליח להשמיד כ טנקים סוריים. אך הכוח הסורי היה עצום, והתחמושת הישראלית הלכה ונגמרה. אחד הרגעים הקשים ביותר עבור נגרקר היה מותו של מפקדו הנערץ, יואב יקיר, מקיבוץ כפר רופין. הטנק של יקיר נפגע, ונגרקר, בקור רוח מקפיא, נכנס לטנק לפרש זחל כדי לחלץ את מכשיר הקשר ואת גופת מפקדו, כדי לא להפקירה לחסדי האויב: “באותו רגע נדרתי נדר”, הוא מספר בקול רועד, “שאם אצא מזה בחיים ואתחתן – הבן הבכור שלי ייקרא על שמו”. את הנדר הזה הוא קיים. תוך כדי שהוא גורר את גופת מפקדו ומנסה להתחמש מחדש מטנקים פגועים של , נגרקר נחשף למראות זוועה 7 חטיבה של חלקי גופות ודם, מראות שילוו אותו כל חייו. הבלבול בשטח היה רב. מפקדים נתנו הוראות סותרות, כוחות נסוגו, ונגרקר מצא את עצמו עם שרידי כוחות נסוגים לעבר תל סאקי, מוצב געשי קטן שהפך למלכודת מוות. באוקטובר, המצב היה נואש. 7 בצהרי ה נגרקר היה חלק מקבוצה קטנה של

אחד מסיפורי ההישרדות וההקרבה המדהימים ביותר בתולדות מלחמות ישראל. על הקרב בתל סאקי, הרגע בו 30 בחר להקריב את עצמו כדי להציל חברים, והטעות הסורית ששינתה את גורלו – ראיון מטלטל עם גיבור אמיתי משלנו רמת הגולן של ימינו היא פנינת טבע שקטה, ירוקה ופורחת. עבור יצחק נגרקר, גמלאי התעשייה האווירית ותושב קצרין, הנוף הפסטורלי הזה הוא גם תזכורת יומיומית לפצעים שלא הגלידו, ולגבורה שצמחה מתוך הייאוש. נגרקר, שעבד שנים במפעל “תעשיות גולן” 15 במשך של התעשייה האווירית, מנהל מחלקת הביקורת. הוא דמות מוכרת ואהובה במסדרונות החברה. רבים מחבריו לעבודה זוכרים אותו כמנהל מחלקת ביקורת אבטחת איכות, עובד מצטיין שקיבל את אות נשיא המדינה על תרומתו, אדם שהיה אמון על החלקים הקריטיים ביותר המרכיבים את כיסא הטייס. אך מעטים ידעו בזמן אמת כי האיש שדואג לביטחונם של הטייסים, חב את חייו שלו לטעות גורלית אחת, בה האויב חשב שהוא עצמו טייס קרב. זהו סיפור על אומץ לב נדיר, על חברות שנצרבה באש, ועל הבחירה לחיות. , מתגורר בקצרין 73 יצחק נגרקר, כיום בן עם אשתו אילנה. החיים בגולן היו עבורו הגשמת חלום, סגירת מעגל עם האדמה

יצחק נגרקר עליה לחם וכמעט נהרג. הוא גדל ביבנה למשפחת עולים מהודו, ובשירותו , חטיבת 188 הצבאי הוצב בחטיבה השריון שהייתה אחראית על רמת הגולן. החטיבה, שלעיתים סבלה מיחסי ציבור המיתולוגית, 7 פחות זוהרים משל חטיבה נשאה בנטל ההגנה השוטפת. נגרקר וחבריו הכירו כל אבן בגזרה. בחודשים שקדמו למלחמה, הם ראו את הכתובת על הקיר – או ליתר דיוק, את זחלי הטנקים מעבר לגבול: “היינו רואים את עיני החתול של הטנקים הסורים מתנועעים בלילות, שומעים את הדחפורים מכינים עמדות”, הוא משחזר. למרות ההתרעות החוזרות ונשנות של הלוחמים בשטח, הדרגים הגבוהים שידרו רוגע: “אמרו לנו: ‘אתם טנקיסטים טובים, אתם תחזיקו מעמד’. הרגשתי שאני מדבר לקירות.” באוקטובר, 6 בצהרי יום הכיפורים, ה- , השקט המדומה התנפץ. נגרקר, 1973 , מצפון לרמת 116 ששהה בחניון הטנקים מגשימים, מצא את עצמו בלב סערת אש. , כשהוא מתעורר ממנוחה 13:55 בשעה

30