גמלאון | ביטאון גמלאי התעשייה האווירית

133 גיליון

לעשות שיפורים אינסופיים. מפקד חיל האוויר דאז, דוד עברי, אמר להם: “המהנדסים מתמזמזים... קחו את המטוס כמו שהוא ותתחילו לטוס”. זו הייתה נקודת המפנה, שדחפה את הפרויקט לשלב הניסויים המבצעיים. השיטה שפיתחו הישראלים הייתה מהפכנית. במקום שמפעיל ה”בום” ישכב על בטנו בתנוחה לא נוחה בחלק האחורי של המטוס, ויפעיל את הבום באמצעות ידיות, המערכת החדשה איפשרה לו לעבוד מתוך תא המטוס, תוך כדי הסתכלות על מסך טלוויזיה. זו הייתה הפעם הראשונה בעולם שבה הוטמעה טכנולוגיה כזו בצורה מבצעית. כדי לספק למפעיל ראיית עומק, הותקנו שתי מצלמות, אחת לכל “עין”. אלוני מספר כי המפעילים (“בומרים”) הצליחו להוכיח >> 18 המשך בעמ׳

הדברים בעצמו בדאגלס. כשחזר, היה נלהב. “הוא אמר שזה פתרון מעולה”, נזכר אלוני. רמתי נתן אור ירוק לפרויקט, ואלוני, אנשים, 10-12 בראש צוות קטן של כ החל בפיתוח. פיתוח פורץ דרך ויישום מבצעי: ממבצע “רגל עץ” ועד היום הפרויקט החל את טיסות הניסוי . אלוני, כמנהל 1981 המעשיות בשנת הפרויקט, נאלץ לשלוט על דיסציפלינות הנדסיות רבות: חוזק, ביצועים (פרפור), הידראוליקה, אווירודינמיקה ועוד. “מבחינת היקף ומוטת השליטה בכל מיני דיסציפלינות... הייתי צריך לשלוט בהכל”, הוא אומר, ומדגיש את המורכבות הייחודית של המשימה. הוא זוכר שהמהנדסים נטו להתעסק בפרטים הקטנים ולנסות

הפנטום, אלוני קיבל פלייר מחבר בארצות הברית שתיאר ניסוי פורץ דרך: התקנת טלוויזיה שתשקף את מה שרואה מפעיל ה”בום”. “זה נשמר לי בזיכרון”, הוא מספר. “כששאלו אותי איזה פתרון אני מציע, הצעתי את הפתרון הזה, אף על פי שעוד לא היה לנו אותו.” הרעיון היה נועז. במקום לחתוך חור במטוס ולהתקין “בועה” עבור המפעיל, מה שהיה פרוייקט הנדסי מסובך וכבד, אלוני הציע להשתמש במצלמות ובמסכי טלוויזיה. אנשי חיל האוויר הסתכלו בספקנות רבה. אולם, אלוני לא ויתר. יום אחד, הוא וצוותו פגשו את רמ”ח אמצעי לחימה, מיכה רמתי, שהיה מהנדס אלקטרוניקה בנוסף להיותו נווט. הם סיפרו לו על הניסוי האמריקני, ורמתי, שהיה פתוח לחדשנות, נסע לבדוק את

17