נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2020 פברואר 326 + נטו

פרישה ופנסיה

33

שמקורה בסטריאוטיפים מגדריים המעמיקים את אי השוויון בחברה. בית הדין הארצי לעבודה הוסיף ומצא כי יש לקבל את טענת החברות לפיה ברכיב הגמלה, במיוחד בפוליסות הרלוונטיות (בשל האפשרות שניתנה למבוטחים למשוך את כספי הפוליסה במשיכה הונית), מתקיימת בעיית האנטי סלקציה ביתר שאת, ולשם מניעתה "נדרשים כלים שיבחינו בין אוכלוסיות אשר להן צפי שונה לאריכות חיים" . בנסיבות אלה, אם ייקבעו מקדמי גמלה זהים לגברים ולנשים, ובהינתן האפשרות, כפי המצב בפוליסות הרלוונטיות, לבחור בין משיכת הכספים כקצבה או כהון, "יעדיפו הגברים לבצע משיכה הונית בעוד שהנשים יעדיפו לבצע משיכה קצבתית. במצב דברים זה, תעדיף החברה כי מלכתחילה מקדמי הקצבה ייקבעו בהתאם תוחלת החיים של נשים ולא כממוצע בין גברים לנשים, שכן אחרת לא ייוותר די כסף בקופה כדי לסבסד את הנשים שנותרו במשיכה קצבתית.", אף אם סבורות המשיבות כי הפעולה הרציונלית, במצב שבו מקדמי הגמלה זהים, אינה הפעולה הרציונלית שהחברות טוענות לה, אין בכך כדי לקעקע את טענת החברות שלפיה ההבחנה במקדמי הגמלה נעשתה משיקולים ענייניים (הפער המשמעותי בתוחלת החיים שגוזר פער משמעותי בשנות תשלום הגמלה). ואף אילו היה מתברר כי אמנם הפעולה הרציונלית בעיני החברות אינה זו שננקטה בפועל על ידי המבוטחים, גם בכך לא היה כדי ללמד, בהכרח, כי התנהלותן נגועה בשיקולים זרים. . נקבע כי לא עלה בידי הערעור התקבל לסיכום, המשיבות להוכיח, ולו לכאורה, כי הפוליסות הרלוונטיות נגועות בהפליה פסולה וכי יש סיכוי סביר שהתובענה תוכרע לטובת חברות הקבוצה. לפיכך, צודקות החברות בטענותיהן כי לא היה מקום להיעתר לבקשת האישור.

יתרה מכך נקבע כי בקבעו כי הפוליסות הרלוונטיות נגועות בהפליה פסולה, נשען בית הדין קמא, בין היתר, על הדיון בוועדת הכנסת, אלא שהסתמכותו זו מעוררת קושי ומוקשית, משהיה עליו להפעיל את שיקול הדעת בעצמו. קיומה או היעדרה של הפליה פסולה היא שאלה נורמטיבית משפטית וגם מטעם זה אין תחליף להכרעה משפטית על ידי ערכאה שיפוטית. כמו כן, לא היה מקום לראות את השינוי שנעשה בתכניות הביטוח החדשות כהודאה של החברות בקיומה של הפליה פסולה בפוליסות הרלוונטיות. השינוי בתכניות הביטוח החדשות, כמו גם אישור המפקח לערוך שינוי זה ומסקנת ועדת הכנסת שביסודו, חל באופן פרוספקטיבי בלבד, ולא מצאנו בהחלטה המאשרת כל הסבר כיצד למד בית הדין קמא - אם בהיקש ואם בכל דרך אחרת - שהשינוי האמור מהווה הודאה של חברות הביטוח בכך שההבחנה בין נשים לגברים ברכיב הריסק שנוספה לתכניות הביטוח החדשות צריכה הייתה להיעשות גם בפוליסות הרלוונטיות, ובכך שהעובדה שלא כך נעשה מלמדת כי זוהי הפליה פסולה. לגופם של דברים נקבע כי החברות הצליחו להוכיח, על פני הדברים, קיומם של טעמים ענייניים ליצירת ההבחנה ברכיב הגמלה ולהימנעות מיצירתה ברכיב הריסק, ובכך שמטו את הקרקע מתחת לסיכויי קבלתה של טענת המשיבות להפליה פסולה ומכאן גם מתחת לבקשת האישור כולה. ההבחנה בין הנשים לגברים ברכיב הגמלה מבוססת על ההבדלים בין המינים לעניין תוחלת החיים, שלגופם אינם שנויים במחלוקת, ושהם - וזה העיקר - נתונים אמפיריים-מחקריים שאינם מבוססים על תפיסות סטריאוטיפיות מגדריות שהנכחתן עשויה להגביר את אי השוויון המגדרי בחברה. בהינתן טיבה זה של ההבחנה, אין כל מקום להשוות את ענייננו לפסקי הדין בעניין פידלמן או לפסקי דין אחרים כגון עניין מירב ועניין פרוז'אנסקי, שעניינם הפליה פסולה