נטו+ | כתב עת לעבודה ולניהול המשאב האנושי

2020 פברואר 326 + נטו

פרישה ופנסיה

32

הביטוח, ולעומתם יש מקרים שבהם חברות הביטוח אינן חייבות להבחין בין אוכלוסיות שונות אך הן רשאיות לעשות זאת על פי שיקול דעתן המסחרית. מכל מקום, הקביעה שכיוון שבוצעה הבחנה בין המינים במוצר אחד, מתחייבת הבחנה גם במוצר אחר, היא קביעה שגויה, העלולה ליצור עיוותים בשוק הביטוח. כב' השופטת ו' וירט-ליבנה פסקה כי בהחלטת האישור לא נערך דיון מספק בשאלות המרכזיות הטעונות הכרעה וכי בחינת שאלות אלה במסגרת ההליך דנן מעלה כי לא ניתן לומר שהוכחו, ודאי לא ברמה הנדרשת לאישור תובענה כייצוגית, עילת התביעה ותנאי האפשרות הסבירה לזכייה. שכן כפי שנראה, החברות הוכיחו, ולו לכאורית, כי ההבחנה בין גברים לנשים ברכיב הגמלה, אינה הפליה פסולה אלא הבחנה מותרת, הנשענת על ההבדלים המובהקים בין המינים בתוחלת החיים בגיל הפרישה. עוד נקבע כי מההחלטה המאשרת נעדר דיון בשאלה המרכזית שעמדה בלב התובענה ובקשת האישור, והיא: האמנם נגועות הפוליסות הרלוונטיות בהפליה פסולה. על פי המבחנים שהציבה הפסיקה, במסגרת זו ובשלב זה, היה על בית הדין קמא לבחון, בין היתר, את טענות חברות הביטוח, שלפיהן הפוליסות הרלוונטיות אינן נגועות בהפליה פסולה שכן ההבחנה בין נשים לגברים ברכיב הגמלה ולא ברכיב הריסק מקורה בטעמים ענייניים. כל זאת תוך התייחסות מספקת לראיות שהוגשו (התצהירים וחוות הדעת מטעם הצדדים) ולחקירות הנגדיות של העדים. היה מקום לערוך דיון בטעמים שהציגו החברות ליצירת ההבחנה בין המינים ברכיב הגמלה ולהעדרה של הבחנה כזו ברכיב הריסק ולבחון לעומק את טענתן שלפיה הפוליסות הרלוונטיות אושרו על ידי המפקח על הביטוח ועל כן אין מקום לנהל את ההליך כתובענה ייצוגית. כזאת לא נעשה.

מכאן, כי עילת ההפליה, העומדת ביסוד התובענה ובקשת האישור, לא מתקיימת ועל כן אין אפשרות סבירה שהתובענה תוכרע לטובת הקבוצה. עוד נטען כי אין חולק על חשיבותו של עקרון השוויון, אך כשקיימת הבחנה ראויה ומוצדקת, הנעוצה בטעמים אקטואריים-ביטוחיים ענייניים, כמו בעניין דנן, אין מדובר על הפליה פסולה. החברות גרסו כי סוגיית ההבחנה בין גברים לנשים בפוליסות ביטוח היא סוגיה עקרונית שמעוררת לבטים אצל הרגולטור והמחוקק הן בישראל והן בעולם, ועמדתם בה משתנה מעת לעת. מכל מקום, שינוי שנעשה, חל רק לעתיד לבוא וכך הוחלט גם בדיון בוועדת הכנסת. ההבחנה בין גברים לנשים בפוליסות הרלוונטיות ברכיב הגמלה נשענה על טעמים ביטוחיים-אקטואריים ענייניים והייתה מוצדקת והמשיבות לא הרימו את הנטל להוכיח שההבחנה נעשתה ללא הצדקה עניינית. המשיבות טענו מצדן כי בירורה של תובענה ייצוגית צריך להיות רציני ויעיל, ואין להפוך את הדיון בבקשת האישור לדיון העיקרי. בירור רוב התביעה בשלב האישור חורג מהאיזון שקבע המחוקק ואינו ראוי. בענייננו הלך בית הדין קמא במתווה זה וקבע כי ודאי "משעסקינן בענייננו בעילה שהוכחה בין השאר גם בהודאה מצדן של חברות הביטוח בעצם העובדה כי תיקנו את הפוליסות החדשות והסירו מהן את ההפליה." עוד נטען כי אין להשלים עם העובדה שמצד אחד החברות תיקנו את תכניות הביטוח החדשות ומצד שני טוענות שבפוליסות הרלוונטיות אין הפליה פסולה. המדינה תמכה בעמדת החברות וגרסה כי עקרון המספרים הגדולים ועקרון המיצוע העומדים ביסוד עולם הביטוח, שמהם נגזרת התייחסות אחידה לאוכלוסיות שונות. לדבריה, יש מקרים המחייבים יצירת הבחנה, למשל משיקולים של יציבות חברות