אביב – עמותת בוגרי בן שמן | שיבלים 45

נהגתי לדפדף בהן ולקרוא קטעים נבחרים. כתוצאה מקריאת שתי החוברות האחרונות, יש לי שתי בקשות או הערות, אבל, חס וחלילה, לא תלונות, שהרי כולכם פועלים בהתנדבות מלאה, ועל כך נתונה לכם הערצתי הרבה: ראשית – מפעם לפעם יש בחוברות קטעים שהודפסו באותיות כתב או כתיב ולא באותיות דפוס. זה יפה וזה נחמד אולם האותיות הן קטנות למדי ולי קשה לקרוא אותן, אני מניח שיש חברים נוספים שמתקשים בזה . הבקשה שלי שאם ניתן אנא דאגו לכך שהדפסת אותיות אלה תהיה הדפסה גדולה יותר. שנית - קראתי בשתי החוברות על כל מיני אירועים ומפגשים של חברי העמותה, שאני בכלל לא ידעתי ולא שמעתי עליהן, ואני תוהה מדוע. זה לא אומר שהייתי מגיע אליהם, אבל בכל זאת הייתי מעוניין כן לדעת עליהם מראש . עלי לציין שלמרות גילי אני עדיין עובד )כרואה חשבון( ועדיין נוהג. עם זאת לא ידוע לי על בני מחזורי שעדיין חיים . לסיום ולסיכום, אני רוצה לחזור ולציין שהחוברות ערוכות בצורה נהדרת, והחומר הכלול בהן הוא מצוין ומרגש. תיאורי הפעילויות של הכפר הם מרגשים, וכשאני קורא כל זאת אני אומר לעצמי שהלוואי והייתי יכול להיות חניך בכפר בימים אלה .

בברכה והמשך פעילות נהדרת של כל מתנדבי העמותה,

אליעזר עמיר

ילדות במלחמת העצמאות 6.2

לד"ר אילנה טישלר שלום רב,

תודה על מכתבך מחמם הלב. התרגשתי מאוד כשקראתי את הפניה של בוגר בן שמן, לקבל מקלט ותחושת בטחון.. לצערי, מלחמות ישראל מלוות את הילדים דור אחרי דור. כמעט אף ילד ישראלי לא זכה לילדות שקטה ובטוחה. אני רוצה לשתף מעט מהזיכרונות שלי כילדה בבן שמן בעת מלחמת השחרור. אני מניחה שכל הפרטים ההיסטוריים ידועים ומתועדים בארכיון של בן שמן. אבל כאן אני מציינת רק אירועים שנגעו לי אישית. , בעיצומה של מלחמת 1948 פורמלית, אני לא נחשבת לבוגרת בן שמן, כי עזבתי את המקום בשנת . אבל התקופה בת שלוש השנים שהייתי בבן שמן הייתה פרק חיים מכונן 11 השחרור, בהיותי רק בת עבורי. אבי, קונרד יעקבי, היה עובד של כפר הנוער, ואני זוכרת שמות של מחנכים אחדים: חנן אייזנשטט, יעקובסון, דוגלייצקי )מירה בתו הייתה בת כתתי(, רובינשטיין )אבא של אורי שוהם, החלילן מהפילהרמונית(, פאול ליסר ואשתו סבינה ובנותיהם – רותילי והגרלי )אז חברות נפש שלי(. חנה ברן, חיה רדין המורה לאריגה ולמלאכה, וכמובן להמן ואשתו הרופאה קליבנסקה. בהמשך פגשתי גם את ריכרד לוינסון, את ברכה פרימן, ואת אני שוסטרמן. אחותי, רחל יעקבי, ובת דודתי, חווה יעקבי, היו אף הן חניכות הכפר. חוה השתתפה יותר מפעם אחת כרקדנית בטקס חג הביכורים המיתולוגי.