אביב – עמותת בוגרי בן שמן | שיבלים 45

זיכרונות מבן שמן שער שישי –

לכבוד צבי ארז , עורך שנתון שבלים .

שלום צבי , , ואני 44 ו 43 רק לאחרונה קראתי במלואן את שתי החוברות האחרונות של "שיבלים ",מספרים רוצה להגיב ולציין שהתרשמתי עמוקות מדרך עריכתן, ומתוכן החומרים שהן כללו הן ממש מצוינות ומקנות לקורא מידע נפלא על מה שקורה בעמותת אביב, ומה שקורה בכפר הנוער בן שמן. שמי אליעזר עמיר )אולם כשהייתי בכפר, שם משפחתי היה אלברוט, והכינוי שלי בחברת הילדים . אני מניח שאילו 1943 עד 1936 , בשנים 14 עד גיל 7 היה אליעזר השמן(, הייתי חניך בכפר מגיל השנים הבאות, הייתי משתייך 4 הייתי נשאר וממשיך ללמוד בבית הספר החקלאי )התיכון( את , וכנראה שהייתי יוצא להתיישבות בג'יב יוסף, הלא היא עמיעד. 1947 כנראה למחזור צורפתי לקבוצת מעבר שהייתה ממוקמת במבנים 7 , כשהגעתי לבן שמן בגיל 94 כיום אני בן הצפוניים של החצר הגדולה, וכשנתיים לאחר מכן הועברנו למבנה חדש שהיה בכוון הרפת. בגיל עברתי באופן אוטומטי לחברת הילדים, לקבוצה ג'. המדריך של קבוצה ג' היה יזהר סמילנסקי, 10 שגם לימד אותנו בבית הספר העממי שהיה ממוקם בקומה השנייה במבנה המערבי בחצר הגדולה, ולפי מיטב זכרוני, כשהבריטים חיפשו נשק אצל היהודים בכל הארץ, הם גם חיפשו בבן שמן, ונדמה לי שמצאו את הסליק, שהיה מצוי במבנה של בית הספר. באותה תקופה לא היו ילדים רבים שהיו פליטים מאירופה. חלק גדול מהילדים היו ילדים מגרמניה שנשלחו על ידי הוריהם כשהרגישו שהמצב בגרמניה הולך ומחמיר. וכך קרה שהשפה הגרמנית הייתה מדוברת ונשמעת לעיתים קרובות , הדבר גרם לכך שלמרות שהייתי יליד הארץ , והעברית הייתה שפת אמי, הצלחתי לקלוט את השפה הגרמנית, עד היום אני יכול להבין אותה פחות או יותר. שאר הילדים בחברת הילדים היו ילדי הסגל שעבדו וגרו בכפר, וכן ילדים אחרים ממקומות שונים בארץ . אני נשלחתי על ידי הוריי מפני ששניהם עבדו ונהגתי לשחק עם הילדים ברחוב שלנו. הוריי החליטו שהם לא רוצים שאהיה "ילד רחוב", וכדי למנוע זאת הם שלחו אותי להתחנך בבן שמן, מה עוד שאבי הכיר את ד"ר להמן. רק כקוריוז, שנים מאוחר יותר אבי סיפר לי שהוא שילם עבורי לכפר לירה ארץ ישראלית אחת לחודש. אני מבקש לציין שאני חבר עמותת "אביב, מאז הקמתה פחות או יותר , ומאז שילמתי ומשלם את דמי החבר שלי באופן עקבי, וזאת בהתאם לדבריה של גב' דיסקין שאיתה שוחחתי לאחרונה.

חברי העמותה 65 בהתאם לכך, נדמה לי שאני נמנה על אותם המשלמים את דמי החבר באופן מסודר. האמת היא שעד קריאת שתי החוברות האחרונות של שיבלים, קבלתי את כל חוברות שיבלים מאז תחילת הפצתן, אולם אף פעם לא מצאתי מספיק זמן לשבת ולקרוא אותן במלואן.