אסותא | חדשנות בתחום הכירורגיה

ועמיתיו O scar R amirez הציעו 1990־ ב component separation שיטה המכונה (הפרדת רכיבים). טכניקה כירורגית זו מבוססת על ביצוע חתך אנכי בקו האמצע, פסיוטומיה צידית לשריר הבטן ) והפרדה rectus abdominis הישר( במישור שבין שרירי האלכסון החיצוניים והפנימיים תוך הזזה אמצעית של הגוש הכולל את שריר הבטן הישר והמחתלת .]3[ שלו שחרור זה מאפשר לקדם את הגוש 20 המרכזי ולסגור פגמים שרוחבם עד סנטימטר באזור קו האמצע. החיסרון העיקרי של שיטה זו הוא הצורך לבצע שחרור מורחב בקצוות העוריים של הפצע, שעלול להוביל לאיסכמיה ולסיבוכי פצע אחרים. חיסרון נוסף של ההליך הוא מיקום בעייתי של רשת. המישור שבו ניתן להתקין רשת נמצא בשכבה מעל המחתלת הקדמית ). זה מקטין את onlay של שריר הישיר ( יכולת הרשת לתמוך בתחולת הבטן. בנוסף, הרשת מועדת יותר לזיהום בשל .)5 קרבתה לעור (תמונה טכניקה זו עדיין רלוונטית כיום

היתה נראית רק לעתים נדירות. loss of domain מצב זה, המכונה (אובדן אחוזה), מתרחש כאשר מרבית תכולת חלל הבטן נמצאת בשק הבקע, כלומר דופן הבטן אינה מסוגלת להחזיק בפנים את תכולת חלל הבטן. אובדן אחוזה מוביל לנכות קשה ועד לאחרונה נחשב לבלתי ניתן לניתוח. ריבוי בקעים בצלקות מסתבך עוד יותר במצבים שבהם נדרשת הוצאה של פיה דרך דופן הבטן בעקבות ניתוח כירורגי או אורולוגי. אף אחת מהשיטות שפותחו - הפתוחות והלפרוסקופיות - לא אפשרה 10 תיקון ראוי של פגמים שקוטרם R ives סנטימטר ומעלה. גם שיטת ה־ לא מאפשרת שחזור יעיל של S toppa דופן הבטן כאשר הפגמים גדולים מאוד ומורכבים. לשיטה הזאת, כמו לכל ניתוח אחר, יש מגבלות אנטומיות. נוסף על כך, המשיכה לביצוע הליכים מתקדמים יותר, כולל אלה הלפרוסקופיים, מנעה את ההפצה הנרחבת של שיטה מתקדמת זו. בעבר מנתחים השתמשו לעתים בשיטות מאולתרות לפתרון הבעיה שכללו השתלת רשתות בצורות שאינן מספקות תמיכה ראויה והיעדר קירוב מלא של שולי הפגמים, למשל הנחת כאשר קצוות הרשת inlay רשת בצורת נתפרו לגבולות של הפגם בדומה לטלאי. טכניקות כאלו הובילו למקרי הישנות מהירה מעבר לאחוזים המקובלים. נסיונות לקרב את גבולות הבקע בכל מחיר הובילו לעתים קרובות לעלייה בלחץ התוך בטני לאחר הניתוח ולהתפתחות מצבים נלווים הדורשים התערבות חירום. חולים בעלי עודף משקל ומומים גדולים בדופן הבטן נחשבו לכאלה שאינם ניתנים לניתוח. מנתחים שנאלצו לטפל בבקעים כאלה באמצעות ניתוח העמידו בפני מטופליהם דרישות לא ריאליות לירידה במשקל והגבלות על פעילות גופנית לתקופה ממושכת לאחר הניתוח. השיטה הפלסטית: component separation מנתחים פלסטיים היו מעורבים בניסיון לפתור את בעיית שחזור דופן הבטן.

ולעתים היא הגישה היחידה האפשרית לאחר נסיונות לא מוצלחים לתקן את דופן הבטן בשיטות אחרות. כדי להפחית את סיבוכי הפצע, ניתן לבצע את הפרדת השרירים בגישה זעיר־פולשנית. שימוש בתמרון זה מאפשר לשמור על כלי דם המזינים את העור אך מצד שני הוא מגביל את הגודל האפשרי של הרשת. R amirez אף על פי כן, תגליותיו של סללו את הכיוון לפריצת דרך בניתוחי דופן הבטן באמצעות הפרדה של האלמנטים הצידים של דופן הבטן, כדי לאפשר קירוב טוב יותר של הגוש המרכזי. החוקרים מיקדו את תשומת שכוללת R ives S toppa ליבם לשיטת ה־ הפרדה בין שריר הבטן הישר למחתלת S emilunar אחורית עד לקו הקשת ( ). בתחילה נ יסו המנתחים line להמשיך את ההפרדה במישור בין ,) interoblique שרירים האלכסוניים ( , אך זה דרש R amirez כמו בניתוח של ניתוק של ענפים עצביים והעורקיים ) שמזינים neurovascular bundels ( את שרירי הבטן הישירים, דבר שהוביל לניוונם.

שחרור מתלה של העור; א. . Anterior component separation ניתוח .5 תמונה הזזה של גוש מרכזי ה-ו. הפרדה בין שרירי אלכסון; ג-ד. פסיוטומיה; ב.

א

ב

ד

ג

ו

ה

45 AMR ASSUTAMEDICAL REPORT VOL 10 ISSUE 1