בדרכי שלי | ספר זיכרון לישי שליף ז"ל

• ישבתי עם ישי לאחר שעברתי את בחינת ההתמחות. הוא שאל אותי מה הייתי רוצה לאחר שקיבלתי את המומחיות. התחלתי לבקש המשך הדרכה במשהו, והמשך עבודה במסגרת כלשהי. הוא הפסיק אותי ואמר לי "לא מישל, אלה דברים קטנים. אני רוצה לשמוע מה החלומות שלך בחיים? מי את רוצה להיות? " (מישל אברהם) • ישי החליט שאין סיבה שנביא מאבחנת מחוץ לעיר והכי טוב שאני עצמי אלמד אבחונים. הוא גם סייע לי להיכנס ללמוד במכון פויירשטיין את האבחון הדינאמי. שם גם גיליתי פן נוסף שלו. עד כמה היה אהוב כמרצה, ולמרות שהגיע ללמד קבוצה שכללה אוכלוסיות רבות ומגוונות – חזותו הייתה זהה לזו של מודיעין עילית. אברך. ציציות בחוץ. בלי למצמץ ובלי להסס. (חיה גרשוני) • אני יכולה לספר שזכיתי להשתתף בסדנה הנרטיבית עם ישי ורחל לפני כחודש בכנס הפסיכולוגים ולמרות שישי שיתף אותנו בתחילתה שהוא חולה והדבר משפיע על תפקודו, וגם במהלכה לא יכול להשתתף בכל המפגשים עקב נפילה, הוא היה כל כך חד מנטלית וקשוב לכל מה שהתנהל בקבוצה, שם לב ל דקויות והצליח יחד עם רחל גם ליצור עבורנו קבוצה משמעותית ומרגשת וגם ללמד ולהעניק לנו כל כך הרבה גם ידע מקצועי וגם בהתנהלות הבינאישית הרגישה והמרגשת בינו לבין רחל (איריס היימן). • ישי היקר, אדם של סיפורים, של חיבורים עמוקים, של חיוך שובה לב ובעיקר איש שרואה לנפש הבריאה לחלק הטוב המאיר שבאדם שתמיד הצליח לגעת בנקודה הכי רגישה , נכונה מדויקת ובעיקר מחזקת . בכל פגישה הרגשתי איך ישי רואה אותי כאדם שלם. ידע לקחת כל התלבטות ולהפוך אותה לס יפור של צמיחה, של תקווה. לימד אותי שבתוך כל סיפור כאוב יש גם עוצמה אדירה, שבכל דמעה יש גם טיפה של אור. הנחת לי יד על הכתף ברגעים הקשים, וידעת בדיוק מתי לשתוק ומתי לעזור לי למצוא את המילים בתוכי שירפאו ועכשיו אני לא מצליח למצוא מילים אני צריך אותך עכשיו במי וחד שתדע לעזור לי למצוא את הכוח להתגבר על הכאב על האובדן על תחושת היתמות. הסיפורים שלך, החוכמה העמוקה שלך, הצחוק המתגלגל חקוקים בליבי. היית מורה דרך, היית השראה, היית אור. (מרדכי בן ארי) • הבחינה הראשונה שבחנתי הייתה איתו ולמדתי כל כך הרבה. הייתה לו עין טובה כל כך על כל אדם. פעם הוא דיבר על זה שכמו ילדים, יש גם פסיכולוגים לקויי למידה, והוא ניסה כל כך לעזור להם. פשוט צדיק. (איריס ורד) • אני הכי זוכרת את העין הטובה, והיה כזה איש של שלום. בשנים האחרונות היו הרבה הזדמנויות לקונפליקטים.. למשל נפגשנו בזום על עבודה במגזר החרדי בתקופת הקורונה. היה שם הרבה כעס, וישי לא נגרר לשם אף פעם. הוא נשאר בעין טובה. (עטרה בר סלע) • גם במפגש האחרון של המחוז החרדי. ועלה הקושי של אנשים לעבוד בתקופה הזו במסגרות חרדיות. ולישי היה מאוד קשה לחוות את זה. ראו את הכאב שלו. הייתי תלמידה שלו ותמיד חשבתי שהוא גדול ממני, אבל במפגשים כמנהלת הוא התייחס אלי בגובה העיניים ותמיד התעניין בנקודת המבט של י וזו הייתה חוויה מיוחדת בשבילי. (ליאת ביתן)

6