בדרכי שלי | ספר זיכרון לישי שליף ז"ל

• הכרתי אותו בהשתלמות טיפול נרטיבי לפני 3 שנים. עזבתי את שפ"ח בית שמש שהיה עשר דקות מהבית שלי ופשוט רצתי לכיוון האור, לחזות באורו של ישי. האדם הזה, שכל אחד הרגיש אצלו שהוא בן יחיד ומיוחד. ברור לי שהאדם הזה הוא צדיק נסתר, כמה שהוא עשה את הכל "בגדול", כמו שהוא היה אומר אף אחד לא ידע על הכל, בעוצמה ובשקט בגבורה ובענווה. (אורה אלרז)

רב תרבותיות:

• קיבלת לשפ"ח פסיכולוגים עולים עם ידיעה מינימלית בעברית שלא התקבלו לעבודה בשפ"חים אחרים. האמנת בהם כשהם לא האמינו בעצמם, וגידלת פסיכולוגים לתפארת שבזכות האמונה שלך בהם, האמינו בעצמם. מבחינתך תהליכים אלו היו לכתחילה. תמיד התגאתה בכך שהשפ"ח שלנו הוא קיבוץ גלויות. (משה ברנשטיין). • כשהיה בוועדה המקצועית הוא היה הראשון שתמך בתכנית ההשלמה במזרח ירושלים. כשהיה לקראת יציאה מהתפקיד, הצעתי שהמתמחים יוכלו לכתוב את המקרים בערבית ואח"כ יתורגמו. ישי אמר לי להעביר את הבקשה מהר לפני שהוא עזב. הוא היה בין היחידים שראה בפסיכולוגים הערבים את המאמץ שהם עושים ולא רק את המקצועיות הירודה. (ענאן סיאור) • בתקופה האחרונה, למרות הכאבים, כאב לו במיוחד המצב בעם ישראל. לפני כשנה, בתקופה שלפני המלחמה, הוא ארגן מעגלי שיח ורצה שאצטרף. במיוחד כאב לו הקרע בחברה החרדית וביחסיה עם הציבור הכללי והדתי- לאומי. למרות שלעיתים לא הסכמתי איתו, הוא עזר לי לראות את הצד של הציבור החרדי, ואני לוקח את זה איתי עד היום. (בועז כהן) • בכנס הארצי לפסיכולוגיה חינוכית, בשנת 2000 , אחרי האירועים בחברה הערבית ורציחתם של 13 אזרחים, כשעלה דיון בכנס האם לדון בקונפליקט הזה במליאה או לא, ישי היה מהפסיכולוגים הראשונים, ובעיניי האמיצים אז - לתמוך ברעיון, לערוך קבוצת דיון בנושא הנפיץ. אז הייתה הפעם ה ראשונה שהכרתי את ישי, הערכתי מאוד, ואמשיך להעריך. (אמיר אבו יונס) - ישי היה אדם מיוחד מאד. היתה בו איזו קבלה של האחר שהיתה באמת חריגה, איזו יכולת לראות בכל אחד נקודת אור. איכשהו, למדות שלא פגשנו אותו הרבה ביומיום, לכולם היתה תחושה שהוא קרוב אליהם. הגישה הנרטיבית היתה בשבילו ממש דרך חיים, ותפיסת עולם שלמה, דרכה הוא ראה את ה דברים.(רעות שניאור) - כיו"ר הועדה המקצועית ישי וחברי הועדה נפגשנו במשרד הבריאות ביפו פעם בחודש. בזמן האינתיפדה אחת החברות הערביות אמרה שחוששת להגיע לתל אביב בשל המצב הרגיש. פניתי לישי והצעתי שניסע אליה לנצרת (למרות הרגישות לנסוע גם לשם) ונערוך שם את המפגש. מיד וללא היסוס ישי הס כים, אסף אותי בדרך, היא כמובן ארחה אותנו ברוחב לב

7