בדרכי שלי | ספר זיכרון לישי שליף ז"ל

סיפורי געגוע, אנקדוטות וחוויות משותפות

אמון ועין טובה שצופה קדימה:

• בראיון הקבלה שלי לשפ"ח התעניינת במה התזה שלי עוסקת, סיפרתי לך על קבוצות להורים לילדים הסובלים מחרדה. אמרת שאחרי כמה חודשים של היכרות עם השפ"ח אוכל להעביר את הקבוצה במודיעין עילית. אני לא הייתי עסוק בכך, שכן לא הרגשתי בשל לכך מקצועית, ועם זאת, בסתר ליבי קיוותי שיום אחד בעוד מספר שנים אוכל להתמודד עם החרדה שלי ולהעביר קבוצות מסוג זה. כעבור כמה חודשים פנית אלי ושאלת מתי ארצה להעביר את הקבוצה. סיפרתי לך שקבוצות ההורים היו בתל השומר ושם העבירו אותם הפסיכולוג הראשי ופסיכיאטרית בכירה, ואני הייתי סטודנט שבעיקר סיכמתי את הדברים וכתבתי על זה תזה בעזרת המנחים שלי. לכן, אמרתי לך, בשמחה אעביר את החומר לאחד הפסיכולוגים הבכירים בשפ"ח ואסביר לו מה עשינו. הסתכלת עלי ואמרת באופן פשוט - "אתה המומחה לנושא הזה, יהיה בסדר". האמנת בי. עלו קשיים מהותיים בהתאמת הקבוצה למגזר החרדי בעיר, אך אתה ראית את הקשי ים כאתגרים, היית בטוח שהדברים יסתדרו, ואכן כך היה. כשסיימתי את הקבוצה דחפת אותי לכתוב מאמר על התהליך. תהליכים כאלו קרו כל הזמן, ועם פסיכולוגים רבים. (ממשה ברנשטיין) • "את יכולה לכתוב בעברית? אה כן, לא מאד טוב, אבל קצת".. "ולקרוא? גם, אני יודעת, אבל לאט". תוך כדי, ברקע נשמעה שאלה: "אבל ישי, איך היא תעשה?". ישי הסתכל עליו ואמר: "היא תסתדר והיא תצליח". משפט כ"כ פשוט שכ"כ החזיק אותי תמיד (דפנה ליפשיץ) • כשפסיכולוגית אחת דיברה איתך על חיבתה להדרכות הורים, אתה תיארת חלום להקמת מרכז עירוני לטיפול בהורות ודחפת אותה להתמקצע עוד יותר בתחום. כשפסיכולוג אחר למד את תחום התקשורת- מיד אמרת שחייבים לפתוח בעיר מרכז לטיפול ואבחון בקשיי תקשורת ושאותו הפסיכולוג שזה עתה ס יים ללמוד לעומק את התחום - ידריך פסיכולוגים אחרים בתחום. תמיד רצת קדימה עם הרעיונות והיוזמות, הכל בגדול, והכול תוך אמונה רבה וכנה ביכולות ובפוטנציאל הגדול שקיים בכל אדם. (משה ברנשטיין) • לפני כ 21 שנים הייתי מתמחה כבר 6 שנים וישי דחף אותי לגשת לבחינת התמחות. "את מוכנה, את יכולה, את תצליחי". זה המסר מישי. כאשר בשפ"ח אחר שעבדתי בו במקביל, הייתי שומעת "עוד לא, את יכולה עוד להתקדם, חכי". הדחיפה של ישי בזמן ההתמחות ובכלל לאורך כל שנות העבודה, הא מון שאני יכולה, האמון הזה הוא אחד מעמודי התווך של הדמות של ישי, אמונתו ביכולות של כל אדם, להתפתח להתקדם לעשות שינוי להצליח ולעשות טוב, במיוחד בתחומים שאליהם ליבו חפץ. האמונה הזו אפשרה פיתוח של הרבה מאיתנו (מיכל וילנר) • פסיכולוג אחד סיפר שיום אחד קיבל טלפון עם הצעה לנהל שפ"ח. התגובה שלו הייתה- אני צריך לבדוק את הדברים עם ישי, ומאיפה קיבלתם את הטלפון שלי. והתשובה הייתה- ישי נתן לנו את המספר והמליץ עליך. כזה היה ישי- מאמין ביכולות, דוחף קדימה וגם כשזה בא על חשבונו. בסוף אות ו הפסיכולוג קיבל את ההצעה ועזב את השפ"ח. (משה ברנשטיין)

5