בדרכי שלי | ספר זיכרון לישי שליף ז"ל

שלי בשירות מתבטאים ערכי הרגישות התרבותיות והאמונה ההומניסטית בפוטנציאל האנושי, שבהם אני מחזיק כמנהל וכפסיכולוג. קיבלתי לשפ"ח פסיכולוגים שלא הסתדרו במקומות עבודה אחרים, אבל פרחו אצלנו, מתוך אמונה שסוציאליזציה והדרכה מתאימה תקדם אותם. יש לי סבלנות ועניין, וה שמירה על הקשר עם הפסיכולוגים, הראיה החיובית של הגדילה וההתפתחות מסייעים גם הם. כמו כן – ההכרח מוביל לתפיסת עולם, ובהדרגה הבנתי את מעלת הגיוון בכוח האדם מבחינה חברתית, דתית ותרבותית. הגיוון מכניס לצוות סקרנות כלפי האחר, קבלה וכבוד. ועל אף שהציבור החרדי מגוו ן הרבה יותר משנראה לעין חיצונית, לעתים למסגרות קל יותר לקבל פסיכולוג שהוא אדם לא חרדי מאשר אדם חרדי המשתייך לזרם אחר. יחד עם הגיוון, חשוב לי שלפסיכולוג תהיה שאיפה להשתלבות, שתאפשר לו רגישות ומוכנות לא להפגין במודגש שונות תרבותית שתאיים על הקליינטים.

➢ מרחב ליוזמה אישית

חלק מהעצמת כוח האדם, הוא תהליך משותף של בירור החזון, והערכים ונטיות הלב של העובדים, ואיתור אפשרויות והזדמנויות שיספקו לעובד לבטא את כישוריו באופן הולם. אני רואה בכך תועלת פרקטית רבה, מעבר למשמעות הערכית: תהליך כזה מחדש את העשייה, נותן סיפוק לעושה ומהווה מו דל לעבודה שלנו עם השטח. מבחינתי, זה חלק מרכזי מעבודתי כמנהל.

תפיסה ניהולית

ניהול כלפי מעלה

➢

לתפיסתי, ניהול טוב מתקיים כלפי מעלה, לא פחות מאשר כלפי מטה. כלומר: מנהל טוב מפעיל את המנהלים שלו לא פחות מאשר את הכפופים לו, ותפקידו להשמיע את קולם של הכפופים בפני בעלי הכוח, מה שמתאים לאופי המעט חתרני שלי. אני רואה את תפקידי בשמירה על זכויות הפסיכולוגים, בהכרה אינטימית של התלוש, הדרגות והזכויות של כל אחד. אני לא רואה בכך טובה לפסיכולוגים, אלא כאחריות אישית, והמחויבות הזו יוצרת אמון וקשר בין מנהל ולמנוהל. מטרתי תמיד היתה לשפר את תנאי העבודה של הפסיכולוגים, מכל בחינה, ואני מאמין שכל הישג שלי בתחום הזה מאפשר לנו לגייס כוח אדם טוב. בנוסף, אני משתתף באופן בפורומים מחוזיים וארציים – הייתי שנים יו"ר ארגון המנהלים, יו"ר הועדה המקצועית, אני משתתף בצוות המוביל של מחוז ירושלים והמחוז החרדי. לתפיסתי, ככל שאני עולה במדרג הניהול, אחוז התוכן והמקצועיות בעבודה שלי קטן, אך מוטת ההשפעה שלי גדולה יותר, וזה מתאים לאופי שלי ולהגשמה העצמית, וגם משתלם לשפ"ח, כי זה מגדיל את האפשרויות שלי לגייס משאבים מחוזית, ארצית ועירונית. אני רוצה לחבר גם פסיכולוגים נוספים בשפ"ח לעבודה ארצית ומחוזית, אך זה מתאפשר באופן מצומצם בלבד, בי ן השאר בגלל הקושי של פסיכולוגים (שבאופן פרדוקסלי אמונים על שינוי) להסתגל בעצמם לשינויים.

➢ עבודת השפ"ח בתוך העיריה

אני חושב שההיכרות שלי עם המקורות התקציביים של השפ"ח אפשרה לי בעבר לקבל תוספות מן העירייה, אך הגישה של העיריה היום היא "לא לדבר על מקורות התקציב אלא על צרכים". בפועל, דרישות ממוקדות צרכים עובדות בעיקר במנופי לחץ – לדוגמה, ועדות הזכאות – שהן למעשה

57