בדרכי שלי | ספר זיכרון לישי שליף ז"ל
לפעמים אנחנו פשוט יוצרים אותו. הוא לא מתגלה אלא פשוט נוצר, נולד באותו רגע. כי אנחנו מניחים שיש שם מסוגלות, ושאם הוא הגיע לפה למרות שהוא בדרך כלל סרבן מרדן, זה כנראה מסיבה טובה ומשהו טוב קרה . ושיכול להיות שהוא פשוט בא כי הוא היה עייף או סיבה אקראית כלשהי, משהו מזדמן, או שהוא הבין שהאלטרנטיבה גרועה עוד יותר. אבל אנחנו באים מראש עם עיניים טובות ומניחות שיש שם... אנחנו דוחקים קצת לכיוון הזה . שלמה: כיוון חיובי הוא וודאי יהיה מרוצה ממנו. זה נעים יותר בנפש לספר לעצמי סיפור טוב על עצמי, אבל לא בהכרח שהוא היה שם. יכול להיות שהוא פשוט נולד הרגע . ישי : למאי נפקא מינה? מה זה משנה? אני חושב במושגים של לימוד זכות. בגמרא בשבת דף כ"ו כ"ז הסיפור של הפועל מהגליל שבא ליהודה לעבוד. ובסוף שנה או כמה שנים, לקראת יום כיפור, הוא נפרד מבעל הבית ורוצה ללכת לביתו. הוא מבקש סדרה של דברים - ומבקש כסף ואומר לו שאין לו, ומבקש פרות ואומר שאין לו, סדרה שלמה של דברים . אין איך לשלם. אז נשאר בלי כלום והלך הביתה. אחרי החג בא אליו בעל הבית לגליל עם חמורים טעונים בכל טוב. אז הוא שואל אותו: "מה חשבת כשאמרתי לך שאין לי כסף?" הרי הוא חי אצלו, הוא ידע אם יש לו כסף או אין לו כסף. אז הוא אומר: "חשבתי שהלווית את זה למישהו אחר". "ומ ה חשבת כשאמרתי לך שאין לי פרות?" "חשבתי שהקדשת אותם" וכך הלאה . אומרת הגמרא: "וככה ועוד כך היה באמת". הגמרא אומרת לנו יסוד גדול - שלימוד זכות שנתפס אצלנו כמשהו לצדיקים נאיביים ונבוכים או לצדיקים גמורים, אבל לא לחיי היום יום, כי זה לא באמת אמיתי - זה עובדים בעיניים. אומרת הגמרא: לא! לימוד זכות, עד כמה שזה נשמע רחוק, זו אמת . אז אני לא צריך את האמת. מספיק לי שאם זה יעיל וזה עוזר וזה מיטיב - מספיק לי. אבל אליבא דאמת, אליבא היהדות, ככה זה . שלמה : זה ממש מזכיר לי מדרש של חז"ל אחר על יוסף ואחיו. שהם חזרו אחרי הקבורה של יעקב אבינו, והם באו ליוסף ואמרו לו - כמו שרש"י אומר, הם המציאו סיפור: "אביך ציווה אותנו לפני מותו לאמור כה, אנא סלח נא פשע אחיך". והם שינו מפני השלום, למרות שיעקב אבינו לא אמר להם לו מר את זה ליוסף, אבל הם חששו מאוד שעכשיו הוא עלול לסגור איתם חשבון . חז"ל שואלים: מה גרם להם לחשוב ככה? הם ראו את יוסף בדרך לחזור למצרים, צועד הצידה, פונה הצידה לבור ומסתכל לבור - לבור שלתוכו הם זרקו אותו. והם היו בטוחים שעכשיו הוא משחזר מה הם עשו לו, מתכנן חלילה לסגור חשבון איתם . וחז"ל ממשיכים - ומה באמת היה שם? הכותרת שניתנת שם זה שיוסף עצמו לטובה התכוון. יש כמה פירושים למה לטובה התכוון - אחד מהם זה שהוא עמד בצד כדי לראות את הבור שיוכל לברך "ברוך שעשה לי נס במקום הזה ". ישי: זאת אומרת אתה מניח הנחה שהכיוון החיובי הוא לא כיוון שבן אדם מרוצה ממנו ? סיפורי התנהגות מול סיפורי כוונה
48
Made with FlippingBook Learn more on our blog