בדרכי שלי | ספר זיכרון לישי שליף ז"ל

כיצד לדבר עם ילדים בשפה מחוללת שינוי

שלמה נדלר בשיחה עם הרב ישי שליף על הגישה הנרטיבית

השיחה הוקלטה כפרק בפודאקסט "נפשות וחסרונן"

להאזנה :

שלמה נדלר: ערב טוב ישי. כשדיברנו לקראת המפגש הזה, ידענו מיד שיש משהו בגישה הנרטיבית שלא רק קרוב לליבנו כפסיכולוגים, אלא שיש סיכוי גדול שהיא יכולה להיות קרובה ללב רבים - אנשי חינוך, הורים או אולי כל אדם. למה בעצם? מה היא השפה הזו, השפה הנרטיבית? והאם היא באמת מתאימה ג ם לשיחות שמחוץ לחדר הטיפולים ? ישי שליף : הטיפול הנרטיבי, הגישה הנרטיבית שפותחה על ידי מייקל ווייט ודייוויד אפסטון, יש לה כמה עקרונות שעושים אותה מתאימה לעבודה עם בני אדם בכלל ועם ילדים בפרט. היא קודם כל יש לה הנחות יסוד כלפי אנשים וכלפי ילדים שאומרות שהבן אדם הוא המומחה לחיים שלו. זאת אומרת, יש לאדם ידע על מה טוב לו ומה לא טוב לו, מה מתאים לו ומה לא מתאים לו . אנחנו חושבים שהרבה פעמים לבני אדם, לילדים, יש - בגלל חוויות שהם עברו, בגלל סיפורים שסיפרו עליהם - חסר להם ביטחון עצמי, הם חושבים על עצמם באופן שלילי, הם חושבים על עצמם כ"ילד הרע" וכולי . אנחנו מניחים שזה סיפור שהילד, הנער, הילדה, הנערה מספרים על עצמם וזה משפיע על האופן בו הם רואים את העולם - זאת אומרת החשיבה שלהם. הסיפור שהם מספרים על עצמם הוא כמו משקפיים שמרכיבים שדרכם הם רואים את העולם. במשקפיים כהות העולם נראה כהה, במשקפיים בהירות העולם נראה בהיר . התפקיד שלנו כמבוגרים, כהורים, כמנחים הוא להתעניין בסיפורים שמספרים האנשים והילדים על עצמם ולמצוא בהם את קצות הזנב - קצות החוט לסיפורים אחרים מועדפים שאנחנו מאמינים שיש בחיים של כל אחד . שלמה : מעניין כי אתה אומר מצד אחד שהאדם מומחה לעצמו, לחיים של עצמו - וגם ילדים. אבל במה הוא מומחה לחיים של עצמו? הרי הוא מגיע ממקום שהוא לא יודע, הוא מרגיש אבוד, הוא מרגיש מבולבל, הוא רוצה משהו אחר שמבחינתו אין לו בתוכו. אני חושב על ילד בן חמש, בן שש, שבקושי מצליח לארגן את הסיפורים על עצמו - ילד שמפספס הרבה, חוזר תמיד הביתה מה'חיידר' רטוב, או ילד שמסתובב עם תחושה מאוד מרירה לגבי עצמו. איך הוא יכול להיות מומחה לחיים שלו ? מה משמעות "מומחה לחיים של עצמו "?

46