בדרכי שלי | ספר זיכרון לישי שליף ז"ל

שלא קיימתי לאמא שלי. לא ישנתי כל הלילה. באתי הביתה וביקשתי מההורים ללכת לישיבה. ידעתי שאם הם היו אומרים לא לא הייתי הולך. התגובה של אבא שלי היתה כשפגשתי אותו בגראז': "תמיד חלמתי שיהיה לי בן רב" , אבל באמת, רק הוא והקב"ה ידעו על החלום הזה . זה היה שלושה שבועות לפני שחגגתי . 16 אז היה חוק לגבי דחיית שירות, ש אפשר לתת רק מגיל . 16 הרגשתי שאני רוצה לעבור לישיבה אבל לא רציתי לעבור לישיבת הנגב, כל התלמידים שם לבשו רק שחור ולבן, הרגשתי שזה לא מוצא חן בעיניי. זה לא היה מספיק פתוח בשבילי. אז המליצו לי הרבנים בישיבה התיכונית – הרב וילמן והרב גראז – על באר יעקב. היו שם הרבה חוצניקים , ולא לבשו שחור- לבן, זה התאים לי יותר.

איזה מין ילד בגיל 16 עובר לעולם חדש, ועדיין יש לו סטנדרטים עבור ה עולם החדש הזה ?

(מחייך).

הגעתי לבאר יעקב אחרי חנוכה , ונשארתי שם. כשהגיע יום העצמאות, יום שהיה קדוש אצלנו בבית, היה טקס בבית הספר בו למדתי. לא רציתי ללכת ואבא שלי ציפה שאבוא. התייעצתי עם הרב וולבה והוא אמר: "מצפים ממך לברך?" ואמרתי שלא, שזה טקס בבית ספר. הוא אמר: "אז למה לא תלך ?" והלכתי. אבא שלי לא שכח לו את זה. בגיל שישים לא ידענו מה לעשות לו, הרי לא היה חסר לו כלום, והחלטנו לעשות סעודה משפחתית . שאלנו אותו את מי עוד להזמין, והוא ביקש שאזמין את שני הרבנים שלי: הרב וולבה והרב וולפסון, והם באו. אחותי כבר היתה נשואה, וזה היה בסלון שלה, עשינו את השישים של אבא שלי . אבא שלי אמר: "אני יודע שאתם לא ציוניים , אני לא משלה את עצמי שהפכתם להיות ציוניים, אבל כיבדתם את המשפחה ."

זה כל כך שונה מאיך שמתנהלים בישיבות לחוזרים בתשובה ...

כשעבדתי באור שמח [ישיבה לחוזרים בתשובה] ככה עבדתי גם.

תספר על הדרך שלך לפסיכולוגיה.

גברת פלורנס מיטווך היתה מנהלת החוג לעבודה סוציאלית בבר אילן, היתה חברה של אמא שלי בסביון, בעלה ניהל את NCR. הלכתי להתייעץ איתה, התלבטתי אז בין עבודה סוציאלית ופסיכולוגיה ומחשבים, הייתי בן שלושים. שאלתי אותה מה היא חושבת, והיא אמרה שלא נראה לה עבודה סוציאלית כי "אתה נראה יותר בוגר מהמדריכים שלך", אבל ש כדאי לי ללכת לפסיכולוגיה, שם הפרקטיקום הוא רק בתואר שני והם יהיו מבוגרים יותר . הייתי באמת חריג מאד בנוף האוניברסיטאי: הייתי אבא, לימדתי – היו לי אז שני ילדים – לימדתי בערכים, באור שמח, במכללה בירושלים – לימדתי יהדות וגמרא לחוזרים בתשובה . זו היתה חוויה יוצאת מהכלל, ללמד מוחות חריפים שהגיעו מה - Ivy league שלא יודעים צורת אות עברית – צריך לתרגם הכל וגם ללמד גמרא! הייתי עושה עמודת מילים באנגלית ובארמית ועברית, והיינו לומדים גמרא ברמה גבוהה. ובנוסף לכך, היו לי אז המון שיחות נפש וזה מה שהוביל אותי לפסיכולוגיה .

מה בשיחות האלה הוביל אותך לפסיכולוגיה כמקצוע ?

באו צעירים שהיו עסוקים בזהותם ובחילוק בין העולם היהודי והעולם המערבי, החיבור להיסטוריה של אלפי שנות יהדות, מול זהות אחרת, מערבית יותר. הרגשתי שבשיחות לקחתי חלק במשברי נפש של

28