בדרכי שלי | ספר זיכרון לישי שליף ז"ל

עד שהשתקמתי. לאחר כמה חודשים ביקשתי חופשה ארוכה באופן חריג על מנת להצטרף למשלחת התנדבותית של סיוע לנפגעי אסון במקסיקו, דבר שהצריך ממני היעדרות של כשלושה חודשים, וישי אישר זאת. כלומר, ברגע שידע שאני נוסעת שלא על מנת לשקוע בדכדוך ועצבות, אלא נוסעת כדי להיות בעשייה שתיטיב עם עצמי ועם הזולת – לא הייתה לו שום בעיה לאשר לי חופשה, ולמעשה היא אפילו הייתה בתשלום. היו בו גדלות נפש ונדיבות לב יוצאות דופן. (אסנת בראון) • אחרי שפרצה המלחמה התקשיתי מאוד להגיע לעבודה וחוויתי, כמו רבים מאיתנו, משבר מאוד גדול. ביקשתי מישי להיפגש איתו בביתו ושם שיתפתי אותו בתחושות הקשות שלי מאז הטבח ובקושי שלי לעבוד במודיעין עלית בתנאים החדשים שנוצרו. שיתפתי אותו שבנסיבות אחרות ברור לי שהדבר הנכון לעשות היה להתפטר, אבל שאני בהריון ולא יכולה להרשות זאת לעצמי. מתוך אכפתיות אנושית עצומה ישי ראה את המצוקה שלי ויחד מצ אנו פתרון בו עבדתי דרך השפח עם מפונים מהצפון, והגעתי לשירות אחר הצהריים לטיפולים שם, וניתנה לי רשות למעט מאוד בהגעה למסגרת החינוכית, ולדברי ישי "תעשי מה שתוכלי, אני סומך עליך כשאת אומרת שאת לא יכולה, ומה שלא תוכלי – יש לך ימי מחלה וחופשה ואנחנו נצליח להגיע עד ללידה". אחרי הלידה התלבטתי מאוד אם לחזור, כשהסיבה היחידה לחזור מבחינתי הייתה לחזור לעבוד אצל ישי. כך, לאורך 9 שנים שעבדתי בשפח ישי הפגין כלפי אנושיות, חמלה ואכפתיות, והרבה פעמים הרגשתי שהוא יוצא מגדרו על מנת לבוא לקראתי, ומוצא פתרונות יצירתיים וחדשניים על מנת לאפשר לי להמשיך ולהיות חלק מהשפח. תמיד אוקיר אותו על כך. (אסנת בראון) - ישי ראה הזדמנות בכל דבר, אני זוכרת שהגיע אי מי והציע להקים מכון משלו. חששתי שיאיים על המכון הצעיר שלנו, ופניתי לישי שיסייע לי בעצה ותושיה, ואולי אף יעמיד את אותו אדם על טעותו. אבל הוא סבר אחרת: "אולי הוא יוכל לתרום לנו? אולי הוא יוכל לסייע בלימודי גמרא, שא י אפשר להביא לכך מורות?" (חיה גרשוני) • לפני שנים רבות הוא הקים יחד עם רחל אתר אינטרנט, ועזרתי להם קצת. אני זוכר שהייתה התלבטות לגבי התכנים שיועלו לאתר, האם לשתף את הכול או לשמור חלק מהחומרים. ישי היה החלטי לגבי חלוקת הידע – הוא לא ראה בכך דילמה והעלה תרגילים וחומרים רבים של מרכז קס"ם לקהל הרחב. נדיבותו ושיתוף הידע שלו ניכרו לכל אורך החברותא המשותפת שלנו, שהייתה לרוב במוצאי שבת. הוא האיר מחכמתו, הפנה אותי למאמרים, שלח לי תרגי לים שכתב ועוד. (בועז כהן) • אלפא רומיאו בצבע בז' חונה מחוץ לבית , רכב של אנשים יחודיים פרועים משהו, שמחפשים חווית נהיגה אחרת . לא כל- כך מתאים לדמות הסולידית של ישי שליף. הרושם הראשוני במפגש איתו כמתבגר צעיר היה מוזר . איש עם מבע תמים שלא כל- כך ברור לך אם הוא מביט בך או באובייקט אחר ב חלל בגלל הפזילה ממנה סבל , חיוך רך ונעים שכמעט לא מש מפניו התחושה הייתה שזה אב בית מושלם - נאיבי ולא מחובר למציאות של החברה הפרועים שמאכלסים את המקום . מסתבר למפרע שהוא היה אדם עדין הנפש ורגיש באופן יוצא מגדר הרגיל בעל אינטליגנציה גבוהה וכושר ניתוח חד של סיטואציות. בגלל העדינות שלו הרשינו לעצמנו לעשות כל מיני תעלולים כמו לקשור את הרכב שלו

11