ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני

משה קניג ד״ר | 142

ללא שהות נוספת, שמתי פעמיי ללשכתו של בודור. מסרתי לו את שמותיהם של יעקב ובן דודי וביקשתי שידאג לשחרורם. למוחרת היום עדכן בודור שבדק, והשניים לא נמצאים בבית המפלגה ברובע השביעי. יכול להיות, נידב מידע נוסף, שהוכנסו לגטו. לא ויתרתי. בעזרת שוחד נדיב ורצון טוב של השוטר שעבד בצירות, ניסיתי לאתר את השניים בגטו, אך גם שם הם לא נמצאו. משמוצו כל האפשרויות, וכל הדרכים הובילו למבוי סתום, הכתה בי ההכרה הכואבת. יעקב נעלם ולי אין מושג מה עלה בגורלו. עם השחרור מאחיזת השלטון הנאצי, פגשתי אדם שנעצר עם יעקב ו-ווילמן וממנו שמעתי על השתלשלות האירועים הטראגית. לתושבי הבתים המוגנים הצפופים היו בעיות קשות של אספקת מזון. נכון הדבר כי בעיה זו היתה מנת חלקם של כל תושבי בודפשט, אך מי שלא כרע תחת נטל הגבלות חופש התנועה - כלומר כל מי שלא היה יהודי - הצליח איכשהו להסתדר ולמצוא פה ושם מצרכי מזון. הבתים המוגנים היו סגורים רוב שעות היום ופרק הזמן שעמד לדיירים כדי להצטייד במזון היה קצר ביותר. באחד הימים החליט אחד הדיירים בבית בו התגורר יעקב לחמוק מהדירה בשעות האיסור ולנצל קשרים ותיקים לשם השגת מזון למשפחתו. יעקב, ששמע על התוכנית, ביקש משותפו לדירה לסור בדרכו לצירות השוויצרית ולדרוש בשלומי. לרוע המזל, המצוד של השכן אחר המזון הסתיים בזרועותיהם של הנאצים. אחרי שנחקר ועונה, נלקח האיש לדירתו בבית המוגן לעריכת חיפושים בכליו. בטרם ישובו למפקדה, עמדו הנאצים בלבושם האזרחי יחד עם העצור במרפסת הבית. בדיוק באותו רגע עבר שם יעקב, מלווה בווילמן ובחברו עורך הדין ד"ר לסלו. השלושה, שלא הבינו שהשכן מלווה בשוטרים נאצים, בירכו אותו לשלום, ויעקב הוסיף ושאל האם ראה אותי. כששמעו את שמי, הבינו הנאצים שנפלה לידם הזדמנות לתפוס בחכתם פעיל יהודי מבוקש, ומיד לקחו את הארבעה לבית המפלגה ברובע השביעי. תהליך החקירה, כנהוג אצל הנאצים, היה אלים ואכזרי. שני גורמים החמירו את מצבו של אחי; חטאו הראשון היה לבושו. באותה עת עטה יעקב לגופו מעיל פרווה יפה שהגן עליו מפני הקור העז. גם המגפיים ההדורים על רגליו עוררו תשומת לב. חוקריו, שהיו כנראה בעלי חוש אופנתי מפותח, חשקו בפריטים הנאים. בהתאם לסולם הערכים המעוות של הנאצים, בעובדה זו היה די כדי לחרוץ את דינו. אבל היה גם גורם שני. בניסיון למלט את עצמו מהחקירה ומתוצאותיה המאיימות, יעקב סיפר לחוקריו על עבודתי בצירות השוויצרית ברחוב ווקרלה. מאחר שלא היה מודע לשנאה היוקדת של אנשי צלב החץ כלפינו, העריך שעובדה זו תעמוד לזכותו. יעקב, כמובן, טעה. לא זו בלבד שהמידע שנידב לא סייע לו כהוא זה, הרי שבעקבות האינפורמציה הזו, הגיעו שני הנאצים לעצור גם אותי.