ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני
143 | חולם, לוחם, מחנך
באשר לעצורים שנלקחו איתם, גורלם לא היה אחיד. העובדה שבן דודי לא טרח מעולם ללמוד הונגרית, פגעה לא רק בו, אלא גם ביעקב. עבור הנאצים, היה זה סימן מובהק לכך שמדובר במרגלים – אחד לא מדבר את השפה המקומית, השני קשור לצירות זרה. עורך דין לסלו, שהיה דובר הונגרית ונטול קשרים דיפלומטיים, לא עורר בהם עניין מיוחד ולכן זכה להישאר בחיים. לסלו ראה כיצד הופשטו יעקב ובן דודי ונשארו לעמוד בחדר החקירות, כשרק תחתונים לגופם. הבעיה היחידה של החוקרים בשלב זה של החקירה היתה היכן יהרגו את העצורים שלהם, שכן ההפצצות וההפגזות של הצבא האדום מנעו יציאה אל האתר המועדף עליהם, קרי שפת הדנובה. לבסוף נפלה ההחלטה. יעקב ו-ווילמן נלקחו לכיכר העיר על שם פרנץ ליסט, מקום מושבה של האקדמיה למוסיקה. את ההמשך ניתן רק לנחש, על בסיס נוהל הרציחות הנאציות. יעקב ובן דודי אולצו כנראה לצעוד עירומים ויחפים בכיכר העיר המושלגת. בטרם ייפלו ירויים אל קברם, היה עליהם לחפור אותו. שנים רבות חלפו מתום המלחמה ועד שנפתח קבר האחים שנפער מתחת כיכר הדמים. שיירי הגופות שנמצאו שם נלקחו לקבורה, אך לדאבון הלב, במצב בו נמצאו, איש לא יכול היה לזהות מי מהגופות.
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker