ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני
141 | חולם, לוחם, מחנך
נחזור עתה ליום הגורלי בצירות. באותו בוקר, בעודי שקוע בעבודתי במשרד, ניגשים אליי לפתע השומרים ומודיעים לי ששני נאצים חמושים ממתינים לפני הדלת ומחפשים אותי. בעצת השומרים, ניגשתי להסתתר בחדר המקלחת ואת תעודותיי החבאתי מאחורי המראה. כעבור זמן-מה קיבלתי אות הרגעה; הסכנה חלפה, הנאצים הסתלקו. אחרי שנשמתי לרווחה, סיפר לי עו"ד מזאי, מנהלה האדמיניסטרטיבי של הצירות, את שאירע: כשהגיעו שני הנאצים לשערי הצירות ושלחו את שומרי הסף לקרוא לי להתייצב בפניהם, פנה אחד מהם אל מזאי ועדכן אותו באשר למתרחש. מזאי יצא אל הנאצים והכחיש מכל וכל את הטענה כי אדם בשם קניג נמצא במקום. בתגובה, איימו הנאצים שייכנסו פנימה ויעצרו חמישה יהודים, עד שיוסגר קניג לידיהם. מזאי לא נבהל ואיים בחזרה כי כניסתם למקום תיענה בדרישת מעצר של מאתיים הונגרים שתוגש למשרד החוץ בבזל. "אתם בוודאי לא תרצו לגרום לשערורייה בינלאומית שכזו", הוסיף מזאי בטון ידידותי מעושה. כשהנאצים החלו להפגין היסוס מסוים, ניצל זאת השוטר שעמד במקום וסיפר שכשהיה מוצב בשלוחה של רחוב וודס, יצא לו לא פעם להיתקל באנשים שמחפשים את קניג. בטון ידידותי המליץ להם לחפש את הקניג הזה שם. כדי למנוע כל התרחשות בלתי רצויה, חש מזאי לטלפון ועדכן את הבית ברחוב וודס שגם הם לא מכירים שום קניג. במשך כל אותו יום, תהיתי כיצד זה הגיעו הנאצים דווקא אליי. עם ערב, התבררה הסיבה, והיא שברה את לבי. כשחזרו אנשינו ממטה הבתים המוגנים, הבית בו כזכור גר יעקב, התבשרתי שאחי ובן דודי ווילמן נעצרו. על נסיבות המעצר, כמו גם על המקום אליו נלקחו השניים, איש לא ידע דבר. הבשורה המרה טלטלה אותי. מעצרים אלה היו שקולים לגזר דין מוות. חדור רצון לנסות להציל את השניים, לא נתתי לתחושה האיומה שנחתה עליי לרפות את ידיי. מיד פתחתי בסבב התייעצות במטרה לשחררם. בערבו של יום הגיע למשרד פריץ, בנו של ווילמן. פריץ עדכן שהעצורים נלקחו לבית המפלגה ברובע השביעי. עתה היה ברור שהכתובת לפנייה בעניין הוא בודור, מפקד בית המפלגה ברובע החמישי. אותו בודור היה דמות מרכזית בקרב חברי מפלגת צלב החץ. בפיקחותו, הבין בודור שימיו של המשטר הנוכחי ספורים ומתוך דאגה לעתידו, הפגין נכונות רבה להושיט יד מסייעת ולחלץ יהודים רבים מצרות מסוכנות. כך הבטיח הלה לעצמו שוצפס שיוענק לו כשהרוסים יכבשו את העיר. לרוע מזלו, הוא לא היה פיקח דיו להבין שערכו של השוצפס עבור הרוסים יהיה משול לקליפת השום. את פעולתו מלאת התושייה והאומץ של עורך דין מזאי אני מוקיר עד היום, ומודה לו על כי הציל את חיי.
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker