ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני
137 | חולם, לוחם, מחנך
בדרכם, הם לוקחים אותם למרתף שאימצו לצורך המטרה, ושם מחסלים אותם. קשה לומר שהתלהבתי למשמע התיאור, אבל בתנאים של אותם ימים, לא דנתי אותם לכף חובה. באווירת החשש והפחד התמידי בה חיינו אז, אין פלא כי היו מפגשים נוספים שהעלו לי את הדופק. בסיור חילוץ עצמות אחר, בדרך חזרה למשרד, שוב נגלתה לעיניי דמות מבהילה. היה זה צעיר ובלונדיני, לבוש במדים ועל ראשו כובע צבאי מעוטר בנוצת תרנגול - סמל הג'נדרמריה האכזרית. חמקתי חיש למשרד בחסות השוטר ששמר עלינו ושאלתי בדאגה את עמיתיי מה רצונו של הג'נדרם המאיים בחוץ. שאלתי הדאוגה גררה פרצי צחוק רמים. הסתבר שהג'נדרם הנורא הוא יוסף מג'רי (מאיר יוסף), חבר השומר הצעיר. מפגש שגרם לחרדה, ואף לסיכון, אירע בעיצומו של חודש דצמבר. בעוד העיר נתונה להפצצות יומם וליל, הייתי יורד לעתים למקלט, להפוגה קלה מהמתח התמידי. באותו יום עמדתי ליד היציאה מהמקלט ושוחחתי בניחותא עם ידיד שהיה שם. לפתע נפתחה הדלת. למרחב אותו חשבנו למוגן, פרצו אנשי צלב חץ חמושים, בראשם אדם לבוש מדי כמרים קתוליים. לא היה לנו ספק לגבי זהותו של הכומר. האב קון התפרסם בעיר בזכות שנאת היהודים היוקדת שבערה בו. קון נעמד זועם מול ידידי שארשת פניו נותרה עדיין מחויכת משהו. "אתה צוחק עלי יהודי מלוכלך! אני כבר אלמד אותך לצחוק!" השיעור של קון נפתח בדהרה אל תוך המקלט עם כל קלגסיו. ידידי ואני עלינו בריצה לקומה השנייה והזעקנו תגבורת למבצע הצלה מהיר של שני תריסר החברים ששהו במקלט. עד שהגענו בחזרה, גילינו שהפולשים נעלמו. החברים המפוחדים סיפרו שקון ציווה עליהם לעמוד בידיים מורמות עם הפנים אל הקיר, בשעה שחייליו מאיימים עליהם בנשקם. הם עמדו שם דקות ארוכות, מבוהלים ומשוכנעים שסופם קרב. כשהעזו לבסוף להסתובב, נוכחו לדעת שהנאצים הסתלקו. בירור עם השוטר וחיילי הקישקה שאמורים היו למנוע אירועים שכאלה, העלה כי פטר קון טען שבא לחפש מקלט טוב בשביל ילדי אנשי צלב החץ והבטיח להם שלאיש מבין דיירי הבית לא יאונה כל רע.
Made with FlippingBook - Online Brochure Maker