ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני

משה קניג ד״ר | 136

קישקה בטרם תפס משטר צלב החץ את השלטון, הצליחו רבים מתושבי העיר הלא יהודים להתחמק מגיוס לצבא. בין אלה, היו בני אצולה צעירים, בניהם של שרים ובני אנשי הפקידות הגבוהה, שלא גילו כל רצון להיהרג למען מלחמתם האבודה של הגרמנים.

בסוף אוקטובר נגמרה החגיגה. כל המשתמטים גויסו ליחידות עזר צבאיות שכונו, על פי ראשי התיבות של השם ההונגרי, קישקה.

יחידות אלה הוקמו כדי לסייע לממשל החדש, על אף היותם של חיילי היחידות ורבים מהמפקדים מתנגדי המשטר. בכאוס ששרר אז, הצליחו אנשי המחתרות - הקומוניסטית והציונית - לנצל את המסגרת למטרותיהם. מיטב חברינו התגייסו ליחידות אלה רק כדי לקבל תעודה שתאפשר להם לנוע בחופשיות בחוצות העיר ולשאת נשק. יחידות אלה אף סיכלו לא פעם מתקפות נאציות על מקומות מסתור של יהודים, כגון בתי ילדים של הצלב האדום הבינלאומי. בשבועות האחרונים רוויי המתח שלפני השחרור, הופקדה יחידה אחת כזאת לשמור על בית הצירות ברחוב וודס, ואחרת הגנה עלינו ברחוב ווקרלה שנדור. באופן אירוני משהו, חיילי היחידות שהגנו עלינו היו נוצרים. הם שמחו שהצליחו להימנע מיציאה לחזית, ואנו שמחנו על ההגנה לה זכינו. ביום בו הגיעו הרוסים לשחרר אותנו מעול הגרמנים, מיהרו חיילי היחידה להחליף את מדי הצבא בבגדים אזרחיים, שמא ייפלו בשבי הצבא האדום. לתדהמתי, נמצא בבית הצירות מאגר עצום של נשק שהוסגר כולו לידי הצבא האדום. מפגשים מהסוג המבהיל באחד מימי דצמבר ירדתי ממשרדי שבקומה השנייה כדי לחלץ עצמות בחצר הבית. לפתע נעורה בי סקרנות לגבי הנעשה ברחוב. הוצאתי את ראשי בזהירות אל מחוץ לשער, ומיד משכתי אותו בחזרה בבהלה. לפני השער עמד צעיר לבוש חולצה ירוקה, צבע מדיהם של חיילי צלב החץ, תת-מקלע תלוי על כתפו ובחגורתו תחובים שני רימוני יד. כעבור רגע קט נכנס הצעיר דרך השער. כשהבחין בי, חייך אליי. "שלום אדוני המורה", בירך בטון נעים. הבטתי בפניו, מנסה להיזכר מי העומד מולי. ואז זיהיתי. היה זה אחד מתלמידיי לשעבר מהגימנסיה היהודית. אחרי שלחצנו ידיים בלבביות שאלתי מה לו ולתחפושת החייל הזו. הצעיר סיפר שהוא וחבריו מבצעים שליחויות הצלה, וכשאין כאלה, הם משוטטים בחוצות העיר וכשנקרים אנשי צלב החץ