ד"ר משה קניג | חולם, לוחם, מחנך | חלק שני

135 | חולם, לוחם, מחנך

8 פרק מפעל הצלה המוני

גטו מרכזי במקום בתים יהודיים

בחודשים נובמבר ודצמבר נסגרו הבתים היהודיים שהיו מפוזרים ברחבי העיר. חלק גדול מהדיירים גורש לאוסטריה בצעדת המוות. הקשישים והטף שנותרו בבתים הועברו לגטו מרוכז ברובע השביעי, אזור בו תמיד היוו היהודים רוב מכריע. בכך הושלם תהליך של התפוררות משפחות. בדרג הביצועי היו הדברים אכזריים יותר. קשישים רבים נלקחו אל גן העיר הגדול ושם נרצחו. בעלי תעודות החסות אולצו לעבור לבתים מוגנים, שם גרו גם בני החסות של הנציגויות הניטרליות. ולמרות כל המאמצים הניכרים, לא עלה בידי הגרמנים והנאצים ההונגרים 90,000- לטהר את הבירה מיהודים. לפי ההערכות, נותרו בעיר עד התחלת המצור כ יהודים. עם התקרב מועד השחרור על ידי הצבא האדום, הלך והחמיר המצב מכל הבחינות. לא רק הנאצים המרצחים כילו ביהודים את זעמם, אלא גם מחלות ורעב תרמו את חלקם. החנויות היו סגורות ואיש לא דאג לאספקת מזון לאוכלוסייה. הנוצרים שנשארו בבתיהם, יכולים היו להתקיים על המלאי שהיה בהם, אבל היהודים שעברו לגטו ולבתים המוגנים, נותרו בלא כלום. "המאושרים" האומללים, שנותרו בעיר ולא גורשו, מתו באלפיהם ברעב. אלה שראו את הנולד, היו חברי המחתרת הציונית. תחת חסות הצירות השוויצרית והצלב האדום הבינלאומי, התחילו לאגור מזון במחסנים סמויים. מחסן מרכזי גדול הוקם בבית הצירות השוויצרית ברחוב ווקרלה שנדור. בביקוריי במחסן המרכזי הזה, עמדתי פעור פה אל מול מאגרי המזון הגדולים. במו עיניי ראיתי עגלה עמוסה במזון שהגיעה למקום, בשעה שתושבי העיר גוועים מרעב. ארגון המחסן היה פעולה מחתרתית מופתית, לא היה לי שום חלק בה ולא היו ידועות לי אז דרכי הפעולה. הודות למחסן המצויד היטב ניצלו ממוות אלפים רבים. מבנה המחסן עמד בחצר בית בלתי מוגן נגד הפגזות והפצצות ואני רק ייחלתי שלא יופצץ. מה מעניין, שבימים הקשים האלה נוצרו אפשרויות חדשות להצלה דווקא במסגרות שהמשטר העוין הקים להגנתו.