עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

מהדורה חגיגית המוקדשת לסופרים וסופרות המשתייכים לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב: סטודנטים, חברי סגל, מנהלים בכירים, הפקה מיוחדת | ומרצים בעבר ובהווה לרגל שבוע הספר העברי

ס י פ ו ר ה צ ל ח ה

2021 יוני | סיון-תמוז תשפ"א | 129 גיליון

הם סטודנטים ובוגרים של אוניברסיטת בן-גוריון, בעיקר מהמסלול הייחודי לכתיבה יצירתית - שבחרו בכתיבה כדרך חיים, ורכשו כאן אצלנו את המיומנויות וההשראה הדרושים כדי לפסוע בנתיב המיוחד הזה. אחרים הם חברי הסגל האקדמי, מכל הפקולטות, שביקשו לסכם בספריהם שנים של מחקר וחשיבה אקדמית, להנגיש לקוראים את הגותם, או לסלול דרך חדשה ושונה, של דמיון ופנטזיה, על מנת להעשיר את עצמם ואת קוראיהם. גם בין חברי הסגל המנהלי של האוניברסיטה ניתן למצוא מחברי ספרים, שמגלים וחושפים צדדים חדשים באישיותם דרך המילים הכתובות. כפי שתראו בעמודים הבאים, גם אני עצמי נמנה עם הכותבים: ספרי 'צמח מה הוא יודע – עולם החושים המפתיע של הצמחים', אוצר בתוכו מחשבות, תובנות וידע שנאגרו במשך שנים בעבודתי המדעית, וכתיבתו נבעה מתשוקה עצומה לחלוק את ההבנות שלי עם הציבור הרחב. אני יכול להעיד מניסיוני שמלאכת כתיבתו של ספר כרוכה בעבודה מאומצת, לפעמים בתהליך מפרך ואפור של שנים, ולאחר שהתנסיתי בו אני מעריך עוד יותר את אלה שהפכו את הכתיבה לאמנותם ולאומנותם. מנגד, אני גם מבין היטב את הדחף המניע אותם, ועוד יותר מכך, את הסיפוק העצום שהם חשים עם תום המשימה, כשהם שואפים לריאותיהם את ניחוח הדפים המודפסים. אנחנו גאים מאוד בכל כותבות וכותבי הספרים שלנו, ובקשת הקולות הרחבה העולה מיצירותיהם. אנו רואים בספריהם ביטוי חשוב ומיוחד של המהות המרכזית, הרבגונית והרב-תרבותית של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב: ספרי הגות ועיון לצד ספרות יפה, מדע פופולרי לצד מסעות אישיים ומשפחתיים. כל הספרים כולם, וכל כותביהם, הם נציגים ראויים ומרשימים של נשמת האוניברסיטה ויכולותיה, שנושאים את רוחה אל קצווי תבל, ויישאו אותה גם לדורות הבאים.

מה בגיליון 5 - 4 ושוב איתכם ברדוגו סמי 9 - 8 קול קוראת לביא מאיה 11 - 10 דת ומדינה היימס חיים 15 - 14 פרקי אבות קיי ף ' ג 17 - 16 שוברת שורות ורצברגר - שמיר טלי 23 - 22 פרופסור לכדורגל אלי - בר מיקי 27 - 26 חצבתי רומן בהט דב

קוראות יקרות, קוראים יקרים, הפעם, לקראת חג הספר העברי, החלטנו להקדיש את גיליון 'אבג' לאוחזי העט (או המקלדת) שבינינו – כל אותם נשים ואנשים מהאוניברסיטה שלנו, חברות וחברי סגל, סטודנטיות וסטודנטים, שזכו לחוות את החוויה הייחודית כל-כך של כתיבת ספר והוצאתו לאור. יבול הספרים של קהילת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב הוא גדול, מגוון ומרשים ביותר. על הסגל שלנו נמנים סופרים ידועי-שם, שאת חלקם תפגשו בין דפי הגיליון הנוכחי. מדובר בכותבי ספרים עבריים דגולים, עם יצירות רבות באמתחתם, שבחרו לחלוק את הידע והניסיון שלהם עם הסטודנטים והסטודנטיות שלנו, ולהעניק השראה לאלה המבקשים לבטא את עצמם במילים, לשזור סיפורים ורעיונות, לרגש ולהתרגש. ואכן, חלק מהכותבות והכותבים שלנו

ידי – על מופק ודוברות לפרסומים המחלקה אסנת איתן : המחלקה מנהלת 2206 מס' רשיון ראשי וכתב עורך חיים זלקאי צילום דני מכליס עיצוב צוות אי. אר. דיזיין בע״מ

08 - 6461281 : טלפון 08 - 6477674 : פקס zalkai@bgu.ac.il : דוא"ל http://in.bgu.ac.il/Pages/abg.aspx

קריאה מהנה, פרופ' דניאל חיימוביץ, נשיא האוניברסיטה

הסיפור שלנו - מהדורה מיוחדת | 2

בית הסופרים ישמש גם כאכסנייה לקבוצות מחקר הכוללות חוקרים וחוקרות צעירים שפעילותם מתמקדת בתחומי הספרות והתרבות היהודית. פעילות בית הסופרים מכוונת לקהל הבאר-שבעי והדרומי והיא כוללת בין השאר סדנאות כתיבה בהנחיית טובי הסופרים והסופרות בישראל. חברי וחברות סגל מן המחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן גוריון ומרצים אורחים מוזמנים באופן קבוע להרצות בתחומי התמחותם. 2001 מכון הקשרים הוקם בשנת באוניברסיטת בן-גוריון כדי לקדם ולבסס את הקשרים בין תרבות, חברה וקהילה בחברה היהודית והישראלית. הפרויקטים המתבצעים בין כתליו הם רב תחומיים וחלוציים בהיקפם ובשיטות המחקר שלהם. הם מתאפשרים הודות לתמיכת הנהלת האוניברסיטה ושוחרי ספרות עברית ויהודית. יעד נוסף של "הקשרים" הוא לטפח קבוצות חוקרים צעירים שעבודתם משלבת מצוינות אקדמית ורגישות תרבותית לספרות עם ישראל בתקופות יצירותיה השונות. הוגה ויוזם מכון הקשרים הוא פרופ' יגאל שוורץ, חוקר ועורך ספרותי בכיר בעל שם עולמי בחקר הספרות העברית.

יוזמה משותפת של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב ועיריית באר שבע הולידה את "בית הסופרים" שצפוי להיפתח בקרוב בית חדש לסופרים

המאה הקודמת ושימש בשעתו כבית הדין השרעי. הקמתו היא פרי יוזמה משותפת של פרופ' יגאל שוורץ, ראש מכון "הקשרים" לחקר הספרות והתרבות היהודית והישראלית, רוביק דנילוביץ', ראש עיריית באר-שבע, ופרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון לשעבר; פעולותיו מומנו וממומנות בסיוע התמיכה הנדיבה של קרן סטיוארט (ז"ל) וטוני יאנג תיבדל"א, ושל אוניברסיטת בן-גוריון.

שוחרי הספרות באשר הם סופרים את הימים לקראת פתיחתו של "בית הסופרים" בבאר שבע. עוד לפני פתיחתו, המתוכננת לחודש הבא, התקיימו תחת מטרייתו האקדמית פעילויות מגוונות להעשרת קהילת שוחרי הספרות והתרבות בבאר-שבע וברחבי הארץ. בית הסופרים, הקרוי על שמו של הסופר עמוס עוז, שוכן בעיר העתיקה בבאר-שבע. זהו מרכז תרבות גדול הפועל במבנה משופץ שהוקם בתחילת

3 | אבג

השיבה הביתה הסופר סמי ברדוגו צפוי לחזור בקרוב לאוני רסיטת ספרו | בן-גוריון בנגב, כדי ללמד במחלקה לספרות עברית החדש 'חמור' זכה בפרס ברנר ובפרס ספיר המסלול לכתיבה יצירתית צפוי

התחלתי לקרוא. ונבלעתי. זה לא היה ספר טוב, זה גם לא משנה. זה היה פשוט היבלעות אל עולם אחר, אל מציאות אחרת, שלא הייתה מציאות הבית, הסביבה, החברה, בית הספר וכו' וכו'. ואז הגיע עוד ספר. ופתאום מצאתי את עצמי נבלע בתוך משהו... ממש מגיע מבית הספר ונכנס לחדר וקורא ונרדם לשנת צוהריים. אני חושב שזה הרגע שבו גם התחלתי לקרוא עיתונים. בכל סוף שבוע הייתי מבקש מאימא שלי כמה שקלים לקנות עיתון. הייתי הולך למכולת, קונה עיתון. והייתי משום מה קורא גם את מדור הספרות. קראתי את הביקורות, אני זוכר שהייתי אוסף כל מיני ביקורות, את השמות של הספרים, ומחכה, מכיתה ט׳, לשבוע הספר, לקנות. לא יודע מאיפה אפילו היה לי כסף. אולי הייתי עושה בייביסיטר. הייתי קונה איזה ארבעה ספרים, ואני חושב ששם גם, בקריאת הביקורות, היו שמות שחזרו על עצמם, ובין היתר חזר פרוסט וקלסיקות כאלה. תהיתי: מי זה האיש הזה שחוזרים ומזכירים אותו? כמובן שהמליצו גם על דברים נורא חשובים, שקראתי, ואמרתי 'על מה הם מדברים, זה לא מעניין'. אני חושב ששם התחילה הנהייה שלי, מעבר לעניין שלי, אל השפה עצמה". האם זיהית בשנים האחרונות שינוי מגמה בקרב מחברי ספרים? "אני לא מנתח תופעות ספרותיות, אבל לדעתי, מתישהו בשנים האחרונות היוצרות קצת התהפכו: אני מרגיש שהכותב והכותבת מבקשים לשים את עצמם בתוך הציבור יותר מאשר למקם את עצמם בתוך עצמם, שזה הרבה יותר חשוב בעיניי... "כשאני פוגש תלמידים, סטודנטים, אני מזהה את התשוקה הגדולה להיות במרחב הציבורי - לכתוב למען הציבור, לזהות את רחשי ליבו ואת בעיותיו". לסיום, תוכל לספר לנו על הדיאלוג המתנהל בינך ובין הדמויות כשאתה כותב אותן? "לא רק שאני שומע אותן. בזמן שאני כותב, אני מדבר איתן...חלק ממהלך הכתיבה שלי מאפשר לקול שלי להישמע... אני שומע את עצמי דרך הדמויות, או שהדמויות שומעות אותי".

כן זכה בפרס היצירה הספרותית על-שם זכה 2018- לוי אשכול לשנת תשס"ו. ב בפרס ביאליק לספרות יפה על מכלול יצירתו. את הרשימה המפוארת חותם, נכון לעכשיו, 'חמור'. במרכז עלילת 'חמור' ניצב רוֹסלָאן , שמסתיר 50 איסָקוב, יליד אזרבייג'ן כבן חמור בחצרו האחורית הבלויה, חמור נינוח, משתלב. הספר מלווה את רוסלאן , וחוזר אל 2018 לאורך שמונה ימים ביוני עברו ביום גורלי אחד בנובמבר של שנת . סיפור הטיפול בחמור הופך לעלילה 1994 מרתקת הממיסה את הלב ביופייה. בראיון ל"מכאן", כתב עת מדעי לחקר הספרות והתרבות הישראלית, בהוצאת מכון הקשרים בשיתוף המחלקה לספרות עברית והוצאת פרדס, סיפר ברדוגו על מקורות ההשראה ועל היצירות שהותירו בו את חותמן. וכה אמר הסופר המוערך: "אני יכול למנות את אבות ישורון וגם את ס' יזהר, ואני יכול לחשוב הרבה קודם לכן על ברנר, שקראתי אותו בעבר ולאחרונה אני קצת חוזר אליו והוא מרגש אותי בצורה יוצאת דופן. אני יכול לסמן גם את ש"י עגנון בחלק מיצירותיו כמישהו שיש לי זיקה אליו והתכתבות מסוימת איתו". ומה בנוגע לסופרים "זרים"? "ההסתבכות והמורכבות שיש בטקסטים של מרסל פרוסט תמיד ריתקו אותי, ואני עדיין הולך לשם". איך הגעת לפרוסט? , התחיל לעבוד 17 "אחי שהיה אז בן בעבודה בבית דפוס, של אחת ההוצאות, נדמה לי של זמורה-ביתן, בתל אביב, בשדרות הר-ציון. הוא עבד בדפוס, בכריכייה שם. ואחת לכמה זמן, במה שנקרא 'ליין' בפס הייצור, יש ספרים פגומים. יום אחד הוא הביא ספר שהיה פגום והניח אותו בבית. ואספתי אותו אליי, כי זה הגיל שכבר התחלתי להתכנס אל עצמי וברחתי מכולם פחות או יותר.

הסיפור שלנו - מהדורה מיוחדת | 4 רבים מספריו זכו בפרסים יוקרתיים: הקובץ 'ילדה שחורה' זכה בפרס לספרי מטעם משרד המדע, 1999- ביכורים ב התרבות והספורט ושובץ בתוכנית לימודי הספרות של משרד החינוך. כמו להתחזק בשנת הלימודים הבאה ב"שחקן חיזוק" משמעותי בדמותו של הסופר סמי ברדוגו. השתלבותו המחודשת של ברדוגו בצוות ההוראה של המסלול היוקרתי היא בשורה חשובה עבור הסטודנטים והסטודנטיות המתקדמים במשעולי הספרות העברית. ברדוגו, שספרו 'חמור' ,2020 זכה בפרס ספיר ופרס ברנר לשנת יעביר שתי סדנאות – "כיצד לא להניח לדָבָר שצד אותנו לרגע: מרעיון לסיפור" (סדנת חובה לתלמידי שנה א׳ במסלול), ו"יוצאים מהשפה ומתרחקים אל שוליה הרחבים: סדנת אמן בפרוזה". . גדל במזכרת 1970 - ברדוגו נולד ב בתיה, למד בבית-הספר התיכון האזורי בגדרה. לאחר השחרור מהצבא נסע לשנת חופש בצרפת וכשחזר למד ספרות כללית-השוואתית והיסטוריה כללית באוניברסיטה העברית בירושלים. נשלח לתוכנית הכתיבה 2004- ב הבינלאומית באוניברסיטת איווה שב לישראל 2005- שבארצות הברית. ב והחל ללמד כתיבה יוצרת בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב, ובאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ומאוחר יותר בחוג לספרות עברית באוניברסיטה העברית. קיבל מלגת כתיבה של 2007 - ב אוניברסיטת אוקספורד בתוכנית ללימודי לימד ספרות 2013- ), וב OCHJC יהדות ( )Wesleyan( באוניברסיטת וסליין זכה במלגת כתיבה 2019- בארה"ב. ב של סנאט העיר ברלין, בה שהה למשך שנתיים והשלים את ספרו 'חמור'. שב לישראל, ובשנה הבאה עלינו 2020- ב לטובה יחדש אצלנו ימיו כקדם.

ספר, סופר, סיפור

בדיוק הופכת המחשבה מרושלת וקלילה, והיא מַקְלִילָה גם את האיברים הלכודים בִּפְנים. ככה זה הרבה בזכותו של חמור - של מי שחי כאן בחצר הבלויה וראשו כפוף עכשיו אל העשב הלא-עשיר ואליו מצטרפות האוזניים הארוכות הלא שמוטות, הכמעט מחודדות. אוזני חמור. ילדותיות-טיפשיות, אין בהן שום דבר מתגרה. כזה כנראה כולו; חמור לא נאבק, חמור מזמין, תמים, נינוח, כל-כך ראוי אל מצב השעה הזאת, משתלב. רוסלאן משתכנע בלי בעיה, מסכים ומתאים את עצמו. עוד ועוד מן הרפרוף, מקלות-הדעת מתפזרים לאורך ידיו, הליכתו נמרחת על השביל והעיניים שלו ממולכדות אל חמור, מתמקדות כעת בפרווה החומה-אפורה שלו, שבחלקה הצדדי, מעל לרגל האחורית, היא כמו מגולחת, או אולי מכוּסַחַת, וכנראה לא תצמח מחדש, וזה בגלל משהו שקרה לחמור לפני חמישה שבועות, אולי עוד באותו יום שבא לכאן".

קטע מתוך הספר "רוֹסְלָאן מתקדם על השביל המשופע בכיוון החצר האחורית. שם, במַעֲלֵה השטח, הוא רואה אותו עומד, את חמור, ומיד הוא מתחיל להרגיש שאולי רק לבינתיים לא עומדים החיים בהבטחתם. לאט מתקרבות הרגליים שלו בעלייה המתונה ומבטו מתעצל מן הנִרפּוּת של חמור ומתענג עליה, וברוֹסְלָאן מתעורר דבר שלא חי אצלו לפני כמה דקות: התגבשות. חלקיקי הגוף שלו כמו מתכנסים יחד לנקודת־כובד אחת, ובאותו זמן

זכה בתואר הכפול. הסופר סמי ברדוגו (צילום: יעל ברתנא)

5 | אבג

פריחה ספרותית נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, פרופ' דניאל ספרו | חיימוביץ, הוא חוקר צמחים בעל שם עולמי שפות 19- הפופולארי 'צמח – מה הוא יודע?' תורגם ל וזכה לחשיפה עצומה – בארץ ובחו"ל

כיצד יודע פרח הדיוניאה לוכד הזבובים מתי לסגור את המלכודת שלו? האומנם הוא מצליח להרגיש את מדרך רגליו הזעירות והדקיקות של חרק? וכיצד יודעים עצי הדובדבן מתי עליהם לפרוח? האומנם הם זוכרים את מזג האוויר של החודשים הקודמים? במשך מאות שנים עמדה האנושות נפעמת לנוכח רבגוניות הצמחים וצורותיהם. בספרו 'צמח - מה הוא יודע?' מציג פרופסור דניאל חיימוביץ תמונה מסקרנת ומפורטת של הדרכים שבהן חשים הצמחים את העולם - החל בצבעים שהם רואים וכלה בלוחות עמודיו 150 . הזמנים שלפיהם הם חיים סוקרים בסגנון קולח את המחקרים שנעשו בתחום עולם החושים של הצמחים, עד שלעיתים מתעוררת התחושה שהספר עוסק בבני-אדם. בהסתמך על המחקרים החדישים ביותר בגנטיקה ובתחומים אחרים, מוליך אותנו המחבר בנתיבי חייהם הפנימיים של הצמחים ויוצר הקבלות לחושי האדם, כדי להבהיר שהמשותף לנו ולחמניות, או לאלונים, רב מכפי שחשבנו. פרופ' חיימוביץ מסביר כיצד מבחינים הצמחים בין מעלה ומטה וכיצד הם יודעים כי צמח שכֵן נפל קורבן למתקפה של חיפושיות רעבתניות. כן שואל המחבר האם הם מעריכים את שירי "לד זפלין" שהשמעתם להם,

או שמא הם מעדיפים את המלודיות הענוגות של באך. חיימוביץ עוסק בחושי המישוש, השמיעה, הריח והראייה ואפילו בזיכרון, וקורא לכולנו לשאול האם הצמחים מודעים באמת ובתמים לסובב אותם. 'צמח - מה הוא יודע?' מציג דיווח נדיר על טיבם של החיים מנקודת המבט של הדשא שאנו דורכים עליו, הפרח שאנו מרחרחים והעץ שאנו מטפסים עליו, והוא מעניק לנו תפישה רחבה יותר של המדע ושל מקומנו בטבע. ספר מרתק ופורץ דרך, לכל חובבי הידע וחידושי המדע. הספר היכה שורש במדינות רבות שפות. הכי הרבה 19- ותורגם ל עותקים נמכרו, להפתעת המחבר, דווקא באסטוניה. פרופ' חיימוביץ אומר בנימה הומוריסטית: "או שבאותה שנה לא הודפס באסטוניה שום ספר אחר, או שהעם האסטוני שוחר מדע מנעוריו".

הסיפור שלנו - מהדורה מיוחדת | 6

ספר, סופר, סיפור

קטע מתוך הספר מה דעתכם על זה? הצמחים רואים אתכם! הצמחים רואים אם אתם מתקרבים אליהם; יודעים מתי אתם עומדים מעליהם. הם אפילו יודעים אם אתם לובשים חולצה כחולה או אדומה. הם יודעים אם סיידתם את ביתכם, או אם העברתם עציצים מצד אחד של החדר לצד אחר. נכון, צמחים אינם "רואים" בתמונות, כמוכם וכמוני. צמחים אינם יכולים להבדיל בין גבר בגיל העמידה, מקריח במקצת וממושקף, לבין ילדה קטנה וחייכנית עם תלתלים חומים. אבל הם רואים אור בדרכים רבות, ובצבעים שאנחנו רק יכולים לדמיין לעצמנו. צמחים רואים את האור העל סגול הגורם לנו כוויות שמש, ואת האור התת אדום המחמם אותנו. צמחים יודעים מתי האור מועט מאוד, אור הנר למשל, ומתי צוהרי היום, או מתי השמש עומדת לשקוע מתחת לאופק. צמחים יודעים אם האור בא משמאל, מימין או מלמעלה. הם יודעים אם צמח אחר מתנשא מעליהם וחוסם את האור. והם יודעים כמה זמן כבר דולק האור. לכן, בפעם הבאה שתטיילו בפארק, התפנו לרגע כדי לשאול את עצמכם: מה רואה שן הארי בדשא? מה מריח העשב? געו בעלי האלון ודעו שהעץ יזכור את הנגיעה בו. אבל הוא לא יזכור אתכם. אתם, לעומת זאת, יכולים לזכור את העץ המסוים הזה ולשמור את זכרו בלבבכם לעולם ועד.

מדווח על טיבם של החיים מנקודת מבטם של הצמחים. פרופ' חיימוביץ

7 | אבג

ספר, סופרת, סיפור

י ִ ת ָ הוּב ֲ י א ִ ת ָ יפּ ִ ז ט ֶ ת ֶ נ מאיה לביא

מבקרת הספרים ), כתבה 2015 , (הוצאת טפר שלוש ד' בחדש על ספר הביכורים של לביא , ש"מאיה לביא היא קול חדש בספרות העברית", שכן אריאנה מלמד של עיתון "הארץ" "קצת קשה לייצר אלים משכנעים בשיכון באר-שבעי ממוצע, ועל העדרם מפצה תודעה פרטית של הגיבור המבליחה בדרך הסיפור שלו – וידוי שיש בו הנמקה פנימית משכנעת ואפס חרטות. וזה עובד, עובד יפה מאוד... כתיבה טובה היא תמיד מניפולציה סבוכה ומתוחכמת המתרחשת באמצעות הלשון, ויואב צדוק קורם עור וגידים בדמיוננו כשהוא מדבר מפני שהכותבת ניקתה את לשונו מכל התנחמדות או קיצור דרך או התייפיפות ספרותית. זה לא פשוט: מנוסים ומקצועיים ממנה חטאו בכותרים עבריים רוויי "דיבורית" מזויפת". ״והרגשתי פתאום דחיפה כזאת בגב. הוא דחף אותי, העיף אותי, לכיוונו של השרלטן-הסטלן נציג האלוהים, כדי שיברך את הבת שלו שתמצא בחור הגון, שיביאו ילדים יפים ובריאים, בעזרת השם. ככה הוא אמר הדתי של ברסלב וקיבל עוד חמש עשרה שקל במטבעות. הרגשתי שווה הרבה פחות ברגע הזה. הרבה, הרבה, הרבה פחות, הרבה פחות. קחו עוד, אחורה, אחורה, יש לכם עוד, מלא, קחו עוד, עוד, יש לכם עוד. שוב הדמעות והחנק נוסח קוקו כהן בגרון וההשפלה, ההשפלה, שלא יכולתי לה ולא יכולתי נגדה. לא יכולתי נגדו. פשוט לא יכולתי. זה היה קרב לא הוגן, כל החיים האלה. הוא ניצח אותי כל פעם מחדש בנוק אאוט. קרב לא הוגן זה היה. אבוד, מכור מראש. אבוד ועלוב ואבוד. בעיקר אבוד. ועלוב. כמה עלוב.״ ) ילידת ותושבת באר-שבע. 1974( ״נתז טיפתי אהובתי״ הוא ספרה השני של מאיה לביא

י ִ ת ָ הוּב ֲ א י ִ ת ָ יפּ ִ ט ֶ ת ֶ נ ז

י - מאיה לביא ִ ת ָ הוּב ֲ י א ִ ת ָ יפּ ִ ז ט ֶ ת ֶ נ

מאיה לביא

www.marombooks.com

ש"ח 69 : מחיר מומלץ לצרכן

הספרות של עיתון "הארץ", שאף הכתירה את מאיה כ"קול חדש בספרות העברית". 'נתז טיפתי אהובתי' מספר, מפיה שלה, את סיפור חייה של עמנואלה, נלי, כהן, עוד מעט בת חמישים, בת למשפחה מרוקאית, ורווקה. אימה, סוזי, נפטרה לא מכבר, ואביה, קוֹקוֹ כהן, כבר בן שמונים ושתיים. יש לה גם אחות, רונית, הגדולה ממנה בשנתיים, נשואה ואם לשלושה בנים. העלילה מתרחשת בימי תחילת הקורונה לקראת הסגר ההדוק של ליל הסדר, הלא הוא ליל הסגר. הספר כתוב כמונולוג המסופר מפיה של הגיבורה ב"זרם תודעה", כשציר יכולתי לה ולא יכולתי נגדה. לא יכולתי נגדו. פשוט לא יכולתי. זה היה קרב לא הוגן, כל החיים האלה. הוא ניצח אותי כל פעם מחדש בנוק אאוט". קטע מתוך הספר "והרגשתי פתאום דחיפה כזאת בגב. הוא דחף אותי, העיף אותי, לכיוונו של השרלטן-הסטלן נציג האלוהים, כדי שיברך את הבת שלו שתמצא בחור הגון, שיביאו ילדים יפים ובריאים, בעזרת השם. ככה הוא אמר הדתי של ברסלב וקיבל עוד חמש עשרה שקל במטבעות. הרגשתי שווה הרבה פחות ברגע הזה... ושוב הדמעות והחנק נוסח קוקו כהן בגרון וההשפלה, ההשפלה, שלא

'נתז טיפתי אהובתי' הוא ספרה השני של מאיה לביא. קדם לו ספר הביכורים , ומתרחש רובו ככולו בבאר-שבע, 2015 שלה 'שלוש ד' בחדש', שראה אור בשנת אבל קצת גם בברלין. הספר זכה לביקורת נלהבת של אריאנה מלמד, מבקרת קול חדש בספרות העברית ספרה השני של מאיה לביא, עובדת האוניברסיטה ובוגרת המסלול לכתיבה יצירתית, ראה אור בימים אלה ספרה קצר שבחים. מאיה לביא (צילום מתוך האלבום הפרטי)

הסיפור שלנו - מהדורה מיוחדת | 8

ההמלצה שלי

היא רוצה לחיות בלי "לדפוק חשבון", אבל בפועל חיה כמו "ילדה טובה של אבא", כי הפחד הגדול שלה הוא שיקרה לו משהו, שהוא ימות אולי, אם הוא יגלה שהבת שלו אוהבת נשים. אל המילה הכתובה הגיעה מאיה מהמילה המושרת, משיריהן של יהודית רביץ ונורית גלרון, שהעריצה בילדותה ומעריצה עד היום. דרך שירתן הגיעה אל המשוררים והמשוררות האהובים עליה – דליה רביקוביץ', נתן זך, נתן אלתרמן, יהודה עמיחי, יונה וולך ותרצה אתר. בתחום הפרוזה מאיה "מכורה" כהגדרתה לריימונד קארבר, אלוף התמצות, ולאלנה פרנטה, החברה הגאונה. , נולדה וגדלה בבאר שבע. 47 היא בת בנעוריה עברה עם הוריה לעומר, אך משבגרה חזרה לעיר הולדתה ומתגוררת בה עד היום. מאיה עובדת באוניברסיטת בן-גוריון , ובתפקידה הנוכחי 2006 בנגב משנת משמשת כראש לשכתה של אורנה ביטון, ראשת מינהל התלמידים בקמפוס. גם את לימודיה האקדמיים עשתה באוניברסיטה שלנו - תואר ראשון בפילוסופיה ותואר שני בספרות עברית, במסלול לכתיבה יצירתית.

הזמן של ההתרחשויות הוא אומנם סביב תקופת הסגרים לקראת הסדר, אולם הסיפור שהספר מספר נע דווקא באי סדר מוחלט, אחורה וקדימה בזמן. הגיבורה, נלי, היא "ברמנית בשירות הבר המקצועי" ולסבית בארון. היא חיה חיי סוד, הכול מחשש ופחד כיצד יגיב אביה אם ייוודעו לו הדברים. קוקו כהן, אביה, הוא "איש, אדם, כמו כולם. כמו כולנו. רגיל ככל הרגילים. מלא כוונות טובות ומפוצץ דעות קדומות. איש מצחיק ועקשן ומעצבן ובלתי נסבל שחייב שכל החיים יתיישרו לפיו. איש מצחיק ועצבני ומדכא וקשה ונודניק ומלא, מלא, ים של נתינה". היחסים שלה עם אביה, כמו גם יחסיה שלה עם עצמה, הם אמביוולנטיים ואמוציונליים, קורעי לב ונפש. היא לראשונה מקיימת קשר, רומן, עם בחורה, עם אישה, רק על סיפו של גיל שלושים. זהו רומן מסעיר, אך הוא מסתיים לא טוב, מה ששולח אותה בסופו להתקפי חרדה קשים עד כדי אשפוז בבית הוריה, כשברקע מהדהד במוחה מה שאמרה לה כוכבה קסבי, הקוראת הקבועה שלה בקפה - "נֶלִי, תיזהרי מאהבה של נשים, היא מסוכנת".

למרות שאני לגמרי לא אובייקטיבית כאן, אני ממליצה על הספר 'בסוף כולם ,2019- נמותו' שכתב בן-זוגי, קובי ניב ב רגע לפני שהקורונה נכנסה לחיינו. זהו ספר על סף הנבואי, המתרחש, וגם מסופר, בלילה אחד בעתיד הלא רחוק על אסדת-אשפה בשפך נהר ההדסון, בין ניו-ג'רזי לניו-יורק, ושעליה עובדים חמישה גברים ישראלים, פליטים מישראל שחרבה בשל מגיפה שפרצה בעזה והתפשטה משם לישראל. אלא שסיפור חורבן הבית הלאומי הוא רק סיפור המסגרת לסיפור חורבן ביתם האישי, משפחתם וחייהם, של חמשת גיבורי הספר. זהו ספר אפל, קודר על סף הייאוש, מכמיר וקורע לב וגם מצחיק, לופת בגרון ואינו מותיר מקום לבריחה מן המציאות הנוראה של החורבן הלאומי והאישי של גיבוריו. 12 בין 2019 הספר היה בשנת המועמדים הסופיים לפרס ספיר.

9 | אבג

ספר, סופר, סיפור

קטע מתוך הספר דת ישראל בזמן המקרא, לפחות עד לאחר חורבן בית ראשון והמפגש עם תרבות בבל, הייתה מרוכזת בעיקרה במקום אחד מיוחד, שם נמצא האל. בדומה לפולחן של החברות הפגאניות סביב, לאל המקראי היה מקדש, שם באו לעבוד אותו ולבקש את טובתו. אלא שלא כמו החברות סביב שבהן היו אלים רבים, האל של בני ישראל היה יחידאי, למרות שהיו לו פנים רבות וכינויים שונים. היו תקופות בהן ניתן היה להגיע לבמות שהיו מפוזרות ברחבי ארץ ישראל כדי להקריב קורבנות, אך מתקופתו של חזקיה מלך יהודה, הפך הפולחן ליותר ריכוזי והוא התנהל רק בירושלים. הכהנים בני שבט לוי נבחרו להיות משרתיו של האל המקראי והם, בעצם, היו המתווכים בין העם לאלוהיו ובין הפרט לאל... רק הכהנים לבדם יכלו להתקרב למזבח ולבצע את הפעולות הפולחניות ורק הכהן הגדול הורשה להיכנס לקודש הקודשים, שם היה מוצב ארון הברית עם שני הכרובים עליו, מקום מושבו של האל, וגם זו, רק פעם אחת בשנה, ביום הכיפורים. לכהנים, המחולקים למשפחות ולמשמרות, היה מותר לאכול מהתרומות ומהמעשרות, והם קבעו למי מותר או אסור להקריב קורבן או לגשת אל הקודש. הכהן הגדול היה זה שהכריז אם נסלחו חטאי העם ביום כיפור, ובאמצעות חושן המשפט שענד על חזהו, פענח את רצון האל. בתקופת המקרא, התורה לכשעצמה אינה נחשבת לספר קדוש, אלא מהווה למעשה ספר חוקים אזרחי, שנכתב לאורך מאות בשנים ואשר משקף את התפתחותה של החברה הישראלית-מקראית בארצה, לאורך הדורות... הפיכת התורה כולה והגדרתה כספר קדוש היא מעשה ידם של הרבנים היהודיים שעבורם חשיבות החדרת המסר של "תורה למשה מסיני", הייתה בעלת ערך עליון. רק אם כל התורה היא מקשה אחת שיצאה מפי האל בהתגלות בסיני, אפשר להבין את התפתחות ההלכה היהודית שהיא, בעצם, מהפכה של ממש בקריאתה ובפרשנותה של התורה.

ספרו מעורר שאלות נוקבות. פרופ' חיים היימס

הסיפור שלנו - מהדורה מיוחדת | 10

להיות עם חופשי 'אני (לא) מאמין: ישראל והיהדות - עבר, הווה, עתיד', ספרו של רקטור האוניברסיטה, פרופ' חיים היימס, עוסק במקומה של הדת היהודית בזירה הציבורית נדונה בו גם שאלת התאמתה של מערכת אמונות ופרקטיקות | במדינת ישראל שהתפתחה במציאות היסטורית של גלות

ללטינית, ובנושאים הקשורים לשיח בין-דתי. פעילותו האקדמית של פרופ' היימס והישגיו המחקריים זיכו אותו במענק- , כדי I-CORE מחקר יוקרתי מטעם שיקים את מרכז המצוינות הישראלי לחקר המרות דת ומפגשים בין דתיים. מונה פרופ' היימס לחבר 2015 בשנת הוועדה המדעית לבחירת מרכזי מצוינות בתחום מדעי הרוח והחברה של נורווגיה. המינוי מהווה הכרה בינלאומית במצוינות הן של המרכז שבראשו הוא עומד והן באוניברסיטת בן-גוריון. "היהדות", על-פי היימס, "כפי שאנו מכירים אותה היום, נולדה בתוך הֶקשֵר היסטורי-לאומי. לאחר חורבן בית המקדש השני, נותר עם ישראל ללא מדינה, ללא מרכז פוליטי-חברתי או ישות ריבונית, ועל קרקע זו היהדות הרבנית צמחה ופרחה במסגרת של קהילות אוטונומיות ומפוזרות. מנהיגיה הרבניים הציעו דרך חיים שענתה על הצרכים הקיומיים של היהודים הגולים, והפרשנות הרבנית לתורה השתרשה והפכה לאבן פינה של הזהות היהודית מאז ועד ימינו".

שהיא מדינת ישראל. לרוע המזל, ככל שהזמן עובר, יחד עם חלק מנציגיו הרבניים לגווניהם, הופך האל לדמות זרה ולא רצויה עבור רבים". חיים היימס נולד באנגליה בשנת עלה ארצה עם הוריו 12 . בגיל 1966 והתחנך בישיבה התיכונית 'מדרשיית נועם' בפרדס חנה. אחרי השירות הצבאי התחיל ללמוד היסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת חזר לאנגליה להמשך לימודים 1991 באוניברסיטת קיימברידג' שם סיים דוקטורט בהיסטוריה של ימי-הביניים. עם שובו לישראל השתלב באוניברסיטת בן-גוריון והתמנה לחבר סגל במחלקה להיסטוריה כללית. בשנים עמד בראש המחלקה, 2015-2011 נבחר לתפקיד דיקן 2016 ובשנת הפקולטה למדעי הרוח והחברה. בשנת נבחר לרקטור האוניברסיטה, 2018 תפקיד שהוא ממלא עד היום. מחקריו עוסקים בנוצרים ויהודים בימי-הביניים ובתקופת הרנסנס, וביחסים שבין שלוש הדתות המונותיאיסטיות, במיסיטיקה ובפילוסופיה, בהמרת דת, בתרגומי הברית החדשה לעברית והתלמוד

האם כעת, לאחר שתהליך הגאולה הסתיים עם הקמתה של מדינת ישראל, יש צורך ביהדות הרבנית במתכונתה הנוכחית? האם היהדות הרבנית יכולה להסתגל למצב שבו היהודים ריבוניים בארצם? האם היא יכולה לתת מענה אמיתי לצרכים הקיומיים של היהודי החי כיום בישראל? סוגיות אלה ואחרות נדונות ב'אני (לא) מאמין: ישראל והיהדות - עבר, הווה, עתיד', ספרו המרתק של רקטור האוניברסיטה, פרופ' חיים היימס. לשיטתו של המחבר, האל היהודי (השונה מתפיסות האל במקרא) עבר תמורות רבות מאז נברא על-ידי הרבנים, והוא עדיין ממשיך לככב בצורותיו השונות .21- בישראל של המאה ה אך כמו היהדות הרבנית עצמה, הוא אל גלותי שאינו מצליח להשתלב ולמצוא את מקומו במדינה עצמאית ודמוקרטית. "הוא לא יודע להתאים את עצמו לתנאים החדשים, ונציגיו אינם מוכנים לחשוב מחדש על מהותו ומעמדו של האל בחברה מודרנית, פלורליסטית וחופשייה", כותב היימס בספרו הנוקב. "נוצר מצב, שהאל עצמו ממשיך להימצא בגלות בתוך הגאולה

| אבג 11

ספר, סופרת, סיפור

קטע מתוך הספר "כבר ימים שהם מנסים, כל אחד בדרכו, לצייר את דמותה, לעצבה מכף רגל ועד ראש. פעם היא בלונדינית ובובתית, פעם שערה גולש על כתפיה בשחור פחם ופעם מתקרזל ותלתליה מקפצים על כתפיה בחום אדמוני. מי היא? מי היא הילדה המובטחת להם? מה חוותה בחודשים האחרונים? הרי לא סתם נשלחה לבדה לארץ רחוקה. הורים אינם מוסרים סתם כך את ילדם לאנשים זרים וסומכים על אלוהים שאי שם יקבלו אותו ויגדלו אותו היטב במקומם". "בובי, בובי שלי", חיבקה בהתרגשות את הדובונת ששמלתה קרועה. יש בך עדיין... היא מיששה. "יש בך עדיין עשרה רייכסמארק. כל השנים האלה ישנת במזוודה". היא הריחה אותה, שאפה אותה אל קרבה פעם ועוד פעם, אולי נותר בה קמצוץ זעיר מריחה של אימא, מהבושם שלה, מחדר ילדותה. היה לבובי ריח של מזוודה ישנה, ריח של מקום סגור וישן. כל יתר הדברים הוצאו מהמזוודה כבר מזמן. התמונה של אימא וקארל הייתה מונחת בקביעות ליד מיטתה כל השנים הראשונות, אך מאז החלה לדהות טמנה אותה במגירת השולחן עטופה בנייר כהה, פן יאבד דיוקנם לעד".

חושפת סוד מן העבר. דנה רוזנטל ברנדייס (צילום: עמוס ברנדייס)

הסיפור שלנו - מהדורה מיוחדת | 12

המסלול המהיר לדוכן הספרים 'נבוא לקחת אותך', רומן פרי עטה של דנה רוזנטל ברנדייס, מתבסס על עבודת הגמר שלה במסגרת המסלול לכתיבה יצירתית במחלקה לספרות עברית

מבוסס על גרעין של אמת משפחתית. הוא נכתב בעקבות מסע שורשים לפולין ולגרמניה, שבו התוודעה המחברת לסיפור משפחתי מרגש ומטלטל ולסוד מן העבר. עם צאתו לאור זכה הספר לתהודה תקשורתית מעל גלי האתר ובסקירות ספרותיות בעיתונות הכתובה והמקוונת. .1967 דנה נולדה בירושלים בשנת כיום מתגוררת בכפר סבא, נשואה לעמוס, אדריכל ומתכנן ערים, ואם לארבעה. מאז שירותה הצבאי, כמורה חיילת וכרכזת הוראת עולים חדשים במפקדת קצין חינוך ראשי, עוסקת בחינוך ובהוראה. סיימה בהצטיינות לימודי 2006 בשנת מתאם רב תחומי למבוגרים עם ליקויי למידה וכן לימודי עריכה ספרותית ולשונית במכללה האקדמית בית ברל, ומאז עוסקת בטיפול בסטודנטים עם ליקויי למידה ומרצה בחוג ללשון. בשנת סיימה את התואר השני בספרות 2017 עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב במסלול לכתיבה יצירתית. עבודת הגמר שלה הולידה, כאמור, ספר מרתק.

'נבוא לקחת אותך', רומן פרי עטה של דנה רוזנטל ברנדייס, קצר שבחים רבים. הרומן נכתב על בסיס עבודת הגמר שלה במסלול לכתיבה יצירתית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב בהנחייתם של שמעון אדף ואסתי ג. חיים. נערה יהודייה נשלחת מברלין בדצמבר במסגרת משלוח הצלת הילדים, 1938 הקינדר טרנספורט, לסקוטלנד, ונקלטת אצל משפחה נוצרית. היא מצפה שבני משפחתה יגיעו להשיב אותה לביתה, אך הגעתם מתמהמהת. בצל הידיעה שהופקדה אצלם למשמרת לזמן מוגבל, עליה ועל מארחיה להתמודד עם געגועיה למשפחתה ועם ההשלכות המורכבות של היקשרותם זה לזה. הספר הוא רב קולי, ובאמצעות קטעי יומן ומכתבים, השזורים בעלילה, מושמעים בו קולותיה של המשפחה המארחת, של גרטה - הילדה ושל בני משפחתה הגרעינית, שנפוצה לכל עבר עקב תלאות מלחמת העולם השנייה. שלוש צלעות משולש זה מקבלות ייצוג לכל אורך הספר. יש בו שיקוף של השפעת הנסיבות והרקע ההיסטורי על הדמויות ובעיקר דילמות אנושיות מורכבות ונוגעות ללב. הספר

ההמלצה שלי

דוד גרוסמן הוא אחד הסופרים האהובים עליי, ואני ממליצה על ספרו 'מישהו לרוץ איתו'. עלילתו המרתקת של הספר והדרך שבה ארג וטווה גרוסמן את דמותם של בני נוער, ובעיקר את דמותה של תמר, את מצוקתה המצמררת ואת יחסיה הנרקמים עם אסף – כל אלה שבו את ליבי. עד היום כשאני עוברת ליד קבוצות מנגנים, במיוחד ב"כיכר ציון" בירושלים, עיר הולדתי, אני מיד חושבת על הספר הזה ועל נוער השרוי במצוקה, שלעיתים היא סמויה מן העין. תמיד מעניין אותי לדעת על הסיפור שמאחורי כל דמות. עניין נוסף שבשלו אני רואה בגרוסמן מקור להשראה הוא הדיוק הלשוני. בכל ספריו גרוסמן בורר את מילותיו בקפדנות, מדייק את בחירותיו, וכותב באופן שמותיר את הקורא נפעם, מושפע ומעורב.

13 | אבג

סגן נשיא אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ג'ף קיי, יצא למסע משפחתי בעקבות מסעו המרגש הניב | אבותיו תובנות מרתקות והוליד את ספרו הראשון פרקי אבות

הסיפור שלנו - מהדורה מיוחדת | 14

המקצועית החל כמורה ומנהל בית-ספר, ובהמשך נשלח לדטרויט, מישיגן, על ידי הסוכנות היהודית כשליח. בשובו לירושלים כיהן במשך עשור כמנהל בכיר בסוכנות היהודית והיה ממייסדי האקדמיה הישראלית לפילנתרופיה. בתוקף תפקידו הממלכתי סייר במדינות רבות בעולם, כולל במדינות מצוקה, כדי לבחון מקרוב את מצב היהודים בהן. אומץ ליבו של קיי ודבקותו במטרה הובילו אותו למחוזות רחוקים ומסוכנים, ואחד הפרקים בספרו מוקדש לחוויות שצבר בביקורים אלה. יצא קיי לעיראק וביקר את 2003 באביב הקהילה היהודית בבגדד. היה זה ביקור ראשון של נציג ישראלי רשמי במדינה שסועת הקרבות, שליקקה את פצעיה בעקבות מלחמת המפרץ השנייה. באותה עת הייתה עיראק תחת השלטון החדש של כוחות הקואליציה, ועד לביקורו של קיי לא היה קשר פורמלי בין אנשי הקהילה היהודית בבגדד ונציגי השלטון החדש. תרומתו להסדרת יחסים אלה הייתה משמעותית ביותר. במהלך שהייתו בבגדד נקלע קיי להפגנות אלימות ברחובות, והתרשם מתחושת חוסר הביטחון שחוו יהודי העיר, מחשש שפורעים מקומיים ייקחו את החוק לידיהם. המבוגרים והקשישים מקרב הקהילה היהודית הסתגרו בבתיהם בלילות. לדבריו, היו היהודים תחת השגחה מתמדת וקפדנית: "השלטונות לא אישרו לזרים להיפגש עם יהודים או לבקר בבית הכנסת ללא ליווי של נציג המשטר שהאזין לכל מילה. השלטונות אף החרימו נכסים וציוד יהודי. בין השאר הוחרמו בניין בית הספר היהודי והארכיב היהודי הגדול של הקהילה, שהועבר לאחד מבנייני השלטון העיראקי". עם חזרתו לישראל סיפר קיי לאתר כי להערכתו, באופן פרדוקסלי YNET פחתה תחושת הביטחון של היהודים דווקא אחרי כניסת כוחות הברית. "למרות המשטר החדש והידידותי, התגברו תחושות חוסר הביטחון וחוסר הוודאות של חברי הקהילה, והם קיבלו את ההתעניינות בהם בחשדנות מרובה". קשריו הענפים של קיי בעולם היהודי וכישוריו בתחום של גיוס כספים

כמעט שמונים שנה לאחר מותו של סמואל ג'ייקובס בגלזגו, רק שניים מתוך נכדיו נותרו בחיים, וסיפור חייו היה 17 עלול ללכת לאיבוד בחולות הזמן. אך הגורל חשב אחרת. לאחר מות אביו, נתקל ג'ף קיי בסבא רבא שלו ), והחל ללכת Shmuilo( שמואלו בעקבותיו כדי לגלות איך הגיע ממקום בליטא, אל Vievis הולדתו בכפר ליד גלזגו בסקוטלנד. באופן בלתי נמנע, (ומובן מאליו...) המסע מאלץ את קיי להתחבט בשאלות יסוד של הקיום היהודי, מדינת ישראל והקיום האנושי, וההתחבטות מגיעה לשיאה במפגש שקיי היה מעדיף שלא לשתף בו. הקורא המתלווה אל ג'ף בחיפוש אחר סבו, נלקח לסיור מעמיק במורכבותו של העולם המשתנה בהקשר של הזהות היהודית. רשימת הקוראים הארוכה שזכו לעיין בספר כוללת, בין השאר, את אברהם אינפלד, נשיא בדימוס של ארגון הילל, ואת התרשמותו הוא מביע במילים הבאות: "כשרונו של ג'ף כמספר סיפורים הופך את היצירה הזאת לאחד הספרים היהודיים הקריאים ביותר בשנים האחרונות". "ספרו החדש של ג'ף קיי 'לאסוף את גרגרי הזמן' עשיר בתובנות אישיות המחברות יחדיו שני עולמות נפרדים, השזורים במיתרי הזמן... מצאתי את הספר מרגש ומעורר השראה באופן אישי ומפתיע", אומרת יעל אקשטיין, נשיאה ומנכ"ל האגודה הבינלאומית לנוצרים ויהודים. פרופ' יגאל שוורץ, מייסד ומנהל 'הקשרים', המכון לחקר ספרות יהודית וישראלית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב קרא והתרשם: "מדובר בצירוף קסום ומרגש של סיפור אישי ומחקר היסטורי". סיפורו האישי של קיי אף הוא מרתק וראוי לספר נפרד. במרוצת השנים חזרו על עצמם שני מוטיבים עיקריים שנשזרו כחוט השני במארג חייו– נתינה ותרומה לקהילה. 1981 קיי עלה לישראל בשנת מארץ הולדתו סקוטלנד, כשהוא בעל תואר בפסיכולוגיה מאוניברסיטת . את הקריירה STRATHCLYDE

ספר, סופר, סיפור

תועלו בהמשך לאפיקי יחסי החוץ של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. בתוקף תפקידו כסגן נשיא לקשרי חוץ ופיתוח משאבים הרחיב קיי את מעגל תורמי וידידי האוניברסיטה מעבר לים. כך למשל, ביוזמתו של קיי נוצר בסיס לשיתוף פעולה עם תורמים פוטנציאליים ממדינות דוברות רוסית. בעיצומו של משבר הקורונה פעל קיי בנחישות למציאת מקורות מימון שיהוו רשת ביטחון כלכלית עבור הסטודנטים והסטודנטיות באוניברסיטת בן-גוריון שאיבדו את מקורות ההכנסה שלהם בעטיה של המגפה. מענק החירום הקל על הסטודנטים והסטודנטיות ואיפשר להם להשלים את הלימודים. מדי יום ביומו נכתב דף חדש בהיסטוריה המפוארת של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. צמיחתה של משפחת בן-גוריון היא מהירה ומעוררת השראה, וייתכן שעוד נקרא על סיפורה המופלא בספרו הבא של ג'ף קיי.

| אבג 15

צילום: מרק מוטיל

ורצברגר – טלי שמיר חָלָק כמו מים

ספר, סופרת, סיפור

קטע מתוך הספר השפתיים הכי חשובות בשבילי. ככל שהן יותר בשרניות וגמישות, העולם דרכן נהיה ברור ורך. ואם כבר שפתיים, אז אני מעדיף אותן בלי איפור. אודם שנמרח לפעמים על אחת השיניים מסיט אותי אל המריחה השמנונית, וזהו, אני מאבד את הריכוז. הכי אני שונא שפתיים שמוחבאות בשפם או בזקן. הכי גרוע זה שניהם יחד. השערות מתערבבות עם המלים. דוקרות לי את ההבנה. הכי יפות השפתיים של אמא שלי, אפילו שיש סביבן קמטים כשהיא שורקת את האותיות. נולדתי שומע. אמא עוד הספיקה לשמוע אותי מגרגר, ובגאווה עצובה אומרת שידעתי להשלים מלים כמו בננה, תודה, בובה, אמא, סבתא, אבא, אור. אני לא מבטא את כל האותיות, אבל מצליח להוציא מהן אוויר של צליל מוכר.

שוברת שורות את עיקר מאמציה בכתיבה משקיעה טלי שמיר-ורצברגר, בוגרת המחלקה לספרות עברית ב'בן-גוריון', ברענון השפה ספר הביכורים שכתבה 'חלק כמו | השגורה והמוכרת המים' זכה בפרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם

הסיפור שלנו - מהדורה מיוחדת | 16

באופרה הישראלית בתור ניצב, ובאותה הזדמנות אולי גם יתאהב ויצליח להרגיש מגע כמו שצריך. עד כמה התקווה להשיג את מה שנדמה כל כך מהותי ליוחי ולרוני, מצליחה לקרב אותם אל המימוש העצמי, או שמא מונעת בעדם מלאחוז באותו מימוש? המתח הזה עומד בבסיס הספר, כמו גם השאלות מה זה לשמוע? מה זה להרגיש? נראה שההיזקקות הטבעית והמובנית מאליה לכישורים בסיסיים אלה, דוחקת את השאלות. הצורך האישי עולה עליהן והוא שמכתיב לשני גיבורי הספר את הכמיהה והניסיון להשיג את מה שאין עבורם. הספר זכה בפרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם. תואר ראשון בקרימינולוגיה עשתה טלי באוניברסיטת בר-אילן. את התואר השני סיימה אצלנו בהצטיינות במסלול לכתיבה יצירתית. שנה היא עובדת עם נוער בסיכון. 25 במסגרת פעילותה מקפידה טלי להפליג פעם בשבוע עם חניכיה, ולדבריה מדובר בפעילות שהיא מקור לרוגע וריגוש וממש לאחרונה חודרת פנימה גם לכתיבה. בנוסף לכך היא מרצה במכללת ספיר ועוסקת בכתיבה וייעוץ תוכן לסרטים דוקומנטריים. ועדיין, משאירה זמן למפגש עם אמנות ו"נהנית משוטטות במרחבים יצירתיים אחרים, מהם אני חוזרת פנימה מחודדת חושים", כלשונה. , נשואה ואם לשלוש בנות, 48 טלי בת גרה במודיעין.

ההמלצה שלי

'הצל של גופו של העגלון', שם ארוך לנובלה קצרה שכתב פטר וייס, הוא ספר יוצא דופן. העלילה הנפרשת לאורך שלושה ימים בפנסיון כפרי, מתארת ציפייה דרוכה להגעתו של העגלון. השילוב בין מרחב מוגבל שבו מתרחשת העלילה, זמן קצוב ושפה ויזואלית מתכנס לחוויה ראליסטית החוגגת את נוכחות החושים. הרשומון האובססיבי הזה היפנט אותי. שרטוט מדויק של פעולות שגרתיות, אפורות, הנמצאות בשולי היום-יום. אלו ממלאות את זמן ההמתנה לבואו של העגלון ובעצם הן הסיפור עצמו. המחבר מתאר את ההתרחשות כמתבונן פאסיבי מבחוץ, עקר מרגש. דרכו החוויה היא מציצנית וממכרת. הקריאה הדרוכה שאבה אותי פנימה למתרחש, עד כדי היבלעות בתוכו. כתיבה ויזואלית מוקפדת הנחווית כצפייה בסרט. ההמתנה הארוכה הנמתחת לאורך כל הנובלה מסתיימת בשלושה וחצי עמודים. אלא שלא העגלון מופיע אלא רק 'הצל של גופו של העגלון', כשם הספר. צל שחור וכבד שדי בו להפיח ריגוש וחיוּת בגיבורים וגם בי. הרווח בין מעשה הכתיבה הווירטואוזי לעלילה, העלה אצלי שאלות פילוסופיות: מה חשוב יותר התהליך או התוצאה, הציפייה או המימוש. עם סיום הקריאה, חווית האובססיה של הכותב שרדפה אותי, ואיתה הציפייה לעגלון, לא הרפתה. אך עם בואו של צל העגלון הצטרפו גם תחושות חמלה ועונג, ממש כמו הספר הזה.

רוב המאמץ של טלי שמיר-ורצברגר ככותבת מושקע בשבירת השפה השגורה והמוכרת, ובחיבור שלה מחדש לטובת ניסוח מדויק וחד פעמי. מלאכת כתיבה זו התגבשה במהלך לימודיה לתואר שני במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בעיקר בהרצאותיו של הסופר סמי ברדוגו, שבהמשך גם ערך את ספר הביכורים שלה 'חלק כמו המים'. "ברדוגו הוא סופר שמהווה עבורי מקור השראה להבעה מקורית יוצאת דופן, והתמדה", היא אומרת. 'חלק כמו המים' מספר על רוני ויוחי החיים במקומות שונים ובזמנים שונים ואף נטועים בסיפורים נפרדים ולמרות שהעולמות האחרים שלהם מציגים עלילות מבודלות, באקראיות של זמן ומקום, מתחיל ונרקם סיפור משותף. שגדל 18 רוני הוא בחור צעיר בן במושב בדרום הארץ, ובשל לקות פיזית לא מתגייס לצבא. הוא משאיר את סבתו החולה ואת אימו ועוזב לעיר הגדולה תל אביב מתוך אמונה שאולי לא רק מהלך חייו ישתנה, אלא גם הליקוי הגופני הטבוע בו ייעלם, וכך יהפוך להיות "רגיל כמו כולם". שאך יצא לפנסיה, 67 יוחי, גבר בן מתגורר ברמת גן וכל חייו עבד כמלטש יהלומים במפעל. הוא משתוקק להתרגש מחדש, וברגע פזיז אחד, לראשונה בחייו, מגיע אל מרחב זר ולא מוכר לו - עבודה

| אבג 17

מעביר דף הסופר חיים באר, פרופסור אמריטוס במחלקה לספרות | עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, לא קופא על שמריו את תקופת הקורונה ניצל לכתיבת רומן חדש

והטביע את חותמו על עשרות ספרים. רומנים פרי עטו זיכו אותו בכמה פרסים, החשובים שבהם: פרס ביאליק, פרס ברנר, ופרס עגנון. ספריו המצליחים הם: 'נוצות', 'עת הזמיר', 'חבלים', 'מזכרונותיה של תולעת ספרים', 'גם אהבתם, גם שנאתם', 'לפני המקום', 'אל מקום שהרוח הולך'. לרשימה נכבדה זו מתווספים 'חלומותיהם החדשים', 'בחזרה מעמק רפאים', 'מסע דילוגים', ו'חדרים מלאים ספרים'. המעבר משדה הספרות לשדה האקדמי היה חלק. לדידו של באר, הצטרפותם של סופרים בשיעור קומתו למעגל ההוראה משולה להשתלבותם של שופטים ועיתונאים מנוסים בעולם האקדמי. משנתו סדורה במשפטים הבאים: "לא עברתי מסלול אקדמי, אבל עברתי מסלול אינטלקטואלי ויצירתי. כל אדם שהגיע להישגים בתחום מסוים בעולם היצירה הוא בעל יכולת לתרום לתלמידים בנושא שהוא אמון עליו. שופט שמצטרף לפקולטה למשפטים מביא עמו מטען שטובי הפרופסורים למשפטים לא נושאים איתם. הם עוסקים בעיקר בצד התיאורטי; הפרקטיקה אינה הצד החזק שלהם. הפריה הדדית היא חיונית להצלחת ההוראה. כך למשל נהנים ממנה גם הסטודנטים והסטודנטיות לאמנות, שרואים את העולם מזווית רחבה יותר הודות לציירים שצורפו לסגל ההוראה". ביום שפרש מהוראה, כיבד באר את חסידיו במשפטי הפרידה הבאים: "אמרו עליי שאני אדם לא 'גריש', ואכן אני שומר על נאמנות להוצאת-הספרים שלי, ולפרופ' יגאל שוורץ, שהקל על התאקלמותי באוניברסיטה וליווה אותי בנאמנות ובמסירות מן הרגע הראשון ועד לסיום עבודתי בה. בפעם הבאה שניפגש כנראה אבוא עם המטפל הפיליפיני"... 2010 ארם גרשוני מנחם סטודנט, המחבר צוהר אל החוויות בסדרת תיאורי טיפול, סיפורים קצרים ונוקבים פותח לנו האישיות הקשות שלו מהמלחמה, חוויות שהוא מסרב או שאינו מצליח להדחיק. את אלה הוא שוזר אל סיפורי המטופלים, גם הם פגועי המלחמה ומכניס אותנו לעולם הבלתי נסבל והכמעט לא מדובר של מחיר המלחמות: הטראומה, הפוסט טראומה, השכול, והיתמות שהחברה הישראלית מתקשה עדיין להכיר בהם. היא מכבדת כמובן את השכול ומחבקת את הנפגעים אבל לא משכילה, לא מעיזה לחשוב שאולי מחיר המלחמה יקר מדי ואולי מחיר השלום איננו מוגזם. בעדינות, ברגישות ובהרבה מאד חכמה טיפולית הוא מספר סיפורים קצרים שהם חיים שלמים. את חורבנם ובנייתם מחדש, את המלחמה הבלתי נפסקת שלו על עצמו ועל המטופלים המתדפקים על דלת הקליניקה לחפש מזור לכאב” חיים פיינגולד, פסיכותרפיסט, נטף הקריאה בפרקי ספרו של מנחם סטודנט הייתה בשבילי בבחינת השתלשלות בחבל אל תהומות מלחמת יום כיפור. בגילוי לב, ביושרה ללא גבול ובהבנת ’. אחד הטקסטים הכי 73 נפש האדם הוא מגולל בפנינו את הטראומה של מטלטלים וטורדי מחשבה שקראתי בשנים האחרונות. ספר חובה. חיים באר

הסיפור שלנו - מהדורה מיוחדת | 18 במשך שנים רבות שימש באר עורך בכיר בהוצאת-הספרים 'עם עובד', במשך יותר משני עשורים ניהל חיים באר רומן סוער עם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שבמהלכו השתלב בהצלחה במחלקה לספרות עברית והשקה את תלמידיו הרבים מדברי חוכמתו. כמה פעמים נבחר למרצה מצטיין, והאוניברסיטה העניקה לו את התואר פרופסור. הוא העביר סדנאות בפרוזה וקורס העוסק ברבדים המקראיים בשירה העברית. על יחסי-הגומלין שנרקמו בינו ובין האוניברסיטה אומר באר: "ניתנה לי הזדמנות לעבוד עם יוצרים צעירים בראשית דרכם, להקשיב להם, להיות שותף להתלבטויותיהם ולטפח אותם. שמחת הנעורים וההתלהבות של הסטודנטים הרשימו אותי מאוד". כמה מעמיתיו אמרו עליו שהוא הסופר העברי ביותר מבין הסופרים החיים בינינו - משום שספריו הם מלאכת מחשבת של דיבור אינטימי, מורכב, מתוח ומרתק, הן עם ארון-הספרים היהודי והן עם מסורת הכתיבה של הספרות העברית החדשה, החילונית מעיקרה, שראשיתה בתקופת ההשכלה. חף מגינונים, אימץ באר עצת חינם מאימו שאמרה לו: "תהיה חבר של אנשים חכמים, כדי שתלמד משהו בחיים". .1945 חיים באר נולד בירושלים בשנת הוריו היו בעלי סניף 'תנובה' קטן. שמו מורכב מראשי-התיבות ברכה אברהם רכלבסקי - אימו ואביו. "הייתה לנו חנות-מכולת. בכניסה נערמו שקים. מדי בוקר פתח אבי את החנות בשעה חמש, ואני השכמתי קום כדי לעזור לו. עד שבע סיימתי לקרוא את מאמרי 'על המשמר', 'דבר', 'הבוקר' ו'חרות'. כל בוקר ראיתי את העולם דרך עיתונים שונים. לאחד כמוני לא יכולה להיות השקפת-חיים מגובשת"...

מזכרונותיו של מטפל ולוחם

טיפול בצל מלחמה

מנחם סטודנט טיפול בצל מלחמה מזכרונותיו של מטפל ולוחם ₪73 : מחיר מומלץ

מנחם סטודנט

ההמלצה שלי הקריאה בפרקי ספרו של מנחם סטודנט הייתה בשבילי בבחינת השתלשלות אל תהומות מלחמת יום הכיפורים. בגילוי לב, ביושרה ללא גבול ובהבנת נפש האדם הוא מגולל בפנינו את הטראומה '. אחד הטקסטים הכי 73 של מטלטלים וטורדי המחשבה שקראתי בשנים האחרונות. ספר חובה.

ספר, סופר, סיפור

צל ידו בספרו החדש “צל ידו" שיראה אור בקרוב מבקש הסופר חיים באר לחולל תיקון במקום שבו תיקון אינו אפשרי. גיבורו של הרומן יוצא למפגש עם אביו שנפטר בעודו נער ושהשנים הקצרות שבהן נכח בחייו היו טעונות וקשות. במעין המשך מהופך לרומן "חבלים" פונה באר אל המקומות שבהם בחר בעבר לשתוק ואל דמותו של האב שנותרה מאחור. בעירוב מופלא בין דמיון ומציאות מתקיים כאן מסע שתוכו רצוף געגוע, המבקש במעין תנועה אלכימאית להפוך את כיוון תנועתו של הזמן ולפגוש את אביו ואגב כך את עיר הולדתו על שלל דמויותיה ועלילותיה. זהו רומן של סופר היודע כי ניתן להתבונן אל מאחורי הפרגוד של הכעסים, המתחים והמשאלות הלא ממומשות ולקיים, ולו רק פעם אחת, את השיחה שלא נתקיימה מעולם.

כמעין המתגבר. הסופר חיים באר

| אבג 19

ספר, סופרת, סיפור

גבר משונה נעמד באמצע האולם ומביט. רקדנית נעצרת לרגע ואז ממשיכה. הקולגות שלו מסמנים לו לשבת. אין זה מכובד, אבל הוא, גופו נסער ונרגש, לא יכול להירגע. הלב פועם במהירות, הידיים מזיעות. הוא מביט בכל תנועה, מכיר את הגוף הזה, את הנערה הזאת. ממתין חסר סבלנות לסוף המחול הארוך מנשוא ורץ אל הקלעים. הרקדנים נמתחים, משחררים איברים, והיא אינה בנמצא. הוא אינו מופתע, הרי היה בטוח שתיעלם. הוא שואל עליה, אך אין מענה. עובר רקדנית אחר רקדנית ושואל עליה, אבל לשווא. היא איננה. הולך אחרי הלהקה למלון, ברגל, מחפש בעיניו, מביט בכל אחת, מוטרף. נעלמה אז ונעלמת כעת. היא אינה רוצה להימצא, הוא מבין. הוא מתחיל לשחזר דברים שאולי אמר, מעשה שאולי עשה ופגע בה ולא מוצא שריד. אהב אותה, זה כל חטאו. אולי אהב מדי.

פה אהבו

ענת קפלן פה אהבו

ענת קפלן

הגורל לוקח את מיכל הרחק ומשאיר את יואל עם לב מרוסק ועם המון הוא סיפור אהבה חשוף, המתחיל בנעורים פה אהבו סימני שאלה. ונמשך לנצח.

, מוסמכת מטעם אוניברסיטת בר-אילן ללימודי ספרות ענת קפלן משווה, מתגוררת בדרום, קוראת סדרתית וגונבת רגעים כדי לכתוב.

ש"ח 74 : מחיר

www.nivbook.co.il

קטע מתוך הספר הכול נראה לה אותו הדבר רק חום יותר. היא מביטה בסמטאות העיר שלה, הקולות מציפים את ראשה, קולות של אושר וצחוק והיא מתעקשת לעמוד יציבה מולם. מתחת למשקפי שמש גדולים מדי ומטפחת שחורה היא מסתתרת, מסיירת בשבילי זיכרונה כתיירת מארץ אחרת, כפי שרגילה, כמי שחייבת להיטמע אחרת תאבד את שליטתה. גופה מוביל אותה מעצמו לבית הוריה, והיא סבה בכיכר מחפשת שאריות של זהות מחיים קודמים. בפינה של טוביה היללן היא מבחינה בגל-עד מעוטר פקקים של בקבוקים התוחמים את מקום מושבו של האיש שאיבד את הכול. היא נעצרת ומסירה לרגע את המשקפיים, היא מבחינה בכתם בהיר על המדרכה, כתם דמעותיו הרבות שחשבה בילדותה שלא ייפסקו לעולם, כתם שאיתני הטבע לא יכולים לו, לא שטפוהו הגשמים ולא המיס השמש. ואז מבליחות יללותיו לראשה ומאיימות לפלח את ליבה לשניים. היא מלטפת את פינת המדרכה נפרדת מהאיש שחבר למשפחתו ועלה השמיימה, כפי שרצה וקיווה ופילל בכל רגע ער בחייו.

"אהבתי הגדולה ביותר היא ספרות". ענת קפלן (צילום פרטי)

הסיפור שלנו - מהדורה מיוחדת | 20

יצאתי לאור ענת קפלן, רכזת סטודנטים במחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי, לומדת במסלול לכתיבה יצירתית וחובקת ספר ביכורים בן-גוריון בנגב. רוח ההשראה באה לבקר אותה

יותר מכל דבר אחר ענת קפלן אוהבת לקרוא. כשהיא נתפסת לספר אין עולם, זה רק היא והמילים הטובות. במשך שנים ארוכות היא כותבת, רוקמת עלילות, מדמיינת ומעלה על הכתב. בשנים האחרונות הכתבים התגבשו לספר. ספר אמיתי. ספר משלה. אחרי עריכות ושכתובים, הספר יצא לאור בהוצאת ספרי ניב. וענת מרגישה שהיא עצמה יצאה לאור בעקבותיו. "להגשים את החלום שקינן בליבי כל חיי זו פסגה מבורכת", אומרת ענת. "התגובות חמות, לא רק מבני משפחה וחברים, וההתרגשות עדיין בשיאה". "פה אהבו" הוא סיפור אהבה חשוף, המתחיל בנעורים ונמשך לנצח. הגורל לוקח את מיכל הרחק ומשאיר את יואל עם לב מרוסק והמון סימני שאלה. היא בעלת תואר ראשון בתקשורת ממכללת ספיר, תואר שני עשתה באוניברסיטת בר אילן בספרות משווה. כיום לומדת במסלול לכתיבה יצירתית במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת

בתדירות גבוהה, בעיקר כשהיא נמצאת בספרייה המרכזית על שם ארן, "ממלכה של רעיונות", כלשונה. היא מגדירה את עצמה כ"קוראת סדרתית", אחת שגונבת מהחיים רגעים לכתוב, בעיקר בזמן המתנה לחוגים של הילדים. מה לא יודעים עלי?, היא שואלת רטורית, ומיד משיבה: "לפני אי אלו שנים התחתנתי עם בחור באר שבעי, גרנו במרכז במשך יותר מעשור ביחד. כל השנים הוא לא הפסיק לבקש לחזור הביתה לעירו אהובתו וכשהגעתי לגיל ארבעים, משהו בי רצה שינוי והסכמתי". ואז? "ואז התאהבתי בעיר הזאת. באנשים המיוחדים ובאוכלוסייה המגוונת (רק בבניין שלי בשכונת רמות בבאר שבע יש חרדים, ערבים, להט"בים ועוד). אבל אהבתי הגדולה ביותר היא ספרות".

ההמלצה שלי

ארבעת החלקים בסדרת הספרים 'הרומנים הנפוליטניים' פרי עטה של אלנה פרנטה סחפו אותי לתוך סיפורן המסועף, היפה והחשוף של לילה ולנו. ארבעת הספרים נקראים בנשימה אחת כמעט, לא נחתי ולא נמתי עד שקראתי את כולם, וגם אחרי – הרומנים השאירו אותי נפעמת ואם אפשר, רוצה עוד. סדרת הרומנים המופלאה הזאת היא בית-ספר לכתיבה ואני ממליצה עליה בחום.

| אבג 21

"עכשיו או לעולם לא..." — אלביס פרסלי

היה יום ראשון בהיר, שטוף 1974 שבעה ביולי שמש. באותו זמן הייתי חייל צעיר בחופשה, וצפיתי בנבחרות מערב גרמניה והולנד מתמודדות באצטדיון האולימפי במינכן על אליפות העולם בכדורגל במשחק הגמר של המונדיאל, גביע העולם. הכוכב ההולנדי יוהאן קרויף קיבל כדור, התקדם לכיוון השער הגרמני, ולפתע האיץ בבת אחת וחדר אל רחבת העונשין. עוד בטרם הספיקו הגרמנים לגעת בכדור משריקת הפתיחה הוכשל קרויף ברחבה, והשופט פסק על בעיטת עונשין מטרים לזכות נבחרת הולנד. 11- מ יוהאן ניסקנס, שברגליו הופקדה הבעיטה, בעט כדור חזק למרכז השער, והשוער סֶפּ מאייר צלל לפינה, כפי ששוערים נוהגים בדרך כלל לעשות. הכדור טס אל הרשת. שתי דקות עברו מתחילת המשחק, והולנד . הולנד אומנם הפסידה 0:1 כבר הובילה , אך אותה בעיטת 2:1 בסיכומו של משחק עונשין הייתה עלולה לעלות למערב גרמניה בגביע. מדוע זינק מאייר לפינה? לו היה פשוט נשאר לעמוד במקום מבלי לזוז, היה הכדור עושה את דרכו הישר אל בין זרועותיו המושטות!

ספר, סופר, סיפור

חקר ביצועים על המגרש. פרופ' מיקי בר-אלי (צילום: מור זלקאי)

הסיפור שלנו - מהדורה מיוחדת | 22

פרופסור לכדורגל , במהלך שירות מילואים פעיל בסיני, קיבל החייל מיקי 1974 בקיץ בר-אלי, כיום פרופסור בפקולטה לניהול, אפטר של כמה שעות – וניצל אותו לצפייה בגמר גביע העולם בכדורגל בין גרמניה להולנד המאבק בין קרויף לבין בקנבאואר, שנפתח בשריקה לכדור עונשין | | מטרים, דירבן את פרופ' בר-אלי לפצח את סודות הפנדלים 11- מ ספרו החדש שתורגם לאחרונה לעברית שופך אור על המחקר המרתק

אותנו בתובנה נוספת, ולפיה אין הבדל בין כדורגלנים, טייסי קרב, מנתחי מוח, או סטודנטים במבחן, שכן אצל כולם המנגנונים שבבסיס הביצוע דומים: "ביצוע הוא ביצוע הוא ביצוע". קורס ייחודי פרי יוזמתו של פרופ' בר-אלי בשם 'הפסיכולוגיה של הביצוע', נלמד במשך שנים רבות במחלקה למינהל עסקים, ובסופו של דבר הפך לספר בסגנון נגיש, פחות 'אקדמי', המיועד לכל מי שרוצה ללמוד כיצד יכולה פסיכולוגיית ספורט לשפר ביצועים בניהול, בעבודה ובחיים בכלל. בספרו החדש מסכם בר-אלי שנות מחקר ויישום של הכישורים 40 המנטליים הנדרשים לשבירת שיאים בספורט ומחוצה לו. "כל השנים הקפדתי לשמור על קשר עם השטח, אם כיועץ ארגוני במילואים או כיועץ לספורטאים תחרותיים, מאמנים, קבוצת ונבחרות לאומיות על מנת לעזור להם לשפר את סיכויי הצלחתם בשדה המשחק ובחיים". ומה באשר לפנדלים? "אה, כן", הוא אומר בחיוך, "הכול כתוב בספר. זוהי גולת הכותרת שלו, וחבל שהם (הכדורגלנים) לא רוצים להקשיב; אולי צריך לחשוב באמת מדוע למרות הידע הקיים בתחום, ולמרות שבעיטה אחת שווה לפעמים מיליוני דולרים, הפנדלים עדיין לא נבעטים בצורה אופטימלית". באמת למה? "את זה כבר יחקרו יורשיי", מסכם בר-אלי, היוצא בעוד מספר חודשים לגמלאות.

חודשים אחרי שחיי ניצלו בנס 10" במלחמת יום הכיפורים", מספר לנו פרופ' מיכאל ("מיקי") בר-אלי, שהינו כיום "זקן השבט" בפקולטה לניהול על שם גילפורד גלייזר, "לא מצאתי לעצמי נושא חשוב יותר לעסוק בו מאשר השאלה, למה שוערים קופצים [כמעט] תמיד בפנדלים". באותו יום התמודדו גרמניה והולנד בגמר הגביע העולמי, ובדקה השנייה נשרק פנדל לטובת הולנד. השוער קפץ, הכדור נבעט לאמצע השער – והשאר שנה מאוחר 20- היסטוריה: יותר מ יותר התחיל מיקי בפרויקט מתמשך של "פיצוח סודות הפנדל". מחקריו בנושא זה אף זכו להיות מצוטטים ומיושמים על-ידי רבים וטובים, כמו למשל סר אלכס פרגוסון, מאמנה האגדי של מנצ'סטר יונייטד. מיקי מופקד על הקתדרה למחקר בספורט על שם נט הולמן שבפקולטה לניהול, ואף הספיק להיות ראש המחלקה 200- למינהל עסקים. נזקפים לזכותו כ פרסומים, ביניהם כמה ספרים אקדמיים וכמו שהוא אומר, "קשה להחליט איזה ילד אתה אוהב יותר, אבל אין ספק ש'בוסט!' בעברית נמנה על האהובים ביותר". לדברי פרופ' בר-אלי, "עם השנים, למדתי לראות בספורט רק 'נציג' של הביצוע האנושי בדיון אודות קצה גבול יכולתו של האדם. ספורטאים תחרותיים חשופים ללחצים אדירים, בתנאים של תחרות עזה, כשהרבה מאד (לא רק כסף) מונח על כף המאזניים". פרופ' בר-אלי לוקח אוויר, נותן לגלגלים במוחו להסתובב ואז משתף

ההמלצה שלי אחרי התלבטות רבה בחרתי ב'מלכוד 22- '. על-פי ויקיפידיה, מלכוד 22 ) הוא רומן Catch-22 : (באנגלית סאטירי אנטי-מלחמתי מאת הסופר היהודי-אמריקאי ג'וזף הלר. עלילתו הדמיונית מתרחשת בזמן מלחמת העולם השנייה ועוסקת בשאלת אי-שפיותה הגלובלית של המלחמה. ,1953- הלר החל לכתוב את הספר ב והוא יצא לאור בארצות הברית , ובהמשך זכה להצלחה 1961 בשנת עולמית והיה לרב-מכר ברבות ממדינות המערב. נחשב לאחת היצירות הספרותיות הבולטות במאה העשרים, ואף עובד לקולנוע בשנת .1970 ' מזכיר לי את תקופת 22 'מלכוד לימודיי לתואר ראשון בשנים : הספר יצא לאור 1977-1974 , והיה מעין 'תנ"ך' 1971- ב לסטודנטים בזמנו.

| אבג 23

זה הסוד שלי זיקתו של מבקר האוניברסיטה, מני מיכאלי, לתורת הסוד היהודית מתבטאת בספר הביכורים שלו

הסוד היהודית. מתוך הכתבים של דמויות המובילות ברובד הסוד מהמאות האחרונות, כדוגמת 'הבן איש חי', 'אביר יעקב', 'החת"ם סופר', 'החיד"א', למדתי להכיר בערכה הרב של המילה הכתובה וכיצד ניתן להעביר על דרך הצמצום במינימום מילים מקסימום מידע, בבחינת 'מעט המחזיק את המרובה'". אנא, פרט ונמק. "מסופר על אב המאיר את עיני בנו: 'אם אתה מבקש מחסה מגשם ורוח, הקם לך אוהל או בקתה. אם אתה מבקש מקום לדור בו כל ימי חייך, בנה בית אבן. אם רצונך לדאוג גם לבניך ובני בניך אחריך, בנה עיר מוקפת חומה, אבל אם רצונך להקים בניין לדורות הבאים, כתוב ספר'".

צעיר, נבחר להשתתף בקורס מדריכי קרב מגע במכון וינגייט ומשם החלה חיבתו הגדולה לאחד מתחביביו העיקריים - אמנויות לחימה. מינויו לתפקיד מבקר האוניברסיטה היווה עבורו סגירת מעגל: באוניברסיטת בן-גוריון סיים תואר שני במינהל עסקים, ולאחר שלוש שנים בתפקיד המבקר קיבל חיזוק משמעותי בדמותו של בנו הבכור שהחל כאן את לימודיו במגמת חשבונאות. מה הם מקורות ההשראה שלך, שאלנו את מיכאלי, והוא ענה: "ספרים בתחומי המדע וההיסטוריה העשירו את עולמי הרוחני בצעירותי. בשנים האחרונות השתנו נושאי הקריאה והם מתמקדים בתחומי הרוח ביהדות ותורת

הסיפור שלנו - מהדורה מיוחדת | 24 את שירותו הצבאי עשה מני בהנדסה קרבית, ובמילואים המשיך לטפס בסולם הדרגות עד לדרגת רב סרן. בהיותו קצין אשת חיל מ-א' עד ת' הוא ספר הביכורים של מבקר האוניברסיטה, מני מיכאלי. כתיבתו נעשתה בשיתוף עם מיכל ישראלי, תלמידתו לשיעורי התורה שאותם הוא מעביר מזה שנים. ישראלי משמשת כסמנכ"לית הכספים של פירמת ראיית חשבון מן הגדולות בארץ. הכתיבה תופסת חלק משמעותי מחייו המקצועיים של מני. בעבודתו הקודמת, כיועץ ומבקר פנים במשרד לראיית חשבון, ציין מני את סיום הפרויקטים בכתיבת "ספר", שהודגשו בו האירועים המשמעותיים ביותר עבור הקוראים הרלוונטיים.

ספר, סופר, סיפור

קטע מתוך הספר קידוש ליל שבת. הוא מרים את ראשו ומיישר את מבטו לתוך עיניה ואומר: "רַבּוֹת בָּנוֹת עָשׂוּ חָיִל וְאַתְּ עָלִית עַל כֻּלָּנָה". שנה מכתיבתו 3,000- הגם שחלפו כ על-ידי שלמה המלך, המזמור "אשת חיל", מהווה עדיין חלק אינטגרלי מתוך סעודת ליל שבת של רבים. המזמור חותם את ספר משלי ומורכב פסוקים הנפתחים בסדר עולה 22- מ של אותיות א'-ב' ופורטים את פועלה הרב של האישה, הרעייה, בת הזוג. חשיבות רבה קיימת לשיתוף הפעולה בין בני הזוג, לפעול כאחד, כנשמה שהתפצלה והתאחדה בשנית. הוא "מחזר" אחריה, כדי "להחזיר" את ה"אבדה" שלו, את החלק שלו שאיבד במסע הזמן. וכשימצא אותה הוא יאמר: "מצאתי את שאהבה נפשי" וכתוצאה מכך: "עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד". (בראשית ב' כ"ד). עליהם להתנהל כ"אחד", כשתי נשמות שהיו נשמה אחת שהתפצלה מבראשית וכעת מצאו זו את זו בשנית והתאחדו לבניין עדי עד. במסע הקריאה של הספר אשת חיל מ-א' עד ת' זוכים הקוראים להאזין למנגינה רבת שנים מתוך המקורות המפרשים פסוקים אלו, עם התאמה למציאות של ימינו באמצעות מתן כלים מעשיים לזוגיות, תקשורת בין אישית וחינוך ילדים על פי היהדות. הספר נכתב מתוך מטרה לחזק את ערכי המשפחה היהודית ויסודותיה, שליוו את העם היהודי במשך אלפי שנים והיוו את החוסן הרוחני והערכי לשרידותו ולהצלחתו.

ההמלצה שלי

'הרפון', יצירתם המשותפת של עו"ד ניצנה דרשן-לייטנר ושל סמואל מ. כץ מגולל את סיפורה של המלחמה החשאית, הלא קונבנציונלית, שמנהלת ישראל מול ארגוני הטרור, בדגש על המלחמה הפיננסית. צורת לחימה ייחודית זו, שעוצבה בידי ראש המוסד לשעבר מאיר דגן ז"ל, הסתייעה בכוח משימה מיוחד. תמיר פרדו יבדל"א, לשעבר ראש המוסד, הגדיר את הפעילות הזו כאחד הסטארט-אפים הישראלים החשובים ביותר מאז ומעולם. ואילו ג'יימס וולסי, , אמר: CIA- לשעבר ראש ה "הרפּוּן מתאר היטב כיצד המוסד מינף את הרעיון הזה לצורך טיפול בטרור וסלל את הדרך , בהתמודדותו עם בעיית CIA ל- הטרור הגלובלי".

| אבג 25