עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

באופרה הישראלית בתור ניצב, ובאותה הזדמנות אולי גם יתאהב ויצליח להרגיש מגע כמו שצריך. עד כמה התקווה להשיג את מה שנדמה כל כך מהותי ליוחי ולרוני, מצליחה לקרב אותם אל המימוש העצמי, או שמא מונעת בעדם מלאחוז באותו מימוש? המתח הזה עומד בבסיס הספר, כמו גם השאלות מה זה לשמוע? מה זה להרגיש? נראה שההיזקקות הטבעית והמובנית מאליה לכישורים בסיסיים אלה, דוחקת את השאלות. הצורך האישי עולה עליהן והוא שמכתיב לשני גיבורי הספר את הכמיהה והניסיון להשיג את מה שאין עבורם. הספר זכה בפרס שרת התרבות לסופרים בראשית דרכם. תואר ראשון בקרימינולוגיה עשתה טלי באוניברסיטת בר-אילן. את התואר השני סיימה אצלנו בהצטיינות במסלול לכתיבה יצירתית. שנה היא עובדת עם נוער בסיכון. 25 במסגרת פעילותה מקפידה טלי להפליג פעם בשבוע עם חניכיה, ולדבריה מדובר בפעילות שהיא מקור לרוגע וריגוש וממש לאחרונה חודרת פנימה גם לכתיבה. בנוסף לכך היא מרצה במכללת ספיר ועוסקת בכתיבה וייעוץ תוכן לסרטים דוקומנטריים. ועדיין, משאירה זמן למפגש עם אמנות ו"נהנית משוטטות במרחבים יצירתיים אחרים, מהם אני חוזרת פנימה מחודדת חושים", כלשונה. , נשואה ואם לשלוש בנות, 48 טלי בת גרה במודיעין.

ההמלצה שלי

'הצל של גופו של העגלון', שם ארוך לנובלה קצרה שכתב פטר וייס, הוא ספר יוצא דופן. העלילה הנפרשת לאורך שלושה ימים בפנסיון כפרי, מתארת ציפייה דרוכה להגעתו של העגלון. השילוב בין מרחב מוגבל שבו מתרחשת העלילה, זמן קצוב ושפה ויזואלית מתכנס לחוויה ראליסטית החוגגת את נוכחות החושים. הרשומון האובססיבי הזה היפנט אותי. שרטוט מדויק של פעולות שגרתיות, אפורות, הנמצאות בשולי היום-יום. אלו ממלאות את זמן ההמתנה לבואו של העגלון ובעצם הן הסיפור עצמו. המחבר מתאר את ההתרחשות כמתבונן פאסיבי מבחוץ, עקר מרגש. דרכו החוויה היא מציצנית וממכרת. הקריאה הדרוכה שאבה אותי פנימה למתרחש, עד כדי היבלעות בתוכו. כתיבה ויזואלית מוקפדת הנחווית כצפייה בסרט. ההמתנה הארוכה הנמתחת לאורך כל הנובלה מסתיימת בשלושה וחצי עמודים. אלא שלא העגלון מופיע אלא רק 'הצל של גופו של העגלון', כשם הספר. צל שחור וכבד שדי בו להפיח ריגוש וחיוּת בגיבורים וגם בי. הרווח בין מעשה הכתיבה הווירטואוזי לעלילה, העלה אצלי שאלות פילוסופיות: מה חשוב יותר התהליך או התוצאה, הציפייה או המימוש. עם סיום הקריאה, חווית האובססיה של הכותב שרדפה אותי, ואיתה הציפייה לעגלון, לא הרפתה. אך עם בואו של צל העגלון הצטרפו גם תחושות חמלה ועונג, ממש כמו הספר הזה.

רוב המאמץ של טלי שמיר-ורצברגר ככותבת מושקע בשבירת השפה השגורה והמוכרת, ובחיבור שלה מחדש לטובת ניסוח מדויק וחד פעמי. מלאכת כתיבה זו התגבשה במהלך לימודיה לתואר שני במחלקה לספרות עברית באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בעיקר בהרצאותיו של הסופר סמי ברדוגו, שבהמשך גם ערך את ספר הביכורים שלה 'חלק כמו המים'. "ברדוגו הוא סופר שמהווה עבורי מקור השראה להבעה מקורית יוצאת דופן, והתמדה", היא אומרת. 'חלק כמו המים' מספר על רוני ויוחי החיים במקומות שונים ובזמנים שונים ואף נטועים בסיפורים נפרדים ולמרות שהעולמות האחרים שלהם מציגים עלילות מבודלות, באקראיות של זמן ומקום, מתחיל ונרקם סיפור משותף. שגדל 18 רוני הוא בחור צעיר בן במושב בדרום הארץ, ובשל לקות פיזית לא מתגייס לצבא. הוא משאיר את סבתו החולה ואת אימו ועוזב לעיר הגדולה תל אביב מתוך אמונה שאולי לא רק מהלך חייו ישתנה, אלא גם הליקוי הגופני הטבוע בו ייעלם, וכך יהפוך להיות "רגיל כמו כולם". שאך יצא לפנסיה, 67 יוחי, גבר בן מתגורר ברמת גן וכל חייו עבד כמלטש יהלומים במפעל. הוא משתוקק להתרגש מחדש, וברגע פזיז אחד, לראשונה בחייו, מגיע אל מרחב זר ולא מוכר לו - עבודה

| אבג 17

Made with FlippingBook PDF to HTML5