שוטי | מומי אביטל
תקלות: לתקלות צריך כלים, חלפים וידע לתקן כל מה שקריטי לכם. לנו ברשימה היה: מפרש חליפי, משאבות שירותים, גיבוי למכשירי ניווט, גיבוי לתקשורת לוויינית. גבוה מאוד ברשימה יש את הטייס האוטומטי, שאם הוא מתקלקל, החצייה הופכת למאוד אינטנסיבית (במיוחד עם צוות מצומצם). המחיר של גיבוי לטייס האוטומטי גבוה אז במקום זה שמנו שום מסביב לתורן נגד עין הרע. מבחינת "ימאות" נטו: רוב מוחלט של הזמן הפלגנו ברוח מלאה. יש כל מיני טכניקות להפלגה כזאת (פרפר, שני חלוצים, ספיניקרים ועוד...) אבל אנחנו התכחשנו לעניין ולא ממש תרגלנו את העסק לפני החצייה. בסופו של דבר הפלגנו ב"פרפר", הסירה שלנו הייתה יחסית מאוזנת ומהירה. מפרשי ספיניקר למיניהם מצטלמים מצוין וטובים בעיקר לרוחות חלשות. את הג'ניקר שלנו הנפנו למשך שתי יממות ובשאר הזמן הרוחות היו מספיק חזקות כדי שהמפרשים הרגילים יספיקו. ), מאתגרות קצת ושוברות את שגרת ההפלגה Squalls( הסערות המקומיות מדי פעם. הן בדרך כלל משנות את כיוון הרוח שיכולה להיות מאוד חזקה קשר). מצאנו שהדרך הכי טובה להתמודד היא לזוז איתן, כלומר 35 (מעל להישאר באותה זווית לרוח ולא להתעקש לשוט לכיוון היעד. הענן חולף אחרי חצי שעה או שעה ואפשר לחזור למסלול בלי בעיה. חוץ מזה רוב הזמן הפלגנו עם מפרש ראשי מצומצם, ככה שכאשר הרוח עולה "פתאום", אנחנו מסודרים. ההבדל במהירות בין מפרש מלא למצומצם לא גדול, וזה ממש לא נעים ולא פשוט לעלות לרוח כדי לצמצם מפרש כשהרוח כבר חזקה.
Made with FlippingBook flipbook maker