שוטי | מומי אביטל

30/07/2018

ימים אחרונים קיבלנו הרבה עצות טובות היכן כדאי לנו לסיים את הטיול ולהשאיר את הסירה, אבל הלב וגם אינסטינקט של חיות נודדות משך אותנו לנקודה שבה הכל התחיל – יוון. הים התיכון, שבדרך הלוך היה לנו עצום ואינסופי, נראה בדרך חזור קטן ואינטימי. ועדיין, בין עמודי הרקולס לאית'קה מפרידים מאות מיילים, ככה שכצפוי אנחנו הולכים לסיים שלוש שנים שלוות בספרינט עם הלשון בחוץ. עצרנו רק במקומות שאהבנו במיוחד. קרטחנה בספרד, אחר-כך פורמנטרה ומינורקה שבאיים הבלאריים. מזג האוויר, כמו מזגם של תושבי האזור, קפריזי. בין הפלגה להפלגה צריך להמתין לרוח שתסתדר בכיוון הנכון. רוחות המיסטרל היו עקשניות במיוחד ולא נתנו לנו להגיע לצפון סרדיניה אז עצרנו בדרום האי ומצאנו שגם הוא שוקק ומרהיב. התחנה הבאה הייתה מצרי מסינה שבקצה המגף האיטלקי, שם בלי סימן ס � ) וכשניסינו להימלט למקום מ gale מקדים הרוחות זינקו מאפס לסופה ( תור משמר החופים שיגר אותנו למסע חיפושים אחרי סירה שנסחפה ברוח. עמדנו במשימה רק כדי למצוא (בפוקס) שמדובר בבריכת תינוקות צהובה שברחה לבדה מהחוף. בסיציליה, מתחת להר אתנה עצרנו לרגע לאסוף את עופר ולמחרת כבר ) האיר לנו פנים ויומיים רגועים הביאו Ionian sea( הפלגנו מערבה. הים היוני אותנו לקפלוניה. ברציף העירוני באריסטוגולי מצטרפים לנו עוד רביעיית אורחים (יניב אחי עם שני אחיינים, ואבי חברי). ביחד עם עופר אנחנו שוברים את שיא הסירה במספר אורחים בו זמנית. יוון נשארה מקסימה כפי שזכרנו אותה. אנשים מסבירי פנים, מפרצים יפיפיים וטברנות עם אוכל פשוט וטעים. בגלל האורחים ובניגוד להרגלנו, אנחנו מדלגים כל יום למקום חדש: אסוס, פיסקרדו, אטוקוס ומגנסי.