שוטי | מומי אביטל

) נמצאת השכונה של היאכטות. Direction Island( באי השלישי והיפה מכולם מי שסידר כאן את המקום עשה עבודה מצוינת: בחירת הצבעים של המעגן, המים הצלולים, החול הלבן והסבך הפראי של עצי הקוקוס ששולח צמרות נטויות להצל על החוף. עוד לא הטלנו עוגן וכבר חבורת כרישי ריף ידידותיים ) באה לברר מה יש לאכול. נתנו להם את כל הדגים Black and White Tip( המעופפים שנחתו לנו על הסיפון במשך הלילה ומאז אנחנו חברים טובים. ביום הילדים שולטים בשפת הים ובשקיעה החוף מתמלא תכונה ועשרות קונכיות מתחילות לשוטט על החול. לקסם אחראים סרטנים שמתגוררים בתוך קונכיות ונושאים אותם על גבם כמו צבים. הסרטן נקרא סרטן-נזיר, אבל אייל, שלא מתחבר לקונספט של התנזרות, מכנה אותם סרטן-ממזר.

השכונה מורכבת כרגע רק מארבע סירות: בנוסף אלינו עוד שתי משפחות שאנחנו מכירים ומתעתדים להפליג ביחד כקהילה נודדת בחודשים הקרובים, ועוד זוג שוודי שזו הקפת העולם השניה שלהם. אי אפשר לרכל עליהם גם כי הם מאוד נחמדים, וגם כי הבחור, אריק, עוד זוכר את העברית שלו מהתקופה שבילה בקיבוץ לפני ארבעים שנה. בין קומזיצים לצלילות לא כל כך מסובך לשכוח את מניין הימים, אבל הזמן הוא זמן ואין הפסקות, וגם אנחנו צריכים לזוז. התחנה הבאה שלנו היא צ'אגוס, מקום עם סיפור מרתק, אבל בלי אינטרנט או אפילו מוסכניק, ככה שהפעם הבאה שנוכל לעדכן תהיה רק כשנגיע לסיישל – קצת לפני שהחופש הגדול מסתיים.

בינתיים להתראות!