שוטי | מומי אביטל

13/07/2017

קוקוס-קילינג עדיין באי חג-המולד, ביום שישי בערב, לקול סלסוליו של המואזין (נוסח אשכנז) חגגנו את מסיבת השנתיים לטיול הקטן שלנו. אומרים שהזמן רץ כשנהנים, ולמרות שאנחנו נהנים עד ראש התורן זה מרגיש כאילו כל חיינו עברו על ים. קצת לפני, ברגע של שעמום אני מנקה את המקרר ומצליח בכישרון רב לחורר את צינור גז הקירור. שני טכנאי הקירור על האי לא מוכנים להגיע למעגן ועם אדי הגז האחרונים מתאדות גם התקוות לעגבניות טריות בחודשיים הקרובים. אבל לא צריך להילחץ, לסיפור יהיה סוף קר. שטנו לקוקוס. ) נמצאים רק ארבעה ימי הפלגה מערבה. Cocos Keeling( איי קוקוס קילינג רוב האנשים לא שמעו על האיים האלה מעולם, אבל בקרב הקרוזרים של דרום האוקיינוס ההודי זהו צומת דרכים שאף אחד לא מוכן לפספס ולא משנה מאין אתה מגיע ולאן הרוח לוקחת אותך. את האי גילו לפני חמש מאות שנה, אבל רק בתחילת המאה התשע עשרה הוא יושב, בהתחלה על-ידי קפיטן אנגלי בשם רוס שעל הדרך להודו סיפח את האיים לאימפריה הבריטית, אבל קצת אחריו אנגלי אחר (הייר) התיישב לו באי לבדו ביחד עם ארבעים נשים מאלאיות. רוס לא אהב את הרעיון שמישהו אחר ישתלט לו על האי (ואולי אהב יותר את הרעיון של הרמון נשים אקזוטי) חזר אל האי, גירש את הייר והכתיר את עצמו למלך איי קוקוס. מאתיים שנה מאוחר יותר, לא נותר זכר לפריצות ובמקום יש כפר מלאי שאנשיו כולם חייכנים, הגברים בכיפות רבי-נחמן סרוגות, הנשים עטויות רעלות ואלוהים (במכנסים קצרים וכוס בירה קרה ביד) מביט מלמעלה וצוחק על כולם. באיי קוקוס, ששייכים היום לאוסטרליה, יש שני אטולים. רק האטול הדרומי מיושב ושלושה איים תוחמים בו לגונה צבעונית ורדודה. ) נמצא הכפר המלאי המדובר. על האי Home Island( " על אי אחד "אי הבית ) נמצא, כמה מפתיע, המערב: האנשים הלבנים עם west Island( המערבי שדה התעופה, בית החולים, בית הספר וה"מלונות". הכי חשוב נמצא שם גם המוסכניק אלוף העולם שתיקן לנו את המקרר. נשאר רק למכור ילד בשביל ק"מ. 3000 חצי קילו עגבניות שמגיעות בטיסה אחרי שצלחו