שוטי | מומי אביטל

20/08/2017

בר מצווה בצ'אגוס הפוסט הזה משודר לאוויר הווירטואלי כשאנחנו כבר באיי סיישל. מאז הפעם האחרונה שצייצנו גמאנו מרחקים ואנחנו הרבה יותר קרובים לאפריקה מאשר לאסיה. על הדרך עצרנו באיי צ'אגוס הידועים גם בשמם המכובס "הטריטוריה הבריטית באוקיינוס ההודי". בין איי קוקוס לצ'אגוס מפרידים מיילים ימיים. זה הקטע הארוך ביותר שלנו באוקיינוס ההודי, ועדיין 1500 רק כמחצית מהמרחק מההפלגות הארוכות שעברנו באוקיינוסים האחרים. ככה שעם הרמת העוגן לא נרשמה ההתרגשות המיוחדת שלפני הפלגות ממושכות במיוחד. מפות ה'פיילוט' שמראות את כיווני הרוחות ועוצמתן בשנים קודמות הבטיחו רוחות סחר חזקות במיוחד, והאוקיינוס נאמן למורשתו קיים את ההבטחה בצירוף בונוס של גלים גבוהים מהרגיל. כך אחרי עשרה ימים, שמחנו יותר מבדרך כלל כשקרקעית האוקיינוס זינקה למעלה והציצה החוצה והים שינה את עורו מאפור זועף, לתכלת פתיינית. כלל ידוע הוא, שככל שהמקום נידח יותר כן רבים השבחים על יופיו, וצ'אגוס הוא הנידח שבנידחים והיפה שביפים. אומרים גם שמקום מרוחק הוא שכוח-אל, אבל את צ'אגוס האל לא שכח, ואפילו מסתובבת שמועה שמאז שהחזירו את סיני, לכאן הוא בורח בחגים. לפני שהגענו שמענו סיפורים ואגדות על המקום מספנים עם עיניים בורקות, וחשבנו, כמוכם, שהם כרגיל מגזימים, אחרי הכל צ'אגוס היא בסך הכל עוד קבוצת איי אטולים מני רבות, שכולם מרהיבים, ואי אפשר להתעייף מלהתבטל בהם אבל הם דומים זה לזה כמו תאומים סיאמים. בכל אופן משהו כאן יוצא דופן, וקשה להסביר במילים. הירוק עז יותר . ועדיין נראה BBC מהרגיל והמים שוקקי חיים כמו שרואים רק בסרטים של ה לי שהקסם נמצא גם בעובדה שאין אף נפש אדם מסביב, ושהדרך היחידה להגיע לכאן היא רק בסירה אחרי ימים רבים בים.