הָאוֹצָר | תשפ"ב - תשפ"ג
אני חושב שכל מחבר רוצה שהמעיין בספרו ישים את דברי הספר על לבו, לא פחות ממה שהמחבר הפנים. לא לפני הרבה זמן, נהגו נקיי הדעת ואנשי מעשה למכור את ספריהם עם מספר לכל עותק, ורשמו בפנקס את שמות הקונים. אחרים נהגו למכור רק לאלו שילמדו בספר, הכל כדי שהתכלית של הספר אכן תתממש ותגיע ליעדה. התורה בראשיתה נכתבה באש שחורה על גבי אש לבנה. אחר כך, מאז ועד היום, היא נכתבת בקלף ומועתקת בדייקנות דור אחר דור. אבל כולם מבינים, שכל עוד שאין המילים כתובות על 'הלוחות', כלומר נחקקות ונרשמות על לבות בני האדם, לא הגיעו דברי התורה לתכליתם. אדם ההוגה באותיות התורה הרי הוא מחיה אותן, כנשמה המחייה את גוף האותיות, וכך אותה האש הקדמונית מגיעה אליו - לליבו. הלא תראהשכל האמצעיםשל כתיבת האותיות של התורה, מקודשים וחייבים בגניזה, לא פחות מאבנים או קרשים שהשתמשו למקום השכינה. לכן, בדורות שעברו שהרגישו ונזהרו יותר בקדושה הזו, לא השתמשו בכתב אשורית לצורך חול, ולא קישטו אפילו בתי כנסת בפסוקים מהתורה. ידעו שמאותיות אלו נברא העולם, ובצירופן נהיה המשכן.
נראה לי שגם אתה מצרף אותיות במלאכתך... אינני סופר סת"ם שיצירת האותיות עצמה מתחילה בכוונת מחשבתו וטהרת לבו. אך בכל זאת אגיד לך משהו מרזי העימוד הנוגע לאותיות. ברוך השם יש הרבה גופנים היום. אם בעבר היו כמו ארבעה או חמישה גופנים מתאימים עבור טקסט תורני, הרי שהיום המגוון הוא עצום, כמעט כמספר אופיי בני האדם. ואם מצאנו 'אצבעות שוחקות' ו'אצבעות עצבות', גם גופנים יכולים להקרין רגשות. לכן צריך לבחור את הגופן המתאים לפי רוח התוכן, כל אחד במקום הראוי לו. כיום כל גופן מיוצר עם הרבה מחשבה והבנה לסגנון הטקסט שהוא אמור לשרת ולהביע. ואם הזכרנו את הגופנים, נזכיר שהגופנים הטובים עולים לא מעט כסף, שכן ייצרו אותם בדייקנות רבה ובאופן שיהיו מאירי עיניים. פשוט וברור שחשוב שהמעמד ישלם את מחירם, לא רק משום 'דיני ממונות' ו'בין אדם לחברו', אלא גם שלא יכניס אבק גזילה על מזבח הדפוס. נסיים בברכה, שדברי התורה לא ימושו מפינו, ומפי זרענו וזרע זרענו עד עולם.
שריד בית תפארתינו לא תמצא חרוט בה בשום מקום פסוק או חצי פסוק מן התורה, מרוב זהירות הקדמונים בתורה הקדושה שנכתב מפי הגבורה. עוד כתב הרמב"ם שלא תמצא אות אחת (בעתיקות) לעולם הגופן שבה מכתב האשורית ( כותבים ס"ת ובה נכתבו הלוחות) (פאר לא במטבע ולא באבן . הדור סי' ז, ריטב"א מגילה ב:)
כתב השילוח
חתיכת חרס מימי בית ראשון
מחצית השקל
במקום כתב אשורית, השתמשו בעבר בכתב עברי, ובספרד המציאו כתב מה שבהמשך הזמן נהיה כתב רש"י.
כתב עברי
56
Made with FlippingBook Digital Publishing Software