הבמה המרכזית של הנדל"ן 27.06.25

גיליון מיוחד מלחמת איראן ישראל

27.6.25

נדל"ן מדיה

את הפער. כעת, כשהממשלה מבטיע חה לציבור את שיקום הבית הלאומי – היא חייבת לגבות זאת בהחלטות אמיצות: הגדלת מכסת העובדים, קיע צור הבירוקרטיה והפיכת הבנייה לפע רויקט לאומי ראשון במעלה. אך הצורך בעובדים אינו מסתע כם רק בשיקום. גם הבנייה הרגילה – בנייה חדשה, תשתיות ותחזוקה – ממשיכה להתנהל במקביל. ולמרות הדיבורים היפים, המדינה לא השכיע לה להקצות את המשאבים ואת הסמע כויות הדרושות כדי להצעיד את הענף קדימה, בטח לא בשעת חירום כזו. ומע כאן לתוכן הדברים שהצגתי לאחרוע נה בכנס המכון הישראלי לדמוקרטיה – הדברים שנאמרו שם מקבלים כעת משנה תוקף. אנחנו, הקבלנים, לא צריכים שהמדינה תעבוד במקומנו. אנחנו יודעים לתכנן, לבנות, להפעיל ולהעסיק את העובדים בצורה שקופה ומקצועית. כל מה שאנחנו מבקשים – זה שהמדינה לא תעמוד בדרכנו. היא צריכה לשחרר חסמים, לא להקשות עוד. לתת לנו את האנשים שיבנו את המדינה מחדש. ככה לא בונים מדינה מנגנוני הרגולציה בישראל הפכו לחסמים של ממש. במקום לקדם – הם מעכבים. יותר מדי רגולציה חוע נקת, יותר מדי רשויות עם סמכויות חופפות, יותר מדי זמן שמתבזבז על טפסים, ועדות, אישורים. כל רפורע מה שמתוכננת על ידי הממשלה – לא יוצאת לפועל. כל הצהרה על קיצור תהליכים – לא מתממשת. ובינתיים, השטח בוער – תרתי משמע. הדבר ניכר בכל חלקיו של הענף ובכל תחום

בו, אבל הגרוע מכל הוא בתחום ניהול כוח האדם, וליתר דיוק: הבאת עובדים זרים לישראל. אני קורא לממשלה: הפסיקו את ההבטחות, התחילו לפעול. אם נרצה שיקום מהיר – צריך כוחות בנייה עכע שיו. אם נרצה להאיץ פרויקטים – צריך ביטול בירוקרטיה עכשיו. אם נרצה להחזיר את האמון – צריך מנהיגות עכשיו. אם עד מלחמת עם-כלביא עוע 40,000 דיברנו על צורך דחוף בע בדים, הרי שכעת אנחנו מדברים על לפחות. אפילו כשהתקבלו 60,000 אישורים עקרוניים – הליך הבאת העוע בדים ארצה נמשך מעל שנה וחצי, ובהצלחה חלקית מאוד. כך לא נבנה מדינה, וכך לא נשקם אותה. אל תטעו – אנחנו לא רק מבקרים. ההתאחדות שאני עומד בראשה נרתע מת, מגישה פתרונות, מציעה צעדים מעשיים. לדוגמה: הגדרנו באופן ברור את הצרכים לפי מחוזות, סוגי עבודות, היקפי משאבים. הצענו מתווה מיידי להכשרת עובדים מקומיים בקרן לעיע דוד ופיתוח ענף הבנייה לצד קליטת עובדים זרים. יזמנו תוכניות הכשרה מואצות עם משרד העבודה. גייסנו אלפי חרדים בפעם הראשונה לענף, ואפילו הצענו מודל לשיתוף פעולה עם משרד השיכון ועמיתנו בהתאחע דות הקבלני השיפוצים לשיקום אזוע רים נפגעי הלחימה. אבל בלי רישיון מהממשלה – אי אפשר להזיז כלום. במקביל, נדרשת גם רפורמה עמוע קה בהליכי הרישוי והתכנון – בפרט כשמדובר בבנייה לאומית או שיקוע לא עוד תירוצים – הזמן להחלטות

מית. לא ייתכן שלבנות בית שנהרס מפצצה ייקח שנתיים לקבלת אישוע רים. לא ייתכן שבניית מתחם מגורים בעוטף תתעכב בגלל דרישת חוות דעת סביבתית מיותרת. ספרו את זה למשפחות הנרצחים והחטופים מהע עוטף שמחכות לבית. ספרו את זה משפחות שכבר אין להן 40,000- ל בית לישון בו. הבירוקרטיה היא האויב של השיקום, של הבנייה ושל התקווה. הציבור כבר הבין את זה. הוא דורש פתרונות, לא תירוצים. הוא רוצה לראות טרקטורים בשטח, לא עוד מסיבות עיתונאים. מי שלא יזיז את עצמו עכשיו – ישלם על כך בבחירות הקרובות. הציבור לא טיפש, הוא רואה מי בונה ומי מדבר. לכן, המסר שלי חד וברור: הגיע הזמן לקבל החלטות אמיצות. הגדע לת מכסת העובדים בענף הבנייה היא הכרח לאומי, לא עוד בקשה של מגזר. אישור לרכבת אווירית בהבאה ישירה של העובדים מחו"ל, ללא הפרעות של ממשלות מפה ומשם. זוהי חובתנו למען כל תושב ותושבת במדינה הזו. בלי עובדים – אין בנייה. ובלי בנייה – אין שיקום ואין עתיד לענף. רוני בריק, נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ: "אם עד מלחמת עם-כלביא דיברנו 40,000 על צורך דחוף ב עובדים, הרי שכעת אנחנו לפחות" 60,000 מדברים על

צילום: כפיר סיוון

/ 5 /