יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

290 ....לאחר שמונת ימי הפלגה, כשהיא עמוסה ב עולים מטף ועד זקן עגנה האונייה "נגבה" בנמל חיפה. הוריו של אשר, היו נפעמים לקראת הרגע אליו ייחלו כל חייהם, וברגע הירידה לרציף, השתופפו ונישקו את אדמת הקודש. ביחד עם יתר העולים. בנמל חיפה הועמסו העולים על משאיות ונלקחו משם למחנה "שער העלייה" (הסמוך לחיפה). מחנה קליטה זה הוקם כדי לקלוט את העולים הרבים בתחילת שנת והיה לבקו"ם (בסיס קליטה ומיון) הגדול ביותר 1953 בתולדותיה של המדינה. בשל "העלייה ההמונית" מכל קצווי תבל היישר אל תקופת הצנע הקשה בישראל, נדרש מקום זמני כדי לשכן בו את רבבות העולים לפני פיזורם למעברות שברחבי הארץ מקום מסודר שתפקידו לקלוט את העולים ובעצם למיין אותם. החיים במחנה "שער העלייה" לפני עלייתם 1950 מחנה "שער העלייה" הוקם בשנת לארץ, במקום שאליו נעו גלי העלייה במרוכז מכל התפוצות בעולם. מצדו האחד של המחנה נשקף נופו הנפלא של הים, ומן הצד השני – העיר חיפה ומרגלות הכרמל, השופעות חורש ים תיכוני מוריק לכל מלוא רוחב העין. אולם הסביבה היפה לא השפיעה על העולים, והם נעו מצד לצד כדי למצוא מנוח לנפשם. כולם חיכו ליום צאתם מן המחנה והשתוקקו להתערות בחיי ארץ הקודש ולהיות אזרחים הוגנים. בכניסתם למחנה "שער העלייה" ראו העולים שורות של אוהלים ומעט צריפים. זה היה המחנה הגדול ביותר לקליטת עולים ולמיונם בתקופה ההיא לפני כניסתם למעברות, כעין מחנה מעבר באחריות מחלקת הקליטה של הסוכנות היהודית. גדר תיל, שהקיפה את כולו כבמחנה צבאי סגור, העידה על שבעברו אכן היה מחנה צבאי. אבל כעת הפך למחנה עולים, שדרכו עברו לצרכים ומטרות שונות כגון מיון האנשים ובדיקתם, מתן אישורים וקבלת ציוד אישי. במחנה "שער העלייה" עברה אף משפחת חליוה בדיקות מיון וקליטה. הם עברו תהליך של ביקורת גבולות, שבו נבדקו מסמכיהם האישיים וחפציהם ונרשמו פרטיהם האישיים. כמו כן, נעשו להם בדיקות דם לצורך תיעוד מצב בריאותם, לאחר מכן קיבלו חיסונים ואז חיטאו את גופו של כל אחד מהם. במחנה "שער העלייה" היו עולים מכל תפוצות העולם, שדיברו בשפות שונות זו מזו. הם הגיעו מאיראן, מעיראק, ממרוקו, מרומניה ומעוד גלויות למיניהן. לכן היה צריך

הוריו של אשר ז״ל אליהו ושמחה חליוה ע״ה

אניית המעפילים ״נגבה״

להשמיע ברמקולים הודעות בכל השפות האלה ברצף בזו אחר זו, וככה היו מעבירים להם מסרים והוראות ומיידעים אותם במידע חיוני וחשוב. לא היה אפשר לפנות בנפרד אל כל אחד בשפתו. העולים באו מכל מיני תרבויות ועטו תלבושות בשלל צבעים וגוונים, ולכל קבוצה הייתה תלבושת מיוחדת וססגונית. הגברים מעדות המזרח למשל הלכו ), בעודם מטיילים אנה ואנה s ב"פיג'מות" ועם גָּלַבִּּיֹות ( מתוך ייאוש וחרדה כמו שאר תושבי המחנה. התנאים הפיזיים היו קשים ביותר עקב צפיפות רבה ומחסור במתקנים סניטריים, והמזון שהוכן במטבחים המרכזיים היה דל. אולמות השינה היו קטנים מהכיל את אלפי העולים ולא התאימו לזקנים, לילדים ולטף. במחנה העולים היה מקום לארבעת אלפים עד חמשת אלפים איש, אולם בפועל היו בו בין שמונת אלפים לתשעת אלפים נפש. מלבד זאת היה המחנה תחום טריטוריאלי בפני עצמו - סגור ומסוגר, אין יוצא ואין בא. ניתקו את העולים מתושבי הארץ ונאסר עליהם כל מגע עם אוכלוסייתה. לא רק היציאה אל מחוץ למחנה הייתה אסורה, אלא אף הכניסה אליו. העולים היו כלואים ומופרדים מהעולם החיצון, ורק משאיות שהביאו ציוד או אספקת מזון היו רשאיות להיכנס דרך השער,

41

2023 תמוז- אלול, יולי-ספטמבר :19 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו