יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

, 50 של מרוקו בשנות ה ישראל ביקשה להרחיקה והאידאולוגיה מהמדיניות הלאומנית של נשיא מצרים דאז ג'מאל עבד אלנאצר. לשם כך, הציעה ישראל למרוקו סיוע בתחומים הטכנולוגיים, ביטחוניים והמודיעיניים, כפי שסיפקה בעבר למדינות אפריקאיות בתחילת דרכן . במרוקו ישראל יצרה קשר עם גורמי ממשל, גורמי אופוזיציה למלוכה, עובדי הארמון, קציני מודיעין וביטחון, עיתונאים, אינטלקטואלים ונציגי ארגונים יהודים. ישראל

הדר לסרי מעניקה סקירה אודות מחקרה לחברי הנהלת הפדרציה העולמית במשרדה בירושלים . יושבים מימין: שלמה אביטן, סם בן שטרית וד"ר יוסי ונונו 2021

ממרוקו ולכן אינה מדאיגה אותה, אך יחד עם זאת היא מדאיגה את מדינות המזרח התיכון שהם אחיו ועליו לפעול בהתאם. בהמשך ביקש צור ממרסל פרנקו - יהודי שמקורו בתורכיה ובעל קשרים מסחריים עם מרוקו - להיפגש עם חסן. פרנקו התבקש לשכנע את חסן שבתמורה למדיניות מקלה כלפי יהודי מרוקו, ישראל ויהדות ארה"ב יפעלו למען 1956 השקעות אמריקאיות קבועות במרוקו . כמו כן, ביוני נפגש צור בפריז עם אבדארהיד בוביד (שהיה ממובילי מפלגת האיסתיקלאל ובהמשך שר הכלכלה), בנוגע לסגירת הסוכנויות היהודיות במרוקו והאיסור על יהודי מרוקו לעלות לישראל. צור הציע בתמורה שיתוף פעולה כלכלי מצד ישראל, ובוביד נענה בחיוב אך בתנאי שהדבר יעשה בזהירות וחשאיות. לאחר התייעצות עם ממשלתו, בוביד הדגיש לצור כי היחסים יאלצו להישאר לא רשמיים, וזאת בעיקר בשל לחצי הליגה הערבית. אומנם היחסים התחילו סביב סוגית העלייה של יהודי מרוקו ארצה, לישראל היו אינטרסים נוספים בקיום היחסים והעמקתם מעבר לנושא העלייה בלבד. בתחילת שנות השישים ישראל ביקשה להרחיב את קשריה למגרב על מנת לקבל הבנה מעמיקה יותר על העולם הערבי בכלל ועל אזור המגרב בפרט. המידע המודיעיני שביקשה ישראל להשיג שימש אותה להבנת הזירה, על מנת קבלת החלטות נכונות יותר באשר להתנהלותה במרחב. ישראל ביקשה לנצל את הקשרים אשר נוצרו בין המוסד לרשויות המרוקאיות סביב נושא העלייה והתחזקו במבצע העלאת היהודים הגדול אשר נקרא לימים מבצע "יכין". מעבר לכך שישראל רצתה לעזור ליהודי המגרב, היא חששה מבידוד מלא בעולם השלישי וכן ביקשה להרחיק את המגרב ממצרים ומהליגה הערבית. החל מתחילת ביסוסה

אף ביססה קשרים עם המנהיג האופוזיציוני מהדי בן ברקה לזמן קצר, שהבטיח תמיכה בנושא עליית היהודים בתמורה . UNFP לתמיכת ישראל במפלגה שלו גם מהצד המרוקאי היו אינטרסים לקדם את היחסים עם ישראל. בעוד ישראל יצרה קשרים עם לאומנים מוגרבים , אלה יצרו קשרים עם ישראל על 50 עוד משנות ה מנת לקבל תמיכתה ועזרתה בקבלת עצמאות מצרפת הקולוניאליסטית . בניגוד ללוב ואלג'יריה, מרוקו נותרה מדינה מתונה חסרת מוטיבים פאן-ערבים ואג'נדה מהפכנית. מדיניות החוץ של מרוקו הייתה דומה לזו של תוניסיה. המדיניות המזרח תיכונית של מרוקו הייתה מושפעת רבות מניסיונה עם הקולוניאליזם אשר הוביל אותה להפגין פחות אנטי מערביות לעומת שכנותיה. בנוסף, מערכת היחסים המיוחדת שהייתה למרוקו עם ארה"ב, השפיעה גם על גישתה המתונה למערב. אלו הובילו את מרוקו לקיים יחסים עם ישראל. מעבר לכך, מרוקו ביקשה למשוך השקעות זרות אליה ולהתפתח כלכלית, ולכך הייתה זקוקה לישראל ולמערב בכלל. מרוקו שרצתה לשמר את נושאי המדיניות שלה לעצמה ועל עצמאותה במקום להיגרר לתנועה הערבית-לאומנית שהוביל נאצר, יכלה לקיים יחסים עם ישראל כל עוד זה היה בצורה בלתי רשמית. היחסים הללו אפשרו למלך חסן את היכולת הפוליטית לשמש כמגשר בין ישראל למצרים .90 וה- 80 ובין ישראל לפלסטינים בשנות ה לטענת חוקרים המלך חסן השני ראה עצמו כגשר בין הערבים ליהודים, זאת לאור השפעתה ונוכחותה של הקהילה היהודית במרוקו. למרות שמרבית יהודי מרוקו עזבו לישראל ולמדינות נוספות לאחר קום המדינה, תרומתם

61

2023 ינואר-מרץ , טבת-אדר תשפ״ג :17 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו