יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

השווקים שלה שופעים יותר, מתפרצים יותר. אני נוהג לשוטט בין הדוכנים ובהתניה פבלובית לזייף את "שיר השוק" של שלמה בר, שנולד דווקא ברבאט. הצבעים שלה בוהקים יותר, המראות, הדוכנים והכיכר המרכזית "ג'מע אל פנע", שהוראתה "חבורת ההולכים אל המוות", הפכה לתיאטרון רחוב, עשיר באירועים ספונטניים: כאן חבורת להטוטנים, שם מגיד עתידות, לידו מספר סיפורים, מישהו משכיר נחש, או קוף לצילום, רופא שניים מציג מערכות של שיניים תותבות, לצדו משטח צבעוני מורכב מכובעים או מנעלים שחודיהם נראו כאילו תוכננו במיוחד כדי למחוץ את התיקנים בפינת החדר. הכיכר מוקפת בדוכנים של מיצים סחוטים ולעת ערב, הופכת להיות מסעדת ענק פתוחה. יש חילוקי דעות לגבי טיב האוכל, אין הסתייגויות לגבי האווירה. וינסטון צ'רצ'יל שהה לא מעט בעיר זו, שכן בבית המלון המפואר וצייר שם לא מעט ציורים . ) היא עיר מודרנית, מדברית, עם Ouarzazate ( ורזאזאת בתים שנבנו בהשראת ה"קצור", בתי הקנים המכוסים בבוץ של המדבר, עם אולפני סרטים, שמייצאים את הפנטזיה לכול העולם. ורזאזאת היא לבו של ה"קצור", המילה "קנה" נקראת בערבית "גסב" ומכאן קסבה. אין דין הקסבה המדברית, כדין קסבה שהמהווה את לב העיר הערבית, למרות שמדובר באותו מקור. הדרך שבין הריי האטלס הגבוה לג'בל סע'רו, נקראת "דרך אלף הקסבות", הן אכן רבות מספור. היפה, הציורית והפנטסטית מכולן היא קסבת , ששמרה על הדרך )Aït-Ben-Haddou( אייט בן האדו הקדומה למרקש. סלילת הכביש ייתרה את עיר הבוץ תושביה עזבו והיא נותר כפנטזיה מזרחית, אקזוטית ורומנטית. כאן הסריטו את "גלדיאטור", את "ישו מנצרת" "לורנס איש ערב", "יהלום הנילוס", "הפיתוי האחרון של ישו " ו"אלכסנדר". גם חלקים מהסדרה 'משחקי הכס', צולמו בכפר. אייט בן חדו הוכרז בשנת כאתר מורשת עולמית בשל היותו דוגמה 1987 מצוינת לאדריכלות הסהרה המוקדמת ולאדריכלות בדרום מרוקו. מרוקו הינה חגיגה של קניות, לא כל כך עבור המוצרים, כמו ההתחקות אחר ייצורם. בבתי המלאכה שלה ניתן לראות מלאכות שעוד מעט יחלפו מן העולם: יצור פסיפס של קרמיקה, המכונה "ליקיטדו", גילוף בעץ, שיוף רגלי מיטות, תפירת כפתנים, צביעת צמר וידוע מכולם, במראה ובריח, הוא אגן הבורסקאים: בריכות ססגוניות, עשירות בצבע ומדיפות צחנה. אלו בעלי מלאכה שהעבירו את מיומנותם ומקומם החברתי מדור לדור. אך ספק אם

המרשים, אין הרבה חן מזרחי ברבאט, למעט הקסבה של האודייה, אליה נכנסים דרך שער מרשים שצורתו פרסה ומגיעים דרך מבוך של סמטאות, לבוסתן ספרדי מטופח וממנו לתצפית המרהיבה על הים ועל העיר סלה, שהית . עיר הנמל דרומית לקזבלנקה 17 מרכז לשודדי ים במאה ה ומערבית למרקש, א-סווירה, שונה בחזותה. במקום גבב של בתים סביב מבצר, המכונה "קסבה", יש בה פרסה, היינו, כיכר בסגנון פורטוגלי וחומות מרשימות, עליהם שר פעם ג'ימי הנדריקס. החומות הציוריות, הבתים הבוהקים בלובנם וסירות הדייגים הססגוניות, נתנו השראה להיצ'קוק שצילם כאן את הסרט "ציפורים". גם הבמאי האמריקאי אורסון צילם כאן כמה סצנות מפתח, ) Orson Welles ( וולס בסרטו "אותלו". אוהבי מרוקו נחלקים בין חסידי פס לחסידי מרקש. דומה וזהו בעיקר עניין של אופי. פאס מסודרת, קפדנית, מאופקת משהו. מרקש, העיר האדומה, נראית כאילו עולה מהמדבר שמאבניו נבנתה. באביב ניתן לראות מכול מקום כמעט את הפסגות הצחורות של הרי האטלס. זוהי עיר חמה, רוחשת, רועשת, חושנית, מבולגנת. יש בה כמובן מבנים מרשימים בעלי ח ש י ב ו ת

היסטורית, אבל הלב יוצא אל

40

2023 : טבת-אדר תשפ״ג, ינואר-מרץ 17 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו