הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, 2022

נושאי משרה: הרב, רועה עדתו שבפז, ואני, אחד ממנהלי היא"ס, בעל הנתינות הגרמנית. אף בביתו של הרב עובדיה התנהל המשחק המקובל. הוא, נושא המשרה, קיבלנו רשמית באורח נימוסי כמובן, אך לא חרג מן המגע המאופק, הגם שידע שאני ישראלי ואפשר אף היה יחיד בידיעה זו במעמדו. הייתי מופתע במקצת מהתנהגותו, מאחר וידעתי את יחסו החם לעבודתנו, והכרתי את עמדתו העקבית בעניין עתיד יהודי מרוקו. עם פרדה הוא ביקש ללוותני, דבר שלא הסכמתי לו משום כבוד הרב, אך הוא עמד על שלו על אף השעה המאוחרת בלילה. נסענו במכוניתי בסמטאותיה של פז עד שביקשני לעצור. כאן באחת הסמטאות, באפלה, חיבק אותי ואמר: "הנה לשם כך ביקשתי ללוותך. ביתי הוא מעין רשות הרבים, מה שאין כן כאן." היחס לשליחי ישראל שעסקו בהעלאת היהודים, היה יחס אמון בלתי מסויג, הוא ניזון מן הכמיהה בת אלפי שנים לציון הבנויה: ממעשה הבניין והמאבק של מדינת ישראל ומן העבודה לשמה, מכושר המעשה שנכונו בהם השליחים. גם על גילויי האמון הזה אפשר לספר ארוכות, ותקצר היריעה. אגב, האמון ביכולתנו היה לא רק נחלת היהודים, גם הערבים - פשוטי עם ונושאי המשרות – האמינו בנו, בוודאי שלמבצע סיני הייתה השפעה עצומה על יחס זה. תושביו של כפר שלם עולים לישראל בתוקף תפקידי נקלעתי לכפר אמיזמיז, השוכן באזור האטלס, דרומית למרקש. נפגשתי עם רב העדה כדי לברר אפשרויות העלאתם של יהודי הכפר לישראל. הרב אמר לי שאין סיכוי להוצאת היהודים מן הכפר, מאחר ומושל האזור מתנגד לכך - ומדובר במושל שהנו איש תקיף, מה גם שישנו מלשין בכפר, וכל תנועה שתיעשה על ידי היהודים תגיע לידיעתו [כבכל כפר, גם כאן שימש הרב בתפקידים שונים: שו"ב, מוהל, מלמד תורה ועוד]. וכך הוא סיים אתה כגרמני, לא תוכל לו, למושל הזה, אך אילו היית ישראלי היית יכול." כך או כך הוא פסק: "או שיצאו כל יהודי הכפר בעת ובעונה אחת, או שאיש לא יצא!" , 120 נפש, ובתכניתנו היה להוציא תחילה 280 הכפר מנה אך בעקבות דבריו האחרונים של הרב העלינו את כל יהודי הכפר, בבת אחת.. הוצאת יהודי אמיזמיז הייתה מלווה בטקס ובפומביות שעוררו בדיחות הדעת – ואילו בעיני יהודי הכפר עצמם היה בכך משום מעשה נסים. וכזה הוא סיפור המעשה: אותו גברא רבא, מושל האזור, לא נמנה על שונאי המטבע, ונמצא שהמטבע יישר לדידו את כל ההדורים. כדי להרשים אותנו העמיד המושל את כל הכוח המזוין שעמד לרשותו: עשרים וארבעה אנשי חיל, לבושים בגדיהם הססגוניים כשחרבותיהם שלופות, וזאת על מנת לגונן על "עמך ישראל" היוצאים לדרך מפני שכניהם הערבים הזועמים.

בנמל היציאה פגשתי בהם, ביהודים הנפעמים, וכשהרועה שק את ידי, פסק ואמר: "אתה ֶ הרוחני שלהם ראה אותי נ אמנם גרמני, אבל עובד כישראלי." מן הסיפורים לדוגמא שהעליתי על הכתב, יכול המעיין לעמוד על שיטת הכיסוי שלנו בעבודתנו במחתרת, העניין היה פרדוקסלי למדי. כמנהלי ארגון היא"ס עסקנו לכאורה בארגון הגירת יהודים אל הארצות שמעבר לים, קנדה ואחרות, אך למעשה ארגנו את העלאת היהודים לישראל. אנשים שמוח בקדקדם - בני ברית ושאינם בני־ברית - ידעו את האמת, והיה מעין הסכם אשר לא נאמר ולא נכתב בין הנוגעים בדבר, שיש לקבל את המשחק כפי שהוא מוצג, אלא שמפקידה לפקידה הבחנת ששותפך למשא ומתן יודע במה המדובר, ואף רומז על כך רמיזה רבת משמעות - מה גם שחטאנו בעודף כיסוי והגענו לעתים מזומנות לאבסורד. כי כיצד תתקבל על דעתו של אדם הצגה מעין זו: יהודי בעל נתינות גרמנית ושומר מצוות מתכחש לידיעת מילים עבריות המצויות הרבה בנוסחי התפילה? כיצד תובן הבורות המודגשת בעניני ישראל, בעוד הגויים עצמם, אלה מהם קוראי עיתון וספר, יודעים הרבה או מעט אודותיהן ואם כך, כיצד לא הגיע לאוזנו או לעינו של בעל הדברים הספר או הסרט "אקסודוס" וכיוצא באלה דברים? יכולת זו הם שמרו אתם מסורת אבות. עמדתי על כך בדימנת (דרומית למרקש). מצאתי את בני העדה מתפללים ביום הכיפורים ללא מחזורי תפילה, כולל התפילה "אתה כוננת", שחוברה על ידי הרמב"ם. נתברר שהם יודעים תפילה זו מילה במילה. וכשנשאלו האנשים כיצד הגיעו לכך, השיבו שלמדוה במרוצת השנים מפי החזן. גם כשתנאי החיים הקשים מנעו מהם את ההתעלות הרוחנית לא בטל הפוטנציאל הלימודי שלהם. כך יוסברו ידיעתם את ערכי היהדות, את השפה העברית ועובדת היותם שומרי מסורת. בעבר היו במרוקו ימיםשל פעילות רוחנית גדולה והתפתחות עצומה בספרות הגמרא. תקופה זו הגיעה לשיאה בימי פעולתם של הרי"ף והרמב"ם. המאות העשירית עד השלוש־ עשרה מפורסמות בעבודה הרוחנית שנעשתה בהן. גם כיום מרבים ללמוד קבלה ולומר תהילים. אביא דוגמא ליחסים בין הרבנים לבני עדתם: אחד מעובדי היא"ס הזמינני לסעודת ברית מילה של בנו. בין הקרואים היה גם הרב שלום משאש, הרב של עדת קזבלנקה וכיום רבה הראשי של ירושלים. עם הרב הזה קיימתי יחסי ידידות טובים. ליד הרב ישב יהודי אשר ביקש ממנו תשובה לשאלה שהטרידה אותו זה זמן רב. רצה היהודי לדעת, האם מנהג כיסוי ראש מן התורה הוא או מנהג בלבד [יהודי מרוקו אינם מכסים ראשם, פרט לשעות תפילה ואכילה, בעוד הרבנים מכסים ראשם כמנהג האשכנזים]. שאלה זו לא הייתה נשאלת לולא סובלנותם של רבני מרוקו.

59

2022 ינואר-יוני , טבת-סיון תשפ"ב :15 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו