הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו, 2022

"קודם תשחרר אותנו ואחרי זה אראה לך,״ אמרתי בתוקף. ״יש לו ביטחון לילד הזה,״ צחק ראש הכנופיה. החזרתי לו מבט חצוף, אף על פי שבתוכי פחדתי מאוד. ראש הכנופיה רמז לאחד מאנשיו לשחרר אותנו. נעמדנו שוב על רגלינו. הוצאתי מתרמילי את המפה, ולאור הפנס סימנתי במפה את מיקום המחבוא של היד. השודדים שחררו אותנו ופנו ליציאה מהמנהרה, לעבר המקום שסימנתי במפה, ואנחנו המשכנו בדרכנו לעבר המשימה. האמת, סימנתי את המקום הזה במפה מפני שאנשי המוסד הזהירו אותנו לא להגיע לשם, לא ידענו למה. ל ערכה במקום ַ ל ְ י-מ ִ נ ֶּ אחר כך התברר שמשטרת ב הזה מצוד אחרי סוחרי סמים. כשראינו למחרת ידיעה בעיתון שנתפסה כנופיית שודדים שהייתה מבוקשת זמן רב, נזכרתי בפסוק, "צדיקים מלאכתם נעשית בידי אחרים"... הגענו למצודה והטמנו את המעטפות במקום שנקבע. חזרנו הביתה דרך הפרדסים של משפחת בוחבוט, משפחתו של ז'אק. היה אביב, ריח הפירות שגדלו במטעים עלה באפנו — שזיפים, משמשים, אפרסקים — וגרם לנו לסוג של שיכרון ושלווה. "לא יכול להתאפק, אני חייב לטעום,״ אמר ז'אק. "הזדמנות מצוינת לברך את ברכת שהחיינו," הוספתי אני. טעמנו מהפירות ובירכנו את הברכה שמברכים כשאוכלים פרי לראשונה בעונתו. אחר כך שרנו בקול כדי להירגע מהאירוע המפחיד ולפרוק את המתח. למחרת, לאחר האימון, נפגשנו לסיכום הפעולה. הפעם התכנסנו במגרשהכדורגל. פתחנו וסיפרנו על המאורעות שהתחוללו אמש ועל המפגש עם חברי הכנופיה. גילה חייכה ואמרה, "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה. נראה שהפנמתם את המסר שלמדתם בבית הספר בצורה הטובה ביותר. אכן, התנ"ך הוא ספר ההיסטוריה של העם היהודי. בעבורנו הוא מקור לרעיונות כיצד לתכנן את האסטרטגיה שלנו בצורה הטובה ביותר." דבריה דווקא הזכירו לי פסוק אחר, מספר תהילים: י השכלתי" שבא לידי ביטוי לאורך כל ַ "מכל מלמד הפעילות המשותפת עם צוות מג״י, שמחוכמת החיים שלהם למדנו רבות, כמאמר הפסוק.

מה נעשה איתכם,״ קרא האיש וסימן לחבריו להתכנס להתייעצות. הם עמדו מאחורי אחד הסלעים והתייעצו בלחש זמן קצר. נשארנו במקומנו. לחשתי לחבריי שיש לי רעיון ושיהיו בשקט. "יש לנו משהו לגלות לכם!" צעקתי אל אנשי הכנופיה. הם התקרבו אלינו. "מה יש לך לגלות? וחסר לך שאתה עובד עלינו, ילד!" הזהיר אותי האיש עם העיניים היוקדות. "אנחנו יודעים איפה קבורה יד הזהב של מדאם ברן! נגלה לכם, בתנאי שתשחררו אותנו,״ אמרתי. האגדה מספרת על אישה עשירה מאוד שהתגוררה ל, ליד בית הקברות. היא נהגה ַ ל ְ י-מ ִ נ ֶּ בקצה העיר ב לחלק מדי בוקר לחם וחלב לעניי העיר, כשהיא נוסעת בעגלה רתומה לסוס. לילה אחד, שהיה סוער במיוחד, מלווה ברעמים וברקים, יצאה מדאם ברן לדרכה. העגלה שלה התהפכה והיא נפצעה באורח קשה, רגלה נכרתה והורכבה לה רגל מעץ. למרות התאונה המשיכה הגברת ברן בחלוקת המזון לעניי העיר. שבוע אחד לא הגיע המזון לעניים. ראש העיר פנה אל הכומר וביקשו ללכת לבדוק מה עם מדאם ברן. הכומר חזר וסיפר שהיא נפטרה בביתה, ובצוואתה הורישה לכנסייה יד עשויה זהב, שהייתה שמורה באחת מהכספות שלה. הלילה ירד והכומר ופרחי הכמורה קברו את מדאם ברן בבית ל. אחד מפרחי הכמורה ַ ל ְ י-מ ִ נ ֶּ הקברות הנוצרי שבעיר ב סיפר שהייתה לו תחושה שהכניסו לקבר ארון ריק, והכומר השביע אותו לא לספר זאת לאיש. הכומר לקח לביתו את יד הזהב, אבל לאחר כמה ימים נגנבה יד הזהב מביתו. מאז התהלכה השמועה שעדיין שומעים את מדאם ברן גוררת את רגלה ומתהלכת בתוך הבית. המשטרה אטמה את ביתה, אך אנו הילדים עדיין האמנו שהגברת ברן מתהלכת בלילות בביתה ומחפשת את יד הזהב. היו שסיפרו ששמעו את קולה של מדאם ברן מתוך הבית אומר: "מי שייגע ביד הזהב שלי ילך לגיהינום!״ "אז אתה אומר שיש לך מידע היכן נמצאת יד הזהב של מדאם ברן?״ שאל בעניין האיש בעל העיניים היוקדות. הוא נראה לי כמו ראש הכנופיה. גם חבריו התרשמו מהסיפור. "ברור! אני יכול להראות לך את המקום במפה,״ אמרתי. "היד הזאת שווה הון עתק,״ לחש אחד מחברי הכנופיה. "נו, תראה לנו במפה איפה נמצאת היד,״ פקד עליי ראש הכנופיה.

34

2022 : טבת-סיון תשפ"ב, ינואר-יוני 15 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו