הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

ביותר. תמיד עם גלימתו הלבנה ובנוסף לצבע הירוק, שהוא צבע האסלאם, הוא גם אהב את הצבע "הצהוב" צבע מצב הרוח, אסור לעצבן אותו, כי הוא רגיש מאוד ועלול לתקוף בכל רגע. הוא טען תמיד, שאין להקדיש זמן לגינונים ולא מבזבזים זמן על אוכל וחפלות, בשבילו, החיים מתנהלים בצורה הצנועה ביותר, לא שותים אלכוהול בכלים מכסף ומזהב, כי הם אסורים בתכלית האיסור, אוכלים אך ורק בצלחות עשויות מחמר, וכולם ישובים מסביב לפלטה עם עוף למשל מגלגלים ביד ואוכלים. , מרוקו הייתה מחולקת 17- במציאות בסוף המאה ה ונשלטת בידי כמה חמולות ושבטים. מולאי איסמעיל היה פרש, לוחם אמיץ ואכזר, תרגילי מלחמה היו להם חוקים. הוא היה אוסף את כספי המיסים, שומע בקשות, תלונות וטענות מנתיניו ובכך שמר על השקט בממלכה, כל רצונו היה להנחיל את האוטוריטה שלו בשטח עצום: בהרי האטלס, ממלכת פס בצפון ועד לגבולות הסהרה ומתאפילאלת עד ממלכת מרקש. את רוב ימיו העביר בין מספר מארמונותיו, ברבאט למשל בארמון האודאייה, הגן הכי שמור למעונותיו, שם אנו פוגשים מקום לתפילה וחמאם. הכול בנוי מעץ, קישוטים המפארים את חלל הפנים העיטורים התבססו בעיקר על קליגרפיה: פסוקים מן הקוראן גם במאוזולאום ... בקישוטי הטיח או גבס (סטוקו) והזלאייז בצורות גיאומטריות שונות ובצבעים מרהיבים, הפטיו שימש למקום מפגש לחיי היום יום, וגם ל"מנזח", מקום מנוחה.

התשוקה של מולאי איסמעיל נשים חוקיות בהצהרה, 4 איך אפשר בלי אהבה, עם פילגשות. האיש גם אכזר וגם חובב נשים 500- ומעל ל מושבע. כשהיה מקבל מתנות מראשי השבטים, המתנה הכי אהובה עליו, הייתה: "לא לקבל צבי אלא להעניק לו את הבת, הכי יפה והכי מלומדת ומתורבתת", כך שה "הרמון", האזור הנקבי האסור, היה מתמלא בנשים. מולאי איסמעיל היה הורג כל מי, שהסתכל על נשותיו, אוי ואבוי למי שעמד בדרכו, הרבה התכופפו וטמנו את ראשם בחול בכדי לא להיתקל בו. באגדות ובסיפורים, זוכרים רק את שמות נשותיו החוקיות. ובמיוחד את אשתו הראשונה ללה עיישה מובארכה כינו אותה הסולטנה זיידנה. שפחה, שרכש למען אחיו מולאי ראשיד. כושית מאפריקה, חכמה ביותר, מסקרנת, סביבה הסתובבו נשים עם חרבות סימן לשליטה וכוח. היא התאימה בדיוק לאופי שלו.

שפחה 15 נשותיו החוקיות, הגיעה אליו בגיל 4 מבין צעירה נוצרייה מאנגליה, שהתאסלמה עבורו.

עוד אהבה גדולה ללה רינתה הנסיכה, שבאה מהסהרה היישר לסולטן. אומרים, שהיא הייתה המועדפת ואהובה מעל כולן, אינטליגנטית חכמה, יפה, היא הייתה אומרת את המילה האחרונה. בנוסף, תפקדה כשרת חוץ.

בחישוב קל, היה כפעמיים בשנה עם כל אחת מנשותיו/פלגשותיו במשך שנות שלטונו, התוצאה פשוטה, 55 ילדים, חצי בנים וחצי בנות, 1000- כ הוא התעניין רק בבנים, כי עניין הבנות שייך לאמהות בלבד. ובין הבנים צריך להפריד בין הבנים החוקיים לבין ילדי הפילגשות. ריבוי הילדים הבנים גרם לנזקים ולגניבות בממלכה ואף אחד לא העז להתלונן נגדם, כי הם ילדי הסולטן. מטרתו העיקרית הייתה להפחית את מספר השליטים השבטיים ולהעביר הכול לשליטתו הבלעדית.

מבצר האודאייה

52

2021 : טבת-סיון תשפ"א, ינואר-יוני 13 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו