הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

מדהימה ולמרות שנראו צעירים, כל אחד מהם עובד כבר שנים רבות בענף. לאחר הציור, הן מוכנסות לשריפה נוספת ומתקבלות עבודות מדהימות ביופיין, עם צורות וצבעים מרהיבים, צלחות ובעיקר טג'ינים, שניתן להכניס אותם לתנור לבישול ללא חשש. במקום אחר ראינו את אומני הפסיפס, הם מציירים את הצורות על לבני קרמיקה צבועה. במיומנות ובעדינות הם שוברים אותם עם פטיש מיוחד. האבנים הקטנות מועברות שבצים והם משבצים אותן, עם הצבע כלפי מטה, ֶ למ בתבניות וצורות מורכבות. לאחר מכן, יוצקים עליהם חומר, המדביק אותם לכלל פסיפס מושלם. הטג'ינים המקושטים היו מרהיבים והייתה התלבטות קשה אם לרכוש, בעיקר בשל הבעיה כיצד לשמור עליהם, כדי שלא יישברו עד החזרה לארץ. יצאנו לפולקלור פאסי במסעדה, שבנויה בסגנון הבנייה המסורתי, עם פסיפסים רבים וקימורים בתקרות. תזמורת הנעימה ברקע ולשולחנות הוגשה ארוחת ערב של קוסקוס וכבש בשזיפים. לנו היה תה משקה אחד וכמובן עוגיות, על הבמה עולות להקות של זמרים ורקדניות, בסגנונות שונים, בהתאם לשבטים ולמסורות השונות. להקה ריפית ולהקה מאנשי הג'בל ורקדניות בטן. החלק הכי נחמד מבחינתנו, הלבישו מקבוצה אחרת בגדים של חתונה פסית מסורתית. היום השישי יצאנו מפס, במטרה להגיע לגבול מדבר הסהרה. והתחלנו לטפס לאט על הרי האטלס התיכון. עצרנו לקפה בשמש נעימה בעיירת הקייט והנופש איפרן, עיירה שמזכירה נופים של שוויץ, עם יערות וגגות אדומים. למלך חסן השני, שסבל מאסטמה, בנו כמובן ארמון במקום. עצרנו בגובה מטר בתוך יער ארזים, ויצאנו לטיול רגלי 1,500- של כ קצר באוויר הקריר והצח, אוויר פסגות ועצים יפים. עברנו ת - אחד מנאות המדבר ְ ל ַ יל ִ אפ ַ דרך העיר רשידיה עד לת הגדולים של מרוקו. כשאנו אומרים נווה מדבר, מתכוונים בדרך כלל למעיין קטן עם מספר דקלים וכמה גמלים. כאן ק"מ. בתוכו זורם נהר הזיז ובשני 130- מדובר בנווה שאורכו כ צדדיו מאות אלפי דקלים וכפרים ציוריים. הנהרות מגיעים מהרי האטלס והם שנותנים את החיות לנווה. במקום בו נספג הנהר במדבר שם גם נגמר נווה המדבר. התמזל מזלנו ויומיים לפני שהגענו לאיזור, בשנים האחרונות הוקם סכר על הזיז, העוצר ומווסת את הזרימה לאורך כל השנה. כך נכנסנו לעיר ארפוד למלון בלר. ישר עלינו על ג'יפים שחיכו לנו מבעוד מועד ויצאנו לכיוון מרזוגה לראות את השקיעה ויצאנו בג'יפי טיוטא למרזוגה, לאחת הדיונות ק"מ אורכה. בניגוד 70 - החוליות הגדולות ביותר בסהרה, כ למה שחושבים, רוב רובה של הסהרה הינה הרים נמוכים ושדות חמדה (אבנים קטנות) ורק מיעוטה הוא חול ממש.

, שלא הסכימה להתאסלם ולהתחתן עם אחד החשובים 16 בעיר ובשל כך הוצאה להורג. משם, נכנסנו למלאח ולסימטאות שלו. המשכנו בסימטאות המלאח והגענו לבית הכנסת אבן דנאן, בית כנסת מפואר ומתוחזק היטב, כאשר משפחה ערבית שומרת עליו. המטיילים קיבלו הסברים על בית הכנסת . נסיעה קצרה הביאה אותנו לסיור בן מספר שעות במדינה של פס. המדינה הינה מבוך גדול מאד של רחובות צרים, שרובם שוק ססגוני של ירקות ופירות, פירות יבשים, מזכרות מסוגים שונים, דברי מתיקה וכל טוב. עברנו ליד השער של אוניברסיטת קירוואן, בתוך סמטאות המדינה נכנסנו לחנות של אמנים, שעיטרו בעבודותיהם את ארמונות המלך. חנות מדהימה של עבודות ריקועי נחושת, קרמיקה, כלי מטבח מסורתיים. ישב שם אומן ובעזרת אזמל קטן, יצר צורות מרהיבות, שהפכו לצלחת מרוקעת. הדברים בחנות היו ממש באיכות טובה ובהתאם לכך, כמובן, גם המחירים. משם המשכנו לחנות שעוסקת בג'לבות ובקפטנים. הם עשו לנו תצוגה אופנה. ז - ְ י ְ י ַ א ַ יל ִ תעשייה ראשונה שראינו בפס היא תעשיית הז תעשיית הקרמיקה המפורסמת של פס. בתי החרושת נמצאים מחוץ לעיר, בגלל ששריפת הכלים נעשית בעזרת הגפת – פסולת שנותרת מהזיתים, לאחר הפקת השמן מהם. חומר זה מצטיין באנרגיה רבה, אבל גם בעשן שחור וסמיך שהוא יוצר בשריפה. הייצור מתחיל בהכנת החימר, אותו יוצרים בדריכה ברגליים יחפות, עד לקבלת חומר אפור. את החומר מעצבים על אבניים, המופעלות ברגל, לכלים יפים. מייבשים אותם תחילה בשמש ואחר כך מכניסים לתנור לשריפה. לאחר השריפה הם מועברים לאומנים, שמציירים ביד כל אחד ואחת מהם. המיומנות שלהם

46

2021 : טבת-סיון תשפ"א, ינואר-יוני 13 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו