הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

לא נחשב בעיני פקידי המעברה או הקליטה. כשהוא אמר לפקיד "אני יודע אנגלית", ענה לו הפקיד: "אם כך אתה יכול לנקות את המשטחים עם עיתון ג'רוזלם פוסט". כב ֶ ספק בחיוך שמענו את אמא אומרת: "כשהגיע הר לקחת את אבא שלכם לעבודת דחק, הוא אמר להם: "אני לא רוצה להיות פועל שחור, רק פועל פשוט". תנאי החיים במעברה היו קשים, לעתים בלתי אנושיים. האוהלים נבנו בצפיפות זה לזה. בחורף היה שיטפון קשה, והעולים נרטבו על לשד עצמותיהם. בערב ירדה החשכה ולא היו אמצעי תאורה באוהלים, פרט ל"למפה": כל משפחה קיבלה למפה (עששית זכוכית) והפעילה אותה עם נפט ופתילה. ראינו את אבא בערב ק ַ ר" שחול ֶ מנסה לקרוא לאור הלמפה עיתון "אוֹמ במעברה לעולים, עיתון מנוּקד. כור ההיתוך לכל מספר אוהלים היה מתקן שירותים אחד, וגם מתקן שבּו מקלחת אחת (טוּש) לעשרות משפחות. בר להמוני העולים, והם חוו את ֵ היו אלה ימים של ש צע פתוח, מתוך תקווה ֶ הגאולה ואת קיבוץ הגלויות כפ גליד ביום מן הימים. הארץ המובטחת נגלתה להם ַ שי מת שחת. ועדיין ֵ בפרק הפתיחה כחיים באוהל, כער לא ניתן היה להתפלל: "מה טובו אוהליך, יעקב". יו, והוא יצא מן המעברה אל העיר, ְ פ ָ זם בא ַ אבא היה י כדי ליזום את השינוי. הוא הבין, שעליו לקחת גורלו בידיו. קודם כל, לצאת מן המעברה, ולחולל את השינוי בעצמו.

לצאת. כשסירבו לבקשתו לצאת ללמוד בירושלים, שב והתעקש. כדי להסיר מעצמם אחריות, סיפקו לו מעין סרטיפיקט– אישור יציאה וקבלת אחריות, וכך היה כתוב שם: "עזרא חקק יוצא לירושלים על אחריותו" (האישור מצוי בידינו). הוא למד הנהלת חשבונות בירושלים, חסך כסף, כר חדר קטן. כאן עבר לשלב הבא: ָ התבסס מעט ושׂ זר למעברה והעביר את אשתו וארבעת ילדיו לעיר ָ ח הגדולה. פקידי הסוכנות שניסו להיות תומכי עלייה וקליטה היו סביב המשפחות. המשבר היה גלוי לעין כול. כאן היה ברור, שלכל המפעל הציוני הגדול, הייתה אידיאה מובילה. כדי להקל על העולים, הסבירו להם, שיש כאן רעיון גדול: אנו כולנו ב"כור ההיתוך". גם אנו הילדים היינו 'כור ההיתוך'. אבל, ככל שהימים חלפו, ככל שבגרנו – ועברנו מן המעברה אל החיים בעיר, גילינו מה עבר עלינו, איזה תהליך אידאולוגי הקיף את כל המפעל הזה. הלב קלט בהדרגה, שזה היה ניסוי לאומי גדול, אבל איש לא שאל אותנו. האידיאה שנקראה כור היתוך הייתה יפה. חשנו מציאותקצתאחרת. אותו כורהיתוךשבנו לנו הקולטים אותנו, לא היה מיועד להתיך את כולם. הקולטים ראו בנקלטים בלבד חומר גלם לכור ההיתוך הגדול, והמוצר כּור הזה, ַ שציפו מחוללי היציקה, שהעולים המוּתכים בּ ייצאו מן התהליך ללא זהותם הקודמת.

די מהר הבינו העולים הנקלטים, שבכור הלוהט הזה נצרפות נשמות, מצפים מהן לקבל את דמותם של

לפתע הבין, שהוא במחנה סגור, צריך לבקש רשות

הקולטים: לשאת עלינו מראה אחר, להיות 'תוצרת כחול לבן': לבושי חאקי עם כובע טמבל, דוברים עברית ישראלית, מונים על תרבותם של הקולטים בלבד. ָ וא עבר הזה ציפו, שנהיה ַ רה, ובמ ָ ינו מעבּ ִ הי מבּל. ֶ ם כובע ט ִ רוליק ע ְ ס ינו כּור ההיתוך, ומן הכּור הזה סירבנו ִ הי שיל ַ חוּקים מן הזהוּת ולה ְ לצאת מ מעלינו את הגלימה המפוארת - מורשת הורינו וסבינו. רק בהיסטוריה ֶ כר תמיד כפ ָ המעברה תיז של ישראל בראשיתה, ואנו נזכור אותה ינו בארץ המובטחת. ֵ רק ראשון בחי ֶ כפ

אישור יציאה יומי עם הכיתוב: "עזרא חקק יוצא לירושלים על אחריותו"

30

2021 : טבת-סיון תשפ"א, ינואר-יוני 13 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו