הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

על פי הרשומות ההיסטוריות, ראש המחלקה להתיישבות בסוכנות היהודית היה אז לוי שקולניק ( לימים לוי אשכול, ראש הממשלה), שהיה גם גזבר בּה ֶ רה", ש ָ ל של "מעבּ ֶ הסוכנות. הוא יזם את המוד העולים שהובאו למגורים הזמניים אמנם קיבלו את הבסיס הכלכלי הראשוני, אך הם נדרשו למצוא מחיה ופרנסה. הקמת האוהלים - גם היא - הוטלה על העולים שזה עתה הגיעו לארץ. לחלק מהקוראים זה מזכיר טירונות, אבל כאן נפל הנטל הזה על משפחות שלמות. אמא סעידה ז"ל סיפרה לנו, מה קשה היה הלם המעבר מבית מרוּוח בבגדד לפחונים ואוהלים. כמה קשה היה להם להגיע לשדה קוצים וחולות, ולהכשיר ש את ֵ את המקום למגורי אנוש: היה עליהם לנכּ האבנים ואת הטרשים מסביב, ולהקים במו ידיהם אוהל מגורים, מיריעות ברזנט ויתדות, להם ולארבעת בניהם. אנו הילדים ראינו את ההורים ברגעי השבירה, וחששנו מן המעבר הזה. באדמת האוהלים מסביבנו היו גם נחשים ועקרבים (ממש, ולא באופן סמלי), ובשעת לילה, כשהאוהל היה מוכן, הורינו היו בתורנוּת שמירה עלינו, שלא יכישו אותנו נחשים או עקרבים. אבא עזרא ז"ל יצא מדי פעם לעבודות דחק של סלילת כבישים, או בניין ביישובים הסמוכים, כדי להשיג פרנסה למשפחתו. אלה היו רגעי נפילה. בעיראק ידע להתפרנס כעובד צווארון לבן, והנה עקב העלייה לארץ, שלחו אותו לעבודות פיזיות קשות. הכישורים כיל ודובר אנגלית, פקיד בחברה בריטית ְ שלו, היותו משׂ בבגדד, מיוּמן בהקלדה באנגלית בשיטה עיוורת – כל זה

המעברה- תקופת מעבר אכן, הימים של הקמת המעבּרות היו הלם תרבותי, הלם של הוויה לא מוכרת. התנסינו בתוכנית הישרדות, וזה לא היה ראליטי. הימים היו קשים מאוד, והחוויות מאותה תקופה מלוות אותנו...ולא הפסיקו ללוות. כך חשנו, ובוודאי כך חשו כל שוכני המעברות. ל ֶ ב ֵ האוהלים הנידפים ברוח, הפחונים הדולפים, הס של החיים שם – חווינו הכול. מתוך חמשת חומשי ר": ָ מדבּ ַ פר בּ ֵ ם החומש הרביעי, "ס ִ התורה, הזדהינו אז ע ינו בתוך אוהלים, וידענו, שזו ארץ קודש, אבל - - ִ חי זה לא אוהל מועד. ספרנו כל יום, מתוך שאיפה שיום קרה נס, שנגיע באמת ִ אחד הפרק הזה יסתיים. שי ארץ המובטחת. ָ ל , ואלה היו הימים, 1950 הגענו לארץ בני שנתיים, בשנת 300 שהוקמו מאות מעבּרות, והמדינה שיכּנה בהם אלף עולים חדשים. גלי העלייה החלו כבר בעצם הימים הראשונים של המדינה, ותוך שלוש שנים רה. לא פלא, ָ ספּ ִ ילה את מ ִ כפּ ִ אוכלוסיית ישראל ה שהיה חשש אז בקרב ההנהגה מהתמוטטות כלכלית של המדינה הצעירה. לפני הקמת המעברות, חיפשה המדינה פתרונות קצרי ווח: שיכּנו את העולים בבתים נטושים, בבתי ערבים ְ ט שעזבו בתיהם במהלך המלחמה, במחנות שהותיר אחריו הצבא הבריטי ומשטרת המנדט וכיו"ב. אחר כך הוקמו 'מחנות עולים', שהוקמו כפתרון זמני של מגורים. ושם גם סיפקו מוסדות המדינה את הצרכים הכלכליים של העולים החדשים, והם לא התבקשו לעבוד.

בהצהרת העצמאות הכריז דויד בן גוריון, ששערי הארץ פתוחים בפני כל יהודי: בצעים שונים של ִ לכן, התקיימו מ העלאת יהודים מארצות מצוקה: כך הועלו היהודים מעירק במבצע "עזרא ונחמיה", ויהודי תימן הגיעו במבצע "מרבד הקסמים". משפחתנו הגיעה מעירק, בבריחה לאירן ומשם לישראל, עקב מעצרו של אבינו כפעיל ציוני על ידי הבולשת העירקית, וליל הסדר היה העיתוי המתאים לברוח לאירן, ולא לשוב אל המחבּוֹש.

1950 התאומים ומשפחתם ערב העלייה

29

2021 טבת-סיון תשפ"א, ינואר-יוני :13 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו