הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

האטלנטי. את קברי סבתי ודודתי היה לי מאוד קשה לאתר למרות הסימנים שקיבלתי מבני משפחתי מבעוד מועד לפני נסיעתי למרוקו. באופן כללי ידעתי שקבריהן צמודים אחת לשנייה סמוך לבקתת השומר, אך העשבייה הגבוהה, הירוקת שכיסתה את שקעי חריטת השמות בנוסף לפגעי הזמן, היקשו עלי את איתורן. החיפושים היו מלווים בגשם הטורדני שהקדים את בואו ונאלצתי לוותר ולהתמקד בשיקום קברו של סבי שהיה ממוטט. לאחר בניית הקבר מחדש, סיודו וחידושהכיתוב שעל המצבהשבתי בעזרת שלושת מלווי לנכש את העשבייה השוטה סביב הקברים באזור בקתת השומר. תוך

1988 מּוּר ֶ שיקום קבר סבי באַז

נתנו את אותותיהם בקברים של היקרים לנו מכל. לאחר חיפוש לא קל עמדתי נוכח קברו של סבי, מתוך הסידור עשיתי 'אשכבה', ביני לבין עצמי על קהילה מפוארת שהייתה ואיננה, וכך נהגתי מאוחר יותר גם ליד קבריהן של סבתי ודודתי. בקצהו הדרומי של בית העלמין נותרה אס" – שומר בית הקברות, המנווט ָ ס ְ בקתתו של ה"ע את המבקרים אל קברי יקיריהם. על אף מצבו הקשה של בית העלמין, תחושת שלווה אפפה אותי בדרכי חזרה למלון. הרגשתי הקלה על שזכיתי לפקוד שוב את קברו של סבי ותקווה פיעמה בי להצליח לאתר גם את הקברים של סבתי ודודתי ע"ה, אשר גם הן לא זכו לעלות לארץ ישראל אליה ערגו ואליה היו נשואות עיניהם. הקלה על שכביכול הצלחתי להביא משב רוח של תקווה מארץ הקודש, משב רוח של קיום הבטחה, עליה נשענה יהדות מרוקו כל אותן השנים, וממנה שאבה את כוחה.. הבטחה מהאלוקים שנה אחרי 25 ליישב שוב את ציון. והנה אני הצאצא.. שננטשו הקברים.. חוזר מתוך ארץ היהודים- לפקוד אותם.. להתפלל עליהם. במשך שבוע ימים התייצבתי מידי יום באיילת השחר נקה שם ַ בּל ַ ז ַ מּוּר ורק בערוב היום חזרתי למלון בק ֶ ז ַ בא התאכסנתי. את מרבית זמני הקדשתי לשיקום קברי סבי, סבתי ודודתי וקברים הרוסים נוספים ככל שאפשרו לי הזמן והמזומנים שהיו ברשותי. בעת שהותי גייסתי שלושה מקומיים למשימה, ביניהם היה חברו הטוב של י שמו, המתפרנס משמירה בשערה המערבי ִ אל ָ 'יל ִ אבי, ז של העיירה. בעזרתו רכשתי כלי עבודה, מלט, סיד, צבע שחור ושאר החומרים הדרושים, למעט חול שהיה בשפע, בראשית התחלתי באיתור הקברים: קבר סבי ידעתי את מיקומו עוד בילדותי, מאחר והיה ממוקם בקצהו המערבי של בית הקברות, בואך לאוקיינוס

כדי החיפוש וביודעי שהזמן הולך ואוזל. לפתע מעדתי ליד שני קברים, כאילו קול קורא הדריכני להתמקד ליד שני הקברים. לאחר שניקינו את הירוקת מעל לוחות השיש נשמתי לרווחה, אכן היו אלו הקברים של סבתי ודודתי. חיש מהר שיקמנו אותם, הדלקתי נרות לזכרן, ועם הסידור שהיה באמתחתי, קראתי אשכבה לזכרן, נפרדתי בנשיקה על קברן והמשכתי לקבר סבי המחודש לקריאת אשכבה ופרידה. מותש אך מסופק החלטתי להמשיך בסיור ולבקר במקומות נוספים ככל שיאפשר לי הזמן. חלפתי לאורכו יע עד למקום שפכו לאוקיינוס ִ אבּ ָ ר ְ של נהר אוּם א האטלנטי. כתוצאה ממדיניות אגירת המים בנו סכר ומימיו התמעטו וכך גם הדגה שבו. כבר ממבט ראשון הבחנתי בשינוי, הוא לא נראה אותו הנהר שהכרתי בילדותי. אז, הדייגים המקומיים היו מעלים ברשתותיהם ל, שעונתו התמשכה בין ְ אבּ ָ ובחכותיהם את דג הס החודשים דצמבר-מארס. דג זה עלה דרך קבע על השולחן בשבתות ובחגים. טעמו משובח וחסרונו באדרות הרבות שהיו בו. ההורים היו מזהירים אותנו לפני אכילתו לנקותו היטב מעצמות. עצמתי את עיני ושאפתי מלא הריאות מאוויר המקום, ניסיתי לראות בעיני רוחי את הנהר השוצף מאז.. תמונת יךְ הדהדו במוחי ִ ל ְ שׁ ַ ילדות צפה מאליה.. מילות התּ ינוּ..." מפי זקנים וטף ֵ ת ֹ נ ֹ ו ֲ שׁ ע ֹ בּ ְ כ ִ נוּ י ֵ מ ֲ ח ַ ר ְ שׁוּב י ָ במעורפל "י יךְ ִ ל ְ שׁ ַ אשר נהרו בהמוניהם מרחבי האזור לטקס התּ , המתקיים ביום הראשון 15 (מנהג יהודי, מקורו במאה ה של ראש השנה ובו נפטרים מהחטאים לפני יום כיפור). כולם לבושים לבן, עומדים כמלאכים מבטם מופנה למקום המפגש של הנהר לים (בו מתרכזים הדגים), מתפללים בתחינה כאחד, בלב נשבר, את התפילה יךְ", בה ִ ל ְ שׁ ַ המיוחדת הנאמרת פעם אחת בשנה "התּ

26

2021 : טבת-סיון תשפ"א, ינואר-יוני 13 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו