הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

סוחרים ומוכרי בקר וצאן עמדו מחוץ למתחם ומכרו את מרכולתם. פסגת ההילולה הייתה בערב ל"ג בעומר, כאשר הכרוז היה מוכר את מפתח קברו של הצדיק ואת זכות הראשונים להדליק נרות על קברו של הצדיק. יהודים עשירים שהגיעו נקה זכו תמיד במצווה. ַ בּל ַ ז ַ מק ממתחם הצדיק שמתי פעמיי לבית הקברות היהודי בו טמונים בני הקהילה עתיקת יומין, שלא זכו לגאולה עליה חלמו והקדישו את כל חייהם בתפילה וציפייה ם, ובהם ָ ידוּת ִ ר ְ לגאולה ולשׂ שושלות רבנים כמו ר' אלישע בן וואעיש, ר' אברהם בן נתן, ר'

מּוּר. מצבה ליהדות שאיננה ֶ בית העלמין באַז

25 פעימות ליבי שוב הואצו. כף רגלי דרכה שוב, אחרי שנה, על אותן אבני המרצפות עליהן צעדתי פעמים רבות בילדותי בדרכי לסייע לאבי, בעיקר בימי ראשון בשבוע, מכיוון שבזמן הפרוטקטורט הצרפתי לא התקיימו לימודים ביום זה, הפכו אותו היהודים ליום העלייה לרגל השבועית לקברות הצדיקים. בלב נרגש המשכתי אחרי המדרגות מצד ימין וצעדתי לעבר ספק חנות ספק כוך קטן, בו הסתופף אבי, ושם מכר מיני סידקית, סולת וקמח כדי להכין קוסקוס ולחם לעולי הרגל הרבים שהציפו את מקום ציונו של הקדוש ס. ֶ נ ֶ ר' אברהם מוּל א רגלי נשאו אותי מעצמן ומצאתי את עצמי במקום ס. מבלי ֶ נ ֶ ציון קברו של הצדיק ר' אברהם מוּל א משים, תפוס שרעפים, נשאבתי אחורה בזמן.. באוזני הדהדו קולות הרוכלים המציעים מרכולתם, קבצנים המקישים מעותיהם בכלי הצדקה למשוך עיני העוברים, נשים בוכיות המבקשות מזור על עצמן ועל בני ביתן, מזמורים... פיוטים... קולו של הכרוז המכריז על הדלקת נר ראשון, שני, שלישי לכבודם של צדיקים - וכל המרבה במחיר זיכה את עצמו וזיכה את הרבים. אותם מעמדים י בתי הכנסת ֵ ל ָ ה ְ התנהלו במוצאי שבתות, עת נהרו ק אח לעבר קברו של הצדיק. זכרון נוסף ָ ל ְ מכל רחבי המ צף ועלה.. שוטף אותי בגל של ערגה, המורה לעברית עומד ואנו התלמידים מולו, שרים לנוכח הקהל שירי ערגה לציון: "למרחקים מפליגות הספינות", "אספר לך הילדה" וכמובן המזמור "אליהו הנביא".

סעיד בן עטאר, אחיו של ר' יעקב בן עטאר מרבניה של הקהילה, שזכה ועלה לירושלים עם משפחתו והרשימה ארוכה. בית הקברות היה פרוץ לכל דכפין, לא היה בו שער, לא חומה ואף לא גדר, ניתן היה להיכנס אליו באופן חופשי מכל כיוון. נכון יותר לתארו כשדה קוצים, שביניהם פזורים קברים (היום ב"ה בית העלמין מוקף חומה בזכות תרומות של נדבנים). בין הקברים גדלו פרא שיחים רב שנתיים, אשר כיסו את הקברים ושורשיהם ערערו את בסיסם, כך שרובם נטו ליפול. חיפוש הקברים היה כרוך במאבק בעשבייה עד שכמעט המשימה היתה בלתי אפשרית. מצער שחלק מהמצבות ממוקמות בגובה פני הקרקע ובלתי אפשרי שלא לדרוך עליהן, רבות מהמצבות אף מטושטשות וקשות לקריאה. רוב המצבות מלבניות, אך יש בינהן בצורת חצי חבית (קברים חביתיים), אשר חלקן מסוידות בצבע לבן הודות מּוּר בישראל שמדי פעם פוקדים את ֶ ז ַ לילידי קהילת א המקום ומטפלים בהן. ציון הקבר חקוק ומוטבע בתוך מסגרת מלבנית, ובדפנות הקברים יש בדרך כלל גומחה קטנה להצבת נרות. באגף המזרחי משתרע בית הקברות העתיק: סימון הקברים שם הוא באמצעות אבני כורכר מסותתות מלבניות ועליהן חרוט הציון, כואב לראות שחלקן מנותצות, הפוכות או שקועות באדמה עד פניהן וחלקן התכסו בתהום של שכחה. סמוך להן קברים אחרונים מכוסים קוצים ומיני מטפסים.

יום ההילולה היה חגם של העניים מהעיירה ומחוצה לה וגם השכנים הערבים מקומם לא נפקד מההילולה:

הלב נצבט לראות כיצד פגעי הזמן והיעדר יד משמרת

25

2021 טבת-סיון תשפ"א, ינואר-יוני :13 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו